אור החמה על ספר הזהר ב:עד

משת וחנוך עד נח נק' בני אדם ומשם ואילך שהצילם נח מהמבול נק' בני נח א"כ אמר יפיפית מבני אדם כלומר מכל יפים שבבני אדם א"כ הם חנוך ושת שת שממנו הושתת העולם. חנוך שנאמר בו ויתהלך חנוך וכ"ש שאר הצדיקים שבי' דורות מנח ובניו ואלו נח כתיב ונח מצא חן להנצל ואלו אתה אמרת אם נא מצאתי חן ונח בחנו הציל בניו ואתה הצלת בחן שפתותיך כל ישראל ונח לא החן בשפתיו שלא התפלל אלא בעיני ה' להצילו. אלהי"ם אלהי"ך מאברה' ויצחק. אינך בשם א"ל אלהי"ם חסד וגבו' אלא אלהים בינה היא אלהי"ך שסתם שם זה בבינה שמן ששון מו"ק הנקרא ששון לשון ששה והיינו מרכבת יעקב אפ' בבחי' שהוא נק' יש' שעל' במחשב' משחך שמן מהמחשבה ששון שש קצוות בסוד הדעת. מחביריך שכל הנביאים שנתנבאו אח"כ הם תלמידי מרע"ה ונודע שזכות תורת התלמידים תלויה ברב בענין שמרע"ה מאיר בכולם בסוד נשמתם והיינו גבר דסליק בדרגין עילאין שהם הספי' כדפי'. זאת מ' ויש בה ב' בחינות הא' נקרא זאת כי מאיש לקח' זאת כי ע"י קישוטי' נעשית זאת כי מורה היות כלול בה סוד כ"ב בחי' כ"ב אותיות ב"ך יברך ישראל והיינו פרקי אבריה והיינו א"ת כלולה מא' ועד ת' ואח"כ היא זקופה בת שבע שהיא ז' והיינו היותה עטרה בראש צדיק י' על ו' זעירא דהיינו היותה עולה אל הת"ת ואח"כ בחי' ב' שהיא מקושטת תתייחד הת"ת עמה ויקרא אשה היינו שהיא נשפעת ומשפעת לכל התחתונים שהם יוצאים ממנה. ודע כי גם הת"ת יש בו ב' בחינות הא' נק' זה אמנם אינם בבחי' זאת שהיא קודמת ואח"כ בחי' אשר כנזכר אלא איש וזה הם בחי' יחד נקשרות וז"ש מאן הוא איש ההוא דאיקרי זה וראיה לזה כי מאיש לקחה זאת כי לא אמר כי מזה לקחה זאת א"כ בהכרח זה ואיש ענין א' והראיה כי זה משה האיש ומפני שאפשר לפרש כי זה משה בחי' לעצמו והאיש בחי' לעצמו לזה אמר האיש הזה וגו' כענין מלה דאמרי אינשי ואיקרי איש זה וזה איש שאין בחי' שתקדם:

ועניינו ז"ה מורה על י"ב הם י"ב גבולי אלכסון בת"ת שהם סוד ו' מחסד עד היסוד ו' מיסוד עד החסד והיינו סוד ז"ה בגי' י"ב וענין י"ב אלו הם סוד ג' שמות הוי"ה הוי"ה הוי"ה מלך מלך ימלוך והיינו סוד אי"ש א' כתר י' חכמה ש' תשובה דהיינו ימין ושמאל ואמצע בענין שהאי"ש וז"ה שניהם בחי' אחת והנה מדת המ' לא יכלה לעלות אל בחי' ז"ה שהם י"ב מזלות שהיא כוללת ז' מדות לבד שהם סוד ז' ככבי לכת והיינו שהיא כוללת ממטה למעלה והיינו שהיא נק' בת שבע בת כמו את שבע היינו ז' וז"ש וזאת אתנסבת מזה דאיקרי זכר כי כן ז' ככבי לכת פועלים כפי משפט י"ב מזלות ואעפ"י שהיא נק' זאת אינה עדיין אשה וז"א ובג"כ איהי תמר דכר ונוקבא כלו' כי עדיין אינה נק' בשם הנקב' אלא שם המשותף לשניהם יחד תמר כאלו היא אינה נקבה שאינה נק' תמרת ואינו זכר בעצם שהרי נק' תמר והשם בתי"ו בתחלתו מורה על הנקבה קצת והיינו הטעם דכר ונקבה יחד דדא בלא דא לא סליק: ופי' עוד תמר כד"א תמרו' עשן והעשן היא המלכות כנזכר פ' נח והיינו חוור ואוכם זכר ונקבה והיינו צדיק וצדק זה וזאת יום ולילה שחור ולבן והיינו המלכות שהיא כלולה משתי כחות אלו כדמסיק והיינו דוקא בפלגות ליליא כי בחצות ליל' יש בה שתי כחות שהם חוור וסומק כדי לפעול דבר והפוכו דין ורחמים דין לאומות מכת בכורות ורחמים לישראל לרפאותם מחולי ממעילתם שיתרפאו ללכת ואלו הם נימוסי נימוסים הרבה כפי מדותיו הרבות והכל ברגע אחד:

ועוד דהא ליליא ירצה בזולת ששני הפכים לא ימצאו בה בחזקה אלא בחצות שאז היא כלולה ימין ושמאל גם אעפ"י שלא תצטרך לפעול אלא במדה א' דהיינו דין עיקר מעשיה אינו אלא עד דאתפלג וז"ש אי לא אתפלג לא עביד נימוסוי אפי' יהיה בו כח מדה זו והראי' מאברהם דכתיב ויחלק עליהם ליל' דהיינו בחצות הלילה כי חצות וחלוק ענין א'. ואין הכוונ' ממש בנקודות חצות אלא כאשר יהי' נחצית בחצי השני שאז יש בה ב' מדות אלו וז"ש עד דאתפלג בפלגות בתראה וכן לשון בחצי הלילה ה"ק בחצי השני מן הלילה וכדמסיק. ולא שיצטרך זמן אלא הכוונה כחצות כמו כעלות כאשר תתחלק הלילה לב' חלקים דהיינו תחלת חלק שני מתחלת חצי עד סוף הלילה:

וה' הכה כל בכור ירצה וה' הוא ובית דינו דהיינו ת"ת עם המ' ואין ענין זה נמצא בלילה אלא בשעתא דקב"ה אתער בגנתא דעדן דהיינו זמן הייחוד בחצות הלילה והצדיקים הם מעוררים הייחוד בסוד מ"ן המעוררים בשיר והקב"ה בא אל הגן ג"ע התחתון והיינו כרוזא נפיק וקארי תחלה סוד החבוק עורי צפון תחלה בסוד שמאלו תחת לראשי ואח"כ ובאי תימן וימינו תחבקני ואח"כ הפיחי גני ע"י הצדיקים סוד ההתעוררות יזלו בשמיו ודאי סוד הנפשות והם בשמי ג"ע מפני שרוח תורתם ומצותיהם עולה יבא דודי ת"ת אל גנו מ' ויאכל פרי מגדיו סוד רוחניות הנשמות העול' ע"י מיכאל בעת פנות הלילה לצד החסד שהוא בחצות הלילה וגומר:

בשעתא אחרא דהיינו יחוד היום הוא ע"י התפלות או ע"י הקרבנות עולה מלכות להתייחד למעלה בסוד ג"ע העליון בסוד נשמות לא רוח ונפש. וכל זה להכריח סוד ענין הייחוד מחצות ואילך ולאו דוקא בנקודת חצי הלילה כדפי' החברים. וה' הוא ובית דינו מ' ונימוסי הם כל אותם המתייחסים בבית דינ' דהיינו סוד ע' סנהדרין שהם תחת ארגמ"ן להנהגה ע"י המלאכים האלו:

מהו הכה דלא שייך לגבי מעלה הכה ממש אלא הענין כי המ נק' כה והיא מתעוררות בדין והיא מתהפכת פנים ואחור והיינו הכ"ה ה"ך כ"ה ב' הצירופים יחד וזהו ויפן כה וכה שצרף השם הזה פנים ואחור ומשם זה נמשך להם מכת בכורות.

לא שמעת עד כה בעוד שהיא פנים יפים כ"ה א"כ תשמע כשתתהפך ה"ך.

חכים מכל חרשוי וכמו שהם ידעו ענין אצבע אלהים היא ג"כ הוא הבין הענין וז"א בזאת שהיא המ' המתנקמת ממך תדע וגומר ולא שיגלה מרע"ה סוד המד' ממש אלא יאמר לו שיש כח אלהי"ם למט' וגומר והוא היה רואה הנסיון והיה פונה הכל מלפניו כדי שלא לחזור. גם לרבות וגו' הענין שזאת היא בחי' אמצעית וכ"ה שהוא רחמים וה"ך שהוא דין גמור וזהו גם לרבות בחי' כ"ה ה"ך דהיינו וה' הכה דזמינא לחרבא ארעא. דאפילו דרגין עילאין וגומר הנה הקליפות הם מדרגות הרבה אלו על אלו וכל כח מצדם הוא בהיות מדרגות הטומאה קשורים אלו באלו ובזה יש לה כח להשפיע לתחתונים מכח העליונים והיינו דרגין עילאין שהיו קשורים בקדש נפרדו מחבורן ותתאין אלו מאלו נפרדו כדי שלא ישאר להם כח.

כתרא תתאה דקוזמיטא דלעילא ירצה קוזמיטא הוא לשון אדנות רשות גבוה והענין שמדת המ' היא משתמשת באלו החצונים להלקות כל חייב בכל מיני חיוב ודרך כלל הם עשר כתרין נכללים בנחש וקסם שור וחמור כתרין וז' היכלות להם והיינו מבכור פרעה המדרגה העליונה תחת הקדושה והיינו שור וכל כחותיו הנקשר בקדש לסבת עון באו' ויבא גם השטן בתוכם. עד בכור השפחה כתרא שמאלא תתא' מינ'. בכור פרע' נגדיי לספי' ובכור השפח' נגדיי להיכלות שהם הריחים מחנות שכינה טוחנים השפע והמן ומכיני' אותו לתחתונים ואלו אחר הריחים וז"ש מבתר ארבע ריחיין וגומר. והנה בבכור פרעה שהם נחש יש מדרגות זכרים ונקבות ומדרגות חמור שהם בכור שפחה יש עשרה חמורים ועשר אתונות שבהם חכמת פרע' והיינו וכל בכור בהמה וז"ש נוקבתא לנוקבתא ואלו כולם קשורים בפרצוף הנחש אמנם למטה מהם עוד כחות מהיכלות טמאים שהם חמורים המתפשטים בעולם בשליחות ההיכלו'. ואלו הם בכור השבי אשר בבית הבור ומפני שהם כח לקשור העבדים נק' בכור ושליט על השבי אשר בבית הבור שלא יצא ממאסרו לעולם וז"ש די בהון עבדי וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב כתרא תתאה וגומר בכור פרעה הוא עשירית מן הי' כתרין דמסאבו שהיא כנגד מ'. ארבע משיריין וגומר פי' ד' מחנות שלהם שהם כנגד ד' מחנות שכינה עכ"ל: ועיין בס' אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג ז"ל כ' משת וחנוך בני אדם הראשון בני בנים כבנים גם ע"ש שכאשר חטא אדם הראשון פרחה נשמתו ממנו והיתה גנוזת בג"ע עד שבא חנוך ונתנוצץ בו כדפי' בשיר השירים ובבחי' זאת נקרא בן אדה"ר.

ומנח ובניו בהיפוך אתוון ח"ן נ"ח.

אלהים רמז לאברהם שהודיע שיש אלוה בעולם אלהיך בכינוי זה יצחק שנתייחד שמו ית' עליו בחייו ונאמר עליו אני ד' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק כדדרשו רז"ל בתנחומא שמן ששון מיעקב שיעקב הי' לו ששון ושמחה מכל האבות שהיתה מטתו שלמה מחבריך משאר נביאים משה נק' לכל אחד מנביאים חבר אחר שממקור אחד יונקים שניהם.

בדרגין עילאין היינו שהי' משיג בכל הספי' וזה להיותו קשור בסוד הדעת: כלא כליל בפלגו' ליליא ולכן צריך לאחוז מחצית שעברה שהיא רמז לזה שהוא דכר לישראל רחמים אז הולך לג"ע כדמפרשי' לקמי' ורמז לזאת שהיא חצות לילה שני' לדין א"כ צריך שיהי' בחצי הליל' הרי נתרצה א' למה הי' בחצי הליל' ואגב תירץ אמאי בחצי הליל' (נראה דה"ק אמאי כתיב בחצי הליל' ול"כ ויהי בחצות הלילה) אעפ"י שלא הוקשה לו. ועוד דהאי ליליא וגומר הוא סיום תירוץ אמאי בחצי הלילה ואגב מתרץ למה אמר כחצות בכ"ף.

אי לא אתפלג לא עביד נימוסוי דהיינו בזמנא דאיהי שלטא כדמפרש ואזיל. מהו כחצות כד"א כעלות המנחה וגומר כלומר אין כ"ף כחצות כמו שחשבת שהוא כמסתפק אלא כף הדמיון כחצות אחר שיצא חצות לילה הראשונ' ונכנס חצות לילה האחרונה:

ומשה ידע וגומר הה"ד ויהי כחצי הלילה הוקשה לו אי הכי דכף דכחצות היא כף הזמן א"כ יאמר ג"כ ויהי כחצות הליל' וד' הכה ותירץ ואמר ומש"ר ידע וגומר כלומר משה ידע שלא יעשה נימוסו אלא בחצות הליל' השני ואי הוי אמר ויהי כחצות הי' נראה שהי' באותה נקודה לבדה ולא הי' אלא בפלגות בתראה הלך ונמשך כל החצי בתראה וז"ש הה"ד ויהי בחצי הליל' כלומר עתה לא תקשי למה לא אמר ויהי כחצות הלילה.

אילין קורבנין וגומר נתן עוד סבה וטעם לשבח למה היה מכת בכורות בחצות ליל' לפי שאז הכרוז מכריז ואומר עורי צפון וגומר ויאכל פרי מגדיו והם הקרבנות שמתקרבין לפניו ית' דהיינו עסק התורה העולה מנשמתהון דצדיקייא העומדי' בבית ד' לעסוק בתורה ואז כמו שהם עשו לו נחת רוח גם הוא ית' עוש' להם נחת רוח להנקם מאויביהם במכת בכורות.

האי בפלגות ליליא היא מסקנא דמלתא דאמר בשעתא וגומר קורבנין אלו שאמרתי שיוצא הכרוז וגומר הוא בפלגות ליליא ולכך כמו שעשו הם נחת רוח וריח ניחוח ממעשיהם לפניו ית' בעונה הזאת גם הוא עושה עמהם נחת רוח בעת ההוא אמנם בשעה אחרת זולת חצות לילה עולה ריח ניחוח מקרבנות תמידין שהי' מתאכלין כל הלילה.

וד' הוא וב"ד ו' ת"ת ה' מלכות בית דינו וכן פי' בפ' ויקהל דף רט"ו ובפ' ויקרא דף ט'.

ודי' הוא ונימוסוי מלשון עשו לה כנימוס כך הכא הוא והנהגותיו וחוקיו ומציאות השגחתו מהו (הכא) [הכה] אלא (דאתערכה) [דאתער כה] וגומר ואע"ג שכבר הזכיר המלכות בוד' הוא ובית דינו אצטריך תו לפרושי הכא דאתער כ"ה שהוא המלכות הענין הוא דתנא והדר מפרש ושיעור הכתוב כך הוא וה' הוא ובית דינו ומי הוא זה בית דינו הכ"ה אותו שנקרא כה [והכוונ' שמש"ה לא נקט קרא לשון מיתה כמו שאמר משה ומ"ת אלא נקט לשון הכא' כדי לרמז לשון כ"ה] והענין נשמר שלא נפרש שבית דינו יהי' ע"ב סנהדרין דליתא: גם לרבות האי דזמינא לחרבא בארעי'. זאת בית דינו עם הדיין המשתוף עם הבית דין:

דרגין עילאין ותתאין כלם מדרגות הטומא' אמנם אלו עליונים מאלו כדכתיב מבכור פרע' וגומר עד בכור השפחה.

דקוזמיטא פירש הערוך שלטון או תכשיט והכוונ' לומר שזה בכור פרעה הוא בחי' הקליפה גבוה על כמה בחי' הטומא' והיא יושבת תחת ממשלת' ושלטנותא של מלכות הקדש מלכות שמים שאעפ"י שאני קורא בחי' זו הגבוה בכור מל' שר ושליט ע"ד גם אני בכור אתנהו עכ"ז גבו' מעל גבו' שומר דהיינו המלכות השולטת עליה ולפי פי' קוזמיטא תכשיט ג"כ יפתר כי בחינה זו היא מתכסיסי מלכות עליון ע"ד מל"ך אלהי"ם על גוים ומלכותו בכל משל' ותכשיט הוא לה כמו שהוא תכשיט למלך להיות לו שרים ונכבדים אלו מאלו בעבודת חוץ ושר עליהם ועל על דמעל וזהו ג"כ עד בכור השפחה כתרא שמאלא תתא' מינה דקוזמיטא לפי' שלטון בכור השפח' הוא שר תחתון הממונה על העצים ועל האבנים ממלכה שפל' והוא למטה מינה דקוזמיטא תחת ממשלת מלכות שמים. ולפי' תכשיט גם בכור השפח' הוא מתכסיסי מלכות שמים היות לה עבדים שפלים ממונים על הנהגות תחתונות.

ארבע משריין הם ד' מחנות שכינה שבעולם היציר' בהיכל הרצון כנזכר בפ' פקודי בהיכל וא"ו ואלו בכורי מצרים הם אחר הרחיים אחר תשלום היצירה כולה. ולא אמר בתר אלא מבתר פי' מלת אחר מופלג אחר דאחר שהוא בעשי' מקום שליטת השרים זה שר תחתון שבכל. א"נ ד' משיריין שהם ד' מחנות ד' מרכבות שראה זכרי' והם עולם דעשי' כנזכר בפ' פקודי ר"ס ואלו כולם בקדושה ולמטה מהם ע' שרים וזהו בכור השפח' הוא למטה מכולם וזהו אחר מופלג כדפי' וכן משמע מפ' בשלח דף נ"ו.

ולא מן הרחיים שהי' נרא' שהוא מצד הרחיים צד הקדוש'

תתאין מתתאין כלומר תחתונים למטה מתחתונים שהם נוקבא מנוקבתא. שעד כאן אעפ"י שהיו תחתונים מ"מ היו בסוד זכרים משפיעים. אמנם בכור בהמה הם נקבות השולטות על כחות נקבות אחרות וזה מורה לשון בהמה שהיא נקבה.

דאשתכחו כל אותם שנמצאו שולטים על האתונות כלומר שרי הבהמות בין בהמות גסות דהיינו רברבי בין בהמות דקות דהיינו זוטרי ומלת וכל בכור קא דריש.

ומקבלין מנהון כלו' מקבלין כח מאלו הנק' בכור בהמה ע"י קסמים וכשפים בין מכשפים זכרים בין מכשפות נקבות כולם מקבלים מאלו ועד כאן תירץ קושיא דלמה לקו הפחותים וגומר ולא וגומר ואמר שאין הכוונה על בני אדם תחתונים אלא על כל שרים עליונים ותחתונים ותחתונים מן התחתונים והגם שאין תירוצי הקושיות נסדרו על סדר קושייתן מ"מ סדרא דקרא נקיט ואזיל.

אינון דנפקין משפחה הכא תירץ קושי' שהקשה שמש' אמר עד בכור השפחה אשר אחר הרחיים ולא הוה הכי אלא עד בכור השבי אשר בבית הבור תירץ ואמר דכלא חד שבכור השבי הוא הבכור התחתון שר תחתון אשר יצא מהשפח' תחתונה וטעם שקראו בכור השבי לאשמועינן רבותא שזה בכור השפח' הוא הוא אשר עושים כישוף וקשר לאותם השבויים אשר בבית הבור שלא יצאו לעולם לחירות ומה שסתם זה גלת זה דאיירי בשעת המעש' עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון אלא הכי תנינן האי כתרא וגומר עיין בפרדס שער ערכי הכנויים פ"ו איהי תמר דכר וגומר האזינו רצ"ה א' ותרימ' קכ"ו א' ולך לך פ"ב א'. דלא סליק דא בלא דא פי' שאין הנקב' עושה פירות עד שתראה זכר כנגדה ואפילו מרחוק. עד בכור השפחה כתרא שמאלא וגומר פ' וישלח קס"ו ב'. ארבע משריין קע"ז א'. אחר הריחים וגומר נ"ז ב'. ובראשית מ"ח ח'. ובס' מראות הצובאות רחים עולם הת"ת שהוא טוחן את המן והוא השפע של כ"ע לצדיקים. ואלו השפחות שהם התמורות הם אחורי הריחים הזה מבחוץ וכל בכור בהמה פי' תמורת העטרה שנק' בהמה אדם ובהמה וגו' עכל"ה: