אור החמה על ספר הזהר ב:פה

והיה לאות על ידך וגומר דא פקודא דאקרי בגוונא אחרא פי' לרמוז להיות התפילין מציאותם מצד החכמה ממקום הקדוש ולזה נק' קדושא ולא מצוה ורצועותיהם תשמישי קדוש' והיינו פי' מלת תפלין פי' קישוט כענין טטפת שהם קישוט ומתרגמינן תפלין וזה מורה על שהם קישוט שמתקשט הת"ת ומ' מלמעלה כאשר נבאר וז"ש ואלין אינון תפלין והעד הנאמן בזה שמה שהם נק' תפלה של יד וגומר פי' קישוט למעל' אל הראש שהוא הת"ת ואל היד שהיא המ' ואינם נק' תפלת יד תפלת ראש שמור' שהראש שהוא הת"ת הוא עצמו תפלה וקישוט וכן היד וז"ש תפילין פי' תפלה של ראש ותפלה של יד כנזכר.

דגוונין עילאין אותם הדקי' העליוני' שבחכמה וע"ד איקרי טטפת דכל עניינים אלו נפקא לן ממלת טטפת ומתרגמינן תפילין כנזכר מה שאין כן בשאר מצות שאינם קדוש' כנזכר ויכריח ענין זה מלשון הכתוב ישראל שהוא הת"ת אשר בך אתפאר הנה הת"ת שהוא ישראל הוא לובש הפאר. והפאר הוא מלמעל' מאו' אשר בך אתפאר דהיינו דברי החכמ' שהיא מתפררת ומורה פארותיה עליו. וכתיב כי נער ישראל.

ישראל זוטא הכוונה המ' הנק' נער נערה ושם צורת יעקב חקוקה בלבנה כדפי' בזוהר ולכן התפילין שהם סוד פאר זה הוא שפירו דגוונין עילא ותתא בין במוחא דדכורא בין במורא דנוקבא ומשום דשפירו אשכחן ביש' סבא בענין ישראל אשר בך אתפאר אמנם במ' אין לנו הוכחה הכריח הענין מיוסף דהוה סליק ואתעטר בב' דרגין הראשונ' בסוד נער שהיא מ' למטה כדכתיב והוא נער ואח"כ נתעלה במעשה ההוא ביסוד שהוא משך הוא"ו ועכ"ז לעולם היה יפה ומפואר בגוונין כאו' יפה תואר ויפה מראה לעילא ותתא ומזה הוכרח היות גם במ' יופי הגוונין מתוך עמקי המוח העליון חכמה. והכריח עוד הענין ממה שכתוב ועשית הישר והטוב ופי' דא תפלה של יד לאסמכא לה וגומר דהיינו מלת ישר שימשיך שפע החכמה ביושר מגולגלתא דדכור' לגולגלתא דנוקב' דהיינו שתהי' בסוד ישראל יש"ר א"ל והכריח עוד הענין ממה דאצטריך דלא הוי פרודא וגומר א"כ בהכרח יורה היות בענין תיקון התפילין המשך תיקון מלמעל' שאין ראוי להפסיקו מה שאין כן בשאר בחי' המצות שהרי לא נאסר הדבור בין לקיחת האתרוג מ' והלולב ת"ת וז"ש דלא הוי פרודא וגומר.

מאן דאתעטרא בתפלין קאים ברזא דגוונא עילא' כלומר יש יכולת בתפלין ויש סגולה במצוה זו להעלות האדם להשיג במדרג' גדול' כזו וגם להעלות האדם להיות נכלל בו שתי מדרגות שהם ת"ת ומלכות וזה בסוד שתי בחי' שבו בחי' עבד ובחי' בן ולכך נוטל סוד התפלה של יד להתעטר בחי' הנק' עבד ולזה אינו עבד סתם אלא עבד נאמן ובחי' הנק' בן מתעטרא ע"י תפלה של ראש ולא בן סתם אלא בן יחידאי ובקשר ואחדות תפלה של ראש בתפלה של יד נקשרי' ונכללים העבד והבן באדם ולמעלה במדות וז"ש ואינון בכלל חדא בלא פרודא. אמנם אינם שוים שהעיקר הם בבן מכמה טעמי הא' שהם בבן ד' פרשיין בד' בתים באינון תפילין של ראש וזה מורה על ד' תיקונים בגובה של ראש מקום גבורה וז"ש באינון תפלין של ראש. עוד שהראש שהוא הבן נוטל מהמקור הראשון אמנם העבד נוטל מהבן וז"ש כמה דאינון ד' פרשיין באינון תפלין של ראש אוף הכי כולהו בתפלין של יד ואינם ביד אלא מכח אותם של ראש ועוד שהם נעלמי' נכללי' בבית א' וממה שאנו רואים בזכר המקור שהם ד' מסתמא גם ביד יהיו ד' וז"ש כמא דאינון וגומר והם מתוך של ראש דהא בתפלה של יד לית לה מגרמה כלום אלא מה דנקטא מלעילא והם סוד המשכת ד' מאורות העליונות שהם ד' נחלים למעלה ויורדים אליה ונעשים ים א' דהיינו בית א' והיינו כל הנחלים הולכים אל הים שמי הים אינם מים אחרים אלא ממש מימי הנחלים יורדים אליה ונעשים ים א' דהיינו בית א'.

ומגו דנקטא לון איקרי ראש עמו תפלה כי לשון תפלה מורה על שפירו ופארא ותיקונא דגוונין עילאין כנז"ל:

ואו' ואתקדש בקדושתיה יר' שממש קדושת הראש הוא קדושת היד ממקום הקדש מהחכמה לא מהת"ת אלא מסוד ד' פרשיות נעלמות שהם ד' מוחין עד שהיא נקראת קדושה ממש ממקום הקדש וז"ש ואקרי קדושה ובזה אין חילוק בין תפלה של יד לשל ראש כולא אקרי קדושה.

ובדין אקרי מלכות העולה ונקשרת בת"ת שמים והיא שלימה בסוד אור הלבנה כאור החמה. מהרמ"ק זלה"ה.

והרא"ג ז"ל כ' ולו הגדולה והגבורה כלומר שלו הם להטותם אל ההנהגה שירצה וכלם יסכימו לאותה ההנהגה:

כי כל בשמים דאיהו צדיק. כתרגומו דאקיד בשמיא ובארעא:

ולו הממלכה וגומר. כלא ברשותי' למחסר במאנין ולכך נק' שלו:

לבתר עביד שמשין וגומר. ע"כ דבר בעשר ספי' דאצילות ועתה מפרש י"ס דבריאה סוד כסא הכבוד שיש בו ד' עמודים ו"ו מעלות לכסא כדמפרש ואזיל. לבתר עבד משמשין לאלין פי' ע"כ הגיע עיקר הכל אמנם לבתר עשה משמשין וגומר ע"ש שהאצי' והנהגתו מתלבשת בי"ס דבריאה כדי להגשים ההנהג' הדקה ולא די בהתלבשות זה לבד אלא ותקין לאלו הי"ס דבריאה י"ס דיצירה ולאילין עבד שמשין י"ס דעשי' כדמפרש ואזיל:

כגון כוס דברכה דתקינו בי' י' דברים וגומר. זהו השימוש שמשמשין י"ס דבריאה לי"ס דאצילות שי' דברים שנאמרו בכוס של ברכה שהיא מדת המלכות כלם הם בהתלבשותה בי"ס דבריאה ואלו י' דברים פירשום בפ' פנחס רמ"ה וכן משמשות י"ס דבריאה לי' הדברות שהם בת"ת וזהו:

בגין תורה וגומר. וכן משמשות לי' מאמרות שהם במעשה בראשית שהם בינה מעש' בראשית חכמה בסוד כלם בחכמה עשית בבינה כנזכר בפרשת בראשית וכל אלו הענינים ירדו מהאצילות ונתלבשו בי"ס דבריאה ולכך נק' שמשין לון לי"ס דאצילות:

ותקין לכורסייא כתות לשמשא ליה. שעדיין ההנהגה בבריאה איהי דקה וצריכה עדיין התלבשות שנית דהיינו בעשר דיציר' ומידי עברה דרך בם (והגשמת) [אולי צ"ל מתגשמת] כדי שיוכלו התחתונים לקבלה:

דאינון מלאכין וגומר. בה י' כתות דמלאכים כמו שמנאום הרמב"ם ז"ל וחסר בספרים וגם אלו אינם כסדרן ואין בידי להגיהם:

ולאילין עבד שמשין וגומר. דהיינו י"ס דעשי' ופתח בסמאל שכך היא הסדר שלפתח לבנת הספיר סוד היצירה חטאת רובץ והוא וכל סיעתו סידר מעמדם שם ומהם ולמטה הם עשר גלגלי דרקיעא כנזכר בפ' יתרו ע"ו וכולם דרך כלל עד העולם הזה התחתון הרים וגבעות וגומר הכל הוא עשר דעשי' רוחניות וגשמיות אלא שעשי' זו הרוחניות היא עד פתח וילון. הרי סדר ד' עולמות אבי"ע ומכאן תשובה למאן דס"ל שהמלאכים בבריאה ואין להאריך:

וכל פטר המור וגומר. יכיל לאחזרא בתיובתא ולבתר יצה"ט. כלומר ואחר שתחזירהו בתשובה יחשב כיצה"ט:

כמה דאוקמוה. בעלמא בענין נשואי אשה אם זכה עזר ג"כ האדם כשיצה"ר שלו כפוף לו הוא בעצמו עוזרו כנזכר בר"מ פ' פנחס רכ"ז:

אף ע"ג דאיהו חמור ע"ה וגומר. הרכיב הפסוק אתרי רכשי וכל פטר חמור דהיינו יצה"ר תפדה בשה תחזירהו יצה"ט ע"י התשובה ואז אחר שחזר בתשובה אע"ג דאיהו חמור עם הארץ תפדה מן גלותא בשה דאיהו שה פזורה ישראל:

וערפתו. שוי לי' עם קשי קדל. פי' מלת וערפתו מלשון קשה עורף תכניסהו בכלל קשה עורף וימחה מספר חיים עמהם:

והי' לאות על ידך וגומר.

דאיקרי בגוונא אחרא ולא איקרי מצוה. כלומר אע"פ שאם קורא אותה מצוה באימרו פקודא דא אינה נקראת מצוה אלא איקרי בגוונא אחרא דלא איקרי מצוה אלא קדושה ותאנא והדר מפרש:

שפירי דגוונין עילאין. היינו ד' פרשיות קדש לי וגומר בחכמה (ויהי) [המעתיק הוסיף מלת והי'. ובכ"י כ' ויהיה ויותר נ"ל להגיה שתיבת ויהי' ט"ס וצ"ל והיה] והי' כי יביאך בבינה וגומר: והנה הגוונין הללו כשהם סמוכים אלו עם אלו ונכללים אלו עם אלו במוחש נראין יפה מה שאינו נראין כ"כ יפה שיתוסף בגוונין אחרים בשיתוף גוונין אלו וכ"ש בגוונין עילאין שם אורות מאירות עד אין קץ וזהו שפירי דכולהו:

וע"ד איקרי טוטפות. מלשון משנה ולא בטוטפת דהיינו מין תכשיט:

כד"א ישראל אשר בך אתפאר. אומר ישראל סבא דלעילא לישראל סבא דלתתא אתה ישראל בך ועל ידך שאתה מניח למט' אתפאר אני למעלה בגוונין עליונים כנזכר בריש פרשת ויצא קכ"ה וכן בפ' ואתחנן:

הישר דא תפלה של יד. אפשר שנקרא המלכות ישר ע"ש שאתה קלקלת אותה וז"ש ועשית הישר כלומר ועשית אותה ישרה וצינורות ההשפעה הנוזלים ממנה שהולכים אורחות עקלקלות לחיצונים תיישרם באורח ישר:

לאסמכא לי' בתפילין של ראש. דהיינו והטוב כמ"ש טוב ד' לכל ומלת ועשית ר"ל תתקן ותתקשט. (ורז"ל) [צ"ל ברזא]:

דגוונא עילאה. כדוגמת הת"ת המתעטר בד' פרשיות. (ואינון) [באינון] תרי רזין דקאמרן. ברזא דעבד וברזא דבן יחידאי כמבואר בסוף פ' בהר סיני ע"ש:

ואילין אינון תפלה של יד. ברזא דעבד בסוד אני עבדך בן אמתך:

ותפלה של ראש. היינו ברזא דבן בסוד בני בכורי ישראל:

וד' פרשין בד' בתין היינו ד' מוחין שהם ד' יודין דשם ע"ב בד' בתים ד' חללים ד' אותיות אהיה:

ומגו דנקטא לון איקרי תפלה. מלשון שיתוף שנשתתף עמהם בהתכללם עמו כמו בין פארן ובין תופל ומתרגמינן דאתפלו על מנא עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ולו הגדולה והגבורה וגומר היינו אצילות לבתר עביד משמשין לאלין וגומר בריאה ותקין לכרסיא כחות וגומר היינו יצירה ולאלין עביד שמשין סמא"ל וגומר עשי' ושית דרגין לכרסיא וגומר ויקהל ר"ו א'. אראלים חיות וגומר בס' המאורות הנקר' ברית מנוחה אראלים עטרה. אישים יסוד. בני אלים הוד. מלאכים נצח. חשמלים ת"ת. תרשישים גבורה. שנאנים חסד. כרובים בינה. אופנים חכמה. שרפים כתר עליון וע"ש כי האריך. הנה ה' רוכב על ע"ב ק"ל. סמא"ל הוא ק"ל עם המלה. לאסמכא ליה בתפלין של ראש וגומר ראיתי בס' קבלה ענין נר' שהוא גילוי לדבר זה וז"ל וצריך המניח תפלין לכוין בקשר לקשור בו ת"ת במ' שהוא אח הכולל ט' ספי' היא ד' וזהו לצדיק שג' דברים מחולקים בקשרו של תפלין הצדיק הגמור הוא קושר בהם המרכבה שהוא מטטרון שהוא קשור בתפלין להיות עבד עולם בעבודת המלך שהוא מקבץ כל התפלות ומתקן אותם לפני המלך ה'. והרשע הוא קושר בהן ליצה"ר שלו שנמשך משמאל ואין לו רשות לקטרגו ולהורגו ע"כ. וכן בס' התיקונים מחלק במצות מילה בין צדיקים ובינונים ורשעים עיין שם תיקון כ"ד ס"ח ב'. וכן תמצא מבואר בר"מ הנדפס בפ' תצא רפ"ג א' תפילי"ן בגי' היצ"ר הר"ע. ובר"מ פ' משפטים קי"ח ב' וקי"ד ב'. ישראל זוטא מטטרון סבא ת"ת. יוסף יפה תואר מטטרון ויפה מראה יסוד. כד"א ישראל אשר בך אתפאר ויקהל רי"ו א' עכ"ל.