אור החמה על ספר הזהר ב:עא

אמר ר' אבא וגומר ור' אבא פי' שהוא סוד השם הקדוש והייחוד כענין המזוזה שהם ג' פרשיות ג' אבות שמע חסד והיה גבורה ושמתם ת"ת והטעם שהם באודם להורות שהיו אז מהופכים לדין על מצרים וטעם היותם בג' מקומות הפך המזוזה ששלשתם בימין להורות שהגבו' בדיניה בשמאל גם הת"ת שהוא באמצע ואינו לימין גם החסד מסכימין באודם הגבורה ועכ"ז לגבי ישראל הם רחמים שחס עליהם וירצה לשומרם מבחי' הדין וז"ש בכמה אתרין חס אפי' בעת הדין.

ורזא דמלה וגומר ירצה שהטעם שהורה יש' השם בדין מפני שכן עיקר מצותיהם שאנו מראים הייחוד במציאותו למעלה שכן עיקר בכל הדברות אנו מייחדים כפי מה שיבחנו המדות למעלה:

תניא א"ר יוסי כההוא ממש שלא תאמר שהיה עושה דין במצרים מצד המ' ורחמים לישראל מצד הת"ת ח"ו אלא במדה שהיה מכה היה מציל והיינו השם והייחוד שהיה בדם ובדין.

ותנא ר' חזקיה וגומר מוסיף שלא לבד הצלה אלא ממש רפואה וכדי שלא תאמר נגוף בשעה ורפא אחר שעה לזה הוסיף ותאנא וראיה לכל הנז' שהיה מרפא ובשעת נגיפת המצרים דתניא וראה ופסח על הפתח דהיינו רפואת המיל' ר"ש אמר בשעתא דאתפלג היינו מ' שנק' בתחלת הלילה ליל דין ומחצות עד הבקר לילה רחמים ואז הת"ת בא אליה והיינו רוח אמנם לא בבחי' הזווג כי אין זה כי אם בבקר כנודע רק הכוונה כי מחצות ואילך אחיזת מ' בגבורה מצד החסד שבה והיינו רו"ח ת"ת צפוני שהוא נאחז בגבורה והיינו דכורא חסד עילאה דקאמר הכא וזהו אתערב ביה דכורא היינו המזגה בחסד ימין של גבו' שהוא הת"ת שהוא ימין לגבורה השמאלית. דמשמע דדא בלא דא לא סלקא בשום הנהנה מן ההנהגות בסוד ה' הוא האלהי'.

פתחא מלכות ברית ודרך בו נמשכת הנשמה למטה וזהו ומשיכה דרוחא גם בגוף אדם הוא סוד הברית סוד העטר' להעברת הזרע לבטן המלא':

ות"ח עד לא אתגזר וגומר לראי' שהברית הוא פתח הכניס' כי הערל אטום בגשמיות וברוחניות וז"ש אטום מכל סטרוהי מצד הגוף מצד החומר הגובר עליו מצד הנפש. מדאתגזר אתפתח מכולא כלומר מכל הבחי' האלו הנז' דלא הוי אטום וסתום והוא יושב פתח האהל משום דאתגליא יו"ד וכפשוטו מאי קא מיירי אלא פירושו כדא"ר יצחק דהא אשרי והוא שהוא עולם הזכר הנעלם יושב מתגלה פתח האהל דהיינו דאשרי בגלוי דא שהוא יו"ד אות ברית וסתם י' בחסד יושב פתח האהל בצדק. או ירצה והוא אברהם עצמו ומדתו שהוא חסד יושב פתח האהל דהיינו גלוי החסד במ' למטה וצדק היא בחינה אחרונ' שבה שעד עתה אטום וסתום וכל נמול נפתח פתח לאהל וז"ש פתחא דמשכנא שכללות המ' נק' אהל ומשכן והטעם שזו בחי' אחרונ' השוקעת בעמקי הקליפות שבהעברתם מיד מתגלה בחינ' זו אל שאר בחינות העליונות וקדושות יותר וז"ש עילא' קדיש' הידוע לאפוקי הבינ' הנעלמת לז"א האהל הידוע מ':

א"ר אלעזר פי' כי הברית היא הכנת המ' לידבק אח"כ למעלה בחסד אבל אינה דבקה אז ממש בחסד וז"ש כד אתגליא האי יו"ד ירצה שאינה המלכות יו"ד בחסד ממש אלא האי יו"ד שהיא י' אחרת למטה אתבשר ואתברך ירצה הוכן ונתקשט בפתח האהל כנזכר שהיא בחינה תחתונה בה שהיא פתח לשאר בחי' הנק' אהל. וז"ש בפתח האהל דהאי צדק ולא שתתייחד מיד בחסד אלא הוא צדק דין ודאי לאתבסמא אח"כ בחסד.

הה"ד כחום היום וגומר ענין זה ממש דקדק הכ' באו' והוא יושב פתח האהל לא מיד נתייחד אלא כדי להתבסם כחום היום בשעת תגבורת החסד דהיינו באור הבוקר ועלות השמש והיינו ממש לילה צדק דין ומתקשטת ונעשית צדקה כדי להתייחד באור הבוקר עם החסד ולא יחלוק ענין זה לדעת ר"ש ולהכי מייתי לה הכא שגם ר"ש לא קאמר שמתייחד ממש בחסד כדפי'.

ומנ"ל דהאי פתח האהל וגומר קשיא ליה ולמה לא נפרש והוא ת"ת יושב פתח האהל מלכות וירצה כחום היום בשעת תגבורת החסד מתייחד עם המ' הת"ת וא"כ מנ"ל דהאי פתח אהל אתבסם לקבלי' דאברהם ואין פי' הכתוב כדפי'.

דרתבסם בחסד מדאתגליא וגומר ירצה וה' ברך מצד הברכ' שהיא את אברהם בעל החסד באיזה ענין חל עליו חסד זה דהיינו ברך את אברהם ותירץ הכתוב ואמר בכ"ל ירצה ע"י הברית הנקרא כ"ל ע"י גילוי היו"ד מהיסוד שהוא פתח הכניסה בסוד מילה כדפי' ע"י הוכן אברהם להתברך ולהתבסם בחסד:

ור' אבא סבירא ליה כדר' אלעזר וכר"ש אלא דמשמע ליה קראי כגוונא אחרינא וקאמר והוא יושב פתח האהל פי' ואברהם במילה זו זכה שהוא יושב פתח האהל במלכות פתח כניסה לכל האהל העליון שהם הספי' העליונות והיינו אומרו נמי וה' ברך את אברהם מהמד' העליונה מאי זו מדה בכ"ל דהיינו ממש פתח האהל דהיינו מקום שהכל צופים אליו וז"ש דהא הוא פתח קדישא ולא אהל שאר בחי' כדפי' ר' אלעזר אלא היא עצמה כולה אחר שהיא קדישא כל מציאותה כתרא עשיראה לכתרים העליונים שהם האהל. כחום היום וגומר לא כדפי' ר' אלעזר אלא דהשתא קשה והיאך אנו אומרים אברהם בעל החסד והרי לעת זקנתו במילתו לא נכנס אלא במ' לזה אמר כחום היום ירצ' שתי מדרגות אלו השיג יחד פתח האהל מ' בהשגתו החסד והיינו שהוא השיג המ' והחסד שכן סוד המרכבה מלכות בחסד וז"ש כמה דאתייהיב ליה כתרא דחסד שתי מדות יחד והיינו דברי ר"ש וכל דברי אלו התנאים מסכימים לדעתו הן חסר הן יתיר:

והרה"ו זלה"ה כתב א"ר אבא והוא יושב פתח וגומר פי' כי זכה אל השכינה היא המ' שהיא פתח האהל העליון ואימתי זכה אליה וביאר ואמר שזה היה כחום היום כלומר כי כמו שזכה הוא במדת היסוד והחסד הנק' חום היום אז זכה ג"כ אל השכינה שנא' וצדיקים יירשו ארץ מי שהוא בסוד צדיק העליון הוא יורש המ' ולכן עתה שנימול זכה אל המ' עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' א"ר אבא בכמה אתרין וגומר פליג אכולהי תנאי בחדא ואודי להו לר' יוסי ולר' יהודה בחדא אודי להו בחדא במאי דקאמרו שאותו רשימו חד הכא וחד הכא וחד ביני גוונא שהיא רשימו דשמא קדישא שכן מצינו כמה אתרין שכוונתו יתברך להציל את בניו מסטרין בישין מצוה שישימו שמו הקדוש שם לאגנא עלייהו כמו מצות העזוזת וגומר וכן הכא במצרים הוו רשימין על פתחא רזא דמהימנותא דילי ופליג עלייהו בחדא:

תו א"ר אבא וגומר מה שמא קדישא אתחזר בהאי שעתא דינא אוף הכי אחזיאו בהאי שעתא דינא וגומר רשימו דכולהו סומקא. ה"ג כלומר כמו שהשם נתהפך לדין כמ"ש ועבר ה' לנגוף את מצרים כן ישראל הוכרחו להראות באותו שעה רמז הדין ולכך עשו רשימו דרזא דמהימנותא ג' ווי"ן של ויסע ויבא ויט כזה # ה כולה סומקא אע"פ ששניהם חסד ורחמים כולהו אתהפכו לדין נגד מצרים וכן לזמנא דאתי כתיב מי זה בא מאדום וגומר ויז נצחם על בגדי דהיינו דמם:

ורזא דמלה כגוונא דהוי לעילא בההיא שעתא. פי' כפי העת למעלה כך צריך להתעורר למטה:

כך בעי לאתחזאה. גרסי'. הה"ד וטבלתם בדם וגומר ולא כתיב או בשמן:

ואתם לא תצאו וגומר. לסיפי' דקרא לחודי' יהיב טעמא:

א"ר ירמי' ל"ג. אתייהיב למחבלא גרסי': תניא א"ר יוסי חזר ר' יוסי להפך בזכות סברתו שאמר שאותו רשימו הי' לרחמים ואמר אה"נ שאותו דם הי' מורה דין כדאמרת [בכ"י הי' כ' כד אמרת ב' תיבות] אמנם בההוא ממש אשתכח רחמי לישראל. הה"ד וראיתי את הדם ופסחתי דקשה אחר שהוא דם דין כיצד ימשך מראייתו רחמים אלא כדאמרן שבאותו דבר שהקב"ה פעל דין אשתכחו רחמי לישראל וזהו הה"ד וראיתי וגומר:

וכן תאני בכל אינון כתרין קדישין דלעילא. במה בבי"ת גרסי' כלומר כי כן יש לנו הכרח למעלה במדות מדתני שכל כתרין קדישין וגומר:

תאני ר' חזקי' וגומר. גם ר' חזקי' חזר לחזק סברתו שאמר תרין דמי אתחזרו לקביל תרי כתרי וגומר וסברת ר' יוסי דס"ל בההוא דאשתכח דינא אשתכח רחמי:

כתיב ונגף ה' את מצרים וגומר. מאי ורפא מהמילה:

ותנא באותה שעה שנגפו מצרים וגומר. הרי מדה אחת שהוא ה' ת"ת נגוף ורפוא בשעה אחת דברי ר' יוסי. דתני א"ר יוסי א"ר חזקי' דתרווייהו אזלי בשט' חדא ומסדר תלמודא הביא הברייתא לחזק דברי שניהם מקרא דכתיב על הפתח דמהתם נפקא להו ופתח הגוף אפשר דפתח הפתח קא דריש דפתח איצטריך להורות שבזכות מה שנתון בפתח דהיינו הדם מגין עליהם וזהו פתח ממש וה' דהפתח יתירה היינו שנתרפאו מן המילה. ונ"ל שהגירסא הנכונה היא על הפתח ממש זה פתח הגוף:

ר"ש אמר בשעתא וגומר ר"ש פליג אר' יוסי וארבי חזקי' במה שהכריחו מדתנן בכל אילין כתרין קדישין וגומר ואמר דאה"נ שכל המדות הם כלולות מדין ורחמים אמנם בפעולות הדין מדת הדין פועלת ואפי' שמדת הרחמים יש בה דין אינ' פועלת אותו דין אחר שמדת' רחמים שכל אחד פועלת כפי תגבור' מדתה באופן במכת בכורות מדת המלכות המכה הבכורות לא הית' המרפא לישראל מהמילה אלא מדת היסוד הי' מיוחד וכלול עמה והוא הי' מרפא המילה וז"ש דא מחי מלכות מכה בכורות ודא יסוד מסיא המילה:

בשעתא דאתפליג. פליגת נצח והוד דידה לקבלא דכורא:

חסד עילאה. יסוד שכן נקרא חסד בנשא קמ"ב ואומרו עילאה מלשון חשיבות ואותה שעה הית' שעת הייחוד כנז' בפ' אמור דף צ"ה והטעם שלא נזכר הת"ת אלא היסוד להודיעך:

דרא. ת"ת:

בלא דא. יסוד לא סלקא אל היחוד ובג"ד פי' להיותם מעוררים יחד המלכות מכה כמדתה והיסוד מרפא מילתם של ישראל כמדתו:

וכלא בשעתא חדא. שהוא עת היחוד כנזכ' וכתיב ופסח ה' על הפתח פי' דרוש לי' תרי זמני כלומר:

ופסח ה'. ת"ת:

על הפתח. שלו שהוא היסוד וירפאם מהצער מהפתח שלכם:

מאי הפתח. כלומר למה נקרא פתח בין למעלה בין למטה משום:

דאיהו פתחא ומשיכו דגופא ורוחא ע"ש שלמעלה פרחין נשמתין ורוחין לבני נשא נק' פתח ולמטה ע"ש שנמשך מצד הגופים:

אטום. שהוא מכוסה בריתו בערלה בתוך רשות הקליפה:

וזהו מכל סיטרוי. הגוף והנפש:

מראתגזר אתפתח מכולא. שנקרעה הערל' המכס' את העטר' ונקרע' המסך הטמא שהי' הוא ונפשו בלוע בתוכו ומלובש בו:

וז"ש ולא הוי אטים וסתים וגומר. אטום מהגוף וסתים מהנפש והוא יושב פתח האהל אחר שנימול אברהם בקע וקרע הקליפה ועלה אל היסוד שהוא פתח דנפקין רוחין לאהל מלכות נמצא שעתה נפתח מכל סיטרוי גופו שנימול ונפשו שנתקשר ביסוד כנז':

מאי קא מיירי כלומר ומי הכניסו לאברהם ליסוד הרי גר צדק איקרי והוא במלכות:

דהא אשרי בגילוייא דא במילתו:

חסד. שהוא יסוד:

בצדק מלכות. ואחר שעלה אל המלכות שבו דבוק החסד שהוא פתח הגוף והוא יושב פתח האהל קרינן בי':

א"ר אלעזר כד אתגלייא וגומר דהא צדק אתבסמא בחסד. ה"ג בא לסיים פי' כל הפסוק שהתחיל לפרש אביו וחזר לומר הפי' שפי' אביו ואמר כד אתגלייא האי יוד היינו העטרה דמילתו של אברהם אתבשר כלומר בשורה טובה בשרהו שכבר יצא מתוך הקליפה ונכנס בפתח בתוך האהל שהוא יסוד פתח המלכות כנזכר וכן אתברך כדמפרש ואזיל וה' ברך את אברהם בכל וא"ת מי הכניסו ליסוד דגר צדק איקרי ל"ק דהיינו הא דהא צדק אתבסמא בחסד כנזכר ור' אלעזר חדש ואמר שכ"כ הית' ההתבסמות וההאר' שהאיר היסוד במלכות באות' שעה:

כחום. כשאור היום הוא בתוקפו שכל זה הוא זמן שליטת חסד עליון חולקא דאברהם שנק' היום הידוע ע"ד יומם דכליל כולהו יומי:

הה"ד כחום היום. כלומר אתי שפיר כחום היום עם פי' שפי' אבי:

לקבלי' דאברהם. לברכו ולגדלו:

בכל. היינו היסוד:

א"ר אבא והוא יושב וגו'. מפרש פי' שני בוהוא יושב פתח האהל ואמר כמה דכתיב וה' ברך את אברהם בכל והוא המלכות הנקרא בכל כדפי' רז"ל בת הית' לו לאברהם אבינו ובכל שמה וכן והוא יושב פתח האהל היינו שנקשר במלכות שהיא פתח הספי' העליונות: וז"ש פתחא קדישא מדה עשירית להם. כחום היום כמה דאתייהב לי' וגומר. הכ"ף היא הכ"ף הדמיון כלומר שנתן לו למדה כתרא עשיראה זאת כמו שנתן לו החסד עליון למדתו: דלא סליק האי בלא האי. כלומר אחיזתו בחסד אינו כלום אם אינו אחוז בפתח הכניסה שהוא המפתחות החיצונים וזהו וד' ברך את אברהם בכל שנתן לו פתח הכניסה למדתו: עכ"ל הרא"ג ז"ל: