אור החמה על ספר הזהר ב:עג

אתחזי גבורתא דשליחא דאלו במצרים כתיב אני ולא מלאך וכאן אמר ויצא מלאך ה'.

דעתייהו דכל עמין וגומר ירצה תחלת הכתוב כל הגוים כאין הוא מה שעולה בדעת כל הוא כאין נגדו ירצה מה שתקעו אמונתם נגד אלהותו הוא ענין גדול נעלם מאד בלתי מושג כאין בכתר הנעלם דלא אדבקו עילאין ותתאין אמנם נגדו ממש הפך האמת מהימנותא דשטותא.

אוליפנא דסטא וגומר ירצה כי נודע כי סוד השמים וארץ ת"ת ומ' וקאמר את השמים מדה נטפלת לשמים ואת הארץ מדה הנטפלת להארץ וידענו כי הת"ת הוא אל הימין כאו' מוליך לימין משה והמלכות אל השמאל כאומרו דינא דמלכותא דינא א"כ יראה מה שהוא אומר ואת אוליפנא דסטא קב"ה ימינא וברא שמיא ירצה כשהאציל הת"ת נטה ימינו ונתפשט ונמצאו השמים ת"ת וכן למטה מנטיית הימין נמצאו השמים התחתונים דדבר הלמד מעניינו הוא וכן נתפשט השמאל ונמצאת המ' וענין לשון סטא וסטא הוא מפני שעם היות שהת"ת ימיני והמלכות שמאלי כדפי' סוף סוף עיקרם בקו האמצעי אלא שהקב"ה בינה הטה הימין אל האמצע וכן הגבור' אל האמצעי והיינו סטא וסטא מימין ושמאל אל האמצעות קצת אף ידי גבור' באפה ודינה יסד' ארץ וימיני חסד טפח' שמים א"כ איך יאמרו יעמדו יחדיו והרי זו ימינית וזו שמאלית לז"א ס"ד שמיא וארעא וגומר אין עמידתן כאחד כנזכר וגם לא נפרש אחר אצילותן קורא אני אליהם שיתייחדו וגומר לפי שאו' אני היא מדת המלכות א"כ היאך יאמר קורא אני מ' אליהם אני אליו מ"ל אלא ודאי ימינא ושמאלא קורא אני המ' אליהם שיתקשרו שניהם עמה. וז"ש דאינון א"ת וא"ת והיאך יעמדו יחדיו בזאת ההיא דשלטא בפלגות ליליא שהיא מ' הנק' חצות לילה דכלילא את ואת. ואת מתחלת הלילה. ומחצות ואילך היא הולכת לנגד את דהיינו החסד. ולהכרח שהיא נק' א"ת ועל שמה נק' א"ת וא"ת הכריח באו' והיאך יעמדו יחדיו בזאת כי נודע שהיא נק' זאת על שם א"ת ואח"כ ז' שהיא בת שבע. א"ת הא דאמרן פי' מ' כלולה מהחסד כנזכר הכל הוא היסוד המשפיע למ' הכלול' מהחסד וז"ש וה' ברך א"ת שהיא מדת אברהם בכ"ל ביסוד הנקרא כל והשתא קאמר א"ת מלכות בחסד הכ"ל יסוד המתייחד עמה עשה ותקן יפה יסוד כאומ' ויהי יוסף יפה תואר וגומר בעתו בייחוד ע"ת עם ו' גרם שיהי' הענין את הכל מיוחדים:

ההיא כתרא דאקרי זאת מ' דהיינו פי' זא"ת דכלילא א"ת וא"ת מ' מצד החסד כנזכר וא"ת מצד הגבו' דהיינו ז' מזאת שפי' וא"ת א"ת מ' ו' שש קצוות היינו שהיא ז' בענין שמלת זא היינו א"ת וא"ת. ושלטא בפלגות לילי' מפני שבתחלת הלילה היא שמאלית כולה. ובסוף הלילה באור הבקר היא ימנית כולה ובחצות היא נחלקת הלילה שהיא מ' חציה חסד וחציה גבור' בתרין סטרין ברחמי ודינא שבה והיא פועל' רחמים לישראל ודין לאומות:

פתח ר' חייא וגומר ומאי דאמר מר דאשתמע וגומר כלומ' בתוך מה שדרש מר נכלל קצת מתשובת שאלתינו ואינ' מן התמי' שדרכינו אליך מוצלחת ומתוקנת פתח וגומר מי כה' וגומר מכתרא לכתרא. דע כי מעש' בני אדם אינם מושגחים מלמעל' מצד עצמם ח"ו שיהי' המרומם העליון משגיח בנפרדים הרבים אלא ע"י היותו משגיח בעצמו יודע כל מציאות הנמצאים וכן בהיותו רואה ספי' הוא רואה כל הנעשה למטה והיינו אומרו ה' משמים השקיף על בני אדם מפני שכל מעשה בני אדם מצוייר בספי' אם טוב או להפך ולזה אמר המשפיל י' ספירות לראות בשמים ובארץ ומפני שיש פגם או מצוה יעלה בסוד המ' ה' שבשם ממטה למעלה עד כל הי"ס וז"א מבוצינא לבוצינא כי הם נקראים נרות כי נר מצו'. וכן יש מעשה יעלה בסוד ו' שבשם מדרגה אחר מדרגה בכל י"ס והם נקראים מאורות יהי מאורות ברקיע השמים. וזהו אומ' מנהירו לנהירו. וכן בה' עליונ' בינה וז"ש מגזרא לגזרא כי י"ס נק' גזרות מפני שבה גזרת הדין. וכן ביו"ד חכמה וספי' יקראו כתרים וז"ש מכתרא לכתרא לכך היא בינה הנק' מ"י יורדת להשגיח בד'. מדרגות אלו בכל א' מעשר שבה המשפילי לראות במעשים המצויירים בה מבני אדם כנזכר:

בחצות מ"ל לשון נקבה כמו חצות לילה אקום להודות לך. או בחצות כאשר שנה שינוי ב' אל בחצי ואי כמה וגומר כלו' ואם לזאת השנית בחצות לתרץ כמו דאמרו וגומר דאפילו יש' כלו' הקושיא מפורסמת כ"כ שאפילו יש' יאמרו כ"ש אצטגניני פרע' ולא תקן, הוה לי' למימ' וגומר נמצא שנשמר משה אחר מעשה ועתה יאמרו שלא יאמרו בשעת אמיר' שהרי אמר משמו של הקב"ה בחצות כאלו לא היה אפשר לכוון את השעה ויתלו הגרעון בדעת עליון.

דהא משה אמר עד בכור וגומר וכיון דמהדר בגין דלא יאמרון אצטגניני זאת גדול' מענין חצות והיא כ"כ גדולה שאפילו יש' שמא לא יכוונו את השעה ולא יאמרו ועתה בענין בכור השפחה או בכור השבי ודאי יאמרו דהא לא אתבררן וגומר דאיהו אמר משמא וגו' ומורה הן רב הן מעט. וכתיב ויהי בחצי שממש נתכוונה השעה וא"כ כשם שאין אתה אומר בחצי שמא לא יכוונו ג"כ כחצות לא תאמר שאח"כ יכוון השעה ממש.

ועוד שאלתא דילכון ששאל לעיל ר' יוסי וחזרו ושאלו לפני ר"ש אלא שקצר המעתיק.

מחצדי חקלא בעלי הסוד והם קוצרי שדה המ' שבה גדלים סודות התור' והיא נק' שדה וקוצרי סודות התורה מהשדה העליון הם בעלי חכמת הסוד. מהרמ"ק זלה"ה:

גליון כאין דלא אדבקו עילאין ותתאין. פי' שאינם משיגים בו כלל ולפי' עושים צורות דוגמות ואעפ"י שהם אין ר"ל שהם מדומם ונותנין טענה לדבריהם ואומרים דלא אתדבקו עילאין בתתאין. פ"א שהם חושבים שמשיגים עד מדת אי"ן והם שקר אומרים כי מאפס ותהו נחשבו להם. עכל"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב ואפשר יאמר ס"ל כי כל הגוים סבורים בדעתם שאמונתם היא למעלה מכל האמונות עד קצה האחרון וכ"כ גדולה אמונתם בעיניהם כמו המבדיל בין קדש לטומא' כמו שהכתר נק' אי"ן לסבת יקרתו דלא אדבקו ביה עילאין ותתאין שלכן נק' אין אפי' נגדו ית' שהוא ז"א כן אמונתם בעיניהם אבל מאפס ותוהו וגומר.

מכתרא לכתרא וגומר פי' אפשר כי הם סוד ד' אותיות השם הוי"ה דנחית בהו בחו"ב ות"ת ומ'. או אפשר לד' עולמות אבי"ע אשר מתלבש בהם השגחתו בעה"ז השפל. ואפשר כי זה יובן במ"ש בזוהר שיר השירים כי הלא ד' שמהן אינון דכלילין כל הי"ס והם אהי"ה הוי"ה צבאו"ת אדנ"י ובסוד כי הלא כולם הם בסוד אור מים כח"ב הם אהי"ה חג"ת הוי"ה נה"י צבאו"ת. מ' דכלילא מכולהו אדנ"י וזה הסדר עתה אהי"ה נק' כתרא. והוי"ה נק' גזרא. וצבאו"ת איקרי נהירו. ואדנ"י נק' בוצינא. כי היא נר ה' וזהו אמיתות הענין עכ"ל.

והרא"ג ז"ל כ' אבל הא זכינא לכל האי. לההוא קלא דשמעו מדכי שוקא דטבריא מספק טומא' מפני הכהנים שהי' להם טורח לסבב אורחות עקלקלות כנזכר פ' במה מדליקין. ה"ג אוליפנא דדעתייהו דכל עמין. כלומר אנו לומדים מפסוק זה דעתם וכוונתם דכל עמין דמהימנותא דילהון יודעים הם עצמם שהע"ז שלהם היא אין ותוהו ואין בה ממש: אמנם בגין דלא אדבקו עילאין ותתאין: כי אין קשר ושייכות לעליונים עם התחתונים וכ"ש לידבק עצמם עם הבורא:

שווין לקבלייהו מהימנותא דשטותא. כלומר שמין נגד פניהם צורה אחת של עץ או אבן כדי שע"י צפייתו בה יהי' סבה שיתקשר תחתון בעליון ושיעור הכתוב כל הגוים כל אחד מהגוים יודע שהוא נחשב כאין אותה צור' ששם כנגדו ואינו שם אות' כנגדו אלא לידבק בו ית' והי' ראוי שיהיו חשובים בעיניו ית' אחר שכוונתם טוב' אבל האמת מאפס ותוהו נחשבו לו.

עלעולא רוח סערה.

ומתגלגלא בקיטא ע"ד והוו כעור מן אדרי קי"ט.

בראשית ברא אלהים וגומר פי' בכח החכמה שנק' ראשית בסוד ל"ב נתיבותי' שנתפשטו בבינה הנק' אלהים ברא ע"י את שהוא ימינו דבינה דהיינו חסד שבבינה ברא את השמים ת"ת בכל שיעור קומתו וז"ש אוליפנא דסטא קב"ה בינה ימיניה חסד שבבינה ית שמיא ת"ת כנזכר. וסטא שמאלא שמאל הבינה דהיינו גבור' וברא ית ארעא המלכות בכל שיעור קומת'.

ס"ד שמיא וארעא לאו הכי דהיל"ל קראתי אליהם עמדו יחדיו לשון עבר כאומרו יסדה ארץ וטפחה לשון עבר.

אלא ימינא ושמאלא וגומר קורא אני אותם בכל יום שיעשו היחוד ויעמדו שניהם יחדיו לקשר המלכות ביניהם הנק' זאת ואע"ג שאין המלכות נזכר בפסוק ולא מלת זאת סמך הפסוק על המבין. ואפשר דאהדר לקרא בזאת תדע כי אני ד' ולא שת לבו גם לזאת כדמפרש ואזיל לקמן.

את הא דאמרן דהיינו גבורה שבבינה ואע"ג דואת הוא כדאמרן בכלל מאתים מנה ופי' הכי לפי שצודק מלת הכל בחסד בעצם כדכתיב ברך את אברהם למטה שיהיה קשור בכל חסד ושיעור הכתוב את גבורה הכל חסד עשה המאציל ב"ה יפה שיתחברו בעתו מלכות. ושמא נצנצ' רוח הקדש בר"ש לפתוח בפסוק בראשית אעפ"י שאין לו קשר עם פסוק כל הגוים כדי שיכנס אל הדרוש של מכת בכורות באומרו ההוא כתרא דזאת וגומר דשלטא בפלגות ליליא וגומר כדי שיבא ר' חייא למשאל לו כענין וכן שמח ר' חייא בשומעו הדברים ואמר ומהאי דאמר מר אשתמע כלומר ממאי דסליק מר אשתמע שפי' הפסוק הזה דויהי בחצי הלילה בההוא מלה אתא דהיינו בסוד המלכות דשלטא בפלגות לילה ברחמי ודינא דהיינו נגוף למצרים ורפוא לישראל כדקאמר מר מי כד' אלהינו היינו חו"ב כדפי' בפ' שמות ט' ותרומה קל"ג ולהיותם רעים דלא מתפרשין אמר סליק ולא סלקין וענין הסילוק הזה הוא עילוי וזיכוך להדבק בעילתו. ואתעטר ירצה הגם כי התקרבות העלול בעילתו גורם שיכהא אורו כדמיון שרגא בטיהרא מ"מ התקשרו בעלתו עיטור ונחת רוח הוא לו וזהו המגביהי לשבת:

לאתיישבא מלשון בשוב' ונחת כנזכר. בכתרא קדישא כמשמעו כתר עליון והיינו כ' דכה' אלהינו ונקרא קדישא על דרך הנזכר שנקרא קדוש לפי שהוא [מובדל] מכל וכל מכל דמדומי הדין.

נהירו על כל בוציני כי מאורו מאיר בכל הספי'. דנהרי ל"ג בס"י וי"ס דגרסי נהירו דבוציני דנהירי ופירושו כי אור הכתר העיקרי הוא כנשמה בתוך כל הספי' שהוא מתפשט בתוכיותם עד המלכות. כתרים ועטרים הם הספי' אלא בסוד אור ישר נק' כתרין לפי שמתחיל מן הכתר ונק' כלם על שמו ומלמטה למעלה נקראו עטרין בסוד אור חוזר שאתה מתחיל מהעטרה. והכוונ' שהכתר הוא מאיר בכל הבוצינין בין בבחינת אור ישר בין בבחי' אור חוזר. דנחת ירידה בספי' תקרא החזרת העלול מהעילה שעלה להתקשר בעלתו וחוזר אל בחינתו או להתפשט ניצוצו והשגחתו למטה ולהיותם רעים דלא מתפרשין נק' שניהם בשם א'.

בעילאין בי"ע הרוחניות ותתאין היינו עולם השפל. עשי' הגשמיות. הה"ד מן השמים אתתאין דעלמא קאי קרא שהוא ית' יורד עד העשיה הרוחניות עשר גלגלי רקיע להשגיח על בני אדם התחתונים וממילא משמע שבכל מקומות בריאה ויצירה עברה השגחתו וענין הקדמה זו הוא תחלת תירץ שאלתם שהכל היה בהשגחה פרטיות שירדה ההשגחה מאימא עלאה שמשם היתה הגאולה כנודע והשגחתה בשיתוף עם החכמ' כנזכר השגיחו על כל הדברים וז"ש הה"ד כלומר ק"ו הוא אם ה' משמים הוא משקיף על בני אדם דעלמא הפרטיית לראות היש וגומר ק"ו להשגיח בכללות עם קדוש החביב לו והשתא ניחא קרא דקא' משמים השקיף דפשיטא כי מן השמים משקיף דהל"ל ד' השקיף לז"א הה"ד כלומר השתא דאמרן שההשגחה יורדת מכתרא לכתרא וגומר להשגיח בעליונים השתא ניחא דלהשגיח בתחתונים הוא משמים התחתונים עשר גלגלי דרקיעא לבד משקיף על בני אדם שההשגחה בעליונים היא למעלה משמים כנזכר.

בחצות מ"ל כי מלת בחצי ר"ל בחצי הלילה האחרונה היתה מכת בכורות אמנם איני יודע באיזה שעה ממנה ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש א"כ היל"ל בחצות שמורה בנקודת החצי א"נ בחצי כאלו היא מוכרת אמנם בחצות הוא סמוך ודבוק מפני התיו. אתכוון באלף גרסי' עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון עוד פתח ואמר בראשית וגומר עיין בפרדס שער מיעוט הירח פ"ה: