אור החמה על ספר הזהר ב:סד

ר' יהודה פתח ואמר אשרי העם שככה לו וגו' למהך באורח דקב"ה דהיינו ללכת בדרכיו במדות הנפשיות מה הוא רחום אף אתה רחום וגו'. והם חובת הלב. ולמיטר פיקודי אורייתא הם המצות התלוים באברים הנראים:

בגין דיזכון בה לא אמר דיזכון בהון אלא בה באורייתא וירצה ע"י היותו הולך בדרכיו יזכה באורייתא שחובת הלב הוא חרישת קרקע הלב לזרוע בארצו מעשה המצות ואם לא יקדים לו זה כמעט לא יזכה בה ומה גם לעלמא דאתי שהוא בבינה שהוא למעלה משורת הדין כנודע וכן צריך האדם להתנהג אם ירצה לזכות אל העולם ההוא ולשזבא לון הקב"ה הנז' מכל מקטרגין דעילא לענין הנשמה ולתתא אל הגוף להחטיא להכשילו ולהזיקו.

בגין דהא כמה דאשתכיו וגו' בענין שכח הטמא הם ב' בחינות הא' הנחש והוא ראשו למעלה שהם כחות העליונים שבחצונים מלחשים לשון הרע למעלה תמיד לא יחשו וגופו משך המדרגות וזנבו למטה לילית בארץ התחתונה והם כמה אלף כחות היכלות הטמאים שהם רודפים אחר האדם להחטיאו ולהפילו ולא יחשיב שיתנצחו מהאדם אלף פעמים כנגד א' באלף שינצחוהו ויפילוהו במהומה בל יקום או אפי' חטא קל שבקלים לא מעט בעיניהם להחטיאו והיינו עונות עקביו של אדם. וכמותם וכהם הם למעלה עומדים לקטרג עליו אפי' דבר קל שבקלים משטינים עליו פלוני עשה כך וכך אפי' דבר מצוה ונהנה בו אפילו חלק מאלף אלפי אלפים חלקים מיד הוא דולג הרי פ' נתן לי חלק כך וכך במצוה פ' וז"ש הכי נמי אשתכחו לעילא:

אינון דעבדי פקודי אורייתא ואין העיקר מעשה המצות אלא ואזלי באורח מישר שיתעסקו בהם ביושר שלא יתערב מחשבה זרה והיינו לשם שמים ולא לשם ענין אחר וז"ש בדחלא דמאריהון שהמערב שום מחשבה ביראת חטא או קיום מצותו עובד זולתו האלוה ומיד החצוני הוא עמו. כמה אינון סניגורין צד הקדושים ומלאך רע עונה בעל כרחו אמן:

א"ר חייא אי הכי אי אמרת בשלמא ששומר קצת ועובר על קצת צריך מלאך ללמד עליו זכות א' מני אלף וגו' אמנם לדידך דאמרת שהוא מקיים התורה ביראת ה' זה כל האדם מה יוסיפו בני עולה לענותו דהא לענין שתי שמירות למעלה ולמטה כתיב כי ה' יהיה בכסלך היינו לנפש לא ילכד במצודות יצה"ר ואל הגוף ה' ישמרך מכל רע וגו' וא"ת שזוהי אחר שנודעו מעשיו למעלה זה אינו דהא חמי קב"ה וגו' ועם היות שאין ראיה לטב וכן הוא או' ברע וכ"ש בטוב שֶיִראנו וְיַראנו.

א"ל ר' יהודה כולא הכי הוא ודאי אבל אפילו צדיק גמור יש לו מקטרגי' בדרך אחרת צא ולמד מאיוב שהעיד הכתוב מחסידותו ונלכד במצודת השטן ודרך זה היאך הוא נסתר ונעלם ואסור לחקור בו אלא למי שהוא בטוח שיוציא לאור משפטו וז"ש בר לזכאי וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה פי' כל ענין זה בא כאן לפי כי בסיום זה בא איך איוב היה מעבדי פרעה והיה מגין עליו מן המכות ואחרי שלא הגין עליו אז ניתן רשות למשחית לחבל ובאו על פרעה כל המכות ההם כאשר יתבאר. והנה ר' יהודה בפסוק אשרי העם וגו' ענין נאה והוא אשרי העם דיודעי להפיק רצונו ית' ויהי תרועה כמו רעוא שהוא רצון. או יהיה מלשון שברון כמו רוע התרועע' ארץ ויאמר אשרי העם היודעי לשבר ולהריע כח המקטרגים שהוא ע"י עסק התורה ועשיית המעשים טובים כי יזכו להלוך באור פניו ית' שהוא העוה"ב כי שם משיגים את אור פניו משא"כ בעוה"ז והביא ראי' מפ' אם יש עליו מלאך וגו' להורות כי יש למעלה מליצים טובים ורעים מלאך מליץ הוא הטוב ומני אלף הם הרעים כנודע וגו' ולכך צריך להיות צדיק לשבר כח המקטרגי' ולחזק כח הסניגורי' והנה מה שהקשה ר' חייא אפשר לכאורה באו' א"ה לו' אא"ב שאין שום מליצים טובים ורעים כי הקב"ה יודע הכל ניחא אבל לדידך דיש מליצים למה הם מועילים אמנם קשה כי פ' מלא הוא אם יש עליו מלאך וגו' וגם או' אמאי אצטריך הכא קשה או' הכא. אמנם הנלע"ד שמקשה אמת הוא כי יש מליצים טובים ורעים אמנם יהיה זה בהיות האדם בינוני נוט' לכאן ולכאן כי אז צריך מליצים אמנם מי שלא יחטא אין צריך מליצי' ולזה הקשה אי הכי כדברך שאתה או' שיהי' האדם צדיק כדי שיהיו לו מליצים א"כ מה צורך למליצים וז"א אמאי אצטריך הכא כלו' הכא שהוא צדיק וראיה לזה מפ' כי ה' יהיה בכסלך כי הוא עצמו ישמור רגליו מן המקטרגים הלוכדים אותנו ואין צורך למליצים וכן ה' ישמרך וגו' וביאר הענין באו' דהא חמי קב"ה וגו' נמצא כי או' דהא חמי קב"ה הוא טעם דלא אצטריך מלאך רק ה' עצמו ישמור מכל רע. והנה ר' יהודה ביאר כי לא מפני קושיא זו נדחה האמת כי ודאי שהאמת הוא כי יש מליצים רעים וטובים ויש כח ביד המקטרג לקטרג אפי' כביכו"ל כי אפי' מאן דלא אצטריך לאתמסרא בידוי כי צדיק הוא עכ"ז יש לו שליטה עליו וכ"כ משטין עד שיאחזהו ברשותו:

וכל אלו אורחין וגו' ר"ל זה שאמרתי הוא אמת אמנם אם אין אנו יודעים טעם הדבר לא מפני זה נכחש הדבר כי הנה אם רק הוא מכם הוא רק כי כל אורחין טמירין אינון מבני נשא ואין לנו רשות לחפש אחריהם כי אין בהם השגה רק ליחידי הסגולה והטעם בגין דאינון נמוסין דקב"ה בני נשא לאו אינון רשאין לדקדק אחריהם כי מחמת שלא יבין אולי יחשוב על ה' תועה ח"ו ולכן אין לחפש ואו' בבני נשא צ"ל בני נשא ור"ל בני נשא לאו אינון רשאין וגו' עכ"ל:

ר' אלעזר פתח ויהי היום וגו' ויהי היום יום הידוע שיש בו דין וצער מצד הגבורה דהיינו ויהי דא ר"ה רברבין ממנן שליחין הם ג' מדרגות הא' שרים גדולים ויש בהם כח לעמוד בב"ד העליון. ממנן כי יש תחת כל א' וא' מהם כמה כחות כדי שיהיו שולטים על כל מעשה בני אדם כי יש מי שהוא ממונה על מעשה הטוב ברגלים או בידים או בעינים וכיוצא וכן להפך על מעשה הרע. שליחן שכח אלהים עמהם שהרי הם שלוחים והשליח כח המשלח עמו ולכך יש להם כח לקבל כל הנעשה ולא יאבד מהם מכל מעשה בני אדם כלום:

על ה' כמו עומדים ממעל לו שהכוונה אצלו במעמד הדין אבל אפשר לפרשו ממש עליו והיינו באהבת ה' את עמו העומד עליהם עומד עליו כדמסיק קטיגורין מצד הרע שעשו בני אדם כי הטוב כבר נתקבל למעלה ונעשה בו הייחוד ועל הרע הם מקטרגין.

ות"ח מכל עמין דעלמא וגו' שאר האומות אינם חשובות להשגיח במעשיהם כיש' מצד שהם בנים להקב"ה ונשמתם אצולה מלמעלה ואם הם כשרים גורמין ייחוד ואם חוטאי' פוגמין ולכך כל עיקר ההשגחה עליהם.

יהבין תוקפא דהיינו סוד מיין נוקבין אל הייחוד ולהקשר המ' למעלה לתבוע מזון לבניה והיינו עוז וכח למדת המ' וכח לקב"ה לפעול בהם הטוב. גם השטן שמדתו כמדתם להשטין ובע"כ נמצא כי אלו העומדים במעמד הדין אינם הכשרים ע' סנהדרין אמנם אלו באים ללמד חובה כעדים המעידים וז"א בתוכם שהוא תוכיות להם והם אבריו וכחותיו ולזה הוא דלטורא רברבא שהוא הכח הכולל כולם כי עתה בר"ה יש רשות לאלו החצונים ליכנס אל מושב הדין והיינו ויבאו בני אלהי"ם כמו בני אשפתו ודאי חציו וכחותיו שצורך גבוה הוא ליש' כדי שייטיבו מעשיהם ומתקן עצמם דבר יום ביומו ולזה בדחיית השטן נדחו כולם ויאמר ה' אל השטן דהיינו ראש לכולם. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב ר' אלעזר פתח וגו' אגב הנז' שיש מליצי' ומקטרגים הביא סוגיא זו ביום ר"ה ונודע כי סתם היום הוא יום הראשון הידוע לימי השנה וז"ש היום בה' הידוע ונודע כי סתם היום הוא במ' והוא נקרא ר"ה וכן דומה לזה פ' ויהי היום דשונמית ושם למדו כי הוא ר"ה מאו' היש לדבר לך אל המלך כנז' דף מ"ד ע"א ויבאו בני האלהים כמו בני העיר פי' אנשי העיר אנשי הדין והם ע"ב סנהדרין שהם ע' שרי האומות ועליהם השי"ת כנגד יש' ואלו הע' שרים הם שלוחים לידע אם יש' צדיקים או לאו והם נתונים על ממשלת הזה כנז' דף רנ"ז ע"א ורנ"א ע"א:

להתיצב על ה' הביא ראיה כי הענין כי הם הסנהדרין שעומדים בדין מפ' וכל צבא השמים וגו' שהיו דנין דין אחאב עם נבות או אפשר הרגיש מלת על והביא לו חבר וכל צבא השמים עומדים עליו ואו' אבל להתיצב וגו' ירצה כי בפ' זה שייך תירוץ נאה מה שלא יצדק בפ' אחר וזה כי הכא איירי בהאי קרא שבאין לקטרג על יש' וכל המקטרג עליהם כביכו"ל מקטרג על השכינה עצמו ולז"א על ה' והטעם שיש' נותנין עוז לאלהים כביכול הרוצה להכניע' הוא מתקומם נגד השכינה וז"א על ה'. ואו' גם השטן הוא לומר כי השטן הוא נוסף עליהם וכוונתם כולם לקטרג על יש' עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כתב למיהך באורחי דקב"ה מ"ע ולמנטר וכו' מל"ת:

בגין דיזכו"ן ב"ה וכו' אין הכוונה שיעבוד ע"מ לקבל פרס אלא יהך באורחוי דקב"ה וכו' במה שהם אורחוי שצונו. לקיימם וממילא יזכון בה לעלמא דאתי ולזה לא אמר למזכה בה אלא דיזכון.

ולשזבא לון מדלא קאמר וישתזבון נראה שמותר למיהך באורחי דקב"ה וכו' כדי שהקב"ה יצילהו מכל קטגורין שאין זה ע"מ לקבל פרס אלא שימנע ממנו המונעים והמטרידים אותו בעבודה

בג"כ זכאה איהו מאן דנטיר כו' הכא מסיק למלתי' ופי' בפי' שלא יקיים המצות כ"א לשמן לבד ולא הזכיר בגין וכו'

והא כתיב כי ד' יהי' בכסליך ומתרגמינן בסעדך ואמאי יצטרך לעוזרים זולתו

וכתיב ד' ישמרך דמקרא קמא לא פסיק לי' בבירור אלא שהקב"ה יעזרהו כמשפטו ושמא ירבו עליו המקטריגים לכך הכריח מקרא ד' ישמרך וגו' מאחר שהוא השומר מה צריך עוד לסנגורים

דהא חמי קב"ה וכו' כלומר ואחר שהוא הצופה הכל ובוודאי שאינו עוזר ושומר לזה אלא עד שירבה מעשים טובים לפניו כי ראוי הוא לכך לא יועילו המקטריגים וא"כ אמאי אצטריך סניגור.

ורשו אתמסר וכו' ולכך צריך שיעמדו סניגורים להצילו מן המקטריגים.

ה"ג וכל אילין ארחין וכו' ולית לן רשו למיהך וכו' בגין דאינון נימוסין דקב"ה בני נשא וכו' והענין שהוקשה לו דאעיקרא דדינא פירכא ולמה ליה סניגורין ולא קטגורין אחר שעיניו צופות רעים וטובים הוא יעניש וישכיר ותירץ שהכל הוא צורך ואין האדם משיג טעמם ובר"מ פ' אמור פי' כדי שידעו העולם שיש קטרוג לפניו עליו וישוב מדרכו הרעה:

בר אינון זכאי קשוט וכו' וזהו פי' הפסוק שפתח בו אשרי העם יודעו תרועה כלומר אשריהם אותם שיודעים סודות התרועה שהם באור פניך יהלכון הולכים בעסק התורה באור פניך שתגלה טעמי הדברים וזהו שרמז באומרו ידעין ואזלין דהיינו פי' יודעי (תורה) [תרועה] ומלת יהלכון שאינה הליכה ממש. ולפי שהוקשה לו בפסוק ויאמר ד' אל משה בא אל פרעה כי אני וגו' ואחר שהוא הכביד את לבו למה יענש לזה פתח ואמר אין תירץ קושיא זו וכיוצא בה אלא ליודעי תרועה דהיינו היודעים סודות התורה שהם באור פניו יהלכון הם היודעים לתרץ:

ר"א פתח וכו' דאינון ממנין לאשגחה. הם מארי דעיינין שבהיכל זכות כנז' בפ' פקודי דף רנ"א.

ה"ג דקאי דינא למידן עלמא. בגין דאילין בנין לקב"ה ומקנאים בהם ומבקשים להבאיש את ריחם בעיני אביהם א"נ לפי שהם בנים צריכים שיהי' להם מוסר משא"כ בשאר עמין דלא איכפת לי' לקב"ה אם יטו מן הדרך: עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ויהי היום דא ר"ה וגו' בשלח מ"ד ע"א עכ"ל: