אור החמה על ספר הזהר ב:פו

דכליל כל ד' בתים וגומר הכוונה שכל ד' פרשיות אלו כולם בסוד החכמה מוחא עילא' וכולם כלולות בה ולהורות סוד זה כללם הכתוב בפ' קדש להורות שכולם במקו' הקדש וז"ש לקמן דא באורח כלל למנדע דכולא כליל בהאי אבל באורח פרט וגומר כלו' כלל בלא פרט ענין פרשה ופרשה הם בד' מדות אלו אבל בפרט ר"ל לפרט כל ענייני הפרשיות כל א' וא' מה שכלול בהם זה יתבאר בפרשיות כל א' לעצמה:

קדש דא קדושה עילאה כי לפי האמת כולם בחכמ' וכולם קדש אמנם מלה זו מורה על חכמה שבחכמ' הקדומה הדביק' בכתר וז"ש רזא דחכמתא עילאה כלומר בחי' היותר עליונ' שבחכמה. דמתמן כולא אתקדש והיינו אומ' קַדֶש ולא קֶדש והיא החכמה המקדשת לשאר פרשיות בפרטות

ברזא דגניזו עילאה כלו' המופלא העליון שהוא הכתר הדבק במאציל ובחי' זו מקבלת אור א"ס שבכתר המכוסה באור הכתר ומתלבש בבחי' החכמה לקדש שאר הבחינות לכך בבחינה זו יצדק קדש כנזכר.

לי דא בינה מגדל הפורח באויר והיא כוללת ג' ראשונות כלולות מעשר הם ל' והיא בתוך החכמה לכך היא י' נקידה עולם בפני עצמו והיינו או' עלמא עילאה עומד בעצמו ואינו מתגלה אל התחתונים ודבוק בחכמה והיינו היותה היכל ליו"ד וז"ש היכלא פנימאה.

כל רזא דחסד ואע"ג שהמורגל בזוהר שהוא ביסוד עכ"ז עיקרו בחסד וז"ש דבכל אתר דאשתכח בין לעילא בין לתתא הוא מסטרא דחסד כדפי' בתיקונים כי יסוד נק' ויכלו שהוא כולל הכל ע"י החסד שהוא ע"ב וכן עול' ויכלו. ולכן כאשר נק' היסוד כל הוא מצד החסד. ועיקר כוונתו לפרש שד' פרשיות הם ח"ב ג"ג. בכור דא בן בכור כוונתו לפרשו בגבורה כנגד פ' ד' ובכור בגבורה רחוק למאד לז"א שהוא בת"ת מצד החכמה בני בכורי ישראל שהוא סוד ו' קצוות שבחכמה סוד הדעת דירית תרין עטרין דעטרא דאבא דהיינו סטרין שאין בהם דין וגוונין כלל אצא סטרין ומקורות לו"ק ומצד הבינ' עטרה דגבור' שהם גוונין ששם נצטבעו ויש בהם גוונין ופעולות לכל דבר ותמורתו ובזה בלי ספק שבכל בן בכור שהוא כולל ו' סטרין ושית גוונין שם כלולה הגבו' שאין דין למעלה בחכמה וז"ש ובג"כ קרא כליל כולהו וגומר כלו' אין לתמוה אם לא תבא הגבורה בפי' משום שאין דין למעלה משום דהשתא קרא כליל כולהו ד' ברזא דחכמתא דהיינו חכמה שבחכמ' וז"ש חכמתא עילאה ובחי' זו שורש לד' פרשיות וז"ש אבל דא באורח כלל למנדע דכולא כליל בהאי. אבל באורח פרט דא איהי פ' קדמאה נכלל בה בכל הפרשה כל שאר בחי' שבחכמה לבד שכבר נתפשטו בה בעצמה שאר פרשיין שהם שאר בחי' כדמפרש ואזיל.

פרשה תניינא והיה כי יביאך דא בינה דהא בפרשה דא איהי יציאת מצרים דהוה מסטרא דיובלא דהיינו גבורה הנמשכת מהבינ' והיינו דכתיב ויהי כי הקש' פרע' וגומר וה' הכה כל בכור:

מלה דא איהי ביובלא כאומרו והיה היובל ופי' הטעם ואמר דלית הויה וגומר והכוונה שבחכמ' ובכתר לא שייך משום דלית הויה בהם שהם נעלמות בלתי מתהוות להגלות בהוי' למט' וג"כ בספי' הבנין לא שייך שהרי הם כבר היו ומלת והיה מורה על הויה העתידה להיות וא"כ שאין לה יחס אלא בבינה ופי' במלה עצמה ואמר והיה מורה על הויה המזומנת להיות וז"א זמין לאתמשכא היינו בחינה הנמשכת מהחכמה ולאנהרא בוצינין היינו אצילות עצמה במקומ' מאירה הספי' בעצמה ולאשתכחא לתתא היינו היותה אימא רביעא על בנין ולא יצדק בספי' התחתונות כי מלת והיה אינה הויה נגלית כבר אלא כמאן דאמר על מלכא דאיהו זמין וזה לא יצדק בשאר הספי' שכבר הם נגלות ועומדו'.

וכולא רזא חדא כלומר כל בחינות אלו ימצאו במצב א' בספי' א' ולא ימצאו אלא בבינה כנזכר.

ובגין דאיקרי באורח טמיר לא איקרי וגומר כלומר מפני שהיא מורה על הבחי' האלו בהעלם דהיינו מלת והיה כנזכר שמדרכה להיותה נק' בשם נעלם אלא מתוך שמה הנעלם נדע בחי' הבאות אח"כ וז"ש אתמסר לחכימין למנדע. ועל דא אתרשים כי א' מי"ב צירופי השם הוא והי"ה.

שמע דא רזא דימינא דהיינו הנכלל בסוד הדעת הנז' שהדעת כולל ימין ושמאל וז"ש רזא דימינא בסוד בחי' בחכמה שהוא חסד עילא' לא חסד סתם שהיא גדולה.

דאיהו קא מייחד יחודא דכולא כי בסוד החסד הוא הייחוד וסוד השמאל הוא הפירוד והקטרוג ואומר לד' סטרין דהיינו ד' חיות עליונות חגת"ם והחסד מייחד הכל כאו' במקום שמיכאל עומד כולם עומדים.

וקב"ה מסדר ביה סדורא וגומר היינו הנהו סדרי דעובדא דבראשית דשית יומין דאפריון כנזכר בפרשת תרומה הכל היה מצד החסד ומכחו לייחדם מטעם אמרתי עולם חסד יבנה.

ודא איהו דקא מתפשט בסוד ע"ב שמות שם י"ב גבולי אלכסון ושש קצוות לקיום העולם הרוחני והגשמי בנעלם ובנגלה.

בדא ברא וגומר שהחסד כלי שע"י האומן עושה האומנות.

ודא דקא מייחד וגומר הכוונה סוד אח"ד שבפרשה והיינו סוד אהבת חסד כי אהב"ה עולה אח"ד:

ובג"כ שמע סמיך לוהיה היינו יחודא דכל שמא ירצה שאותיות והיה הם אותיות הוי"ה והם בלתי מסודרות וע"י החסד יצטרפו ויתקשרו ומה שהם והי"ה יהיו יהו"ד וזה רמז יהו"ד קדמאה שנתאחדו האותיות והיה אל הוי"ה בסוד החסד ואח"כ קושר יהו"ד שהוא בחסד עם אלינ"ו שבגבורה עם הוי"ה שבת"ת ושלשתם אחד וע"ד אקרי אח"ד דהיינו סוד אהב"ה שע"י החסד הם כולם אחד. והא ג' שמהן היך אינון חד ולייחדם ייחוד עצמי קשה לשכל להבינו כי איך נאמר ג' שמות הם אחד. ותירץ כי ענין אחדותם לא יושג אלא בשכל נבואיי וגומר אמנם המחוייב אלינו באמונתו לדעת ששלשתם אחד וז"ש ואינון בחיזו דעינא למנדע דג' אלין חד ומציאות אחדותם כמשל הקול שהוא אחד ומורכב מג' שהם מים אש רוח דהיינו ממש חסד דין ורחמי' ושלשתם אחד. וכולהו חד ברזא דקול דהיינו האמצע ת"ת המייחדם הנקר' קול. ולא אינון במציאות אלא חד שאם תרצה לאחוז בא' מהם לבדו לא תוכל להפרידם וכן ג' ספירות אלו נמשלות בקול מטעם זה וז"ש אוף הכא ה' אלהינו ה' אינון חד וייחודם בסוד הקול ולזה צריך ק"ש אל הייחוד בקול להורות על סוד קול המייחדם וז"ש ודא איהו קול דעביד בר נש ולשווא' וגו'.

פרט דחסד עילאה כלו' פרשה זו היא בגבורה כאו' לקמיה רזא דדינא קשיא והכוונה סוד כללותה בסטרוי דדעת כנזכר. בדיוקנא עילאה בסוד הנחת תפלין למעלה כנזכר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' דלית הוי"ה אלא באתר דא. כי מלת הי' צודק בבינה ע"ש ששם קנו הו"ק ההוי"ה בבטן הבינה ומדקאמר והי' בוא"ו דקדק עוד דאיהו זמין לאתמשכא שכן והי' לעתיד משמע. כמאן דאמר על מלכא וגומר כן משמעות מלת והי' שהואו מורה המשך שנמשך מן הה' ראשונה שיצאה מן היו"ד עד הה' אחרונה וזהו והי"ה:

דיהוי זמין. גרסי':

לא איקרי באתגליא בשמא דא. כלומר אין הקב"ה נק' בפי' בשם (והוי"ה) [נ"ל דצ"ל והיה] אע"ג שכל האצילות רמוז בו כמו בשם הוי"ה. וכן המוחק שם והי"ה אינו לוקה למה בגין דאיקרי באורח טמיר וגומר לא קנה שם זה קדושה שיקרא הקב"ה בשם זה באתגלייא אלא באורח טמיר לכן אינו נק' בשם והי"ה:

דאיהו קא מייחד יחודא. בסוד וימינו תחבקני:

לד' סטרין. דאע"ג דאיהו צד ימין לבד הוא גורם חיבור ויחוד ד' (סדרין) [סטרין]. סדורא דכל עלמא. היינו המחדש בטובו בכל יום תמיד מעש' בראשית שסוד החסד מתפשט ומתחדש בכל יום וכמ"ש הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד. אפי' גו תחומי תתאי דהיינו תחום החיצונים ותחום ע' שרים שכ"א יש לו תחום בפ"ע כנזכר בפ' ויקהל ולכך אמר תחומי לשון רבים. (אני) [אולי צ"ל אפ'] י"ב גבולין שיש ג"כ באילן הרע וכולם ניזונין מצד מדת החסד המתפשטת לטובים ולרעים כי כן מתחלת בריאתו של עולם נתעטף הקב"ה בינה בעיטופא דזיהרא דהיינו במדת החסד וברא עלמא וכמ"ש עוטה אור כשלמה נוטה שמים וגומר: בג"כ שמע סמוך לוהיה רמז לשתי עניינים הנז' הא' רומז אל המציאות בנין העולם שהבינה שבה רומזת פ' והי' נתעטף באור החסד ששם רומזת פ' שמע והב' להורות על החסד שמצד עיטור תרין עטרין דירית ברא בוכרא מאבא ואימא הוא מקרב הייחוד והחיבוק ע"ד וימינו תחבקני ולכך סמיכי אהדדי.

יחודא בכל יומא וגומר נ"ל שהגירסא נכונה היא איהו יחודא דא דתפילין דקאמרו.

הא תלתא שמהן אינון. קושיא היא.

אינון חד בתמיהא כלומר וכי בשביל שאני אומר שהם אחד הוא כך והרי אני רואה ג' שמות נפרדים. בחיזו דעינא כלומר עיניך תראנה במוח שכן הוא כדפריש ואזיל.

האי בכללא אפרשה תליתאה קאי. איהי דלת מלכות. וראית את אחורי שם הוא השגה.

וע"ד איהו לאחורא הקשר הזה הוא לאחור כי כן למעלה ההשגה אינה כ"א בסוד האחוריים שהיא המלכות כי הם הם הנראים לא הפנים.

ותמן אתקשר כלא. אע"ג דהיא אחוריים שם אתקשר כלא ושם מתראים כל הספירות העליונות. ואיהו מלכות.

רזא דברית קדישא היינו היו"ד שבקשר תפלה של יד. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון מסטרא דיובלא דוקא ולא מיובלא ועיין בפ' יתרו פ"ג ב' ובפרש' בראשי' נ"א ב' ופירוש מבינה שבמ' שאם הבינה עצמה מעולם לא נשתעבדו. כל רזא דחסד תרומה קל"ד ב' ע"ש. זמין לאתמשכא לתתא באחרי מות ס"ה ב'. ודא איהו רזא דקול דאשתמע וגומר בראשית נ' ב'. קשרא דתפלין דרישא וגומר פינחס רל"ז ב' עכל"ה:

סליק פ' בא בנל"ך ואע"י: