אור החמה על ספר הזהר ב:פב

ועל דקטיל קב"ה כל אינון בוכרין וגומר ירצה הבכור הוא ראש ההנהג' והקב"ה הכה הבכורו' ראשי ההנהגות ובכורות ישראל אם הם נאחזים שם בחוץ ראוי שגם הם יוכו לבטל בכור ההנהג' החיצונים ולזה צריך שיפדה הבכור להכניסו למעל' בראש ההנהג' העליונ' בכור למעלה וזה יאחוז שם ע"י חמש' סלעים כסף להראות אחיזתו באות ה' כסף מסוד כסופא עילא' מקום הסגולתא המשקוף ושתי המזוזות ששם כסף עובר לסוחר:

בבית אחד וגומר למיכל האי פסחא וגומר יהי' הסוד הנרמז לעיל בענין אכילתו ויהי' על מצות דהיינו מ' מצ"ת נקב' וראוי היה מצו"ת בוא"ו אלו הית' הגאול' מצות המלך ודאי אמנם היו ישראל בגלות וכאשר חזרו בקדוש' בתחל' לא זכו אלא מצת חסר ריב ה' על צרת של יש' וכמה מיני מרורים ליש' במרירות הגלות והשכינה מורה עליהם.

וכד אכלין להאי פסחא יראו על התוכיות אשר היה בהנהג' והתועלת הנמשך לישראל מהמציאות ההוא דהיינו אכילת הפסח כנז"ל.

דהא גרמין וגומר הנה בפסח היו ג' בחי' ובהקשר ג' אלו יחד הוא מציאות ההנהג' החיצונ' הא' הדם הוא סוד החיות העליון המתפשט אל תוך ההנהג' להנהיג ולזה היה מתקיים בלתי מתבטל כלל אלא יצוייר בו סגולתא כנז"ל. הב' הבשר הוא הכח המנהיג למט' שישרש למעלה ואחר שיתבטל דינו יהיה ריחו נודף ונהנים ממנו ישראל. הג' העצמות כחות המתפשטים שאחר ביטול כחם נשארו נעים ונדים וחשובים לכלום ואין שבירת אלו התחתונים ע"י ישראל שזו מעלה יתיר' להם אלא הכלבים החצונים יסחבום ויבטלום או מעין הכלבים אשר בשר חמורים בשרם והם הכחות החצונים והיינו ביטול הקליפות ומעין זה יש' היו שורפים אח"כ עצמות הפסח מעין מצרים כלבי או חמרי כנזכר. עכ"ל הרמ"ק זלה"ה ולא נמצא יותר:

גליון מאן דנחית תמן אתנשי מיני' וגומר ע' בפ' בראשית טעם אחר לקראתו נשיא:

והרח"ו זלה"ה כתב בשם האר"י זלה"ה. ז"ל ויאבק איש עמו דא גבריאל וגומר אין פי' כי גבריאל נק' אבק ח"ו כנזכר בפ' פקודי דסטרא אחרא נק' אבק אלא פי' כי גבריאל הנק' איש נתאבק עם ההוא אבק שהוא היצה"ר נמצא כי גבריאל שהוא יצה"ט עפר ויצה"ר אבק ולקבל תרוייהו וייצר ב' יודי"ן וזהו ויאבק איש עמו כנזכר שנתאבק האיש עם היצה"ר אבק ונתאבקו עמו עם יעקב שהוא האדם. ודע כי מחיות הקדש נעשו ד' מלאכים ללות את האדם בארבע יסודין דילי' ומטטרון ראש הארבע מלאכי' נק' יצה"ט והוא כולל כולם ונק' גופא כנגד יציר'. וסמא"ל הוא היצה"ר גופא דערלה שליט בארבע מלאכי חבלה עון משחית אף וחימה עכ"ל האר"י זלה"ה. ועיין בס' אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג ז"ל כ' קדש לי כל בכור וגומר. פקודא דא לקדש בכור בהמ' ועם הארץ צריך תרין מילין חד דיהא פדוי וגומר וחד הוא חסר בספרים ולפי שלא מצאתי ס' רעיא מהימנא שיהא מוגה כראוי לא יכולתי לתקן הלשון ומאי דאפשר לפרושי מפרשינן וה' יצילנו משגיאות:

דיהא פדוי מתחות שלטנותא דיצה"ר. ענין זה הוא מאי שאמר בפ' תרומה למרדף בתר חייבא כמאן דרדף בתר חיי וגומר שהרשע הוא משועבד לעבד ליצה"ר שכיון שסר למשמעתו תלתא זמני כבר הוא נכתב שהוא מסטרא דסמא"ל והצדיק הרודף אחריו להחזירו בתשובה נמצא שפודה אותו מיד יצה"ר וזהו קדש לי כל בכור כל ישראל דרך כלל נקראו בני בכורי ישראל וזה אעפ"י שחטא ישראל הוא ובכלל בן בכור איקרי וזה קדש לי תקדשני לי לשמי שסוף סוף גם הוא בכלל העמוסים מני בטן המלכות דהיינו מקום קיבוץ נשמותיהן של ישראל:

דנפישין. ביו"ד גרסי':

וכד נפישין זכוון רוחא תבר תרין משמורות דחמור נוער כלבים צועקים. דהיינו משמורה ראשונה ומשמורה שני' שבלילה הרוח שלו בקריאתו ק"ש ופסוק דרחמי אוחז חרב פיפיות בידו והורג אותם הקליפות המתעוררים במשמרה הראשונ' והשני':

וסליק למשמרת דשחר. כלו' הרוח שלו עולה למעלה לעשות נחת רוח ליוצרו בעסק התור' שעוסק באשמורת הבקר וגורם יחוד עליון בסוד אשה מספרת עם בעלה וגומר:

דביה אדם אתהדר בר נש אדון. כלומר דביה דהיינו בשחר בעסק התורה ותכף מסמיך לי' התפלה והתחנה בסוד ייראוך עם שמש נק' בשם אדם שהוא השם היותר מעולה שבכל השמות כנזכר בפרשת תזריע ועוד נק' בשם אדו"ן:

הה"ד ויהי לי שור וחמור וגומר. שוטר ומושל על הקליפות אלו שור וחמור צאן ועבד ושפחה כנזכר בפרשת וישלח קס"ו וזהו ויהי לי הם כפופים תחת ידי וכן הכא יהיו כפופים תחת ידו והוא אדון עליהם:

ויררו בדגת הים ובעוף השמים. היינו מעלה אחרת גדולה ששולט על מלאכין דשכינתא דהיינו דגים שבים העליון שהם ממנן שליחן דעלמא כנזכר בפרשת וארא דף ו' ובעוף השמים מלאכין דקוב"ה ת"ת שמים כנזכר בתיקונין דף קס"ט:

וכד זכוון בינונים ויאבק איש עמו זכוון וחובין. מלת איש קא דריש א"ש י' אש חובין י' זכוון שכן יו"ד היא סוד מים בסוד א' יוד עליונה מים עליונים יוד תחתונה מים תחתונים:

מסטרא דזכוון וירא כי לא יכול לו. שי הזכיות מכריעות לכף זכות שילך לג"ע:

מסטרא דחיבין ויגע בכף יריכו בגיד הנשה וגומר. להוליכו לגיהנם ורגליו וירכיו ירדו מות במדור נשי' כל זה נראה שמדבר בשעת פטירתו ועתה מפרש דבר אחר בפסוק:

ויאבק איש עמו דא גבריאל. שמדבר בשעת לידתו כדמפרש לי' ואזיל:

בההוא אבק דעפר. פי' שמשתתף גבריאל ביצירתו שנוצר מאדמה והוא יצ"ט כדלקמן וזהו ויאבק איש דא יצה"ט לטובה:

וחד יצהר"ע דאבק עמי'. פי' פירוש שני בויאבק לרעה שנתאבק על האדם להשכיח ממנו ע' ל' שלמדו גבריאל יצה"ט וזהו אמרו כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה נגע בו לשכח ממנו ע' לשון וזהו נשה מלשון כי נשני כדלעיל:

בזכותא דאדם קדמאה. כי בעוד שלא בא דוד רגל רביעי היה אדם משמש במקומו לרגל רביעי כי הוא הוא בסוד אדם דוד משיח לכך הוא קביר במערת המכפלה במקום דוד להשלים רגל רביעי כנזכר בפ' ויחי רמ"ח: ה"ג ויצה"ט לעילא מיני' לעלמא דאתי ואי לא יצה"ר לעילא מיני' למידן לי' וגו':