אור החמה על ספר הזהר ב:סה

מכאן אוליפנא דישובא דארעא וגו' וכיון שהוא לשרים לא אמר משוט בעולם כולו שהשרים חלק ממנו והם הם דלטורי ישראל לתבוע כדי שימסרו בידיהם כענין והיה כאשר תריד ולז"א משוט בארץ יש' בעמך וחלקך ועם היות שאין ישראל על אדמתם עלייהו קא מהדר בארץ אשגח קב"ה מאומר בארץ כיאין כמוהו בכל הארץ עדת יש' דקאמרת. מיד אעסק באו' החכם וגו' התחיל להשטין על איוב. אעדי אשגחותך דקדק שהרעו' נפעלות מלמעלה ע"י הסתר פנים וניתנ' רשות אליו וז"ש אעדי אשגחותך והיינו שלח ידך והיינו הנו בידך. הנה כל אשר לו בידך וגו' והשתא קשיא כיון שהשטין על איוב וגמר הענין למה לא חזר להשטין על ישראל לזה אמר

ת"ח בשעתא דעאקו כמשל הרועה שרוצה להעביר צאנו כד אתייהיב חולקא חדא כגון איוב להאי סטרא השטן אתפרש לבתר מכולא ואינו משטין עוד:

כגווגא דא שעיר דר"ח אעפ"י שהוא נקרב על גבי המזבח שלחן המלך עכ"ז יש לו שורש מתוק בקדש ואותו השורש נקרב ויונק אל הלחם עם המלך ומשם נשפע ותשועה לישראל מיד שונא ובזה מתכפרין יש' והוא שותק. אמנם שעיר י"ה הוא חלקו ממש

והכא מטי וגו' היינו לתת טעם מה קנטוריא היה לו עם ישראל. גם וכי בכל פעם שיתבע השטן יתנו לו כל נתח טוב וכתף וגם איך איוב בהיותו ירא אלהי"ם נתן חלק לשטן ולזה אמר הכא מטא זמנא דא. הענין שהיה לשטן תביעה על זרע אברהם והתביעה היא שאחר שהומר יצחק בבהמה הנה השטן לא ימחול חלקו שהיה מגיע לו אם היה נעשה הדין ביצחק עצמו כי אותו הדין והמיתה שהיה נעשה ביצחק שם היה. חלקו ואם הקב"ה מחל חלקו הוא לא מחל חלקו וזהו בכלל או' משוט בארץ ראיתי זרע ישראל ועדיין תביעתי קיימת גם לא נתן לו איוב ע"ד המקרה אלא צופה העתידות הזמין לו תמורתו מיד ואתן אדם תחתיך והיינו אומרו סמוך לעקידה את עוץ בכורו והיינו זרע תרח כי בן בנו יצחק ובן בנו עוץ כנגדו ממש וגם כי איוב. חייב היה מצד אחר שיעץ עצת רשע לפרעה כדמסיק ומשפטי ה' אמת צדקו יחדיו. ובע"ז ממש הם דברי ר' יהודה למעלה כי גם לצדיק צריך מליץ כי אילו היה לאיוב סניגור אפשר היה לינצל אם לא היה השעה צריכה לכך וכן תביעת עשרה הרוגי מלכות אלמלא היה שם עוזר לא נפלו:

בעא לקטלא לון כשאמר הבה נתחכמה לו וגו' ואיוב יעצו טול וגו' והיינו וישימו עליו שרי מסים ממש מסים וארנוניות. ואולם שלח נא וגו' תחלה ממונו ואח"כ בניו כל הבן הילוד ואח"כ גע אל עצמו כנגד עבודה קשה אך את נפשו שמור נגד לא תקטול לון. ואע"ג דבכל שאר. וא"ת מה תמותו אם נתן עצה על עם ה'. וי"ל שראה שעזבו ישראל מדות טובות. שירשו מיעקב ונטמאו ונראה לו שמותר להכניעם על עונם יכלו עד יגאלם ה' וידע זה כי בת יעקב לקח כפי' ז"ל בפ' כדבר אחת הנבלות:

ת"ח מה כתיב אך את נפשו שמור בגין דכתיב וגומר הענין כי בשר הוא הגוף והחצוני הזה יש לו כח לשלוט בבשר שהוא מצד הנחש ולזה נק' קץ כל בשר יר' קוצץ ומכלה הבשר ואינו שולט בנשמות ורוחות מפני שהוא חצוני ואינו בא לפני הקב"ה אלא בעת שהוא משטין וז"ש בא לפני כלו' אינו לפני אלא בא עתה להשטין לפני וז"ש ואוקמוה בא לפני ודאי והיינו שנמשך מהגבורה הנק' חשך והיינו קץ שם לחשך ירצה הקב"ה ברא שליח וקץ הקוצץ וכורת כל המתחייבים מדין הגבורה. ולכל תכלית הוא חוקר ירצה לאותם הדברים שיש להם תכלית וסוף שהוא הגוף הוא חוקר תכליתם וז"א ולכל תכלית ולכל בשרא. ולא לדברים הרוחנים הנשמות הנאחזים בקדושה שהם בלתי בעלי תכלית. וע"ד אתייהיב ליה רשו לשלוט בשלו. ביה קיימא וגו' ירצה ותסיתני כפי דעתו בו בכוונתו שאתה מסית אותי לבלעו חנם. ופסוק אחר דומה לזה ויפתוהו בפיהם ירצה בדעתם שהם מפתים אותי ובדמיונם שהם מכזבין בו אבל אינו כן. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה פי' דלטורא רברבא. תרגום רכיל דילטורא בלשון תלמוד וקראו גדול מכולן בערך קטרוגו כי הוא גדול בקטרוגו יותר מכולן. או יאמר כמ"ש לקמן כי השטן הוא קץ בשר קץ הימים שהוא דרגא אחרונה של טומאה שהיא לילית דרגת דמותנא וא"כ היא גדולה מכל המקטרגים כנודע מתוקף מעלתה. כי היא מאילן הטומאה עצמו וכל השאר תחתיה כנודע:

אלא לאייתא עובדא וגו' הכוונה אם היה שותק הקב"ה עד שיתחיל לדבר השטן שמא יתחיל תכף להגיד כוונתו ולומר פלוני חטא וישראל חטאו ואז אין יכולת לסתום פיו וכ"ש אם היה אומר אמת ולכן הקדים ה' לשאול לו מאין תבא כי להשיב לו משוט בארץ ואז יאמר לו השמת לבך וגו' כי בזה יפנה לבו מישראל וז"ש לאייתאה וגו' ר"ל להביא הענין מסודר כפי מחשבתו ית' ולא הניח את השטן לדבר כוונתו:

מכאן אוליפנא וגו' הענין כפי מה שארז"ל בכל מקום שנאמר ארץ היא ארץ ישראל כד"א עד לא עשה ארץ וחוצות וגו' והנה אומרו משוט בארץ ר"ל בארץ הידועה היא א"י ואעפ"י שזה איירי בעת יציאת מצרים עכ"ז היה משוטט בא"י לראות אם יש עון לדחותם ממנה ואם הם ראויים לקבלה ומזה ניכר כוונתו שהיא. להשטין על ישראל. גם אפשר במה שכבר ידעת כי א"י אין רשות לסטרא אחרא ליכנס בה אמנם לפעמים לאיזו סבה יש לו רשות לשוט בתוכה כמו אם רוצה להמית איזה גוי בא"י או אם איזה מת נשאר בלילה בלתי קבורה אז יש לו רשות לשוט בארץ לא לעשות דירת קבע כמו בשאר ארצות והנה זה יורה או' משוט בארץ נר' מהארץ דאין לו רשות ליכנס לתוכה רק לשוט לעתים וגומר ומזה הודיע כוונתו שבא לקטרג על ישראל. ובזה אוליפנא וגומר כי להיות שבני האלהי"ם ע' שרים וגם השטן כולם באו על יש' וא"י שלא תנתן בידם כנזכר א"כ מכאן נר' שאינם מחלק השרים דא"כ איך כולם נתקבצו לקטרג עליה וגם ידענו כי כל הישוב נחלק לסטרין אחרנין לע' שרים והראיה לזה כי לא נתקבצו לקטרג רק על א"י לבדה וזה נכון. לאותו והא וגומר פי' כי הוקשה לו כי פשט הכתוב יראה שאו' כי השטן חשב שאולי כוונת הש"י בהשמת לבך וגומר כוונתו להטיב את איוב על היותו תם וישר שאם לא כן למה שאל השמת לבך וגומר ואז השיב השטן החנם ירא איוב ר"ל כבר פרעת לו שכרו והלא אתה שכת בעדו וגומר וא"כ אינו עובד בחנם כדי שתשלם לו שכר כי כבר אתה נותן לו שכר ואם הפי' הוא זה איך קאמר בסיום דבריו ואולם שלח נא ידך וגומר כי אינו מענין הנז' ואין זו הכוונה רק למנוע לו תשלום שכר. וז"א לא תווהא לעבדא וגומר כלומר הכוונה של השטן היא דבר אחר והפי' הוא זה איך לומר אין איוב תם וישר כי בשלמא אם היה עובד בחנם הי' ראוי להחזיק לו טובה אמנם לולי כי אתה שכת בעדו היה נמנע מלעבוד ולכן שלח נא ידך וגומר כי אינו עובד בלב שלם וראוי לעונש:

ת"ח בשעתא דעקו וגומר הכוונה הוא כאלו אמר בא ולמד והפי' הוא בא ולמד מזה כי בכל שעת צרה ראוי לתת חלק לעזאזל כמו שמצינו שעשה הקב"ה במעשה איוב וכן מצינו בשעיר דר"ח והענין כי להיות שהלבנה היתה עד עתה ט"ו ימים הולכת וחסירה כאשר רואה השטן יום ר"ח שחוזרת להתחלתה להתמלאות אז בא לקטרג כנז' דף רס"ט כדי שלא תשפיע הלבנה שהיא מאור קטן לישראל בנה הקטן. וכן בי"ה רע בעיניו ונותנין לו שעיר לעזאזל.

והכא מטא זמנא וגומר הענין הוא במ"ש בס"ד כי לא שלם עון איוב עד הנה ועתה מטא זמנא והביא ראיה איך היה איוב מזרע ומשפחת אברהם וגומר כאו' הנה ילדה וגומר לנחור אחיך וכתיב את עוץ בכורו ואיוב זה הי' ממשפחת עוץ כדכתיב איש היה בארץ עוץ.

ות"ח בשעת' דאמ' משוט בארץ וגומר והכא קאים יצחק ע"ג מדבחא ולא אשתלים מיניה קרבנא וגומר יש לומר כי מאי דינא הוה ליה לשטן עליה דאברהם וגומר ונלע"ד כי כבר ידעת כי ענין נסיון העקידה לא על חנם בא אלא על קטרוג גדול של שטן על שעשה אברהם אותה סעודה ביום הגמל את יצחק ולא זימן את העניים ולטעם זה נגזרה עליו גזרת עקידת יצחק וגם מיתת שרה על מה שאמרה צחוק עשה לי אלהי"ם כמ"ש פ' בראשי' דף י' סוף ע"ב. ועתה כאשר הועלה איל תחתיו השטין כי אין להחליף הקרבן ומכיון שכבר נגזרה גזרה על אותו העון שיתקריב יצחק לעולה א"כ אין שום תקנה במה שיושם תחתיו איל כי לא יחליפנו וגומר ואם המר וגומר והיה הוא ותמורתו קדש וא"כ היאך ניתן האיל תמורת יצחק וראוי יצחק ליהרג ולהשחט גם הוא כי כבר חלה עליו קדושה. ואו' וכן בכל סטרין דילן' חוזר לעיל כי אמר דהוה לשטן דינא על אברהם ולהיות שכבר היה מת אברהם בזמן צאת ישראל ממצרים ולז"א וכן בכל סטרא דיליה כלומר בכל הצדדים של זרעו של אברהם היה לו שאלה זו כיון שהם משפחתו וגם תירץ דא"כ איך נתרצה באיוב אם אינו זרעו של אברהם אחר שהדין שלו היה עם אברהם לז"א וכן בכל סטרא דיליה כלומר כי לא די בזרעו רק אפילו במשפחתו עליהם מוטל דין זה וא"כ איוב אשר ממשפחתו היה ג"כ בכלל הקטרוג והתביעה. ואפשר שחוזר אל או' דלא ה"ל לאחלפא באחרא כי פי' הוא ענין האיל שהיה תמורתו ואמר כי לא די שתמורתו האיל אינה טובה רק אפי' בכל סטר' דילי' ר"ל אפי' שיהרוג אחר הקרוב אליו ממשפחתו לא די בזה אמנם אחר ראות השטן את איוב שהיה חלק גדול כמשל התיש הגדול אז נתרצה עמו:

ואו' ולא אשתלים מיניה קרבנא ולא אתעביד ביה דינא הענין כי להעשות בו דין ומשפט הועלה ע"ג המזבח. ואו' כמה דבעא דינא דיוסף הוא ענין עשרה הרוגי מלוכה כנזכר במדרש איכה מן הזוהר. ואו' וכל מה דבעא וגומר הכוונה כי ישרים דרכי ה' ועושה אלף מעשים וכוונתו ברגע א' כי הנה איוב לא נענש ולא נמסר ביד השטן בחנם רק בטענת דין גמור כי לא שאל השטן רק דברים אמיתים וא"כ אין לתמוה במה שנענש איוב עתה על יש' כי לא זו הדרך ולא זו הסבה רק על עונו עצמו רק שנגרם לו ע"י מעשה זה כדי לעשות כוונה אחרת והיא לשלם ג"כ בהצטרפות זה ענין אברהם ושאלת הדין על תמורת יצחק ונפרע בזה דין אברהם להיות כי גם איוב ממשפחתו היה וגם נעשתה כוונה אחרת והיא הצלת ישראל ביציאת מצרים נמצאים ג' כוונות בענין זה וכולם אמתיות ובקו הדין והיושר ובזה ידענו כי ישרים דרכי ה':

ומההוא זמנא הענין הוא כי הוקשה לו כי איך נתאחר ענין שאלת זו עד עתה והיכי זמין ליה קב"ה לאיוב לחולקיה אשר עתיד להיות אחר כמה זמן ותירץ הכוונה הנז' שאמרנו והוא כי גלוי לפניו ענין איוב שעתיד לחטוא ולכן המתין הש"י ענין זה להצלת יש'. והנה חטא איוב היה שיעץ את פרעה ליטול ממונם ולשעבד גופם בעבודת פרך וכן אירע לו כי אבד כל ממונו ונתמלא גופו משחין מדה כנגד מדה כי גם ישראל נשחנו עורם ובשרם מעבודת פרך ונרמס בטיט ובחומר וכן נרמס עורו ובשרו במכת השחין וכמו שהוא יעץ את פרעה כך יעץ השטן באו' שלח נא ידך וגע בו וגומר. ואו' ואע"ג דבכל שאר הוה דחיל הוא כי הוקשה לו דא"כ איך העיד עליו הש"י בעצמו איש תם וגומר לז"א כי בכל שאר פרטי דבריו היה תם וישר אמנם לא נמצא אתו רק עון זה אשר על ידו הי' תפיסה לשטן עליו. ולהיות כי גם עון זה לא עשאו בידיו רק ע"י עצה אך הוא לא עשה כלל במעשה א"כ אין לתמוה איך קראו תם וישר כי ענין זה איננו הקפדה למניעת קריאתו תם וישר כיון שלא הי' מעש' רק עצה בעלמא ולא עוד אלא כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעש' טוב ולא יחטא. אמנם להיות כי יעץ טוב שלא יהרגם לכן א"ל ית' אך את נפשו שמור וז"א ת"ח וגומר והענין נודע במ"ש לעיל כי הוא שטן הוא מלאך המות הוא נחש וגומר. והנה זה השטן הוא לילית דרגא דמותא ואיקרי קץ כל בשר ר"ל תכלית וקץ הבשר כי הוא שולט לכלות הבשר שהוא הגוף אך על הנפש אין לו שום שליטה ונק' קץ הימי' אמנם הקדוש' נק' קץ הימין ונק' קץ דאתי מסטרא דחשך כי הטומא' חשך והקדוש' אור ועוד משום דאחשך אנפי ברייתא כנזכר פ' נח ס"ג א' ואו' בא לפני ודאי הענין הוא כי כפי פשט הכתוב הוא ר"ל כבר עלתה במחשבתי לעשות קץ כל בשר וזהו בא לפני ר"ל עלה במחשבתי וזה פשט הכ' אמנם הוא פי' שכוונתו היה כי הקץ שהוא מלאך המות שנותן קץ ותכלית לבשר שממיתו הוא עצמו בא לפני ועם פי' זה בא לפני ליטול רשות כנזכר פ' נח ע"א ודף ס"ה שו' ל"ו:

ותסיתני בו וגומר הוקש' לו כי איך השי"ת אמר כי נתפתה מן השטן כי זה דבר מבהיל את השומעים לזה ביאר כי אין פי' כן אמנם הכוונה הוא כי א"ל הקב"ה לשטן הנה עתה יחשוב איוב כי נתפתיתי בדבריך ואתה הסיתני לא שח"ו הוא מאמר השי"ת באמת רק שאומר כי איוב יאמר זה וז"א ותסיתני בו ר"ל בו בסברת איוב הנז' יעלה במחשבתו כי הסיתני ולז"א איוב ועל עצת רשעים הופעת ר"ל לקחת עצת השטן והמקטרגים ונתפתית בסברתם ובדבר עצתם ודוגמת זה ויפתוהו בפיהם (ר"ל כי בפיהם) ובלשונם ר"ל כפי הדברים היוצאים מפיהם ומלשון הרשעים נראה להם שכבר פתו את השי"ת במה שאומרים חטאנו רשענו וגומר ואמנם לבם לא נכון עמו וזה יורה כי חושבים שמפתים אותו ע"י פיהם ולשונם. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ודא איתוסף עלייהו בגין וכו' הוקשה לו האיך אייתי לי' מריבויא דגם אדרבה באשר חללים שם הוא לז"א ודא איתוסף עלייהו. בגין וכו' אין מדרכו לקטרג על הדברים הקטנים אלא אותם מארי דעיינין הם הממונים לאשגחה על כל עובדין דעלמא הן רב הן מעט. אמנם ביום ר"ה שהוא יום הדין והקיטרוג הוא עצום וכולל כמ"ש ועל המדינות בו יאמר אז ויבא גם השטן וכו': מכאן אוליפנא וכו' מדקאמר משוט בארץ וגומר ש"מ שאין זה מקום שליטתן אלא הוא כאורח הזה כשנכנס בעיר שאינו שלו הולך ומטייל א"כ מהכא שמעינן וכו':

כיון דאמר משוט וכו' משמע מלשון משוט כמו שמשוטט בכל רחובות קרי' ובחוצותי' דרך פרט למען הביט אל מעוריהם.

לרעיא דבעי למעבר עאניה וכו' ודוגמא לו היו ישראל בקריעת ים סוף והתיש שנתן לדוב הוא איוב. וא"ת והרי ענין זה הי' בר"ה כנזכר ואז נאמר לו שיכהו בשחין וקריעת י"ס הי' ביום ז' של פסח וי"ל שבר"ה נידון שיכהו בז' של פסח.

מכל זרעא דאברהם בסטרא אחרא כלומר כמו שנתן יצחק גורל לד' כמו כן צריך שיתן חלק לעזאזל מזרעו היינו ממשפחתו את עוץ בכורו וכו' וכתיב הכא איש הי' בארץ עוץ וגומר הרי טעם א'. ות"ח בשעתא וכו' נתן טעם שני לנסיון איוב ואמר שהי' לו מקום לקטרג עליו מצד חלופי הקרבן כדמפרש ואזיל:

באחרא וכן בכל סטרא דילי' כלומר אחר שהקרבן שהזמין על מדבחא שהוא יצחק כבר זכה בו המזבח ואחר שעלה לא ירד ואפי' שיביאו לו במקום הקרבן האיל שנברא בין השמשות וכל אילי נביות אין לו תמורה כלל בשום צד בעולם וזהו פירוש ולא בכל סטרא דילי' כלומר בשום צד ובשום מציאות שינתן אחר תחתיו אין הדין כן:

כד"א לא יחליפנו מכל זרעי' דאברהם לאו דווקא זרעו אלא ממשפחתו שכן הי' עוץ בכורו של נחור אחי אברהם. א"נ רמז באומרו זרעו [היינו משפחתו] שתרח נתגלגל באיוב.

ולא יקרב בסטרא אחרא כלומר שלא יתקרב לצד השני שהוא צד הקדושה והוא לשון מושאל. והנה קשר הדרוש עם פסוק בא אל פרעה וגומר הוא במה שפירש ואמר דאיוב מקריבי עיטא דפרעה היה וכו' וזהו כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו שאיוב הי' מכללם והקב"ה הכביד את לב איוב ג"כ שיתן עצה טול ממונהון ושליט על גופיהון ובכל יום הי' מיעץ אותו ע"כ והכל ממנו יתברך כדי שיפרע מלוה ישנה דאית לי' למקטרג גבי דאברהם מתרי טעמי כנזכר האחד מטעם שעיר לעזאזל והשני תביעת תמורת הקרבן כנזכר וגם הוא (חיים) [חייב] דאיוב הוא תרח עע"ז ונמצא כל אחד פורע חובו עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון מכאן אוליפנא דישובא וגומר פי' משוט בארץ היינו א"י שאין לו ממשלה עליה כאדם השט על פני המים ומהתהלך בה היינו שאר הישוב. את עוץ בכורו וגומר פי' וכתיב איש היה בארץ עוץ וגומר ומבואר ממדרשי רז"ל כי איוב היה בן עוץ שאמרו בשעה שהעלה אברהם את האיל אמר לפניו רבש"ע השבע לי שלא תנסני עוד ולא את בני וגומר מיד נשבע לו ונסתלקו כל היסורין מעליו ונתנו לאיוב בן אחיו שנאמר את עוץ בכורו וכתיב איש היה בארץ עוץ וגומר כלומר שנולד באותו היום שנשבע לו הקב"ה. מ"ד הפעמונים במה דיתעסק ויתפרש וגומר עיין פ' נח ס"ד א'. ודא איהו קץ כל בשר וגומר פי' בשרא מס"א הוא וע' בפ' שלח ק"ע א':