אור החמה על ספר הזהר ב:עח

ס"ד דאינון שבקו ענין כ"כ חשוב שנעשה ע"י ייחוד שקולים יותר מבריאת שמים וארץ ישליכום מעליהם וז"ש זיהרא עילאה דיהיב וגומר אלא ודאי כל ימיה' היו לבושי' בהם וגם במותם בהם נקברו כשיחיו בהם יקומו ועוד אינם גשמיים שיוכלו להפשיטם וללבוש אותם זולתם וז"ש דמו כגוונא דלעילא כענין הנשמה שאין אדם פושטה ונותנה לחבירו והעד ס"ד דאינון אתלבשו וגומר וכי אפ' האדם להלביש עצמו בנשמה אלא קב"ה אלביש לון והענין כי כשחטא אדם הא' אבד לבוש אור נשמתו כנזכר בשיר השירים כי חנוך רוח דיליה ולזה בתן לו הקב"ה נשמה תמורת אותה שנסתלקה מהם ואותו הרוח העליון המלבישם נעש' ע"י היחוד שאין נשמה אם לא ע"י ייחוד וע"ז אמר ויעש ה' אלהים ואינם מתלבשים אלא ע"י הקב"ה והיינו וילבישם ועניינם הוא כעין אומרו ה' אלהי גדלת מאד היינו מדת ויעש ה' אלהים וכתיב הוד והדר לפניו עשה בגדי אדם וחוה כאומרו הוד והדר לבשת ממש מלבושו של הקב"ה לבושי אדם וחוה תדע שכן הוא דכ' עוטה אור כשלמה נתעט' הקב"ה באור ומשם נוטה שמים כיריעה וברא את השמים א"כ גם לבושי אדם הא' מהוד והדר זה היה דהיינו סוד ה' בנצח אלהים בהוד ושניהם מתייחדים ועשו בגדיהם דהיינו סוד כיון דאתלבש החכמה והבינה עבד מה דעבד א"כ נתייחדו שתי שמות אלו והלבישו אדם הא' לבוש רוחני זה תמורת מה שאבדו נשמתם בחטא' א"כ א"א לבושים אלו שבאו ליד שום נברא א"כ הדרן לענין ראשון שאין בגדי יעקב בגדי אדם הא' א"כ במאי אוקימנא החמודות וגומר היינו ממש בגדי מלכות בכמה מיני בשמים:

ועתה יבא לתרץ הפסוקים והתוספ' והיינו בתחלה אמר ריח בגדיו שחשב שאותו ריח היה מבגדי חמדה שהי' לבוש כאשר הרגיש במציאות הריח שאינו ריח בושם אלא משונה בריחו באותו ריח ג"ע אמר הא ודאי ראה ריח בני אינו ריח הבגדים אלא מעצמו וראיה היותו ריח שדה אשר ברכו ה' דהיינו ריח ג"ע והיינו התוספתא הא' שפי' שנכנס עמו ג"ע והטעם מפני שהיה צדיק ולבש נשמה טהורה ומי שלובש נשמה כעין אותם בגדים רוחניים שהלביש הקב"ה לאדם ולאשתו כתנות עור לבושין דיקר ריח ג"ע עולה עמו שמי שמוציא ריח ג"ע אלא סוד הנשמה שהצדיק מתלבש בה והיינו תוספתא הב' דאמרן שהיו לבושי דאד' הא' לא ממש אותם הלבושים שהפשיטן אדם הא' אלא כלומר ויעש ה' אלהים כמוהם הם מתלבשים כל צדיקי הדורות דהיינו עשיה ולאדם ולאשתו וכמוהו לכל האדם ואשתו כשהם צדיקים וכמוהם נתלבש יעקב ועלה ריחו והריח יצחק באותו ריח ואין לדחות מכל דברי הקדמונים רק מה שאמרו שבאו ליד נמרוד ומנמרוד לעשו ואף גם זאת אפשר לתרץ כי סוד גלות היה לקדוש' עד זמן הברכות האלו והיינו שהנחש פגם אלו הלבושי' ובסוד הברכות שהם זיו וזוהר הלבושים באו ליד נמרוד סוד הנחש המורד ומידו ליד עשו מפני שסמא"ל סר מנמרוד ונדבק בעשו אוהבו ויעקב נטל הברכות בעקבה מהנחש וסמא"ל עשו ובזה יצאנו ידי כל הנדרש בקדמונים ור"ש פי' כן בפ' תולדות ובשיר השירים וגומר:

אלא תרין מילין אינון וכולא וגומר שני שדות שדה חברון ושדה ירושלם אמנם כלא הוה חד שעיקר הרוח מהשכינה מג"ע שהיה שוכן בחברון מערת המכפלה ובירושלם בהר המוריה כדמפרש ואזיל:

קביעותא דאתרא קודם מעשה השדה היה קובע מקום לתפלתו ולא רצה לבטלו מקו' קביעותו אפי' מפני סבה גדולה כזו ומכאן יש לאדם להחזיק במקום קבוע לתפלתו לא יחליפנו ולא ימיר אותו אפי' רע בטוב:

א"ר יצחק לא אצטריך אורייתא וגומר ירצה להתחיל מתחל' מצוה זו ואח"כ יכלול בה מה שיכלול אמנם יפתח במצוה זו מפני שהיא מצות סיהרא תחלת העול' ממטה למעלה שכן דרך כניסת ישראל ולא ממש בסיהרא אלא שירות' דסיהרא פתח כניסה למ' דהיינו קידוש החדש הבדל המלכות מהחיצונים ותחלת קדושה. והנה התורה ניתנה ליש' באמירה ומעשה וכמו שתחלת מעשה קידוש החדש כך תחלת האמירה היה ראוי שיתחיל כתיבת' מהחדש הזה ויכנסו ממט' למעל' שהמדרגות הנקב' הם ממט' למעל' בסוד אור חוזר וז"ש דהא בקב"ה אתקשר מלה וכיון שאינם משיגים יש' אלא ממטה למעל' נכנסים ועולים היה ראוי שהתורה תתגלה אליהם כסדר הזה. ולא קשיא שלא השיגו ישראל במ' ואין המצוה הזאת אלא בזכר ולכך הכל סדר א' ממה שאמר הזה מורה שאין קדוש החדש אלא ע"י המקדש ת"ת דהיינו זה א"כ אין המלכות עיקר אלא הת"ת וכל ענייניו ממעלה למטה.

לכם תרי זימני לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם א"ר יצחק מנייהו אשתמע וגו' הא' לחייב ישראל והב' לשלול אומות העולם והיינו החדש הזה שהיא מ' הנסתרת לכם ראש חדשים אור הזכר על הנקב' ראשון הוא הזכר לכם ממש ולא לשאר אומו' שאין להם חלק כלל. יובלא בינה וסיהרא מ' ולא אמר לשמטה מפני שהיא סיהרא מ' בראש החדש ואין הבינה שהיא כלל ג' ראשונות מאירה בה אלא בעשור מפני שאין הבינה יובל י"ה חירו' סליחה אלא בסוד נ' דהיינו ה' פעמים יו"ד עם החכמה עולה חמשים והיינו עשור שכל אחד מהחמש יעל' בעשר ובהיות סוד עשור יו"ד מתגלה מן החכמה בבינה מיד מאיר ללבנה בר"ח.

אצטריך למיגד ליה. הענין כי המדרגות החיצונים הם רבים וראש להם ש"ה טלה בכור פרעה והיינו התנין הגדול וצריך למשוך לויתן בחכה להבדילו מן הקדש ולבטל כחו והיינו כתרא תתאה דמתאחדין וגומר כי באחיזת המדרגה הזאת ולמשוך אותה מהקדש כל שאר מדרגות נכנעות שאין להם כח אלא ממנו ולהתעורר למעלה עושין יש' למטה כדמסיק וכח ביטול הקליפות מהבינה כשהיא נמתקת מצד החכמ' ולכך בעשור כד אנהיר וגומר כדפי' אמנם יתעכב ד' ימים להכנעת ד' מאות שנה שהם ד' מאות כחות ששלטו על ישראל מיד אפי' שלא עמדו מפני שהקב"ה חשב את הקץ סוף סוף כיון שהיו ראויים לעמוד ונגזר מיד נתגדל ונתפשט על ישראל ד' מאות כחות וד' מאות ענפים.

בשעתא דדינא תליא להכניעו בעת שליטתו ולכך בשעתא דאתמסר ממש בשעה שנתן לו כח לגלות. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כ'. א"ר אבא בזמנא דאנהיר יובלא לסיהרא וגומר זה יובן מהתיקונים כי כשבינה מנהרת למלכות בי"ס איקרי מ' עשור. וכד מ' עולה למעלה עמהם איקרי בחמשה עשר כי היא סוד הה'. א"ר אבא בדא אתקשרו יש' ארבע מאה שנין הענין כי אלף מדרגות יש בטומאה כנגד האלף לך שלמה שהם חול והם אלף שנים יום א' דגלותא אבל במצרים לא הוו אלא ת' לבד מנהון עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ס"ד דאינון שבקו. כלומר מאי קשי' לך במאי אתקברי וכי הספו תמו התכריכים אמר דליתא וכי הניחו זיהרא עילאה וגומר:

ה"ג דבאינון לבושין דמי כגוונא דלעילא (וס"ד) [בזהר איתא ואי ס"ד] דאינון אתלבשו וגומר:

ואומר כגוונא דלעילא. מפרש לה לקמי' הוד והדר לבשת ה"ג כיון דאתלבש עבד מה דעביד. ול"ג מה דאתלביש:

מלמד שנתעטף הקב"ה. היינו החכמה באור בינה שכן שם ה"פ אור:

וברא ית שמיא. ת"ת בו"ק וזהו עוטה אור כשלמה ובזה נוטה שמים וגומר והכי פי' לה בתיקונים דף פ"ז הרי שהקב"ה ע"י עטופו באור עבד מה דעבד כמו כן אותן לבושין דאתלבשו בהון אדם ואשתו בוודאי שהי' מסתכלין ומשיגים השגה עליונה ובוודאי זה הכרח שלא נתפשטו מהם לעולם אחר שהקב"ה הלבישם שבוודאי לא הי' ממש לבוש גשמי אלא אור עליון מאור ג"ע ע"ד שפי' בפ' שלח דף קס"ט על ותלבש אסתר מלכות:

במאי אוקימנא החמודות. למאן דאמר שהי' ביד נמרוד וחמדם עשו וגומר ניחא שקראם חמודות אלא השתא דאמרת דלא עדי מנהון זיהרא עילאה מאי החמודות:

במשי וזהב. החמודות מבני אדם הן מצד הריח שנותנים בהם בשמים ומיני ריח:

וירח וגומר. השתא מתרץ הקושי' שהקשה לעיל מאי ריח בגדיו ומאי ריח בני ואמר האי דכתיב:

וירח את ריח בגדיו בתחלה. שתיכף בכניסתו הריח את ריח הבגדים:

כד ארגיש. שאין זה ריח מורגל בין בני אדם אלא ריח גדול משונה מכל מיני ריח חזר ואמר:

ריח בני הוא לאתברכא מלה. מלת מלה ל"ג:

א"ר יצחק לא אצטריך וגומר: הענין דע שמשעה שנאצלה מדת המלכות לא הי' יחוד אנפין באנפין עד שעמדו ישראל על הר סיני והטעם כי אדה"ר שנברא לעבוד את האדמה בסוד מ"ן ע"י המצות מיד חטא בו ביום ונתקלקל וקלקל כל הנשמות הכלולות בנשמתו וכלם נפגמו לכך באו הצירופים דור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום ואחרי כל זה גלו למצרים לצרף הנשמות כלם דור הפלגה נצטרפו בסוד חומר ולבנים אותם שנשטפו במבול חזרו והשליכו היאורה [וניצל] משה בתיבה דוגמת נח בתיבה ואותם שהוכו בסנורים מתו בג' ימי אפלה באופן שנצטרפו בכור הברזל הזה ערות הארץ. נמצא שבשעת מצרים הי' העולם מתוקן ונטהרו הנשמות לקבל התורה ואז התחילה מדת המלכות להתחדש בסוד מ"ן דור טהור דור דעה א"כ אחר שכל מעשה בראשית נפגם ועתה התחיל העולם להאיר הי' ראוי שיתחיל:

מהחדש הזה לכם. שמורה תיקון הפגם והתחדשות המלכות שעת' התחיל הייחוד אנפין באנפין: וז"ש משום דשירותא דסיהרא הוו. כלומר עתה הי' התחלת התחדשות המלכות מה שלא הי' מעולם א"כ מכאן הי' ראוי להתחיל:

ע"ד אורייתא הוה אצטריך וגומר. פי' כשאנו מזכירים חידוש המלכות במלת החדש הזה לכם אין אנו מחדשים אותה אלא לייחדא בת"ת וגומר:

דברו אל כל עדת וגומר. דכתיב ביובלא בעשור לחדש. בזמן שהבינה היא כוללת כל העשר מאירה לחדש מלכות כמו כן הכא בעשור לחדש הזה:

ויקחו להם איש שה וגומר. ה"ג במלתא דא אתאחדא כתרא חדא וגומר. פי' במלתא דא בענין לקיחת צאן זה מכניעין כח עליון הקשורים עמו כל שאר כתרין. ה"ג משכו וקחו לכם צאן כמה דכתיב צאן ועבד: ה"ג דכתיב כ"א צלי אש. ואנא אוף הכי אעביר אותו באש דנהר די נור. כדי להורידו מגדולתו כנזכר בזוהר.:

בדא אתקשרו ישראל. בצאן זה שהיא הקליפה הקשה שהוא מזל טלה: ה"ג ארבע יומין קטיר ברשותייהו. דישראל עכ"ל הרא"ג ז"ל: