אור החמה על ספר הזהר ב:פ

כד עאלו יש' וגומר אשר לא במסכנות וגומר היה. ראוי לומר ארץ אשר לא תאכל בה לחם מסכנות וז"ש מאי מסכנות לחם עוני ועכ"ז לא קשה שיאמר ארץ וגומר דמאי מסכנא. אמאי איקרי לחם עוני משום דקיימא סיהרא וגו' א"כ גם אם יאמר מסכנות לארץ הוא הכל ענין א' לחם עוני ארץ מסכנות. והנה עם היות הת"ת הוא מאיר שהוא סוד הזווג בדקות והוא המברך והוא סוד ברכה ושפע ואין הת"ת נכלל בברית לא במילה ולא בפריעה סוף סוף כתיב כי כל בשמים ובארץ ופי' דאחיד בשמיא וגומר כי הוא המייחד ת"ת ומ' וז"ש לא תחסר כל בה כל ודאי שהוא בית יד לת"ת עם המ' וכל זה רצה באומ' כד"א כי כל וגומר ולא אתנהרא מכל מ"ט וע"ד לא במסכנות וגומר והשתא קשה כי אנו בארץ מייחדים הייחוד תמיד וכיון שאנו עושים ענין לחם עוני מפרידים תמיד ממש בידם לז"א ומאי דאכלי ליה תמן בארעא עם היות שלא תחסר כל בה אינו ח"ו שנפריד אלא נעשה זכר לנס דהוה במצרים תדע שכן הוא שאפי' אחר הגאולה שעתיד לתקן הענין כאו' לא יבא בה עוד וגומר עכ"ז לא ישתצי דוכרנא דמצרים לדרי דרין ואז ודאי הייחוד לא יפריד לעולם שהרי אין פירוד באותו הזמן ג"כ בזמן הזה אין פירוד אלא זכר לאותה הבחינה לשמחת כניסתינו תחת כנפי השכינ' אנו עושים ולעולם הייחוד עומד וז"א לזמנא דאתי כתי' וגומר:

תאנא א"ר שמעון וגומר דהיינו עשור הארת המ' מן הבינה וראיה ממלת עשור דיום הכפורי' ואם היה הכונה שממש הבינה במ' היה לו לומר בחדש הזה דהיינו עשור נכנס בחדש מ' והיה הפך לחם עוני. ועתה שאמר לחדש היינו שלא נכנס עשור דהיינו הבינה בחדש עצמו שא"א שאפי' היסוד לא נכנס לה כ"ש הבינה אלא לחדש דאתא נימוסא וגומר פי' נמשך לה משם הכח דהיינו הארה ללבנה אבל לא במילוא' שיתמלא מהיסוד כנזכר וטעם התלות מלה דא בעשור בבינה מפני שהוא השבתת הקליפות והכנעתם ועיקרו תלוי בבינה למתק שורש הדינים משם וז"ש מלה דא בעשור תליא וגומר:

ויקחו וגומר תלת קשרין וגומר דכל שאר היינו עשר מדרגות הטומאה שהם ג' קליפין וכל אחד נכללת משלש ויש בחי' כוללת הכל כן הם החצונים ג' קליפות וגומר וכמו שבקדש הבחי' הכוללת צאן שהיא מ' כך בחוץ כמוה ממש וז"ש ובהאי דאתקרי צאן אתקשר כולא וגומר והם אחוזים בצאן קדשים והיינו מה שפי' רז"ל קושרו בכרעי המטה שהמטה היא המ' וכרעי הם מחנות שכינה למטה ממנה ושם הוא קשור כנודע והטעם כדי שלא תכנס בנוקבא דתהומא רבא ושם אתפרש מקטלוי לכך והיה לכם למשמרת בסוד שמור כדי שיקבל השבת וביטול כדמסיק. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה פי' וע"ד לא במסכנות תאכל בה לחם מ"ט משום לא תחסר וגומר פי' לחם של מסכנות שהוא לחם עוני כי אם לחם עשירות. לחדש הזה בחדש הזה מ"ל. תבין מ"ש לחדש הזה ולא אמר בחדש עם מ"ש בתיקונים כי כשהבינה נהרא למ' ברזא דעשר דרגין אתקרי מ' בעשור לחדש כלומר כד האי עשור אנהרו לחדש היא מ'. עכ"ל:

גליון כמה דאתמר דכתיב אך בעשור ל"ט ב':

רעיא מהימנא וישא העם את בצקו וגומר דהא פקודא אתמסר להו לישראל נראה דהכי פי' פקודא דא אתמסר להו לישראל שהם מעצמן קיימו המצוה ונעשית מאליה דכתיב וישא העם את בצקו טרם יחמץ משארותם וגומר כנראה שמעצמו נהיה להם הדבר א"כ הענין והסוד הוא ענין שמעצמו נמסר ונתגלה לישראל ואח"כ נצטוו לדורות בה דכתיב שאור לא ימצא בבתיכם ורזא דא אוקימנא במקום אחר אמנם טעם המציאות הנמסר לישראל מעצמו הוא להיות דרך כלל הענין החמץ יצר הרע והמצה יצה"ט דהיינו להתרחק מיצה"ר וזה הדבר תלוי באדם שמעצמו יתרחק מן הרע ולכן המצוה מעצמה נחנלתה להם לישראל שסגולת הדבר להעשות מעצמו והיינו טעם ויאפו את הבצק וגומר:

כל בר נש דאשתעי וגומר הענין שהמספר ביציאת מצרים גורם לחדש אותם האורות העליונים שנתגלו מאז ביציאת מצרים והיינו סיפור הנסים לשון ספיריות שממש מאיר ומספר אותם האורות בענין שהכוונה הארת הבינה ע"י היסוד עד המ' ולזה צריך בההוא ספור חדי בחדוה כדי לעורר ההארה ההיא מן הבינה. ביה שעתא כניש וגומר הענין זה הוא סוד קשר ההיכלות למעלה וכניסת פמליא שלמעלה לעורר הייחוד במה שישראל מעוררים למטה ולכך אמר כניש לקשרם יחד. ואו' זילו כלומר התייחדו במה שהתחתונים גורמין ופנו לכם להקשר בדבריהם מבחי' הארה פלונית דהיינו ושמעו ספורא ונודע שאין ההיכלות מתקשרות אלא ע"י מה שיתעורר להם מלמעלה מתוכיות ההיכלות מסוד השמות כנזכר פ' פקודי והיינו או' כדין כולהו מתכנשי קשר ההיכלות אלו עם אלו ואתיין ומתחברן בהדייהו דישראל דהיינו סוד הייחוד הנעשה בהמוני מעלה עם ישראל למטה והיינו כדין אתיין כשסיימו ישראל שבחם ויחודם ועולים בהתעוררות התפלה והייחוד הנעשה והם מייחדים מעין אותו המציאות והיינו ואודן ליה לקב"ה על כל אלין נסין וגומר דהיינו הארת האור ההוא שנתגל' לנסים ההם ואודן ליה על עמא קדישא דהיינו המציאות הדק העולה לישראל שם ביחוד ההוא ונזכרים בדיוקנם הנעלם שם והיינו דמסיק כדין אתוסף חילא וגומר דהיינו שהספי' מאירות וביטול החיצונים והשבתתם וז"ש וכולהו דחלין קמיה ומלכותו בכל משלה וז"א ואסתלק יקרא וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. דא יצה"ר ודא יצה"ט וגומר יצה"ט הוא העשירית דקדושה מ' והיא מצה והעשירי' הטומא' חמץ היא יצה"ר עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ולא אתברכא משמשא. היינו סוד עונה שמקבלת נשמות שכן לשון ברכה נופל אצל בנים כמו שאמרו רז"ל יברכך בבנים:

ולא מתנהרא. היינו שאר וכסות דהיינו מיני הארות והשפעות לצורך התחתונים:

כד"א כי כל. אתא לפרושא במלת כל בה דקאמר שהוא היסוד שכן כי כל [בשמים ובארץ] מתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא דהיינו היסוד: ומאי דאכלי ליה תמן וגומר: כלומר אחר שכבר הושפע מלחם מן השמים וכבר נפקו מלחם עוני למה אכלי לי' תמן בארץ ישראל:

לא יבא עוד שמשך וירחך. רמז לאור הלבנה כאור החמה ואז לחם עוני יהי' לחם פנג ויאירו לעולם שניהם יחד:

תאנא אר"ש כתיב בעשור וגומר. הם הם דברי ר' אבא לעיל ור"ש לא שמיע ליה מר' אבא אלא מדנפשי' קאמר לכך המסדר חזר והביאו פעם שנית:

ויקחו להם איש שה לבית אבות וגומר תלת קשרין אינון לפי הזהר שלפנינו צ"ל כאן וכו'] דתלת קשרין וגומר. כלומר הם ג' קשרים אחרים ע"ד שלש של שלש שלש והענין כמו שעשר דקדושה מתחלק לג' קוים קו החסד קו הדין קו הרחמים וכל קו כולל ג' ספי' והמלכות מקבלת מכלם ומשם מתפשטים כמה כחות ונמצאו שכלם מתקשרים באלו תלת קשרים כמו כן גם זה לעומת זה עשה האלהים: וז"ש דכל שאר מתקשרי בהו גרסי': א"נ ג' קשרים אינון. דג' קשרים הם חג"ת וכל אחד כלולה מג' וזהו נראה יותר לפי שקראם תלת גווני כדמפרש בסמוך והם הנק':

בכור בהמה בכור השבי בכור השפחה. כדאי' בפ' וישלח קס"ו שהם צאן עבד ושפחה ששלט עליהם יעקב א"נ הם בכור פרעה בכור השפחה בכור בהמה כנזכר לעיל דף ל"ז:

ובהאי דאיקרי צאן אתקשר כלא פי' צאן זה שהוא א' משלשה קשרים דקאמר בו היו קשורים השני קשרים אחרים ומלבד הקשר כלם נכללין בו: וז"ש וכלא כליל וגומר וכלא כליל בצאן. כלומר בכור השבי ובכור השפחה היו כלולים בבכור בהמה שהוא הצאן הזה דקאמרן:

אתקשר צאן בצאן. כלומר מזל טלה שהוא כח אחר שנמשך מקשר זה הראשון נקשר בו בצאן זה דהיינו בכור בהמה:

ולא יכיל לאתפרשא מקטרוי. ה"ג כלומר הקשר הזה אמיץ שלא הי' אפשר להתיר הקשר:

בהאי. בקשר זה אתקשרו מצרים:

וע"ד כתיב והי' לכם למשמרת. כלומר אתם קשרו אותו בכרעי המטה כדפי' ז"ל ובקשר הזה יותרו קשרים העליונים שבהם:

וישא העם את בצקו וגומר. וכולהו דחלין (מקמי') [קמי' כן כ' בכ"י אבל בזהר איתא מקמי' וכן נכון] מצד רוממותו וגדולתו על הניסים והנפלאות שמספרים עליו ית':

כגוונא דא חובה וגומר עכ"ל הרא"ג ז"ל: