אור החמה על ספר הזהר ב:עו

נער נק' המ' מפני שהיא שולטת בסוד מטטרו"ן ונק' נער אמנם עניינו שסוד ה' שהיא סימני הזכר לא קבלה עדיין והם סוד ג' גווני הקשת ימין ושמאל ואמצע כזה # ה ומן הזכר היא מקבלת קישוטין אלו ולכך כתיב וראיתיה לזכור ברית עולם שהוא הייחוד שא"א להתחבר למעלה אלא בסוד קישוטין אלו סוד ה' ועל זה נק' נערה כד קבילת דכורא וכן היא נק' ליל מצד הדין ואחר כך בקישוטיה לילה שנתקנת בסוד הה'. ואע"ג דכתיב שמורים וקשיא ליה כי שמורים לשון רבים מורה על הייחוד וליל אינו ייחוד א"כ איך יצדק אומ' לשון ליל שמורים שהם ב' הפכים. ותירץ דכר הוה זמין לאתחברא עמה והנ' היא עדיין ליל אמנם מפני שכבר מכנים צורך יחודה נק' ליל שמורים אבל כאשר נתייחדה ונתקשט' הם שני עניינים אז נאמר הוא הלילה הרי שנקי לילה לה' שהיא מיוחדת עם הזכר. שמורים עם היות שהיא נק' שמור והוא זכור עתה שהיא לילה והמעשה היה לילה גוברת יקראו שניהם שמורים שירד הזכר אל הנקבה ומפני שעיקר הזכר גובר אמר הזה לשון זכר לית שבחא אלא הדכורא. וא"ת היה ראוי שלא תזכר הנקבה כלל כמו שמצינו בכמ' מקומות שהיא סתומה ונעלמת. וי"ל כי כאן הייחוד למטה במ' בסוד שמור.

הה"ד זה אלי ואנוהו דלית שבחא כי העיקר לעולם להגביר הזכר כדי שתתהפך היא ע"י לרחמים ואורו מכסה עליה ולכך אם הגאולה נקבה אינה גאולה שלימה ואם הגאולה זכר היא גאולה העיקרית. וגאולת מצרים היתה נקבה מצד ישראל שלא זכו למעלה שלא זכו לתורה והיתה זכר מצדו של הקב"ה ולכך נאמר הזה לה' שמורים לכל בני ישראל בערך ה' הזה לה' הכל זכר ובערך בני ישראל שמורים הכל נקבה בבחי' שמור כנז'.

תרי ענייני נינהו דקא רמז וגומר הענין דלמאי דס"ד היה ענין א' בפ' ואו' הנה הפך ההנהגה הישרה יש רשע ויש צדיק שני הפכים ענין א' אמנם השתא קאמר שני עניינים הא' שהצדיק נתפס להאריך לרשע אם יזכה: והב' שלא ידור הצדיק במקו' רשעים שלא יתפס כדמסיק והיינו עון הצדיק שאובד בצדקו מפני שאינו חס לדור בין הצדיקים.

עינוי דקב"ה דהיינו ענין השגחה מחודשת שההשגחה סתם היא על צד הרחמים והיינו עיני ה' המשוטטים לשון זכר. אמנם יש השגח' מחודשת מצד הדין דהיינו עיני ה' המה משוטטות לשון נקבה ודין וז"ש כד עינוי דקב"ה בעאן לאשגחה כנראה שאין השגחה זו כוללת ואז כדי לרחם על הדור אומר רב עתה הרף טול רב שבהם והרף. והנה יהיה ענין סילוק הצדיק לשתי בחינות הא' להאריך להם אם ישובו ואם לא ישובו לפחות אין מגין אח"כ להם בתפלותיו שכבר מפני הרעה נאסף הצדיק וז"ש ואי לא לא ישתכח מאן דיתבע וגומר וזהו השנית. הוא אתפס כנרא' שאינו מטעם שהיה לו למחות שאפי' זה לא יועילהו כלל.

אוטיבון ליה בגיניהון אפי' יותר מצדקותו שהוא צדיק ולא כ"כ וכיון שהצדיקים אחרים מושכין טוב' והוא אינו רשע שימנע הטובה בעבורו נותנים לו חלק כצדיקים גמורים והיינו ענותנותו של רב חסדא שהיה אומר על עצמו כך שהיה אומר שאינו הגון אלא בזכות הצדיקים:

בימי הבלי משמע דימיו וחייו היו ימי הבל ואינו מחשיב העבודה האלי"ת לכלום וז"ש וכי שלמה וגומר וכתיב הבל הבלים והוא ספר חכמה קדוש' נק' הבלים ז' שמות כנגד ז' ספי' שלמה מצד החסד שמשם נשלמ' הלבנה בימיו ועמדה במילואה מצד הימין וכאו' ותרב חכמת שלמה. ידידיה מצד הגבורה שממנה התעוררות האהבה וכן יצחק משם נק' ידיד אשר קידש ידיד מבטן. אגור מצד הת"ת שהוא אוגר כל ו"ק וכוללם בעצמו. בן יקא מצד הנצח שהוא בן וענף המקיא החכמה ולזה הוא ענף הימין. איתיאל מצד ההוד שקשר החסד בהוד אפי' שהיא שמאלית והיינו אתי אל גם עמי נקשרת החסד כנזכר בר"מ על אכלתי יערי עם דבשי. קהלת מצד המ' הכולל עשר ועשר מעשר אפי' הם מאה: מהרמ"ק זלה"ה. ועיין בס' אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג ז"ל כ' שמור אשתמע מלה כלומר אם הכוונה להורות שמלת ליל היא רומזת למלכות לפי שכתיב אצל שמור שהיא נקבה ממלת שמור אשתמע מלה מאי שמורים ועוד קו' אחרת שקודם אמר ליל ואח"כ לילה.

אתקרי נער. מלה בלתי שלמה שכן היא פלג גופא אמנם מדקבילת דכורא אתקריאת נערה מלה שלמה גוף אחד ושמעתי משם החכם האלקי הר"ר יצחק אשכנזי זצללה"ה שמלת נער עולה ש"ך ניצוצין שהם כחות הדין כלם תקיפין בלי מיתוק ה' כלל פי' די"ן מאדנ"י ה"פ ולזה מורה נער חסר ה' לרמוז אל סוד ש"ך דינין דאתתקפו לנגד הנערה ההוא וזהו לדעתי הנני שך את דרכך בסירים רמז לקוצי ש"ך דינין שישלטו בם אמנם כשתשים בה ה' ונעשית נערה רומז אל ה' חסדים שנשתתפו עמה ונמתקו הש"ך דינין ונעשה שכ"ה והם סוד ה"פ אות א' דאדנ"י וכלם נמשכים אל היסוד וז"ש עד לא קבילת דכורא עלה כי היא לבדה היא ש"ך דינים סוד הגבורות ואז אתקריאת נער ש"ך מדקבילת דכורא עלה הם ה' חסדים ואז נעשית שכ"ה וע"ד [זה] מפרש עד לא קבילת דכורא עלה אתקריאת ליל מלשון ייליל דהיינו יללה אמנם אחר דקבילת דכורא עלה דהיינו ה' חסדים אתקריאת לילה.

ואע"ג דכתיב בי' שמורים. ואי כמה דאמרת ליל שמור מיבעי לי'. מ"מ כבר הי' הזכר מזדמן לבא לאתחברא עמה ושפיר קרינן שמורים

ובג"כ כתיב הלילה הזה. הוקשה לו דהיל"ל הם דהא ה' דהלילה איהי דכורא דאתא עלה דליל תירץ דבאתר דדכורא לית שבחא וגומר והכי שבחי ישראל בתושבחתייהו לדכורא הה"ד זה אלי וגו' אע"ג שהי' שם סוד ייחוד ת"ת ומלכות בסוד א"ז שהיא סוד אותיות יאהדונה"י עכ"ז לא הוזכרה דבאתר דדכורא נוקבא לא סלקא בשמא.

נגילה ונשמחה בישועתו. ולא אמר בישועתה הגם כי היא העיקר אשר שולחה בגלות כנודע.

הכי הוא כגוונא דהכא ליל ולילה שקודם יהי' בסוד ליל דהיינו בסוד חבלי משיח והדינין שיהיו אז ואחר שיתגלה משיח תתקרי לילה: מה להלן במצרים שמירה וליל דכתיב ליל שמורים דהיינו מדת שמור בבחי' הדין.

אף כאן שמירה וליל מלכות שהוא שמור בסוד הדין:

מה להלן שמירה ולילה דכתיב הוא הלילה הזה לד' שמורים מלכות בסוד הרחמים:

אף כאן שמירה ולילה. דכתיב שומר מה מלילה וגומר כלומר שומר שהוא מלכות בסוד לילה שהוא בסוד הרחמים היכן היא אחר שכבר באה עלינו השומר בבחי' ליל דין שאחר שכבר סבלנו חבלי יולדה חבלי משיח דהיינו שומר מה מליל היכן הוא שומר מלילה אימתי יקיים את דברו הטוב ולפ"ז מלת מה שבשומר מה מלילה הוא מלשון שאלה כלומר מה נעשה אימתי יבא ומלת מ"ה שבשומר מ"ה מליל הוא כמו מה רב טובך כלומר מה מליל כמה שבענו גליות וחבלי משיח:

על גבי. כמו מפני:

הה"ד אהא בוקר וגם לילה. אתא בוקר דאברהם סוד (ד') [ה] חסרים עליה וגם נעשית לילה:

וישכם אברהם בבוקר. כלומר השכים אברהם בסוד החסדים שילכו עמו והכוונה שבמעש' העקידה עקד הגבורו' והגביר החסדים בעולם וז"ש:

דהוא מדתו ממש שנשתתף עמו החסד מדתו ממש:

בוקר תשמע קולי. כלומר אתה מדת חסד הנק' בוקר גם מתעוררות בבוקר תשמע קולי ולכך לא אמר בבקר תשמע וגומר.

מאי קאמר בהאי קרא. דהא כתיב:

ולתת לאיש כדרכיו. כדלקמי':

וחייבי' מאריך הקב"ה רוגזי' עמהון עד דיתובון וגומר. ושיעור הכתוב כך הוא יש צדיק אובד בצדקו ולפי שהרשע האריך לו הקב"ה זמן ברעתו לראות אולי ישוב וכשרואה הקב"ה שאינו חוזר מאבד לצדיק הזה כדי שלא יהא מגן עליו כשירצה הקב"ה ליפרע ממנו אחר שלא שב אחר שהאריך לו כ"כ זמן:

הה"ד יש צדיק אובד בצדקו משום דהוא זכאה אסתלק מעלמא. ה"ג כלומר השתא ניחא אומרו אובד בצדקו דמשמע שאובד הוא וצדקתו ח"ו דליתא אלא (הקב"ה) [נ"ל דצ"ל ה"ק והוא ר"ת הכי קאמר] אלמלא זה לא הי' צדיק לא הי' הוא אובד לפי שלא הי' הוא הגון וראוי להגן על הרשע א"כ ממש בצדקו בשביל צדקו הוא אובד הטעם כי יש רשע מאריך ברעתו והקב"ה האריך לו זמן שישוב ולא שב וכדי שלא יגן עליו יהי' צדיק זה אובד וז"ש:

הה"ד. שנתיישב הכתוב כראוי:

דהא רב חסדא וגומר. שום חכם הגיהו מבחוץ לזכר בעלמא והמעתיקים הכניסוהו בין הדבקים ולא דברי ר"ש הוא:

וכי שלמה דדרגין וגומר. כלומר בחכמות הרמות הי' לו יד ושם שלא הי' חכם דוקא בחכמות השפלות אפילות כחכמות אלו שבדורנו שכמעט שיודע לפלפל בלשון אחד של רש"י או לקשר קשר דואם תאמר דתוספות נקרא הוא חכם גדול אלא הי' חכם בחכמות המופלאות עוד שנית:

ואשתדלותי' באוריית'. שזה עיקר גדול בעבודה עוד ג' שהי' לומד ע"מ לעשות וזהו:

למעבד טיבו וקשוט על כסא ד'. שהי' עושה משפט וצדקה לכל עמו כיוצא בו ית':

אמר בימי הבלי וכן הבל הבלים וגומר. הרי לך מן המקרא מן הסברא נמי קשה דתאני ז' שמות וגומר וכן תאני שמותיו וגומר. הכל קושיא למה אמר בימי הבלי עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון נער כתיב וגומר עי' בפרדס שער סדר האצילות פ"ב. דלא קבילת דכר וגומר בראשי' נ"א א' ויחי רנ"ז ב'. אוף הכי ליל וגומר תרומה קל"א א'. אלא לדכורא ל"ט ב'. בבקר דהיא מדתו ממש פי' לאפוקי חסד שבמ' שמשם נשמתו. בקר ממש לאפוקי היסוד שגם הוא נק' בקר. משפטים ק"ו א' עכל"ה: