אור החמה על ספר הזהר ב:ע

ועבר ה' לנגוף את מצרים וגומר תאנא א"ר יוסי וגומר דאיהו מצוה וראה זכות המצוה ופסח ולא שיהיה צריך לסימן ובזה יפלו ג' שאלות הא' למה לבר שיראה חוצה. הב' אמאי בתלת דוכתי שמורה שאם לא יראה הא' יראה הב' או הג'. הג' למה בג' מקומות אלו דוקא נראה שיש ענין נוגע אל המצוה וירא ה' וינאץ נראה שההשגחה הזאת הביא נאצה וכן וירא ה' כי רבה מורה שיש השגחה עת זולת עת ולזה תירץ כי ההשגחה אינה חסרה רגע ואין נסתר אמנם ההשגחה הזאת עתים נגלית לעיני בני אדם עתים אינה נגלית והיא נסתרת ולא שיהיה שינוי בהשגחה כלל אלא שהכל תלוי במעשה התחתונים וז"ש לא אתחזי כלומר יש השגחה אמנם אינה נראית והכל תלוי במעשה התחתונים אם הם עשו מעשים נראים ההשגחה מעשה נראה ואם הם עושים בסתר גם ההשגחה נסתרת וז"ש ומדאתעביד עובדא אשגחותא וגומר. ועתה בזה ידענו טעם למה המחשב' הפגומה אינה נחשבת לעון עם היות שכל לבבות ה' דורש מפני שהשגח' העונש הוא מעשה והעון אינה מעשה ואינו נענש במעשה על עון מחשבה וז"ש לא משגיחין לאבאשא וגומר. וענין זה הוא בין לטב בין לביש המחשבה שהיא מצורפת למעשה פועלת והמחשבה שאינה מצורפת למעשה אינה פועלת זולת ע"ז מפני שהיא אמונה מצוה התלויה במחשבה שהיא עיקר הכל ועתה בהקדמה זו יבא לתרץ ג' שאלות והיינו אומ' ר' יוסי וגומר ולראשונה תירץ שהיה הענין להעביר רוח הטומאה מחוץ מהשווקים ומהבתים ואיזהו מקו' הישוב לבית ולחוץ זהו הפתח מבחוץ וז"ש כל שוקי וגומר עד ורזא דמלה וגומר ולשנית תירץ ואמר ולאחזאה בפתחייהו בהני תלת דוכתא מהימנות' שלימתא הנה כיוון בזה כי הייחוד העליון הוא ע"י ג' בחינות ימין ושמאל ות"ת המתעטר על שניהם ושלשתם בפתח יורו על המ' פתח היא נק' המיוחדת בשלשתם והיינו שמיה רשים דהיינו סוד הייחוד רשים על פתחא ששם הייחוד כדפי' ועוד כדי שלא יכנס המשחית דרך הפתח ולא יתן וגומר ובזה נתקנו שלשתם:

א"ר יהודה אי הכי ירצה לפי דבריך שהם ג' אבות חג"ת היה ראוי שלא יהיה בדם שהוא האודם לבד מצד הגבורה ואין כן גווני חסד והת"ת ולדידך היה ראוי הימין גוון לבן והשמאל אדום והאמצעי מעורב. ולזה תירץ ר' יוסי תרי דמי הוו ירצה כי כל נקודה מג' נקודות היתה היא בעצמ' כלולה מדין ורחמים ועם היות שיהיה אודם הוא אודם דם הרחמים בענין שעתה הנקידות ישתוו עם היותם ימין ושמאל ואמצע מפני שהם כלולות כל א' מדין ורחמים והיינו דם מילה מצד המצוה בעצמה רומזת ביסוד שהיא רחמים והפסח היא כנגד המלכות שהיא דין ומה גם שהפסח רומז בשר אשר תחתיה והוא מצד שמאל. ור' יהודה פליג עליה ואמר שצד הרחמים היה חסר שם והקב"ה השלים הענין וכיצד הימיניי וחצי האמצעית כאלו היו לבנות דהיינו חסד וצד החסד שבת"ת וז"ש כאלו הוו חוור בגו גווני או אפשר שבכל נקודה נקודה מהם היה חציה לובן וחציה אודם מעורבים זה בזה וז"ש כאלו הוו חוור בגווני והיינו ואומר לך בדמיך חיי ירצה בנקודת דמיך יתערב החיים והרחמים והיינו שהדם היה מהפסח מלכות והקב"ה מכניס אליה סוד החיים מהיסוד אל חי ולזה לא יוכלו יש' לייחד אלא תקנו המלכות והקב"ה משך להם היסוד ואע"ג דהוה סומקא הכנתם מצד המלכות אתחזר לרחמי בסוד היסוד הממתק דיניה כנודע:

ובג"כ רשים פתחא וגומר ירצה אם כדבריך שהרחמים הם בדם מילה היה ראוי שלא יציירו בו ג' גוונים ג' נקודות והשתא לפי מה שפירשתי ניח' שהכונ' מצד עצמם ג' נקודות והשלמה ברחמים אח"כ ע"י הת"ת שהכניס אליה החיים כדפי' וצדקו בה ג' נקודות ג' גווני:

תאני ר' חזקיה תרי דמא אתחזו היינו מלכות ויסוד ולא שנתייחדו ממש אלא שנכנסו ישר' בשתי מדות אלו בדם פסח זכו למדת המלכות שכפרו בע"ז וקבלו עליהם עול מלכות שמים בדם מילה זכו למדת היסוד ובבת אחת נכנסו שיעור שתי מדות אלו. ור' יוסי פליג עליה שלא נכנסו יש' ממש ביסוד מפני שמלו ולא פרעו אלא זכו בדם פסח למלכות ובדם מילה ליסוד שבמלכות ולא שנכנסו אפי' במלכות אלא בבחי' ראשונה שבה שפנימיותה נקשרת ביסוד ונעלמת מהם וז"ש חד כתרא דהיינו מ' דכלילא בתרין סטרין טמירין דהיינו רחמי ודינא יסוד ומ' ובחי' יחודם טמירן מהם מפני שהם היו למטה עדיין בפתח כניסתם בגרים והיינו כי גרים הייתם בארץ מצרים שלא זכו אלא לנפש לבד ולכך מלו ולא פרעו שהפריעה ביסוד והמילה אינה נפרדת דהיינו מלכות ויסוד לא מתפרשאן אלא היו למטה בבחי' הכוללת שתיהן בדרך נעלם מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב ז"ל תנא א"ר יוסי וגומר דקשה כי מ"ש וראה את הדם ופסח נראה כי נתינת הדם על הפתח נעשה לסימן שיבחין בין פתח גוי לפתח ישראל. וזה דבר תימה לומר שיצטרך השי"ת אל סימן הדם להכיר וגומר ואין לתרץ ולו' כי נתינת הדם היא מכלל המצות שנצטוו יש' ואינו לסי' כי הלא למה הוצרך להשים הדם מחוץ לפתח כי זה יורה היותו לסימן וגם למה הוצרך לסי' הפתח מכל צדדיו והוא גלי עמיקתא וגומר. ומ"ט אתגלי דמא וגומר ר"ל חזר לרמוז ב' הקוש' באו' דאתגלייא רמז כי אם היה מצוה היה להניחה בפנים ובאו' על המשקוף וגומר רמז הקושיא שני אמאי בג' דוכתי דפתחא אלא תנא כתיב וגומר הביא זו הברייתא ואח"כ פירשה והוא כי הברייתא אינו או' אלא תנא כתיב וגומר וכתיב וגומר והענין כי הלא הכתוב אומר וירא ה' וינאץ מכעס וגומר וכאן אפשר להסתפק אם ג"כ נאץ השי"ת לרוע מחשבותם כמ"ש מכעס וגומר או מצד המעשים דוקא ולז"א וכתיב וירא וגומר כי פה פי' בפירוש כי ראיית השי"ת והשגחתו לדון אותו אינו אלא על המעש' לבד וכמ"ש כי רבה רעת האדם בארץ ובודאי על המעש' נאמר כי פועלים המעשים הרעים בארץ ולא במחשבה וזהו כוונת הברייתא הזו. ואח"כ הביא פי' כוונת הברייתא באו' ותנינן לא אתחזי וגומר כלומר אנן תנינן האדי כדי לבאר את הברייתא הנז' וזה אמר ותנינן לא אתחזי וגומר והוא מבוא' במה שביארתי.

א"ר יוסי כל שוקי וגומר פי' כי שוקי מצרים היו מטונפות כולם בטעוון וע"ז שהיו משימין המצריים בשווקים וברחובות וידעת כי שם הוא תגבורת אחיזת החצונים ומלבד השווקים אפי הבתים עצמן שהיו שוכנים בהם יש' הוו שכיחי בתוכם זיני ס"א כי הלא ידעת היות מצרים ערות הארץ ע"י חרשי וכשופי המצרים ובפרט כשהבית נבנה ע"י גוי ומזכיר עליה שם ע"ז לעולם שוכנים בה החצונים והנה העיר שישראל היו בתוכה נבנית ע"י המצריים ולכן הוצרך לעשות באופן שיוסרו משם כל אותם כחות הטומאה לפי שבאותה הלילה נתעוררו כל המשחיתין והמקטרגים להכות בכורי מצרים ולכן הוצרך לעשות פעולה במעשה כי הכל תלוי במעשה כנ"ל ואז יברחו המקטרגים משם. ולכן מביא ראיה לדבריו מחדא ברייתא הרומזת זה והיא תניא כתיב ולקחתם וגומר ונתבאר שם כי הלא די בנתינת הדם אמנם הוצרך ליקח האזוב יורה כי כבר ידעת כי הוא מבריח ומגרש אחיזת החצונים מן הבית ולכן הי' נתינת הדם ע"י אגודת אזוב ואז בורחים החצונים מבתי ישר' ואח"כ כדי שלא יחזרו באותה הלילה ליכנס לפנים לכן היו משימים אותו הדם ע"י אגודת אזוב בפתח מבחוץ ובזה לא יוכל ליכנס לפנים וז"א ולא יתן המשחית וגומר ובזה יתורצו הקושיות הנז' ועדין ק' כי מה ענין נתינת הדם וגומר והשיב כי ודאי מעשה גמור הוא והוא להורות כי הם תחת האלוה ית"ש ואינם כשאר המצריים ובזה ינצלו ע"י המעשה זה ולא יתן המשחית וגומר והוראה זו א"א שתהיה רק במה שירשמו ג' רשימות והוא כי כבר ידעת כי סוד הע"ס הם ג' קוים קו החסד וקו הדין וקו הרחמים והם סוד כל כללות הי"ס ודא היא מהימנות' שלימת' כנודע. ואו' משום דחמי שמא קדישא כבר ידעת כי ג' קוים אלו הם רמוזים בג' אותיות יה"ו שהם חג"ת. ח"ג הם ב' מזוזות ות"ת הוא המשקוף המכריע דוגמת כזה # ח .

א"ר יהודה אי הכי וגומר פי' כי הלא אם הכוונה היא להורות על ג' קוים אלו א"כ היאך נרשמו בדם דהא תנינן כי ג' קוים אלו הם חוור וסומק וחד שהוא הת"ת הוא כליל ביני גווני שהוא ירוק אמרילי"ו בלעז שבו נכלל לבן ואודם וא"כ היאך נרמזו ג' גוונים אלו בחד גוון שהוא הדם וגומר ותירץ כי שני דמים היו שם מעורבים וכמשרז"ל בדמיך חיי דם פסח הוא דין שמורה על הדין הנעשה במזלטלה וז"ס שחיטת הפסח וכל הדינין הנעשים בו. ודם מילה הוא רחמים גמורים כנודע כי כשהקב"ה מסתכל בדם הנימול הוא מרחם על עלמא והנה ב' דמים הם מתערבים יחד בסוד הת"ת שהוא מכריע בינתיים.

א"ר יהודה לאו הכי פי' כי לפי דבריו היה ראוי שיהיו ג' דמים לרמוז על ג' קוים. ועוד איך אפשר כדי להזכיר חסד ות"ת יהיו ע"י סי' הדין שהוא הדם גם איך הדם יושם בפתח להעיר הרחמים ולכן דחה דבריו וביאר דהכי אוליפנא וגומר פי' כי הלא נודע פ' בדמיך חיי כי ע"י הדם ההוא אתחזר לרחמי בסוד הצדיקים המהפכים מדה"ד למדה"ר ולהורות זה כי הפכו הדין לרחמים לכן נתנו את הדם בג' מקומות שהם לרמוז כי אעפ"י שהיה הדין מתפשט על העול' בעת ההיא הנה הם היו מהפכים אותו לרחמים ע"י הוראות ג' מקומות דמהימנותא כנ"ל בדברי ר' יוסי וביאר ענין אומרו בדמיך שאינו על ריבוי מיני הדם כמו שפי' ר' יוסי אלא על ריבוי המקומות לכן נאמר בדמיך לשון רבים:

תאני ר' חזקיה וגומר היא סברה ג' וסבר כי סוד היותם ב' דמים לבד הוא להורות על ב' כתרין והם חו"ג אשר אתעטרו בההיא שעתא ופי' אתעטרו כי כאשר שום ספי' פועלת טבעה אז מתעטרת על שאר הספי' להפכם לטבעה ולהיות היא עטרת כולם וכולם נמשכין אחריה ויקראו בשמה. והנה באות' שעה נתעטרו חסד וגבורה כי חסד אתעטרא לרחם ולעשות חסד גדול עם ישראל שלא ימותו בכוריהם עם היות שהיה שרו של מצרים מקטרג מה אלו עע"ז וגומר. וכן הגבורה אתעטרא לעשות נקמה בגוים וכנגדם היו ב' דמים ולא ג'. ור' יוסי סבר כי אינו רומז אלא על חד כתרא שהוא הת"ת אשר הוא כולל ומכריע בין תרין כתרין הנז'. ואו' טמירין זה יובן מפ' ואתחנן קס"ד כי תרין עטרין אחסינו ליה או"א להאי ברא בטמיר ונתערבו אלו השתי דמים והיו כאחד כי הענין כי הך כתרא כלילא תרוייהו ובה מעורבין ואפשר כי אין כוונת ר' יוסי לומר כי אין הרמז אלא בת"ת לבד אמנם הכוונ' מלבד תרין כתרין הנז' עוד יש כתרא דכלילא תרוייהו אשר היא רמוזה בסוד תערובת בדמים אלו כמו שביארנו לעיל בדברי ר' יוסי עצמו שלכך היו ג' מקומות משקוף ושתי מזוזות. גם באו' לעיל תאני ר' חזקיה תרין דמי אתחזו וגומר והם סוד יסוד ומ' דם פסח מ' דם מילה יסוד:

א"ר יוסי חד כתרא וגומר היא מלכות הכלולה מדין ורחמים הם חסד וגבורה. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ועבר ד' לנגוף וגומר. ה"ג דמשמע דסימנא הוא דעביד. והא כתיב. למאי דהקשה אמאי לבר קאי:

מ"ש דאתגלייא. ה"ג (או) אמאי דהקשה בתלת דוכתי קאי: ה"ג אשגחותא דלעילא וגומר דאתעביד עובדא מיני':

אלא תאנא וגומר. תימה דלא מתרץ מידי ואם תאמר לפנים הוא התירוץ א"כ כיצד חזר ואמר וא"ר יוסי. כנראה שכבר תירץ וחזר ואמר מימרא אחרת וי"ל בדוחק דהכי תריץ:

אלא תאנא וגומר. כלומר כי היכי דאשכחן שע"י פועל הרע באה ההשגחה העליונה להרע כך ע"י פעולה טובה באה ההשגחה העליונה להטיב א"כ ע"כ צריך לומר שהפעול' הזאת שצוה ה' שיעשו ונתנו את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות מבחוץ הוא פעולה מוכרחת וסודה גלוי להשם שבעשותם מצוה זאת ישגיח עליהם השגחה לטובה וזה די לתשובת הקושיא ואם נעלם ממנו סודה ובזה סיים ר' יוסי לדבריו בתשובות הקושיות והוסיף ואמר וא"ר יוסי וגומר כלומר ונוכל לומר טעם הדבר לפי הסוד כל שוקי מצרים וגומר ויתורצו כל הקושיות כשנשאל קושיא אחרת אגודת אזוב למה אלא ע"כ לבער זינין בישין ע"כ יש לומר שהדם לבר בפתח ועל שתי המזוזות ועל המשקוף רמז לשם הנכבד שידוע שהשם מתחלק יו"ד בחסד ה"ה בגבורה שהם שתי המזוזות ו"ו בת"ת נגד המשקוף ושלשתם על ה"ה אחרונה שהיא הפתח לכניסה כדכתיב זה השער לד' ואינו נק' פתח אלא לצד חוץ ולרמז לשם הנכבד הזה אמר:

להחזאה בפתחייהו. דהיינו רמז לה"ה אחרונה:

בהני תלת דוכתי. רמז לג' אותיות שעלי' יה"ו וכשם שהאזוב הוא להבריח המזיקים כך השם הנכבד רשום בפתח להבריחם ונעשה אותו רשימו של שם ע"י האזוב לתוספות טובה שגם הוא מבער זינין בישין לפי שהוא רומז ביסוד כנזכר בכמה דוכתי והענין דומה למאי שכותבים שם שד"י במזוזה להבריח המזיקים ולפי שהיו כחות חיצונים רבים לא די בשירשמו שם שדי אלא ברמז שם הוי"ה: וז"ש חד הכא וחד הכא וחד בגווייהו כדפי':

ובג"כ ופסח ד' וגו' משום דחמי שמיה קדישא. כלומר זה מפורש בפסוק זה שאמר ופסח ד' על הפתח שהוא השם הנכבד הזה לפי שהוא ית' רואה שנרשם שמו הקדוש על הפתח ובזה גורם ההתעוררות השם עצמו שמעורר רחמים עליהם מלמעלה ויצילם וזר לא יקרב אליהם:

א"ר יהודה אי הכי וגומר. כלומר אי אמרת בשלמא שהיא לבער זינין בישין לבד כמו שפירשת בתחלת דבריך בלי שתאמר עוד שיהי' רומז לרשימו דשמא קדישא הי' שפיר דחד הכא וחד הכא וחד בגווייהו הי' הכל לבער זינין בישין והוצרך לג' צדדין כדי להציל הבית מכל צדדיה ולמטה באסקופה התחתונה לא נתן שם מפני כבוד המצוה שלא ירמסנה רגל אמנם השתא דאמרת שהוא רשימו דשמא קדישא כנזכר קשיא אמאי הי' הכל בדם הניחא צד שמאל הפתח הרומז לגבורה שיהי' בדם מין במינו אמנם כנגד החסד וכנגד הת"ת מה רשימו יש להם בדם:

דהא תנינן חיור וסומק וגומר. חיוור כנגד החסד וסומק כנגד הגבורה וחד דכלל ביני גווני כנגד הת"ת שהוא המכריע:

תרי דמי הוי. כלומר אע"פ שהכל הוא דם מ"מ חד רחמי וגומר והת"ת מטה כלפי חסד:

דמילה רחמי. שכן הוא העברת הקליפ' וכן בגילוי היו"ד דפום אמה ע"י המילה:

דפסח דינא. היינו הדין שהי' נעשה למטה ולמעלה במזל טלה ודין זה נמשך מהגבורה ולקמן במסקנא מייתי לדם מילה שהיה במזוזות דופסח ד' על הפתח זו פתח הגוף ההוא דמא דם פסח ואע"ג שג"כ הי' דם מילה כדרשת רז"ל שד' רוחות ג"ע הפיחו בפסחו של משה וגומר עד שמלו ס"ל לר' יהודא שלא הי' נותן מדמו על המזוזות ועל המשקוף כדמו של פסח ומאי דקשיא לך הא תנינן חיור וסומק וגומר אותו הדם הפכו הקב"ה כאלו הוו חיוור בגו גווני דהיינו חסד בין רחמים ודין שהוא יותר כח גדול שהקב"ה הפך כ"כ לרחמים עד שהמכריע הי' מן הצד והחסד נכנס ביני גווני הה"ד ואעבור עליך ואראך כלומר אחר שהרחמים נמשכים מראיית אותו גוון סומק ונמשכו החיים באותן הדמים הוי כאלו הם חוור וירוק כי אין למעלה גוונים אלא ע"ש הפעולות ואחר שזה הסומק ממשיך הרחמים והחיים עד שבאותן הדמים את חיי הוי כאלו הוו חוור בגו גווני.

ובג"כ רשים פתחא בתלת סטרין כלומר בג"כ שאמרתי לך שחזר אותו דם כאלו הוו חיוור כנזכר א"כ שפיר קאמר קרא על שתי המזוזות ועל המשקוף:

חד הכא וחד הכא וחד בינייהו. כי הי' רחמים וחיים כנגד ישראל וחסד ודין ומתוק:

תאני ר חזקיה. פליג אר' יהודה ואמר:

דתרי דמי אתחזי. ממש הי' נראה ב' מיני דמים כר' יוסי אמנם לא מטעמי' דקאמר שהשם הנכבד הי' רשים שם כנזכר דליתא לפי שאין כאן רמז לייחוד המלכות עמהם בעצם אמנם הדמים שנים:

לקבל תרי כתרי דאתעטרו לעילא. דהיינו המלכות סוד דם פסח ויסוד סוד דם מילה:

דאתעטרו לעילא. שהיו עד עתה בשפל המצב מחמת אחיזת החיצונים ועתה אתעטרו ברוממות ומעלה ונשיאת ראש. וי"ס דגרסי:

דאתערו. היינו שנתעוררו לתת בהם נקמה:

א"ר יוסי חד כתרא דכלילא בתרין סטרין ברחמי ודינא. ה"ג והענין דר"י פליג דליתא לטעם הנזכר אלא חד כתרא וגומר כי עדיין היתה שכינה בגלות וג"כ המילה עדיין לא פרעו וכאלו לא מלו אמנם הדם הוא:

לקבל כתרא דכלילא בתרין סטרין. שהוא הת"ת הכלול בתרין דרועין כדי לעורר רחמים על ישראל והדין למצרים:

וז"ש ברחמי ודינא וגומר עכ"ל הרא"ג ז"ל: