אור החמה על ספר הזהר ב:פח

מלך ב"ד עליון באצילות. שר הצבא ב"ד המלאכי' ושר הצבא ה' השליט שם בהיכלות ואפשר לפרש מלך בינה דמפרש המלך המשפט שר הצבא ת"ת שהוא שר על נצח והוד שהם צבא ודאי או מ' שהיא שר על צבא הנפרדים והיינו בני חיי ומזוני הם תלויים במלך לכלהו פי' ושאר הענייני' בשר הצבא לכולהו פי' כדאמרי בני חיי ומזוני לא בזכותא היכל זכות אלא במזלא באצילות. או לאו בזכותא בז' מדות אלא במזלא מבינ' ולמעל'. דהא בזמנא אחרא כלומר ודאי ביד אלישע לא היה פחד שהוא יוציאנ' לאור' במשפט' מכח תפלותיו אמנם היא לא ידע' שיש כח בו לכ"כ ולכך השיב' בתוך עמי וגומר כמא דעבדינא עד יומא דין שעתא קיימא שהיום עצמו מסוגל לפקידת עקרות הנז"ל ולזה קודם שהתפלל עליה בתוך כדי דבור בשרה ובלי ספק שאח"כ עמד בתפלה גם כי הקב"ה עצת מלאכיו ישלי' אפילו בדיבורו הקל.

למועד ודאי כי היה יום ר"ה מועד ממש כפשטו. מ"ט מית כי כשהתפלל אלישע לא שאל אלא בן כשר והגון שיחיה:

דאתייהיב לה שהיא נקבה והיינו שהנשי' מרכב' למלכות ושם המות אחוזה והנמשך משם בהכרח תשלוט בו המות ולכך שלט המיתה בו:

ת"ח באברהם דכתיב שוב וגומר ואעפ"י שניתן לשרה באומ' ולשר' בן מצד אחר ניתן לאברהם באומ' אליך ולזה נמסר למיתה בעקידה ולא מת ובסוד העקידה העלהו מהנקב' אל סוד הזכר בגבורה והיינו על המזבח מ' ממעל לעצים נ"ה שני גזרי עצים. אמנם בכאן נתן כולו לנקב' דהכא הוא דוכתי' בבית מדרשו עם תלמידיו חבל נביאים מתנבאים מזדכך ונעשה איש האלהים בעלה דמטרוניתא או איש שליח מהשכינ' בנבואה לתלמידיו. דא בי דינא דלתתא מלכות עם שבעים דיינים קדושים במרכבה כדפי' בפ' וארא. לא ימות ומלאך המות מתרעם עליו תמיד שיש לו זכות להמיתו ואינו פודהו אלא בתמורה גדולה ושמא ישלוט בו אחר מיתת אלישע ולא יהיה לו תקנה. וז"ש בודאי אית ליה למימת לכך העלים כדי שימות ואין למלאך המות תרעומות שכבר נטל חלקו ואחר שיחייהו אלישע בריה חדשה באה לעולם. היא ידעה אורחוי שהיה רשע כדפי' רז"ל להדפ' הוד יופיה ולא היה אלישע יודע ברשעתו אלא היא יודעת ושותקת. אתרא דא מ'. אתר אחרא ת"ת עץ החיים. ולא יכיל אלישע לאעקרא ליה מאתר דאתקשר בקדמיתא שהיה מן הנקבה מה עשה האיר הת"ת בבחי' המ' שבה דבק הנער בענין שהמיתה בורחת ממנו ואז לילה כיום יאיר ונתהפכה המ' לנפש חיה ובזווג שניה' השיבו נפשו אל גופו והיינו או' אתער רוחא חדא וגומר ת"ת ואתקשר בהאי אתר מ' ואתיבו ליה בסוד הייחוד נפשיה מצד המלכות, וא"ת סוף סוף כבר שלט בו המות מאי איכא שנצרך לזה ותירץ דאי לאו הכי שעשה זה לא הוה קאים לעלמין אפי' אלף פעמי' ימות ולא תתחזק נפשו בגופו מפני שהמות כרוך בעקבו מצד נפשו שהיא דבקה במ'. ולא סליק יתיר משבע מדות שאלמלא דבקו בבינה ששם אורך ימים הרבה אבל כיון שלא עקרו אלא המשיך הרוח מלמעלה במ' אין המ' מקבלת אלא מסוד וא"ו דהיינו ו"ה שבע ודאי שבעים שנה וזעירו דשנים מה' זעירא:

והרח"ו זלה"ה כתב למועד ודאי כ"ש אלה מועדי ה' ור"ה בכלל. ומאתר דנוקבא אתקשר וגומר ראיתי לקצר בענין זה מאד כי איך אפשר שתבא נשמת הזכר מן הנקבה. גם איך הנשים הבאות מצד הנקבה הם חיות אמנם זה יתבאר במ"ש מאתר דנוקבא ולא אמר ובנוקבא אתקשר. וכן למטה אמר מאן דאתי מסטר נוקבא ולא אמר מנוקבא. אך הענין הזה תבין במ"ש סבא דמשפטים דף ק"א וק"ג ע"ש כי יש נשמו' זכרים מת"ת ונשמות נקבות מצד המ' ולהיות כי המלכות נק' אילנא דמותא לכן צריכה אל החיים הנמשכים מעץ החיים הוא הת"ת ואז הת"ת משפיע לה חיים לתת חיים אל הנקבות הבאות. ממנה. ואמנם כשהאדם חוטא בגלגול ראשון שאין לו תקנה לשוב אל עלמא דדכורא שלא עסק בפריה ורבי' וכיוצא אז יתיב בעלמא דנוקבא והוי' מההוא אתר וז"א הכא מסטר דנוקבא וכן באתר דנוקבא כי זכר הוא ולא נקבה רק שהוא בההוא אתר על עונש חטאיו. והנה האיש הזה אין לו חיים כלל לפי שמצד הזכר אין לו חיים מפני שלא זכה לשם וכן מן צד הנקבה אין לו חיים מפני שאין מושפע להחיים מעץ החיים רק לנשמות הנקבות שלה אמנם זה הזכר נשתנה מקומו ואיך יושפע מן הנקבה אם אינו מצדה ולכן האיש ההוא אין לו חיים כלל ולכן דהע"ה לא היה לו חיים כלל כנזכר בסבא דמשפטי' דף ק"ג ע"ב והנה נשמת חבקוק היה לו כן ולכ"א לה אלישע את חובקת בן והענין כי זאת השונמית לא זכתה להיות לה בנים כאשר אירע בסוד הגלגול ואין להאריך בכאן ואמנ' בסוד מה שעשתה לאלישע רצה להטיב עמה ולשלם גמולה ולפי שלא היה לה וולד בסוד עלמא דדכורא כשאר הבנים לכן נתן לה במתנה נפש א' מגולגלת דיתיב בעלמא דנוקבא וז"א את חובקת בן כי הוה מן עלמא דנוקבא לכן ניתנת לך ולא לבעליך ואת חובקת ומתעטפת בו עם שאינו בנך:

ותעל ותשכיבהו וגומר להיותו דבוק בשכינה השורה על המט' כנ"ל דהוה סלקא ריחין כריח' דג"ע. והקדים שלומה לשלום בעלה השלום לך וגומר זה יורה על מ"ש לעיל בענין אשה גדולה כי היא היתה עקרית בביתה ועוד מפני כי היא קבלתו יותר בשמחה כמ"ש נעשה נא וגומר. ויגש גחזי וגומר הא אוקמוה ר"ל כדרז"ל וזהו להדפה. ויאמר לגחזי חגור מתניך וגומר והא אוקמוה ר"ל כמו שדרז"ל כי היה פוגע אנשים בדרך ואומר להם התאמינו כי זה המשענת יחיה מתים ולכן אסתלק ניסא מניה. וישם פיו על פיו וגומר הנה היה יכול להתפלל עליו ומה לו צורך לשום פיו על פיו וגומר והנלע"ד אעפ"י שלא נזכר כאן בזוהר עכ"ז כפי הנראה מכאן ומפ' משפטים נלע"ד לומר כי האי בעלה דשונמית הוה אח היבם והאי שונמית יבמה. ובעלה קדמאה מית בלא בנים הוה עתה חבקוק בנה וכמו שנז' במשפטים כי זה יתיב בעלמא דנוקבא דאתהפכה אתתיה והוות אימיה ואמנם מה שאמרנו לעיל שנתן לה במתנ' דוגמת וחטפתם בכרמים וגם הוא אמת ונכון. ואמנם אומ' וישם פיו וגומר הענין אפשר לפרש כי אלישע לפי שקיבל כ"כ הנאה ממנה לכן אתער לתת שפע מרוחו ונשמתו בתינוק ההוא ולהשפיע בו קצת מרוחו ובכן אתהדר מעלמא דדכורא דוגמת אדם הראשון שנתן לדוד ולכן וישם פיו וגומר והוא נתן. גם אפ' לומר כי כבר נתבאר לעיל כי להיותו בעלמא דנוקבא אצטריך לחיים מעלמא דדכורא ולכן וישם פיו וגומר לקשר למעלה אילנא דחיי באילנא דמותא בכל אבריו הזכר עם הנקבה ואז אריק לה חיין מעלמא דדכורא ולכן תמצא חבקו"ק גי' די"ו כמו שנתב' בס"ת פ' וירא דף ק"ט כי רמ"ח אברים הם וכולל אותם שם רי"ו אותיות שהוא שם ע"ב כנודע עם ל"ב נתיבות החכמה אשר בין כולם הוו רמ"ח אברים כל אדם העליון אם לא נרמז בו רק רי"ו שהוא סוד ע"ב שהוא בשבע תחתונות בגופא דמלכא ולכן ויזורר הנער ז"פ ומ"ש וכד הוה במתא אלישע וגומר דוק ותשכח כי אין הנבואה שורה אלא בעת היות האדם פרוש מבני אדם כי בעת שהיה אלישע בעיר או כשהיו בני נביאי קמי' נק' אלישע ולא איש האלהים וז"ש בראש דף זה ובגין דאתפרשנא בלחוד באתר דא אצטרכינא וגומר כי אם היה בביתה לא היה יכול להתבודד אבל בגין דאתפרשנא בלחודוי באתר דא עלית קיר קטנה אצטריכנא לאסתכלא ולהתבודד שם להשיג בנבואתו כל הנגזר ביום ההוא עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' אי אצטריך לך לגבי מלכא עילאה על עובדין די בידך. הענין דע כי פגם העוונות שאדם חוטא פוגם או בז"א או בנוקבי' מלכות והנה כאשר החוטא יבא לתקן צריך לידע מקום חטאו כדי שידע לתקן כנזכר בזוהר שיר השירים בפסוק הגיד' לי וגומר. ולזה אלישע דיבר לה אחר שאין צדיק בארץ אשר יעש' טוב ולא יחטא הגיד' לי אם חטאת ופגמת את ואנשי ביתך במ"ע שהם תלוים במלך המשפט ת"ת הנוט' היום אל צד הדין שצריך אז להתפלל באופן א' כדי לתקן את הפגם במלך כי אצטריך לייחד ולתקן כפי הפגם ואם החטא הי' במל"ת שהם במלכות הנה אז הפגם במלכות שהוא שר צבאות של מעלה. דהכא הוא דוכתי' בהר הכרמל ששם הי' מתבודד מתקשר עם המלכות הנק' אלהי"ם וזהו איש האלהים. וי"ס דגרסי אלא בשעתא דהוי בני נביאי קמי' שאז הוא שעת נבוא' שכלם היו מתנבאים מהודו של אלישע.

אתר דחיין אשתכחו בי'. דחיי הבינה דתמן בני חיי ומזוני אשתכחו בי'.

ולא סליק יתיר כי מן הבינ' עד המלכות נמשכים חיים לבני אדם. אמנם ממנה ולמטה הוא יורד לקליפות כדכתיב ורהבם עמל ואון עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא היינו מ' אם פגמת במלך שהוא יום א' של ר"ה אתפלל היום ואם פגמת מלכות שהוא שר צבאות מעלה אתפלל למחר שיום ראשון בת"ת בבחי' הגבורה ויום ב' במ' כנזכר פ' פנחס רל"ה. והכא הוא דוכתיה וגומר פי' בתמיה. עכל"ה. ועיין בספר אור הגנוז בס"ד: