אור החמה על ספר הזהר ב:סג

רש"א לך לך וגו' דאת תקל שהיה אברהם יודע בחכמת הככבים והיה שוקל במשקלת האצטורבל או הרביע לדעת בכמה מעלות ומה הטבע ומה הענין אל כל ארץ וארץ מהארצות לדעת מולדתו ומה עניינו ומה בריאותו ומה היא מולידה שיש ארץ מגדלת חלשים יש ארץ מגדלת אוכלסין ושקל ארץ מולדתו ושקל א"י ולא היה יכול לרדת לעומק המבט השולט בא"י מפני שהיה מקום הקדש והיא שותה מהמים הקדושים לזה לא היה יכול להציץ ואמר לו הב"ה אראך אתגלי לך וגו'. והנה על פי חזיון הככבים ישפטו לאדם על ג' שפיטות הא' המחוז שהמחוז מצד המולד הכולל ישתנה המולד הפרטי לאדם א' מצד כלל כל אנשי עירו או מנהיגיהם וכיוצא. הב' מצד מולד עצמו שהוא עיקר אליו. והג' מצד מולד משפחתו שאין מולד בן מלך דומה למולד הדיוט עם היות שיהיו נולדים ברגע א' לזה אמר מארצך וממולדתך ומבית אביך שלשה אלו וגו' אמר סטרא דישובא א' מההוא תולדה ב' דאשגח בשרשא ג'

פתח ר' אבא לסיים בכי טוב. ומה שנמצא בדפוס בכאן ר' חייא ור' יוסי הוו אזלי באורחא וגו' תמצאו במקו' אחר מהזוהר הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כתב ובגין כך ויצאו אתם. פי' כאלו אמר וגומר ללכת ארצה כנען דממלת ללכת קא נפיק ליה והכי דרש ליה התם בהאי מלתא דוק התם ותשכח:

ר"ש אמר. נראה שהוא שבוש שכל הדרוש הזה מייתי לי' התם משמי' דר' אלעזר בר"ש. אמנם כאן הפך הסדר דהתם מייתי לך לך לתיקונך וכו' בתחלה והדר מייתי ואעשך לגוי גדול וכו' וכולי סדרא והטעם לפי שר' יוסי או ר' חזקיה שפתח פתיחה זו הי' רוצים ללכת מקפוטקיא ללמוד אצל ר"ש ע"ה לכך אחרוהו לקשר דבריהם שאמר ואנן הא בעינן למיהך מהכא למנדע רזא דחכמתא. עם הדרוש שסיומו אל הארץ אשר אראך תמן אתגלי לך דהיינו בא"י מיד וילך וגו' גם אנחנו נלך לא"י למנדע והמקום יגלה לנו רזי תורה ואנן הא בעינן בה"א גרסי'.

ה"ג למנדע רזי דחכמתא קמי אמאי את שתיק. שנראה שר' חייא לא דבר בההוא אורחא כלום א"נ ר' יוסי לעולם לא הי' פוסק שפעם א' פסק להרהר בדברי עולם ורץ נחש אחריו כנז' בזוהר לכך אמר לו אמאי את שתיק שלא יארע לך כמו שאירע לי:

הא אורחא לא אתתקן. שהאורח נקרא כן ע"ש האורח שהיא השכינה שבאה שם כנז' בפ' ויקהל דף רט"ו ולא אתתקנת ולא אתקשטת אלא במילי דאורייתא:

אתנגיד. אתאנח וא"ל ווי על האי זמנא וכו':

אית ליה חולקא בשמך. כי באדם רשים שם שדי שתי זרועות וראש באמצע הרי ש' ומשך הגוף וזרוע א' נטויה הרי ד' וגילוי יוד שבראש העטרה הרי שד"י. א"נ באנפא רשים ש בתרין נוקבי דחוטמא וחצי מצח וחוטם הוא ד' ויו"ד עטרת הברית כשהוא גלוי כנז' בפ' ויחי דף רי"ט:

ארחיק להו לבני ישמעאל מדבקותא דלעילא. דווקא בני ישמעאל ארחיק לון אמנם ישמעאל עצמו ידו בכל פי' מקום אחיזתו ביסוד דשאני ישמעאל דברי' דאברהם הוא ולאו גיורא הוא כדאיתא בפ' יתרו דף פ"ז ובזה ל"ק אמאי דאמרי' בפ' יתרו דף פ"ו שישמעאל קשור ביסוד וכו'. ה"ג וישצינן מינה:

ד' צלך על יד ימינך בגין דשמא קדישא בימינא. פי' שכן למעלה הת"ת רב חסד מטה כלפי חסד ומכריע לעולם אל הימין ולכך יהי' ד' צלך על יד ימינך שכן למעלה ד' הוא בימין עליון וכך טעם ב' דהיינו ואורייתא ניתנה בימין וישראל שקבלו את התורה מימין עליון ראוי שיהי' השם צל על יד ימינם [שעל השמאל] אינו מקומו:

דבעי לזקפא ימינא על השמאל מפני כבוד ד' ששורה על הימין: כמה דאוקמוהו. בריש פ' יתרו מדכתיב וישא אהרן את ידיו ידו כתיב: דכתיב מימינו אש דת. אמאי דאמר ואורייתא בימינא אהדר דכתיב מימינו וגו'. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון הא אורחא לא אתתקן אלא במילי דאורייתא וגו' רנ"ט וזמינין בני ישמעאל למשלט וגומר אחרי מות ס"ט א' ובזוהר שיר השירים בפסוק כאהלי קדר וגו'. עכל"ה:

כה ע"א רעיא מהימנא בס"ד פקודא קדמאה כלומ' היא מצוה ראשונה הצריך לאדם וכן היא רומזת בבחי' המצות בבחינה הקודמת לכל הבחינות וז"ש ראשיתא קדמאה מפני שמצוה זו יורה על מציאות שיש אלוה ובחינה המגלה ענין זה היא בחינה הקודמת לכל הבחינות בלי ספק והיא פתח שער כניסה לכל המצות שאם לא יכיר מציאות אלוה מה יעבוד. והנה הכרת אלוה על שני דרכים הא' בכלל והיינו לידע שיש אלוה משגיח כאשר נבאר. הב' לידע כל מציאות ספירותיו בפרט והנהגתו בתחתונים ע"י וכל הענין הנכלל בסוד סתרי הקבלה כי כל המוסיף מוסיף בידיעת האלוה והכרת מציאותו וז"ש כלל ופרט. והנה הכללות יכלול ו' דברים א' לידע שיש מציאות אלוה. הב' שליטה על כל הנמצאים כולם. ג' עילאה הסבה היותר עליונה על כל הסבות. הד' רבון עלמא אדון ורבן ומשגיח ולא עזב העולם ביד השרים והמזלות ח"ו ה' וברא עלמין עליון ותחתון יש מאין. ו' שלא נאמין במעשה בראשית היותו נמצא מכח נמצא זולת מכח אלוה המשל המים טבעם לגדל דגים מכח האלוה לא ממציאותם וז"ש שמיא וארעא וכל חיליהון. וכל זה היא ראשיתא דכולא ואמונה הקודמת לכל הבא ליכנס באמונת ה' ובתורתו ואחר שיעמיק בתורה יעמידוהו על פרטיות הדברים האלו במציאות האלוה ומציאות ספירות ובדרך השתלשלות המדרגות מכחו וכל סתרי מעשה בראשית ומעש' מרכבה וז"ש וסופא דכולא בפרט בענין שמצוה זו דרך כלל סתם הוא נעלם בסוד שם יהו"ה וז"ש רישא יהו"ה וסופא אדנ"י דכר ונוקבא

ואשתכח בר נש וגו' היינו עסקו בעבודתו ואמונתו וכן האדם בעצמו הוא בכלל ופרט כלל כל עצמותיו ופרט אבריו הפרטים כל א' לעצמו:

תיקונא דהאי עלמא דהיינו היות אור עליון שופע עליו ומאיר בו היינו כלל יהו"ה ופרט אדנ"י.

בג"כ וגו' כלו' והשתא ניחא שאין ראוי לאדם לגלות לו מיד כל פרטי סתרי רזי תורה אלא תחלה דרך כלל ואח"כ דרך פרט שכן הצורך לסוד המרכבה העליונה כנז'.

לא הוו ידעי ליה להקב"ה לא דרך כלל ולא דרך פרט ולסוף מ' שנין אז גלה להם סוד הספירות וענין סתרי תורה וכן פי' ג"כ בפ' וילך.

ואי תימא וגו' יראת ה' שהיא המ' ראשית דעת ואת אמרת שהפרט דהיינו המ' לבסוף ותירץ דהכי פי' יראת ה' היא ראשי' הידיעה בפרטות.

כיון דינדע דא בכלל שסודו בשם בן ד' שהוא סתום ואינו נגלה אלא לידע שיש מציאות אלוה שליט בעולם ראוי לאדם שילמד לדעת רמ"ח מצות לעבוד אלוה זה והיינו בסוד רמ"ח אברין דדכורא וז"ש ישלים שייפוי ומאן אינון וגו' ואחר שהשלים עצמו בידיעת רמ"ח מצות בסוד הכלל הנז' כדין ינדע באורח פרט שהוא סוד שם אדנ"י המגלה סודו הנסתר ומפרט כל הספי' כנז' בפ' פנחס ובראשית שסוד פרטי הספי' שאנו מדברים אינו אלא במ' שבה כל החשבונות כי ממנה ולמעלה אין חשבון ולא פרט ולכך מצדה ידיעת הקבלה ופרטי הסודות באלהות וע"י זה יהיה אסוותא לכולהו כי כל מה שלמד ע"ד הפשט בידיעת קונו ע"ד כלל ילמוד אותו ע"ד הקבלה והסוד כדי שימצא רפואה לכל הדברים הקשים ויהיה עבודתו שלימה וזהו רפואה ודאי לתורתו ולמצותיו.

וינדע כל ימי שתא הם שס"ה מצוות ל"ת שבנקבה כמנין ימות השנה והם אבריה וענפיה הנרמזים בסוד שס"ה מל"ת דמתחברן למיהב אסוותא לכל שייפין שהם רמ"ח מצות עשה שבזכר שהם אברי הזכר.

ואי תימא כל ימי שתא איך יהבין אסוותא לכל שייפין שבזכר אדרבא היה ראוי להפך ששלמות הנקבה הזכר והוא המרפא אותה מחליה שרמ"ח שייפין עיקר וימי שתא טפלים אליהם. ותירץ ודאי הכי הוא שהנקבה רפואה וסבה להשפיע לזכר בשתי דרכים עילא ותתא כלו' מלמעלה למטה וממט' למעלה ופי' ואמר שתא שהיא מ' ויומין דיליה שהם ענפי הספי' ופרטי ענפיה שהם שס"ה יהבין אסוותא שהוא השפע לזכר שהוא הת"ת שבו רמ"ח אברים ממעלה למטה.

בזמן דשייפין אריקו ברכאן ליומי שתא כלו' בהיות הת"ת משפיע למ' כדין אסוות' וחיין תליין עלי' מלעילא שאין נשפע לת"ת אלא בהיותו משפיע למ' וזהו סוד שכינה בתחתונים צורך גבוה כי כפי ריבוי השפע למ' כן יתרבה מג' ראשונות לת"ת נמצא בדרך גרמא רפואה ושפע הת"ת תלוי במ' דהיינו ימי שתא וז"ש מאן גרים לון וגו' וממטה למעלה בסוד מיין נוקבין דאיהי לקיטת ממעשה בני אדם כלפי מעלה והיינו דמסיק ואמר לתתא בר נש ישלים גופיה באינון פקודי אורייתא ששלמות אבריו בסוד הנפש תלוים ברמ"ח מצות לית לך יומא דהיינו ענפי המ' שהם ימי שתא דלא אתיא לאתברכא מיניה דהיינו שהיא נוטלת מעשה המצוה ההיא לעורר השפע מלמעלה וז"ש וכד אינון מתברכאן מיניה כדין חיין ואסוותא תליין עליה מלעילא ומאן גרים היות השפע נשפע מלמעלה בזכר העליון ובזכר התחתון אינון ימי שתא שהיא הנקבה העומדת בין תרי צדיקי צדיק עליון צדיק תחתון והיא מתברכת משניהם והיא סבה לברך את שניהם כנז' והיינו דמסיק כמה דאתברכאן מלעילא מרזא דאדם וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

גליון רישא וסופא רזא דכר ונוקבא וגו' ויחי רמ"ו ב'. ואי תימא הא כתיב יראת ה' וגו' דא באורח פרט וגו' תירוצא. לית לך כל יומא דלא אתייא לאתברכא מיניה וזהו ביומו תתן שכרו. עכל"ה:

כה ע"ב מרזא דאדם אדם הוא סוד רמ"ח מצות רמ"ח אברים עליונים נרמזים ברמ"ח שבאדם ולז"א ובגין דישראל איקרון אדם אית לון לאשתדלא וכו' אנכי סלקא לרזין סגיאין בזולת שהמלה בעצמה מורה סוד גדול כנז' בקו המדה עוד יורה בסוד המצוה הזאת פי' כי מי שיאמר אנכי הרי יורה על מציאותו ועוד לא יאמר אנכי אלא השולט יאמר אנכי ואפסי עוד ועוד הנבדל לעצמו בעליותו על כל נמצא יאמר אנכי דהיינו אנכי לעצמי ועוד המשגיח בפרטים הנמצאים יאמר אנכי הנמצא להשגיח בכם כדדרשו בפסוק אני ה' וז"ש הא קרא רמיז במלה זאת דאית אלהא שליטא עילאה על עלמא:

בפרט בסוד הסתעפות הענפים היינו ה' אליך שהם חכמה ובינה שמהם הענפים המתפשטים ל"ב נתיבות חמשים שערים ולא שיהיה בו כל כללות הפרט אלא כיון שמלת אנכי כלל מלת ה' אלהיך פרט יותר וז"ש אנכי כלל ה' אלהיך פרט. מהרמ"ק זלה"ה:

סליק פ' וארא בילא"ו: