אור החמה על ספר הזהר ב:עב

ד"א ועבר ה' וגומר דעבר על שור דינא הענין כי גאולת ישראל לא היתה על שורת הדין כי מצד הדין היה ראוי שישתעבדו ק"ץ שנים תשלום ת' שנה ומה גם שנטמאו בגילולי מצרים וכ"ש שלא היו ראויים לאבוד מצרים בעבורם אחר היות השר שלהם יונק מהקדש שכולם מחייב בדין וביושר שעבודם. ולזה מה עשה הקב"ה עבר על שורי דינא והיינו ועבר בסוד ע"ב רי"ו דהיינו קשר המ' בין ב' מדרגות ימין ושמאל ובזה יתמתקו הדינין העליוני' ויסכימו כולם אל צד הרחמים ובזה יושרשו ויחלישו החצונים והיינו דעבר על שורי דינא כי כל עוד שהדין גובר החצונים נקשרים ויונקים ופועלים רע ליש' ומגבירים לאומות והיינו דכתרין דהוו מתקשרי בכתרין אחרנין דלעילא שרא להון מקיומיהון והיינו העברה א' ג"כ העבר' שנית:

ואעבר על ארחוי שעם היות שהדינים העליונים מתמתקין כדי לצאת יש' מגלות' אמנם אחר שהדין העליון נמתק והקליפות נחלשות לא יהיו נקמות במצרים כי אין הדין גובר כנזכר לז"א עבר על אורחוי שמדרך החסד שלא לעשות דין ועתה העביר מדותיו ונתלבש הימין לעשות נקמה בחצונים וז"ש ועבר על אורחוי בגין למעבד בהו דינא ולנקמא להו לישראל כי לא די לישראל הצלתם אלא שעשה במצרים שפטים וענין העברה זו כלל לכל המקום אשר ימצא שמה שהכוונה העברת המדות מבחינה אל בחינה הכל לפי הענין. מהרמ"ק זלה"ה:

ויהי בחצי הלילה וגומר אמאי זהיר ירצה למה הוסיפו זהירות בתפלה זו יותר משאר תפלות. משום דהיא שעתא דתליא דינא ולזה צריך זהירות יותר למתק הדינים ממה שצריך בתפלת שחרית שהיא באה אל ייחוד כי הקרוב אל הדבר קלה שבסבות יספיקהו ולכך במעט שיכוון האדם יגרום הייחוד אמנם מיתוק הדין צריך כוון גדול להמשיך הרחמים העליונים למתק הדינים. וז"ש ובעי בר נש לכוונא דעתיה.

מסתכל הוינא בדעתיה עם היות שאיני מדבר הייתי מעיין בדרוש זה ואיני בטל מהתורה.

דלית עלמא מתקיימא אפי' שיהיו זכאין אחרים בדור העיקר הם הראשים.

טב לעלמא שאפי' כל העול' מתקיים ומתברך בזכותם והעם ישראל שזוכים שמהם הראשים טובתם יותר משאר העולם וז"ש טב לעלמא. ולהפך בהפך. ואמר ר' חייא ודאי כך הוא אמנם ראיה מן הפ' מנ"ל דכתיב וגומר דהא באתרייהו קיימי וגומר אם הכוונה שהזהירם שלא יעלו למלחמה שימותו האדונים כפשט הכתוב א"כ ישבו מ"ל וגומר. ואני הוא אשר חטאתי שספר את העם וממציאות הענין אין ראיה דכתיב ויסת ה' את דוד כנראה שעון היה ביד יש' שהסיתו הקב"ה אמנם ממה שדוד אמר ואני הוא אשר חטאתי נראה שיתייחס העון אליו ויש' סבלו.

אלו לא הוו ירצה מה שאינם מנצחים אינו אלא מצד הראשים שהם חייבים ואלו לא היו אלו הראשים חייבים היו שבים אל בתיהם לשלום בנצחון אמנם עתה שאלו ראשיהם אפשר שהם יתפסו בחובם ומה שלא אירע הענין כך היה מפני שבחר הקב"ה דרך אחרת שאם הראשים מתפסן בחובי עצמן לא יעשה הדין בשנים שיתפסו ג"כ העם ועתה שמת אחאב ניצולו יש' וא"ת והרי יהושפט צדי' היה עכ"ז בדינו חייב היה והיה גורם הדין לישראל מפני שנטפל לרשע:

ויזעק יהושפט וגומר נראה דהיינו בתפלה ובתשובה.

דחלא הוא מעוברי דרכים שאינם מהוגנים.

סטו מאורחא כדי שלא יראום לסטים עוברי דרכים.

ויתבי והוו אמרי שלא הטו לישן. דוד איילתא לרמוז להם סוד השכינה הנק' אילת אהבים שעד חצות ליל' היא כואבת בדיניה ובחצות ליל' עוברת מן הדין אל הרחמים.

מתערין קומו כבר נתעוררו משנת תנומת תאוות העולם הם המתעסקים בעבודה קומו שהגיע עת העבוד'.

ניימין בשינת התאוות אתערו משנת תרדמתכם עלמין היינו סוד כמה עולמות ממדות עליונות עד ג"ע תחתון וכולם מזדמנים בקישוט עד שהייחוד יהיה בג"ע תחתון שכלם נהנים ממנו.

קלא נפיק ת"ת דכאיב שהם דינים קשים עד חצות לילה והרחמים העליונים יחולל וכואב אותם ומבטל דינם אילתא דלעילא ותתא אפשר לפרש שני ההי"ן והיות נראה דהיינו באצילות ולמטה ביצירה והכל השכינ' הנקר' אילת:

ויחשוף יערות שסוד היערות היינו הנהגת העשיה שהשכינ' מגינ' עלי' מתחלת הליל' עד חצות בסוד הנהג' חיצוניות ועתה ויחשוף שהשכינ' מסתלקת מהנהג' זו. לאשתעשע עם צדיקייא היינו שהצדיקים הם מיין נוקבין ושכינה בג"ע עמהם ואור הת"ת בא אליהם ומתייחד בג"ע על ראשי הצדיקים ומושך האור מן החכמ' והיינו כולו אומר כבוד.

יתבו שקמו בעמיד' כששמעו:

ות"ח רזא דמלה בשעתא דקב"ה וגומר הענין שסוד הגן רמז לכמ' בחי' שכינ' וכך היא מתתקנת עליה' בחינותי' כפי בחי' הצדיקים ובחי' הגן בעצמו שנעש' בסוד צלם ודמות עליון והוא משכן אלי' והת"ת בא ומאיר בספירות העליונות על כל הבחי' להראות הייחוד בכל האברים דידו כידה ולכן כל הגן מתחסה בצלו וכולו מתקבץ להתעדן מעדן שהוא סוד נקודה אמצעית בגן הרומז אל סוד נקודת ציון בענין שכל אברי הנקבה באים אל נקודות ייחוד דידיה והיא נקודת ציון כנזכר.

ומהאי עדן מבועי נפקי לכל שאר האברים המתאחזין ומתקשרי' שם בסוד ל"ב נתיבות מנקודות החכמה היא נקודת עדן למעלה וכל גינתא אתקרי בסוד העידון הזה צרורא דחיי הוא הוא מקור החיים והגן נקבה צרור נצרר בחיים והצדיקים נהנים מהחיים האלו ועת הייחוד הזה למעלה בחצי הלילה וכן למטה אתגלי עלייהו ונהנים מהייחוד הזה. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ד"א ועבר ה' לנגוף את מצרים. מאי ועבר דעבר על שורי דינא מלת ועבר קשיא לי' שמלא כל הארץ כבודו ותירץ:

דעבר על שורי דינא וגומר. פי' ועבר שעבר על מדותיו (וממנה ג') [וממנהגו] למדה אחרת כדי לנקום נקמתין של ישראל: וז"ש דכתרין. שהם ז' מדות תחתונות:

דהוו מתקשרי בכתרין אחרנין דלעילא. שהם ג' ראשונות: שרא להו מקיומיהון ועבר על אורחוי. ה"ג כלומר התירם המאציל ב"ה מקשרם: ובזה ועבר ה'. השם הזה ז' מדות:

על אורחוי. על מדותיו והפך פניו מלינק רחמים מג' ראשונות:

בגין למיעבד בהו דינא. בהו בבי"ת גרסינן:

הכא ועבר מקיומיהון. ומקשרם בג' ראשונות בגין למיעבד דינא:

התם ויעבור. ה' על פניו עבר ה' דהיינו ז' מדות ממקומם על פניו שהם ג' ראשונות שהם פניו ופניותיו ומגמת פניו של הזעיר ונוקבי' שהם ג' ראשונות:

ויהי בחצי הלילה וגומר. מדכתיב עד ר' חייא ור' יוסי ל"ג.

אמאי (אשתתק) [את שתק]: כלומר כבר הלקוך פעם אחרת על ששתקת מדברי תורה והרהרת במילי דעלמא כדאיתא בפ' שמות י"ז: וזהו מלת את בדיוק. ישבו מיבעי לי' שעדיין לא יצאו מביתם למלחמה כמו שנראה מן הכתובים: ה"ג אי לא הוי רישין לעמא וגומר. כלומר אם לא הי' [צ"ל יהי' וכן היא בכ"י] לעם הזה ראשים שיהרגו אותם במלחמה מדרך זה שהם מזמנים עצמן ללכת למלחמ' ישובו איש לביתו לשלום הם לבדם יתפסו וכולם ישתזבון:

ואפי' יהושפט. הוקשה לו מלת אדונים לשון רבים:

מתערין קומו. הנעורים יקומו והנרדמים יתעוררו הצדיקים שהם כבר נעורים משנתן קודם חצות לילה כדי שיעמדו עם משמרתם בחצות ליל' עתה שהגיע חצות ליל' קומו כלומר הזדרזו כי כבר הגיע עת השעשוע העליון שאתם מצפים ואותם שעדיין שוכבים לפחות יתעוררו משנתם מכאן ואילך:

דהא וגו'. והכרוז הזה אעפ"י שאינו נשמע לתחתונים מ"מ נשמתם שומעת ומה גם כי באות' שעה הקב"ה מחזיר נשמות לכל העולם כדי שלא יהא פתחון פה לאדם לאמר אלמלא שליטנא בנפשאי שיהי' הקב"ה מחזיר בי נשמתי הייתי קם לעסוק בתורה כדאי' בפ' במדבר סיני בהדיא:

עלמין אזדמנו לקדמות מאריכון. היינו עולם הבריאה והיצירה שהשכינה מתפשטת להלביש שם בג"ע עליון בבריאה ובג"ע תחתון בסוף היציר' ואח"כ יורד אור הת"ת ומאיר בכל ניצוצותי' הממלאות הגן כדלקמן בסמוך בשעתא דקב"ה אתחזי וגומר:

דהא מאריכון. ת"ת: נפיק לג"ע דאיהו היכלי'. דהיינו המלכות היכל קדשו ואז הוא זיווגי' דנשמתין דכורין בנוקבין הנז' בפ' שלח לך קס"ח והענין הוא שאור ניצוצי השכינ' מתנוצצות בנשמות הנקבות שבאותן ההיכלות דאיקרון נשים שאננות ואור הת"ת מתנוצץ בנשמות הזכרים בחצריהם ובטירותם והניצוצות מתנוצצות מהזכרים אל הנקבות ומהנקבות אל הזכרים ומאותו התנוצצות מתהוים נשמות הגרים כנזכר שם.

דכאיב אילתא דלעילא. היינו כאב וחבלי הגלות בסוד כי נמכרנו אני ועמי כנזכר בפ' ויקהל ובפ' פנחס רמ"ט. דכתיב ובהיכלו כלו אומר כבוד כנזכר שם דכל נשמתהון דצדיקייא פתחו ואמרו שאו שערים וגומר ויבא מלך הכבוד וגומר:

בשעתא דקב"ה אתחזי על כל גנתא. כבר פי' לעיל שהשכינ' מתפשטת בגן וממלא מאורו ומכבודו כל בחינותיה:

כל גנתא אתכנש. אחרי כן מאסף כל נתחי ניצוצותי' אליה וכל מגמת' ליחד בסוד: וזהו ולא אתפרשן מעדן לכמה אורחין ושבילין. כלו' לכמה טובות והשפעות מהם לחיי מהם לבני וכו' וכיוצא לצורך התחתונים ולצורך הצדיקים אשר בג"ע להשקותם מעסיס רמוניו כנזכר לקמן וג"כ לצורך עצמ' בסוד שאר' כסותה וגומר: וכל גנתא אתקרי צרורא דחיי. בעת הזאת כל בחינותיה אפי' הקצוות הנוגעות למטה בסוד רגליה יורדות מות עתה כלם מקבלים סוד החיים ונק' כלא צרורא דחיי צרור שצוררים בתוכו החיים:

דתמן. היינו בחי' העדן הזה צדיק עליון כשמאיר בגן בסוד מיין דכורין והצדיקים הם בגן בסוד מיין נוקבין מצד מעשיהם הטובים מתעדנים באותו אור:

ובההוא שעתא. בפלגות ליליא עכ"ל הרא"ג ז"ל

גליון חד קלא דמכריז וגומר קצ"ו פנחס רמ"ט אחרי מות ס"ח. אתחזי על כל גנתא וגומר ויצא קע"ו צרורא דחיי תרומ' קע"ג א"ר יוסי בכמ' זמנין וגומר אחרי מות ס"ה: