אור החמה על ספר הזהר ב:סז

רש"א האי דאיוב וגומר ר"ש פליג אדר' אבא שלא יקרא ענין איוב נסיון כדמסיק ורוח אחרת עמו כדמפרש ואזיל לא יהיב כלום מדעתו אלא שטן נטל בעל כרחו ועוד נסיון אברהם לתת בנו לקב"ה לא לקליפו' ואיוב לא נטל שלו אלא השטן וז"ש ולא מסר ליה לקב"ה עם היות שאמר ה' לקח. והטעם דהא גלי קמיה וגומר. ועתה יקשה כיון שאינו נסיון מה טעם ליסוריו ופי' ר"ש דרך אחרת שהיה בדין על עונו. וז"ש ובדינא דקב"ה אתעביד אלא שהיה הדין ההוא שקט על שמריו והקב"ה עורר אותו ע"י השטן להודיע עון איוב הקדים ב' הקדמות הא' שיש קץ ימין שהוא צד הקדוש ירצה יכלה הגשמות ויתדבק בימין הקדוש וסודו הוא ק"ץ הוא יסוד חי והוא דבוק בחסד הימין כד"א אל ח"י ודניאל נדבק בו ושוב לא נתגלגל ולז"א לו ותנוח לקץ הימין ולא אל צד החיצון שהוא קץ הימים וצריכה להתגלגל ולז"א דוד הודיעני ה' קצי אם יהיה סופי קץ הימין ולא אתגלגל ואנוח ואתקשר בימין הקדוש או להיפוך. הקדמה ב' כי הקרבן הגרוע הוא נקרב לע"ז ולקץ הימים ולכן קין היה מסטרא דע"ז והקריב קרבנו לע"ז ולקץ הימים ולא נתקבל שאין החצון נקשר עם הקדושה ולזה לכלב השליכהו. אמנם הבל עיקר קרבנו להקב"ה ונתקבל כאו' וישע ה' אל הבל וגומר ואנו רואים שנתן בו חלק לחצוני והיינו או' גם הוא שהוא לאסגאה דהיינו שנתן חלק לעזאזל וא"ת והיינו עון קין לא קשי' וז"א וקין עקרא עבד מקץ ימים ורצה לייחדו פנימה אמנם הבל לא היה דרך זה אלא הייחוד והקרבן לקב"ה וכדי שלא תקטרג הקליפה שם בייחוד צריך לתת לו חלק מבחוץ עצם לכלב שלא יערבב הסעוד' וז"ש עקרא דקרבנא להקב"ה ויהיב חולקא לבדו מבחוץ לסטרא אחרא לא לקשרו בקדושה כמו שעשה קין וב' הקדמות אלו נדע עון איוב כי אם לא יגלגל משתה לעורר השטן ניחא אמנם היה מעוררו ומגרה עליו השטן והקב"ה סך בעדו מכלל שהיה רוצה לפרוץ פרץ שפרצה קורא לגנב וכאשר הקריב הקרבן לא היה נותן לו חלק היה השטן מערבב הייחוד ואין לך עון גדול מזה שאלמלא נתן חלק לחיצון פירש מן הקדש ולזה נענש איוב שנטל הכלב חלקו והוא גרה עליו השטן וז"ש דאלמלא יהיב ליה חולקא וגומר:

ת"ח כמא דאיהו אתפרש וגומר שחשב שלא הי' ראוי לתת חלק לרע כלל ולזה לא אכליל בענייניו טוב לעצמו בקרבנותיו ורע לתת חלק לצדו כמו פרים הנשרפים או שעיר לעזאזל וכיוצא היה לו לעשות איהו דן ליה בההוא גוונא ממש שבטובתו לא יתערב זר והרי טוב בלי רע כלל ולבתר רע נטל שלו ושלט בו וגבה השטן כל חוב שהיה אצלו ולבתר הקב"ה פדאו מיד השטן ואהדריה לצד הטוב לומר לך הדרך שהאדם יאחוז לעצמו תחלה ימשך אחר הטוב כולו ולא יאחוז ברע שמא יקלקל כקין ואח"כ יתן חלק אל הרע והוא שיכיר וידע העבירו' וידע לפרוש עצמו מהן ולאהדרא גרמיה לטוב דהיינו אחר שידע את הרע להזהר ממנו יתדבק אל צד הטוב וכן הוא בענין הקרבן חלקו ונחלתו אל הטוב וכן הוא אח"כ נותן חלק אל הרע ואח"כ מתדבק בטוב ולא יתדבק ברע וקרבנו עיקר אל הטוב וכן בכל מעשיו:

ת"ח דלא בעא קב"ה וגומר מפני שזכותו היה מגין עליו שהיה מאומת מצרים או רוצה בקיומן מפני שהוא מהן בשררה: והנה כל אותם י"ב חדש היה מכת פרעה ויציאת מצרים ועבר יש' את הים שהיה השטן מתגרה באיוב ומניח ליש' וזכות איוב לא היה מאיר להגין עליו שהיה אז ביד השטן מסור להתייסר. ואפי' שמכות מצרים תחלתם מניסן וסופן בניסן ומכות איוב סופן כתחלתן בר"ה כדפי' ויהי היום אפשר שנתן לו רשות בר"ה ולא התחיל עד ניסן שהרי כמה נגזרים עליהם גזירות ביום ר"ה ואינם נענשים אלא בזמן נועד ולפי זה ויהי היום ויהי היום היינו ב' שנים שנה ראשונה נגזר עליו ענין הבנים והממון ובשנה השנית נגזר עליו יסורים י"ב. חדש שלמים ובין זה לזה עבר מניסן ועד ניסן בגאולתן של ישראל אלא שלזה קשה הירא את דבר ה' וא"כ במכת הברד עדיין היה לו מקנה ועבדים וי"ל שזה היה מקנה מועט שהיה לו בישוב לצורך ביתו וזה לא נאבד אלא המקנה המרובה:

תניניא תקיפא עילאה היינו מדרגה עליונה לחיצונים ומרע"ה בסוד הקדש הכניסו הב"ה ממדרגה אל מדרגה וקרבו לצד שמאל כדי שידע וישכיל המדרגות הטמאות וידע כח החצוני ופרעה ראש לקליפות והיינו בא מדרגה אחר מדרגה אל פרעה כענין הושע לך קח לך אשת זנונים שהכניסו הקב"ה מדרגות טהרות כדי שישכיל בטמאות. והנה פרעה תנין הגדול ממנו משתלשלין שאר מדרגות הטמאות לאין תכלית ומרע"ה לא רצה להתקרב אל תוך הטומאה וזהו ויהי לנחש וינס משה מפניו שלא רצה להדבק במדרגותיו ואז אמר לו הב"ה שלח ידך ואחוז בזנבו כיון שאתה מתפחד מפניו העליונים א"כ אחוז בזנבו שהם כחות התחתונים שלו שהם סוד ההיכלות הטמאים המתפשטים למטה ממנו והיינו ולא קריב אלא לגבי אינון יאורין שהם כחות התחתונים. אמנם לא יכיל מרע"ה בכל מעשיו להעביר גלולים מו הארץ ולבטל כח חצון מכל וכל בגין דחמא ליה משתרשא בשרשין עילאין דהיינו בסוד הגבו' החזקה ולא היה זכות בישראל להכניע החצון ולמתק דין הגבו' כיון דחמא קב"ה דדחיל משה ושליחן אחרנין שהם רוחניים ג"כ אינם מגישים עצמן אליו מפני פחדו שמלביש העול' כולו בדין מפני תוקף הגבורה אמר הקב"ה הנני עליך וגומר והיינו לעתיד כשיעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב עולה סלקא לעילא לעילא ולא יהיב חולקא לסטרא אחרא וגומר וזה נראה דבר זר עד מאד אמנם הענין כי בשלמא אם לא היה לשטן שום תביעה עליו ודאי כי יותר טוב הוא להקריב עולות ולא לתת לו חלק אבל בניו היו אוכלים ושותים בכל יום ויום ונודע כי השטן נמצא באכילה ושתיה והוא לא היה מוחה בידם וז"א במשתיה בכל יומא מקטרגא שכיח וגומר וכן פ' תצוה דף קפ"א ע"ב. באיוב מה כתיב וגו' בדא איהו עקרא לס"א וגומר והנה הוא היה בא לתקן עונות בניו וגם עונו שלא היה הוא מוח' בידם והיה מקריב עולות שאין להם חלק ס"א כלל ולכן כל מה שהוא היה מקריב עולות יותר היה הס"א מקטרגא לפני הש"י עליו ולכן היה לשטן אחיז' עליו:

גם טעם אחר נמשך מזה כי נודע כי ע"י עונות האדם בא המקטרג ליכנס למקדש לקטרג וע"י בני איוב היה השטן הולך לקטרג ונקרב אצל המקדש אמנם אם היה מקריב חטאת אשר בו חלק לשטן אז יקח חלקו ויתפני מע"ג מקדשא ולכך נענש כי ודאי אין לומר כי כל סבת סילוק השטן מע"ג בי מקדשא היה בזכותו אם היה מקריב חטאות כי למה יוצרך איוב יותר משאר העם לסלק השטן מע"ג מקדשא אמנם לפי שעל ידו היה מתקרב למקדשא להשטין לכן היה צורך אליו לסלקו ע"י חטאות ולא עשה כן ולכן נענש: ומצאתי להרח"ו זלה"ה וז"ל וצריך שתדע כי כל ענין סוגית התנינים אלו הם סוד עשרה כתרין דמסאבותא דדכורא והבן אומרו ענין חד פרסא דאתפרש בין אור וחשך הם דרגין דמסאבותא ודרגין דקדושא ותמן חד חוטא דאתפרש בינייהו והבן או' כי לפעמי' מתגברין העונות אז אותו התנין בדרך ההוא נוקבא דברישיה והנלע"ד כי הוא סוד נוקבא דתהומא רבא עילאה כי למטה בסוף הכל ע"כ מצאתי חסר תשלום:

והרא"ג ז"ל כ' ה"ג וקב"ה אתער דינא דא בההוא מקטרגא ולקמן מפרש על איזה חטא:

ר"ש אמר וכו' בא לחלוק על ר' אבא שאמר שהי' נסיון מכותיו של איוב ולחזק דברי ר' אלעזר דאמר לעיל דבדין לקה אבל לא מטעמי' שתלה עונשו בעון אחרים לז"א דליתא אלא בשביל עונו שהעלה עולות כדמפרש ואזיל:

באיוב מה כתיב כלומר אי חטא איוב הי' שנתן עצה לפרעה הי' ראוי שיכתוב חטאו בספרו דרך רמז אמנם במה שמצינו כתוב יש לנו לומר שנרמז שם חטאו דרך רמז אמנם כיון שכתיב והלכו בניו ועשו משתה והעלו עולות וגו' יש לנו לומר שכאן כתוב חטאו כדמסיק ולהכי סמיך לי' ויהי היום ויאמר ד' אל השטן וגומר דבכל יומא ה"ג בדל"ת. מה כתיב והעלה עולות ה"ג. ולא יהיב חולקא לס"א וא"ת והרי נתבאר בזוהר בכמה דוכתא ובפ' פקודי רס"ח דכולא הוה מסתפקי בחדא מן הקרבן. וי"ל דשאני בבית המקדש ששם הי' מתהנין כל החיצונים מעמוד העשן דעקים כלפי צפון אמנם בזמן איוב שהיו הבמות לא היו החצונים מתהנין כ"א מחטאות ואשמות וכיוצא ואיוב לא אשתמיט חד יומא להעלות חטאות שכמו שהי' חושד בניו שמא חטאו בהרהור וברכו אלקים בלבבם כן הי' לו לחושדם שמא עשו שום עון בפועל בשגגה והי' לו להקריב חטאות ואשמות:

יפני אורחא ויסתלק מעל מקדשא כי הקליפה מתקרבת אל צד השמאל שבמלכות לשאוב משם שפע כנזכר בפ' פנחס דף רמ"ח. ולמנדע רע כמ"ש רז"ל לא תלמד לעשות אבל תלמד להבין ולהורות וכמו שעשו האבות בצאתם לחו"ל שהכוונה לירד למשפט ולחקור בדרושי הקליפות והנהגותיהם ודא איהו רזא דמהימנותא בסוד יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט שמצד הסכלות מתיקרת ומתחשבת החכמה ת"ח איוב וגומר הכא הוא מסקנא דכולא מלתא לפרש כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו שבכלל עבדיו הי' איוב כנז' לעיל:

ודא הוא דכתיב הירא את דבר ד' מעבדי פרעה. בהיקש דריש לי' כתיב הכא מעבדי פרעה גבי הירא וכתיב התם ירא אלהים וסר מרע מה התם איוב אף הירא דהכא איוב ומה עבדי פרעה דהתם הסמוך לירא הוא איוב אוף הכא דקאמר לב עבדיו הוא איוב:

ר"ש אמר השתא אית לגלאה רזין דאינון מתדבקין לעילא ותתא. שהוא רוצה לגלות סוד הקליפה שתחלתה ושורשה מן הקודש אחר התפשטות אב"י משם נשתלשלה אל עשי' ונתפשטה עד למטה דהיינו פרעה וכל המונו. ה"ג בס"י ת"ח כלא בעא קב"ה לאעקרא מאתרייהו איוב הוה מכסי' וגומר כדמפ' ואזיל שהקב"ה רצה לעקור את פרעה למטה ושורשו למעלה ואיוב שהיה מעבדיו שהי' צדיק הי' מכסה ומגין על פרעה למטה ועתה בעת הזאת כבר סר ממנו חסידותו כאו' בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו הא בלבו חטא מיד נחלש כחו וסר המגן מעל פרעה ומעל שרו למעלה ולז"א בא אל פרעה כלומר כבר סר המגן מפרעה העליון והתחתון ותוכל לכנוס להכותו ומ"מ לא ניחא לי' שפיר וחוזר ומקשה דאכתי לך אל פרעה מבעי לי' דבא משמע חדר לפנים מחדר ע"ד לך עמי בא בחדרך ותירץ דהכי הוא קושטא דמלתא דעייל לי' וכו' עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון תנינא חדא עילאה תקיפא וגומר פי' פרעה הוא התנין הגדול הוא לויתן הוא הנטש שהשיא את חוה ואמר מי ה' ובעצת הבה נתחכמה לו תפס את ישר' כמו הנחש ולא ידע את יוסף וגזר להמית את הזכרים וכל הבת תחיון כמו הנחש שנתן עיניו בחוה וכיוון להמית את האדם וגזר כל הבן הילוד היאורה וגומר מקום התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו ואמר ואני עשיתני לפי שראה שבמאמר ישרצו המים אין גזירה לתנינים ובבריאה נאמר ויבר' אלהי' את התנינים ולכן בקש פרעה לעשות עצמו אלוה כי אמר הנה בבריאה לא נצטוית העטרה על בריאת התנינים והענין כקוצי' העולים מאליהן מבלי כוונת מכוון לא בחי' הצריכה כמה מלאכות עד האסיפה. ופרע"ה עלה אשמד"י והוא סוד המלכי' אשר הגלו יש' מארצם כגון נבוכדנצר ויון ואדום ועמון ומואב וצור וכל גלילות האומות הנז' בירמיה וישעיה כולם נובעים מזה המעיין בס' הנק' תולדות אדם. בוהו שראת לאתקיימא וגומר דורש בוה"ו ב"ו הו"א דבר המתקיים וכן בפ' בראשית דף מ' ע"א. עכל"ה: