אור החמה על ספר הזהר ב:עז

וכולא לאשלמא חכמתא. המ' שהיא חכמה שלמה היתה משתלמת ע"י ספר חכמתו שכל ס' שחובר למטה היא ממש שלמות למעלה. שיר השירים לקבל חסד שמשם הוראת הייחוד וקשר אהבת קב"ה בשכינתי' קהלת לקבל דינא שמצד הדין יש לאדם לפרוש עצמו מענייני העולם שהחצונים אחוזים בהם ומצד הגבורה שולט יצה"ר. משלי לקבל רחמים כמו שהת"ת כולל ימין ושמאל כן פסוקיו חצים טוב וחצים להפך. הבל דנפיק מפומא ירצה הבל הוא בחי' הספי' למעלה בסוד החכמה שמשם יוצא הקול שהוא הת"ת בבינה וזהו קלא אתעביד מיניה מצד הבינה כשיצא ההבל בגרון בחזק הבינה ובינה יעשה מהבל הנח קול בכח. ותאנא אין העולם מתקיים כמו שהבינה למעל' אינה מתקיימת אלא בהבל החכמה כך עולם למטה אינו מתקיים אלא בהבל המוציא הבל. ויש הבל לומדי תורה גדולים שיש בהם חטא שהוא הוא לייחד ת"ת ומ' למטה אמנם הבל טהור שאין בו חטא הוא לקיים הבינה למעלה ששם אין חטא ואין פגם כלל. שלא חטאו ממש נשמר שלא נאמר שחטא' אינו חשוב חטא שאינן בני עונש לז"א שלא חטאו ממש מפני שמחנכים במצות כדי שיהיה טהור. ואפשר לפרש בהפך שלא חטאו ממש שיחשב חטא. ואפשר לפרש ג"כ שהם נשמות חדשות שלא חטאו מעול' ע"י גלגולם.

וקלא בהבל אתעביד ברוחא ומיא וירצה ההבל הוא מים ורוח והקול ע"י ההבל והבינה נעשה כולל מים ורוח ואש. והנה ההבל הוא יסוד כל הנעשה מן חכמה בבינה ודאי וז"ש וכל מה דאתעביד וגומר ורזא דמלה היאך הוא קיום העול' מוציא הבל עליון ואתעביד קלא ת"ת ויורד למלכות והם נטורי קרתא. וכן מושכים מלמעלה למטה לעולם הגשמי והיינו אם ה' לא ישמור וגומר הבל דהוה אחסנתיה היינו מ' מצד החכמה דהוה אחסנתיה המ' סתם מדת דוד הבלי מדתי שירשתיה מאבי. סיועין אחרנין שכלל שלמה בה עד החכמה כאו' ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ושלמה ביסוד וע"י נקשרת המלכות בחכמה שמשם משכיל על דבר וגומר והיינו הכ"ל יסוד מיוחד עם הב"ל המ'. יש צדיק וגומר היינו מה שראה במדתו והשיג וז"ש דא הוא רזא וגומר והיינו בימי הבלי לא אמר ביום אלא בימי שיש לה ב' זמנים מן הימין ומן השמאל וגומר: ונודע כי מדת צדק דינא והיינו אובד בצדקו שהמדה הנק' צדק אובדת אותו ע"י הדין וז"ש ולא קאמר אבוד הכי וגומר. וג"כ רעתו מצד הדין מצד השמאל ופי' מאריך ברעתו שהדין הרע נמתק לו עד שובם. וז"ש דההוא דינא כד ינקא וגו'.

עד דהוו יתבי חמו קטורא וגומר קטורא עב וענן עולה ויורד וידעו שלא הענין טבעי אלא רוחני כדמסיק.

אתעטרותא היינו שהיה מתעטר עולם תחתון ונקשר בעליון כמ"ש שכינתא גבן וראו התעוררות שכינה במקום ההוא. משמע דאינון לבושין הוו סלקין לא כבגדים המבוסמין אלא הוו סלקין ריחא טבא דלא אתעדי כי המבוסם ריחו אבד ומסתלק ואלו הריח מעצמם ממש ומושרשים בהם.

אלא תאנא ותאנא ופליגי לכאורה אהדדי וכבר היה אפשר לתרץ שתיהם ולומר שהיו אותם בגדי עלי תאנה ג"ע שהוא ממש רוח ג"ע וז"ש ואי תימא דכתיב ויתפרו וגומר ואינון הוו וניחא לך השתא קראי ומתניתא. קשה חדא ויעש ה' אלהים מורה שהי' עשיה חדשה לבגדים ואינו אלא ויתפרו עלי תאנה ועוד שנית דאלו קרא קאמר כתנות עור והכא קאמר עלי תאנה. ולזה צריכי' אנו לפרש ממש כדפי' המתרגם לבושין דיקר הם כתנות עור כי כמו שהוא העור מכסה לבשר ומכביד ומבהיק הגוף כך אלו היו אור ויקר להכסות בהם והיו גשמיים להוציא לחוץ ורוח ג"ע היה בהם כיון שנבראו בגן. בשם מלא בייחוד קב"ה ושכינתיה שיתוף הרחמים עם הדין כאו' ויעש ה' אלהים מה שאין כן שמים וארץ שלא נשתתף מדת רחמים עם מד"ה עד שראה שאינו יכול להתקיי' והטעם שהעולם אין מדת הדין חולק בבריאתו אמנם חולק על קיומו מפני חטא הנבראים אמנם בגדים אלו כבר חטא אדם הא' ולא היו ראויים להבראות מפני חטאו אלא שנשתתף הרחמים עם הדין אפי' בעשייתו. ועוד העולם נברא בלי התעוררות תחתון מפני שאדם אין אמנם קיומו ושפעו אח"כ ע"י אדם וגורם ייחוד הת"ת ומ' אמנם בריאת הבגדים כבר היה אדם ואשתו ונבראו ע"י ייחוד:

ומה דאמרו וגומר להאי סברא קשה טובא חדא לבושין דחוה מה אתעבידו תרתי אי הכי במאי אתקברו כי לא יעשו בחייהם בגדים אחרים שאלו קיימין לעולם בהם חיו בהם נקברו אם לא שנאמר שהפשיטו בגדיהם ולבשו בגדים אחרים וזה זר ס"ד דאינון שבקו וגומר. הרמ"ק זלה"ה:

והרה"ו זלה"ה כתב ורזא דהבל דנפיק מפומא וגומר הבל הוא שורש מאי דעתיד למיפק קלא ונ"ל כי ז' הבלים הם שרשים שבבינה של הז' התחתונות והז' התחתונות הם ז' קולות.

וההוא הבל דהוה אחסנתיה דאבוי וגומר זה תבין במה שקבלתי ממורי ז"ל ענין הפרש נבואה ורוח הקדש ואיך דוד ראשון לכל בעלי רוח הקדש והוא מבחי' הבל אך נבואה מבחינת קול ודבור וזהו הפרש בין רוח הקדש לנבואה וע"ש היטב עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' כעין של מעל'. ע"ש מדת המלכות שלמ' שגורם השלום יסוד להתייחד במלכות ע"ד ת"ח מרבים שלום יסוד בעולם מלכות:

ידידי"ה. ע"ש שהיה אוהבו של מלכות הנקרא י"ה כדאיתא בפ' ויקהל רט"ו:

אגור. ע"ש שהי' קשור במדת המלכות האוגרת הנשמות או השפע העליון:

בן יקא. שהקיא הבינ' על כל העולם שבאים לשמוע את שמע שלמ' וחכמתו:

איתיאל. כלומר אתי אל מלכות ע"ד שפי' באל זועם וגומר דהיינו המלכות:

למואל. כלומר כמו שאיתיאל ג"כ למואל למו לישראל ג"כ ישרה אל שכינתו עליהם כי העיקר הם רישי עמא:

קהלת כנגד כולם. שמורה מדה אחת שמקהלת כל עשר ספי' בתוכה:

וז"ש כנופיא קדישא דבי עשרה. כי אין קהל פחות מעשר'. וכן משמע נמי:

אפי' מאה. שכל אחד כלול' מעשר:

וקהלת כללא דכולא כד"א קהלת יעקב: כלומר וכן מלת קהלת מורה שמקהלת את ו' קצוות באו' קהלת יעקב שמקהלת ומכנסת את יעקב בו"ק כולם הרי שקהלת כנגד כולם שכן מקהל' כולם. א"נ אפשר שהם ז' שמות כנגד ז' מדות וגומר:

ובג"כ. לפי שהי' חכם גדול בחכמ' עשה ג' ספרים:

לאשלמא חכמתא וגו'. שיר השירים לקבל החסד. שכן כל דבריו הם דברי אהב' הנמשך מן החסד כמ"ש ואהבת עולם אהבתיך וגומר:

קהלת לקבל דדינא. שכן דבריו קנטוריא ולזה לא נזכר בו שם הוי"ה אלא שם אלקים להורות על הדין העומד על עוברי התורה:

משלי לקבל דרחמי. שאינו מזכיר בו שם אלקים רק פעם אחת בפסוק ומצא חן א"נ שחצי (הפסוק) [אצ"ל הפסוקי'] הוא דין וחציו רחמים להורות על הת"ת המכריע בנתים וזהו:

בגין לאשלמא וגומר.

ולקבלי' דרזא עילאה: ה"ג.

שלא חטאו ממש. כלומר אפי' שוגג כ"ש עון ופשע:

וקלא בהבל אתעביד ברוחא ומיא. שכן הבל היוצא מן הפה הוא רוח חם ולח. וכנגדו למעלה הקול שהוא הת"ת משלים הנהגתו ע"י הבל מלכות בכללות רוחא ת"ת ומיא חסד באופן שכל ההנהגות נכללות ונשלמו' ע"י המלכות וז"ש:

וכל מה דאתעביד. כלומר כל ההנהג' הנעש' בעולם הוא ע"י הבל הזה שהוא המלכות הכולל רוח חם ולח חג"ת:

דהבל. הוא קלא וקאים בחילא למיפק קלא. כי כן המרים קולו להוציא קולו לחוץ מוציא הבל הרבה וכן המלכות שהיא צריכה להוציא הנהגות עליונות למטה נק' הבל אמנם הת"ת שהוא

קאים בקיומי' דלא לאפקא קלא אחרא. להשמיע ולהודיע ההנהג' לתחתונים אלא למלכות הקרוב' אלי' נק' קול בלי השמעו' ההבל הרבה אלא במעט קט:

די אחסנתי' דאבוי. דהיינו שנקשר דוד בה א"נ דוד הורישה למדה זו לשלמה וגם הוא נקשר בה:

קרייה הֶבלי. דברא כרעי' דאבוה א"נ שלו היא שכבר ירש אותה קרייה (הבלים) [צ"ל הֶבלִי] גרסי':

ומיני' חזא. היינו (למלת ראיתי) [אולי צ"ל חוז"ר למלת ראיתי. כי כבר מפרש הזהר תיבת הֶבלי דכתיב אח"כ לכן מפרש ומני' חזא חוזר למלת את הכל ראיתי הקודם לכן]: שע"י אספקלרי' זו ראה מה שראה: ואע"ג דסיעויין אחרנין. דהיינו ז' הבלים ז' ספי' עליונות סוד ז' הבלים מ"מ ממדה זו ראה הכל:

ורזא דמלה הכל הבל. הכל שהוא המלכות ע"ד:

בכל. שמה א"נ ע"ש שע"י מתראים כל הספירות העליונות היא נק' הכל:

וז"ש את הכל. כל הספי' העליונות והנהגותם:

ראיתי בימי הבלי. מדתו שהיא המלכות כנז' א"נ את הכל כל הנהגות העליונות הם מתראים בימי הבלי שהיא המלכות:

דהאי הבל. מלכות ינקא מתוקף דין הגבור' שאז הדין שולט אפי' שיהי' צדיק הוא אובד לפי שהקב"ה מדקדק עם חסידיו:

וזהו בצדקו. שבאותו צדק שעשה מצא בו שום עילא ושחיתא ע"ד אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא באותו הטוב שמא הי' לו שום פניה בו וכשהיא יונקת מצד הרחמים אז הרשע מאריך אפי' שהוא הולך ומרשיע ואפשר הטעם שהצדיק אובד בצדקו קודם שיסרח והרשע יאריך ברעתו שמא יחזור.

דהאי דינא אובד לצדיק מעלמא ומדרא. שלא יגין עליו והענין שמגין על כל העולם וכשנפטר נמצא שכל העולם אבדוהו ויש שאין זכותו כ"כ שאינו מגין אלא על בני דורו ולא אבדוה אלא דורו ולז"א:

אובד ולא אבוד. כי הוא הולך למנוחה ועזב אותם לאנח':

חמו קטירא. קטורת שנעש' מסודות תורתם והבלם הקדוש:

סליק לעילא. הי' מתמר ועולה וחוזר ויורד:

א"ר שמעון אתעטרותא אתעטרת. שכינתא בטינתא דארעא וגומר. כלומר בעכירות ובעביות הארץ הלזו מתוכיותה עלה ריח קטרת כלומר מצד עסקנו בסודות התורה בעה"ז עלה קטרת ונתעטרה השכינה בעסק תורתינו:

בטינתא. טיט כלומר בחומריות העולם השפל. וי"ס דגרסי:

בעניותא. כלומר מתוך עניותא של הארץ השפלה הזאת עולה ריח קטרת ממעשה הצדיקים למעלה:

אתקיימו בג"כ. נראה שהגירסא היא בגינן.

דלא אתעדי מנהון. מלת את ריח קא דייק:

נכנס עמו ג"ע. (זו) [בכ"י לא ניכר היטיב ונרא' שכתוב שם א'] היא השכינה והוציאם מג"ע אדם הראשון נתגרש מג"ע הוציאם עמו ואחרי מות אדם הראשון הניחם לשת ושת לשם וגומר עד שיצחק נתנם ליעקב ויעקב נתנם במתנה ליוסף וזהו ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אלו בגדיו של אדה"ר כמ"ש בתרגו' שני על התורה:

דאינון הוו. כלומר הבגדים שעשו להם מעלה תאנה הם שקראם הכתוב כתנות עור ואשמועי' שהיו רכים כעור ארנבים כדפי' רז"ל א"נ שהי' חזקים כעור:

אי הכי מאי כתיב ויעש ה' אלקים. כתנות עור בוודאי שהי' דבר מחודש ממה שהי' להם:

מבוסמין דג"ע. גרסי'.

ותניא בשם מלא. הוי' ת"ת עם אלקים מלכות שנתייחדו ונשתלבו זה בזה. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון שלא חטאו ממש. פי' אפי' שוגג שהוא חטא כ"ש עון מזיד ותניא בשם מלא אתעבידו וגומר בראשית מ"ח ב'. כד אתקיימו בשם מלא וגומר פי' דורש ביום עשות ה' אלהים ביום שתקנם ואתקיימו וכן בפ' פנחס רל"ט ב' והאלהי"ם עשה וגומר אתקין ליה וגומר אבל כד אתעבידו לא כתיב בראשית ה' אלהים אבל בכתנות עור לא נזכר בהם כי אם ויעש ה' אלהים וזו היא בריאתם עכל"ה.