אור החמה על ספר הזהר ב:פג

מסטרא דגופא מטטרו"ן. כלומר מצד הימין ד' מלאכין טובים ומצד השמאל ד' מלאכי' רעים מצד הגוף באמצעותא שם מטטרו"ן וסמאל מטטרון רוכב על ד' מלאכים טובים וזהו ארגמן א' מטטרון שנק' אורפניא"ל רוכב על ד' מלאכים טובים שהם רגמ"ן רפאל גבריאל מיכאל נוריאל כדאיתא בתיקונין קכ"ו. וסמאל רוכב על מרכבתו זה נוט' אל הימין על מרכבתו שבימין וזה נוטה אל השמאל על מרכבתו שבשמאל:

אי מזל דילי' ארי' אקדים מיכאל וגומר. וזהו כסדרו בעצם אמנם באחרים הגם כי בפנים הראשונים אינם כסדרן מ"מ חוזר אל סדרו בפנים השניים דוק ותשכח:

דינא קשה לון. כלומר הרשע הזה הוא מדת דין הקשה לגבי צדיקייא:

ומסטרא דמיכאל אתקרי בכור. אבינוני קאי שהוא מקושר בצד החסד מצד המדות טובות שבו ומקושר בצד הגבורה מצד מדות מגונות שבו ואפשר שיכריע עצמו לכף חובה וכח המשמאילים יגבר ולכך צריך לפדות הבכור הזה ולהמשיכו אל צד עשיית הטוב ואל עסק התור' חמשה חומשי תורה והיינו ה' סלעים סלע מלשון וסלעי ממגור שהוא מגדל עוז כך חמשה חומשי תורה הם מעוזי האדם ומגינים עליו ונמשכו הם ממדתו של אברהם כמש"ה מימינו אש דת למו ובזה שתמשיכוהו לבינוני הזה לעסוק בתורה אולי יתחכם ויתוסף עלי' יו"ד מצד החכמה הנק' קדש ויהיה הוא מקושר בחסד בעצם וישאב שפע מעלתו של מעלה ממנו שהיא החכמה ועי"כ יתקדש בעצמו ואז זה שהי' נק' בכור בהמה נתקדש מצד החכמה ונכלל בכלל עם ד' קדושים הנק' ואנשי קדש תהיון לי וז"ש ואנשי קדש:

דבי' צריך לקדש בכור בהמ'. כלומר ביה בהאי עד הגיעו כאן להאי דרגא דקדש צריך האדם למרדף אבתרי' דהאי בינוני עד להכניסו בכלל קדש ישראל לד' מכללם דאנשי קדש מקושרים במדת החכמה כדפי' בס"פ משפטי' וזהו קדש לי כל בכור דפתח בי' כלומר תרדוף אחריו עד שתקדשהו לי דהיינו הגיעו עד החכמ' א"נ ומסטרא דמיכאל וגומר. אפשר דאתחלת יצירתו של אדם קאי כשהוא בן בכור וצריך לפדותו בה' סלעים כחשבון ה' של אברהם לקשרו בסוד החסד והיותו שם אולי כשיגדל ויחכם בתורה ויעל' יותר ויתקשר בחכמה וימצא שזה הילד שהוא בכור בהמה בהיותו ילד כשיתקשר בחסד ע"י הפדיון יתקדש מצד החכמ' ויכנס בכלל קדש ישראל לד' ונצטו' לבכור יותר מכל הילדים יען כי הבכור יש בו זוהמא מצד אביו ומצד אמו בשעת הורתו יען כי אינם מכוונים לשם מצוה ואפשר לומר ולפרש:

דבי'. כלומר במד' זו שתלוי פדיון הבכור ביה ג"כ תלוי:

מצות לקדש בכור בהמ'. ואיז' מדה היא החכמ' העליונ' במקום שישראל נק' קודש ע"ש התקשרם שם ג"כ תלוי מצות לקדש בכור בהמ' וכן:

וביה בהאי קדש. חכמ' תלוי מצות:

לעשר ולדות. בהמ' דהיינו מעשר בהמ' יען כי כל מעשר הוא א' מעשר והיינו מצד יו"ד שבחכמ':

מכל ולד דאיהי מסטרא דב"ן י"ה. ה"ת נק' בן י"ה שנאצל מן החכמ' שהוא יו"ד ומן הבינ' שהוא ה' וכל ולד אפילו שיהי' ולד בהמ' רומז לו' ואל תתמ' איך ירמוז דבר פחית במקום גבו' כ"כ שכן:

כל חיוון. דהיינו חיות הקדש:

באתוון דשמא קדישא אתקריאו. והם הד' חיות. י' ארי'. ה' שור:

ו' נשר. ה' אדם. וכמו שהם נקראים בשם הוי' כמו כן המתפשטים מהם כל פני שור ושה כבשים הכל בכלל פני שור. וכן החיות בפני ארי' והעופות בפני נשר ואדם בפני אדם:

ואפי' כל בריין דאבריאו בהון. כלומר לא מיבעי אלו שהם משורשים בפני ארי' שור נשר אדם אלא אפילו שאר בריין שנראה שאין להם שורש למעל' בהון דהיינו באתוון דקאמר גם הם אתבריאו בהון. ה"ה דיוקנא דה' אצבען היינו אצבעות מימין ה' ראשונה וה' משמאל ה' אחרונה שבשם. אמנם אצבעות הרגלים שם [נ"ל שצ"ל שהם] צל העליוני' הם רמוזות בתרין ההי"ן של מילוי וכן ג"כ:

ואו דיוקנא דגופא. ומילוי ו' היא ו' אחרת סוד הייחוד ולפ"ז יהי' היו"ד רומז בראש ומילוי' שהיא יו"ד אחרת ירמוז בי' אברים פרטים אחרים שבראש. עכ"ל הרא"ג ז"ל: