אור החמה על ספר הזהר ב:סו

א"ר אבא כולא הוה שפיר וגומר ר' אבא נמי אתי לתרץ ג' עניינים שהקשה ר' אלעזר בענין איוב כנז"ל. אמנם אמר כולא הוה שפיר ובדין וביושר אמנם לא על דרך ר' אלעזר אלא על דרכים אחרים כדמפ' ואזיל וז"ש אבל הכי וגו' ומפרש ראשונה שיש אפשרות ביד השטן להשטין על היחיד מצד מעשיו. ואפי' יהיה זכאי אפשר להיות בידו מעשים מגונים שימסר בידו על כך אמנם העולם כולו אפי' יהיה חייב לא נמסר בידו אלא בהשגחה העליונה ממש שתרד אל הטמא החצוני כביכול להשגיח כנזכר פ' פקודי בפסוק תחלת דבר ה' והיינו וירד ה' מש"כ ביחיד וכל תכלית ירצה לכלות הכל הוא חוקר לעולם מחזר על בחי' כליון הכללות דהיינו קץ כל בשר. ויהי היום דהיינו ר"ה כדפי' ר' אלעזר דבהא לא פליג עליה אמנם מ"ש בני האלהים שכולם להשטין אינו אלא בני האלהים היינו אלהים חיים ומלך עול' המקבלי' השבים בשליחותו וז"ש וההוא יומא קיימין תרין וגו' והכרח לזה דאיהו חיים באו' אלהים חיים ואפיק תוצאות חיים כי אחר שהם בני אלהים ענפים ברואים ממנו גם הם ממונים על החיים ולא על המיתה ואינם משטינים אלא אדרב' כותבים לחיים וז"ש ומאן דאיהו מסטריה וגו' סטרא אחרא השטן. דאיהו מותא עצם המות הוא שאין לך מת אלא מי שנאחז בו ואפי' בחיים יקרא מת וכן המיתה עצמה לרעים ולטובים וכל רע וכל אבוד ביה שריא. אית מאן דאכתיב לסטרא היינו לחיים לא אמרינן כתבנו חיים אלא לחיים ירצה לצד החיים. וכן נכתבים בשניספרים אלו לחיים ואלו למיתה ונשאר העולם חציו לצד זכאי וחציו חייב נמצא שגובר בעולם החיצון ויש לו חלק בו כחלק גבוה והיינו כף המאזנים עומדים עין בעין כף חיים לזכות ולצד הטומאה כח מות כף חובה. אי קיימא שבתפלתו וזכותו ובמעשיו יכול להכריע לצד א' כגון גבורים עומדים בפרץ אז נדחה הכף שמאלית ונחתם כללות העולם לחיים. והקב"ה צד הקדוש גובר ואין גזירה קשה יורד' לעולם וזה על צד הכולל כי הפרטים הם יקחו חלק רשעתם אם לא ישובו. ואפשר לפרש אי קיימא חד זכאה היינו אחד מאותם הנכתבים למיתה שב בתשובה בענין שמסתלק מכף מית' לכף חיים ומכריע. וכן חד חייבא. וההוא זמנא דכתיב ויהי היום ויבואו וגומר היה העולם חציו זכאי וחציו חייב וההוא מקטרגא הרודף אחר כליון הכללות כמ"ש בעא לאסטאה והכא פליג אדר' אלעזר בתרתי חדא דאיהו מפרש משוט בארץ דוק' א"י ור' אבא מפרש סתם הארץ כל העולם דהיינו ארדה נא ואראה וכיוצא. ב' דאיהו קאמר דאיוב על דינא דאברהם וגומר ור' אבא לא אצטריך להכי אלא כיון שנתפרסם קפץ עליו הדין כדמפרש ואזיל ולא שתבע דין אלא שראה העולם חציו חייב וחציו זכאי והיינו בתוכם בחצאי העולם כף זכות וכף חובה. או ירצה ויבאו בני האלהים לצד חיים ויבא גם השטן שקול בחלקו גם השטן בחצאין בתוכ'.

בגין דלא אתרשים וגומר ואע"פ שא"א ליכתב לחיים או להיפך כי אם אחד אחד רשום עכ"ז כאשר בא השטן בתוכם חציה העולם לחצאין אמר הקב"ה אל השטן מאין תבא וגומר השיב לו השטן משוט בארץ ירצה כי יש לי יכולת להתהלך בכל העולם ולשוטט בו שהם חצים חייבים ואז השיב לו הקב"ה ואמר הרי יש זכאי א' שיכריע לצד זכות וז"ש השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו בכל הארץ וגומר והוא יכריע לכף זכות והנה נתרשם עתה בצדקות בין שאר בני עולם ועד"ז ענין השונמית שלא יאמר השונמית היא כשרה מכל שאר עקרות ותפקד כי שמא יקפוץ השטן ויאמר איז' ענין והקב"ה בחכמה עשה ממש כדי שיתעסק השטן באיוב ובין כך יזדככו בני אדם וייטיבו בתשובה וי"ה יכריעו לכף זכות ע"י מדותיו הטובות וז"ש דלא אתרשים איהו בלחודוי:

החנם ירא אין יראתו כדאי להכריע מפני שאינה בבחירה כבחיריים שיכולים להטות אל צד הרע ונוטים אל צד הטוב וז"ש החנם וגומר למגנא עביד בחנם יראתו אינו אלא כמוכרח מצד הטובה שהשפעת עליו ולזה סלק פתורך ויהיה אז בחירי ונראה אם כאשר יהיה כף המאזנים שוה אם ידבק ברע או בטוב כי ודאי על פניך צד הטוב יברכך ויתדבק בצד הרע והיינו שיראתו מחמת ממון ובנים ואינה יראה אמיתית.

לאו איהו דחילו כדקא יאות. ירצה סוף סוף היא יראה אלא שאינה שלימה אמנם ר' אלעזר חזק יראתו יותר שאמר לאו תווהא לעבדא וגומר ירצה אעפ"י שהיא יראה אלא שאינה שלימה אמנם ר' שמעון בפ' בראשית אמר שהיא יראה חצוניות ממש ויאמר החנם ירא ממש יראת חנם היא ואין זה דעת ר' אבא כדמסיק לאחזאה דלא פלח איוב ברחימו וגומר והוקשה לר' אבא על איזה טעם שלט השטן בו לז"א ואתייהיב ליה רשו וגומר מפני שהיה כן והעד הנסיון כדמסיק ר"ש שהקב"ה מנסה הצדיקים אפילו ימצאו שלמים כדמסיק ואי תימא וגומר והשתא קשיא ליה איוב לא היה כשר וא"כ איך העיד עליו הקב"ה מה שהעיד ועוד שטנא נצח לז"א סוף סוף לא נצח שטנא דאיהו קאמ' על פניך יברכך ויתדבק בחוץ ואינו וז"ש ובגין דלא אתדבק וגומר הרמ"ק זלה"ה

והרא"ג ז"ל כ' דהא איהו מלך [ומלך] במשפט יעמיד ארץ ודובר שקרים לא יכון לנגד עיניו.

בנין דאיהו מהימן על עובדי בני נשא וכו'. ה"ג דהא לא בעי לאובדא עלמא על מימר דההוא מקטרגא דתיאובתי' וכו': ה"ג תרין סטרין לקבל בני עלמא כל אינון דאתיין קמי קב"ה בתיובתא למהוי כתיבין לגבי דאיהו חיים פי' שמה שאמרו רז"ל ג' ספרים נפתחים וכו' של צדיקים גמורים נכתבים לאלתר לחיים וכו' לאו חיי עוה"ז קאמר ולא מיתת עוה"ז אלא כלומר שהצדיק נכתב בחלק צדיקו של עולם שהוא חי וקיים אלקים חיים והרשע נכתב בחלקו של מלאך המות ונק' כשהוא חי מת. וזהו שאמר למיהוי כתיבין לגבי' דאיהו חיים כלומר בחלק השם הנכבד שהוא נקרא חיים כדמפ' ואזיל וכנז' בפ' פקודי דף רס"ה.

וההוא זמנא כלומר בזמנו של איוב: כל מה דדחיל. גרסי':

לאחזאה דדחילו דאיוב כלומר מדחזינא [צ"ע שהוא היפך המובן מלשון הזוהר שלפנינו וצ"ל שהי' לפניו הגירסא אחרת שבקצת ס' זוהר דגרסו ל"א הוי לנטרא עותרא. והפירוש הוא דהך לאחזאה הוא שהקב"ה רצה להראות להשטן ואח"כ אמר שהשטן רצה לאחזאה להיפוך] שעמד בנסיונו שלא נתן תפלה לאלהים למדנו שלא הי' יראה מצד יראת העונש:

ואי תימא דלא איתנסי בר נש כלומר דהא כתיב לא כחטאינו עשה לנו וכ"ש להכותו על (הנס) [חנם] לראות היעמדו בנסיונו. ותירץ הא כתיב כלומר אע"ג שאין בני אדם נבחנין מי שהוא צדיק מצוין נבחן דכתיב ד' צדיק יבחן ולפי שהי' איוב נבחן שידע שיעמוד בנסיון כמשל הקדר:

ואע"ג דלא קאים בקיומי' מ"מ לא נפיק מתחות רשותי' דמרי' לאתדבקא בסטרא אחרא כלומר זה שיצא לא יצא לאתדבקא בקליפה אע"ג שהי' מטיח דברים כלפי מעלה דומה לעבד המתרעם על רבו ואינו בורח ומניחו: ה"ג וכמה הוי ההוא נסותא וכו' עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון דהא מלך זקן וגומר ריש וישב. תיקונים קמ"א. ולזמני דעלמא שריא באמצעיתא וגומר פקודי רס"ה: