אור החמה על ספר הזהר ב:עה

מי לא יראך מלך הגוים וגומר מפני שאתה מלך עליהם עם היות שהם תחת ממשלות השרים והקליפות הם תחת ממשלתך כי בכל חכמי הגוים היודעים ופועלי' בכישוף ובכל מלכותם הם הכחות השולטים עליהם מאין כמוך אם תרצה יתקיים ומעשיהם ואם תרצה תבטלם.

בתלתא אלין דאמרן שהם בכור פרעה בכור השפחה בכור הבהמה שהם נחש וקסם על תלת דרגין די בהו הענין שיש בהם ג' מדרגות שהם כהנים מצד החסד לוים מצד הגבור' יש' מצד הת"ת ובהם נכלל כל האצילות. ימין ושמאל אמצע וכן בחוץ הם ג' קליפות שבהם נכללות הכל תהו בהו חשך ותלויות בהם שהם בכור פרעה בכור השפחה בכור בהמה וע"י כולם נעשו כשפיהם כדי שלא יצאו יש' ממצרים ולשקעם בג' קליפות אלו שלא יצאו משם ולכך הקב"ה הקדים להם זכות ג' אבות שהם מרכב' לחג"ת ובו שבר הקליפו' הג' שכנגדם. וכלול התירוץ למה נזכר יציאת מצרים הרבה פעמי' הוא כי להיות חוזק הגלות ושעבוד יש' ביד מצרים לולי כח הקדוש' והפלא הגדול שעשה הקב"ה עם יש' כמעט נמנע גאולתם ולכך כל התור' תלויה בזה וכל המצות והמועדים והשבתות ופתח כניס' ישראל אל התורה היה זה.

ות"ח דנא הוא יסודא וגומר שתחלה הוא שביתת החצונים ואח"כ יכנס אדם אל הקדש פנימה א"כ יציאת מצרים ששבת הקב"ה הקליפות כולם מעל יש' יעל' על ראש שמחתם שאל"כ היו שקועים בחשך הקליפות ואין להם אור תורה.

דליליא שרא קטרין מפני שמדת המ' היא המתכת ומשברת קשרי החצונים שהיא המושלת עליהם ואח"כ פרסום הנס כי נס יסוד ופרסומו מדת יום לכך יצאו ביום והיו העניני' בסדר המדות. גליפין עילאין ותתאין חקיקות בריאותו של הקב"ה הנקשרים בסוד הייחוד ונושאים ראש לקבל מלמעל' בזכות ר"ש שורי קרתא. שבהקדמותיו יפתחו קושיות התורה והעלמה וזולתם היא נעלמת ונסתרת. פני האדון ה' שכינה שעמו. דכורא מן וגומר גברא בגוברין בתורה ילמד וישאב מתורתו.

אמר לון מלה דשאלת דילכון ששאלו שגדול נס סנחריב שהיה ע"י מלאך כנז"ל לזה אמר שהבכור הנז' בכתוב אינו סתם בכורות התחתונים אלא בכורות הקליפות ומפני שהם ד' מינים בכור פרעה בכור השפחה בכור בהמה בכור השבי לכך אמר וה' הכה כל בכור סתם להורות דכלא הוה כל הקליפות שבהם היו נקשרים ישראל בגלות נשברו וז"ש ואינון דמיתו אינון קטורי קטרין וגומר שהיו במצרים בכורו' משתמשים בכשפיהם בכחות אלו וע"י שבירת החיצונים היה מיתת אלו המשתמשים בהם ולא היה הכוונ' אלא להכניע למעל' החצוני'. וקשיא כי הכתוב אמר אין בית אשר אין שם מת ואיך יצדק ענין זה לדרכו לז"א וכל ארעא מליא וגומר וטעם או' בית מפני שהיו חכמי כשפיהם מקובצים בבתיהם דהיינו אחר חצות שהקליפות מתאספות וכן כל אות' המשתמשים בהם בלילה נקבצים אל מעונותם והיינו או' ולא הוו מתפזרי וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב אלא תאנא י' כתרין אינון וגומר בתלת אלין דאמרן שהם בכור פרעה בכור השפחה בכור בהמה כי בכור השבי הם עצמם בכור השפח' כאשר פי' לעיל דף ל"ז. ואולי הם כנגד אבי"ע אשר בטומאה כי יש להם י' כתרין והכסא והד' מחנות ועולם הגלגלים שבהם רוחין נוקבין. מאן פני האדון וגומר זה יובן במה שידעת כי הצדיקים נק' פני שכינה כי השכינה מתראה על ידם וכנז' פ' בראשית ג' ע"ב כי קרא רשב"י לר' אלעזר ולר' אבא פניאל וכן קרא עתה את רשב"י פני האדון ה': דהא תנינן וה' הכה כל בכור וגומר ביאר כי ג' כתות הטומאה הם א' נק' בכור הוא סמא"ל דרגין דדכורא. ב' דרגין דנוקבא לילית והם נק' בכור השפחה ג' דרגין דלתתא מנהון שדין ומזיקין והם נק' בכור בהמה וכל אלו הג' דרגין שהיו משתמשים ע"י הכישוף על ידם מתו בלילה ההוא. ואמר כי להיות כי בכל בתי מצרים מלאים כשפים וכולם פועלים בכשפים ולכן אין בית אשר אין שם מת ובזה יתורץ כי גם כשהקב"ה לא אמר אלא ומת כל בכור עכ"ז ראוי היה שאין בית שלא יהיה שם מת כי הכל דבר א' כי מיתת הבכורות היתה לפי שהבכורות ההם היו מכשפים תחת יניקת בכורות העליונים ולכן אפילו מי שלא היה בכור רק כיון שיונק משם והוה עביד חרשין נתחייב למות עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' קנטירא דקיטפא אשתכח כלומר אשכול שנ קנטירא אשתכח בתורה קיבוץ קנטוריא כי אני רואה בכל תושי' יתגלע יציאת מצרים ולמה הזכיר כ"כ פעמים כנראה שהוא ית' מלמד קנטורא על ישראל ראה שהוצאתיך ולמה הוזכרו כ"כ פעמים:

עשרה כתרין אינון לתתא עשר קליפות נגד ישראל גם זה לעומת זה עשה האלהים וז"ש כגוונא דלעילא וכולהו סתימין בתלתא אילין כמו שלמעלה ג' ראשונות הם כוללות כל הז' מדות תחתונות בסוד שהם ראשי הג' קוין כן עשר קליפות כולם נכללות בג' ראשונות שבהם שהם הג' בכורות בכור פרעה בכור השפחה בכור בהמה.

קשירי בהו באלו הג' ראשונות שבהם.

על תלתא דרגין דבהו שהם כנגד חג"ת שהמשיכו בקשר זה כח מג' ראשונות שבהם אל ג' אבות הטומאות שבהם ובזה קשרו לישראל למטה שנמשכו ונשתלשלו מג' אבות העולם הקשורים בחג"ת קשרום בקשר אמיץ קשר של קיימא שלא יוכלו לצאת ממצרים עוד כל ימי עולם.

זכאין אתון אברהם וגומר. שעקרתם את הכל.

וקב"ה דכר תלת קטרי מהימנותא דהיינו "ויסע "ויבא "ויט שנקשרי' בקשר א' נשבר קשרם ונתק מוסרותם.

הה"ד ויזכור אלהים את בריתו בריתו היינו הכלה דקאמרן וקשר אותה בג' אבות ועשה היחוד למעלה ובזה שריא קטרין וזהו יזכור אלהים בינה את בריתו מלכות נקשר וייחד לאת זה שהיא המלכות עם אברהם וזהו את אברהם וכן קשרה וייחדה עם יצחק וכן ו' את יעקב בתוספותו' להורות על הקשר היותר שלם דהיינו גופא בגופא וז"ש ואת יעקב הא קשרא תליתאה שלימתא יעקב.

כולהו דוכרנא להאי שבכל המועדות אנו אומרים זכר ליציאת מצרים:

ועל האי אתקיימו כולהו שאלמלא דשריא קטרין ביציאת מצרים ונעשה היחוד המופלא הזה לא הי' לנו מועדים כלל וכמ"ש ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו משועבדים וגומר:

לא אישתצי גר':

ת"ח דנא גר' בלא יו"ד. והכא מתרץ מה שהקשה למעלה למה הוזכר בתורה יציאת מצרים כמה זמנין ואמר ת"ח דנא כלומר זו יציאת מצרים הוא יסוד כל התור' ומצותי' שאלמלא לא הוציאנו הקב"ה משם עדיין היינו משועבדים ועבדים ופטורין מן המצות לכך הוזכר בתורה כמה זמני בציווי המצות זכרון לבני ישראל שהסיב' הראשונה שזכו למצות היתה יציאת מצרים.

ועוד אמאי לא הוה ביממא הגם כי כבר תירץ למעלה שהוכרח להיות מכת בכורות בחצי הליל' וממילא אשתמע שהי' מוכרח להיות בלילה דאי ליכא לילה ליכא חצות לילה מ"מ הוסיף עוד תירץ ואמר כי אה"נ שהיה ביום כי הגם שבלילה הית' עיקר גאולתם של ישראל אמנם פרסומי ניסא הי' ביום:

גליפין תתאין [נ"ל שחסר כאן תיבת עלאין וצ"ל עלאין ותתאין] פי' חמשין שערי בינה שהם חקיקות שחקק בה החכמ' בין אותם שהם עליונים בבינה בין אותם שהם תחתונים במלכות בסוד כלה הם בנשיאות ראש להכלל בעילתם בסוד שאו שערים ראשיכם כנזכר בפ' פנחס רנ"ג ושבחוה לר"ש בענין זה כי נתן טעם לזכירת יציאת מצרים במועדים וזמנין ושבתות ובכל התורה והמצות היא נזכרת חמשי' פעמים בתורה ועתה בסוד זה שגלה להם בוודאי שעשה התעוררות למעלה בהם שנכנסו ראש העלול בעלתו לינק ולשאוב שפע ממנו.

עבד קוב"ה ירושלים וגומר כמו שעשה לירושלים דלעילא מלכות חמשין תרעין עבד לתתא:

ר"ש ע"ה שור קרתא ותרעא כי ר"ש בזכותו הי' כחומה נשגבה בדלתים ובריח מגן על קרתא קדישא מלכות שלא יכנס בה ערל טמא או הנכנס לא יכנס בה כ"א ברשות וזה עד דיפתחון תרעין כמו כן רשב"י אם לא הי' הוא פותח שערי החכמה בסוד מחצדי חקלא קוצרי' שדות שדה של תפוחין אין מי שידע להכנס בה:

מאן דסליק מי שיודע עוד לעלות בסודות התורה יותר מעולו' בעילוי לא סליק בסוד הסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה דהיינו שורשי נשמתו הרשומים בכל המקומות שנשתלה [נ"ל שצ"ל שנתעלה] דרך בם דרך המתבודדים ויורדי המרכבה אין מי שיוכל לעלות עד שרשב"י יתקן המדרגות והסולמות יען כי הי' ר"ש בזמנו מבוע כמרע"ה בזמנו במבועי הנבואה וזה כי לו לבדו ניתן רשות לגלות הסודות ועל ידו היו יודעים כל חכמי דורו ואפי' ינקא דדרא הוו חכמין בגין מארי' דדרא וגומר. מאן פני האדון ד' דא רשב"י כנזכר בהדי' בסוף פ' תרומה דף קס"ג כי הצדיקים נקראו אנפי שכינתא ע"ש שהיא מתקשטת ומתתקנת אנפהא לגבי קוב"ה וז"ש את פני האדון הוא ר"ש שבו מקשטא. דכורא מן דוכרניא כלומר מובחר שבחכמים וכלא (הוא) [נ' דצ"ל הוה] אין מקרא יוצא מידי פשוטו הבכורות של מעלה שהם הג' ראשים הבכורות של מטה ואותם שהיו מקושרים באינון כתרין ע"י כשופיהם:

ואור הנר יפה לבדיקה מבחוץ ל"ג עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון זכאין אתון אברהם וגומר דבזכותיכון וגומר לכך באו ג' פ' ויסע ויבא ויט וגומר לשבר כח ג' קליפות וזהו ושלישים על כולו כדאיתא בשיר השירים שהם באו בג' קליפות על כולו תרי וחד וגו' עכל"ה: