אור החמה על ספר הזהר ב:סב

והאי נועם וגו'. עלמא דאתי בינה נועם שפעה ידע בה ופי' מהו הנועם ואמר ומעלמא דאתי נהרין כל בוצינין דהיינו מציאות הארת הספי' בתוכיותה יקרא נועם וזהו נהרין כל בוצינין ואח"כ נקשרי' כל השרשים ההם בספי' למטה במקומם וז"ש ומתפרשין נהורין לכל עיבר וא' יקרא טיבו והב' יקרא ונהורא וז"ש ההוא טיבו ונהורא דעלמא דאתי דינקין אבהן כל ג' האבות באחדות איקרי נועם והענין שהבחינות הנז' שהם תחלה כולם משורשים בבינה שוים לטובה ולהארה ואח"כ נקשרים מציאותם לחוץ עם המציאות הפנימי ומשם מושכים האבות ואח"כ הם נמשכים אליה נמצאו פותחים בה הדרכים ממש כבחינת הנועם העליון וז"ש דרכיה שהם דרכים ג' שהאשה נקנית בהם דרכי נועם הם דרכים מתבחנים אמנם כולם נועם א' לא אמר דרכיה נעימים להראות שהם דרכים שונים מצד הדרכים והם נועם א' מצד הבינה כנז':

ד"א עלמא דאתי איקרי נועם וגו' כלו' היא עצמה לא שפע הנשפע כנז' אלא היא נקראת נועם ואו' דרכי נועם לא שיהיו הם ממש נועם אלא הכוונה כד אתער עלמא דאתי כל טיבו מצד החסד וכל נהורין מצד הת"ת הכלול מששה קצוות וכל חידו מצד הגבורה הרי ג' מדות מתעוררות להשפיע מהופכות אל הטוב וכולם מאירים ועל ראשם שפע וכח הבינה בעצמה דהיינו וכל חידו שהוא מן היובל ודאי אז הם נקראים נועם שהוא תכלית העידון ואין פחד מן החצונים והיינו ממש סוד השבת שיש כל זה סוד העידון והמנוח' שהשבת היא מצד הבינה נייחא ומצד שבת של ג' אבות דהיינו טיבו וחידו וכל נהורין ע"י בת עין ובסילוקו ר"ל אחר השבת שמתעורר המשטין והגיהנם אנו מעוררים הנועם לתקן ולהשלים מה שנאבד והיינו נועם ה' עלינו חכמה ובינה עלינו א"כ נועם הוא הבינה מתקשרת בג' אבות פנימיים מצד קשרה בחכמה כדפי' לא מצאו האבות בפי' הקודם ועתה ירצה דרכיה דרכי נועם הדרכים הנפתחים במלכות הם דרכי נועם שהם מתעטרים בד' עטרות אלו שפי' שהם טיבו וחידו ונהורין וחידו. ולכלהו פי' נתיבותיה הם נסתרי' יותר שהם מחכמה כנודע ל"ב נתיבות חכמה וז"ש אלין אינון שבילין דנפקין מלעילא נעלמי' מהדרכי' שהם מבינה לכל הפי' ואלו הם נעלמים וכלהו הל"ב אינם בדרכים שהם נחלקים לג' בחינות או לד' כדפי' לב' הפי' אמנם כולהו נקיט לון יחד אוספן באחוה בספי' אחת מפני שהם נעלמים בלתי מתגלים אלא בברית דהיינו היסוד דוקא בסוד הזווג שהוא דבר חביב ונסתר משאר השפעות והזרע נמשך מהמוח בל"ב נתיבות חכמה מוחא ולזה אין לספי' אחרת חלק בזה דאיהו אקרי שלום והיינו או' וכל נתיבותיה שהם נמשכים בה סוד הנתיבות הוא ע"י היסוד הנק' שלום דהיינו שלום הבית מלכות בית והיינו לאעיל לון לימא רבא היא מ' וזהו הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה דהיינו בהיות המלכות עזה מצד הדין ומימיה עזים מדיני הגבורה להשקיט אותה מזעפה אין כי אם ע"י השלום הנז' וז"ש כד איהו בתוקפיה ובדין יהיב וגו' והיינו וכל נתיבותיה שלום. מהרמ"ק זלה"ה:

אמאי בכלהו לא כתיב יד וגו' תרתי קשיא ליה בכל המכות לא נאמר יד אלא בזו ובכינים שנא' ענין יד נשתנה שלא אמר אלא אצבע ועוד שנאמר כאן יד ה' ושם אצבע אלהים היא למה לא אמר אצבע ה' או יד אלקים. ופי' שהיד שלימה נקראת יד ה' שיש בה חמש אצבעות ואצבע א' נקרא אצבע אלהים דהיינו חלק א' מהיד דהיינו שהם חמשה אצבעות חמשה ספירות והם יד יד א' לה' הכולל עשר ספי' ואלהים לספירה א' דהיינו אצבע א' מהיד הכולל חמשה ספירות ה' אצבעות והטעם שנזכרו כאן כל החמשה אצבעות פי' מפני שהיה במכה זו כלולה מחמש מכות דהיינו חמשה מינים שהיו מתים מחמשה ספירות כל אצבע קטל זינאי.

בתר דלא אהדרו וגו' הוצרך לזה כי בברד ג"כ מתו חמשה מינים ואינם ע"י יד לזה אמר שיש יד ויותר חזקה כי מכת דבר ומכת ברד הכל ענין א' אלא שדבר הוא הי"ד הנז' ולא חזקה מצד תוקף הגבורה והיינו דין רפה אמנם אח"כ ברד נתחזקה היד הרבה מאוד.

ודא לקבל דא ממש נגדי.

לך לך יחידי לבדו. ואעשך לבדך גוי גדול מארצך שאדם הוא מורגל בארצו במזונותיו בריוח ואברכך ובמשפחתו אדם מתכבד ויש לו שם לזה אמר וממולדתך ואין לך שם מהם ואגדלה שמך ואדם מבית אביו והנה לזה אמר כנגד מבית אביך שברכת הבית מרובה והיה ברכה.

רש"א רזא דחכמתא על דרך הסוד והיינו שנתבשר שיהיה בו מרכבה שלימה כדי שישרה עליו שכינה והיינו ואעשך לגוי גדול החסד סוד הגדולה מרכבתו בדברים הגדולים אעשך לגוי גדול כדי שתהיה מרכבה אל החסד והיינו לקבל סטר ימינא יהיה בך נגדיות לחסד והעושר מרכבה לגבורה הרוצה להעשיר יצפין לזה אמר שיכינהו אל הגבורה ואברכך בעושר כדי שתהיה עשיר מרכבה אל הגבורה והיינו לקבל סטר שמאלא. ואגדלה שמך היינו שהשם גדול מצד הת"ת שהמ' שם זעירא בכל ענייניה ומתגדל מצד הת"ת שהוא השם הגדול ומי שיהיה מרכבה לשמו הגדול צריך לעשות לו שם גדול בעולם הענין יש' ביציאת מצרים שנתגדל שמם וזכו לשם הגדול להקשר עמם לזה אמר ואגדלה שמך ותהיה מוכן להיותך מרכבה אל הת"ת. וכדי להיות מרכבה אל המלכות צריך שיכין עצמו לקבל כל ברכות שבעולם העליון ואז השכינה מתלות אליו כדי לקבל ע"י הברכות העליונות כאו' וברכות לראש צדיק לזה אמר לו והיה ברכה תהיה מוכן לקבל הברכות כבריכה הזאת המוכנת לקבל כל ברכות שבעולם ובזה השכינה תשרה עליך ותהיה מרכבה אליה וז"ש לקבל סטר ארעא דיש' שהיא מלכות המקבלת כל הברכות ויש מרכבה אחרת למלכות כגון העניים אמנם נוטלים בפירוד אמנם אברהם בייחוד וז"ש ארעא דיש' שהיא מיוחדת ולזה היא ברכה כדפי' וכולא רזא דרתיכ' דהיינו שיהיה הוא לבדו מרכבה עד שיעשו ב' אבות ודוד מרכבה אל השכינה או אפשר שהמרכבה הזאת שנתבשר היינו שיצאו ממנו זרע שיהיו ראויים לזה כדפי' רז"ל שאומרים אלהי יצחק אלהי יעקב וגו'.

ת"ח באתערותא דלתתא לכל דבר שבקדושה יתעורר תחלה האדם ואח"כ יעוררוהו מלמעלה כענין אברהם תחלה יצא מעצמו ואח"כ נתעורר התעוררות גמורה והטעם שאין דרך להתעורר תחלה מלמעלה אם אין איזו הערה קודם שלמטה שתהיה אותו התעוררות המועט מרכבה וגוף אל רוחניות ההעוררות המרובה שמלמעלה. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כתב ועאלין בגווה הכוונה שהולכים ודורכים מנה ובה במעשיהם הטובים עד שמגיעים אל תוכיותה מקום חיבור היחוד וז"ש ועאלין בגווה:

מאינון אורחין מתפתחין וכו'. פי' מאינון אורחין שהם פתחו בה דרך בם מתפתחין כמה נתיבות ודרכים שבהם יורדות השפעת המלכות ממה שקבלה מהאבות העליונים לד' עמודי הכסא ומשם משתלשלת ההשפעה. וי"ס דגרסי:

ואינון אורחין. וניחא טפי:

ומעלמא דאתי נהרין. [כפי המובן הי' כן הגירסא לפניו] וכו' כלומר להיות שמה שנותנים האבות למלכות היא אותה ההשפעה (דיקנין) [דינקין] מהבינה א"כ שפיר קא אמרינן דרכי' דרכי נועם.

בשעתא דעאל שבתא נייחין כולהו. שאז מתפשט אור הבינה בבריאה ואור הבריאה דהיינו הכסא מתפשט בכל העולמות דנשתזבי מההוא עונשא לאחר מיתה א"נ כי כשמתעוררים הדינים אז הרשעים מעוררים הדינים בכל העולם ואנו מתפללים שאותו נועם ששבת עמנו ביום השבת יתעכב עמנו עד יעבור זעם:

אילין אינון נתיבות ושבילין הם ל"ב נתיבו' חכמ': וז"ש דנפקין מלעילא . ומתפשטין מל"ב לל"ב בכל הספי' עד היסוד וז"ש:

וכלם נקט לון ברית יחידאי. וממנו למלכות: וזהו

וכל נתיבותי' שלום. כלומר כל הל"ב נתיבות חכמה שבתוך המלכות באו ונמשכו לה מהיסוד שהוא שלום וז"ש: ועאלין לון לימא רבא.

ה"ג הא דאמריתו דקטל קב"ה. כלומר שמעתי שאתם אומרים שהקב"ה הרג כל הצאן וכל מין בהמה בג' מיני מגפה ואינכם מחלקים ביניהם וא"כ קשיא לכו:

מה הוה מותנא דילהון. כלומר מה שינוי הוה במיתתם שקשה:

אלא הא כתיב הנה יד ד' הויה. ולדבריכם מאי שנא דכתיב הכא יד דבשלמא אם היינו אומרים דדוקא בדבר הוא שמתו מכל החמשה מינים והרמז ה' אצבון יש לכך פי' הכתוב בסוסים ובחמורים ובגמלים בבקר ובצאן אבל בברד ובמכת בכורות לא כתיב יד. בברד שמא לא היתה המכה בא' מן החמשה מינין דהא כתיב הירא את דבר ד' הניס ושמא בכלל היראים ניצולו מין א' לגמרי: א"נ שלא הי' שולט הברד כ"א בבהמה דקה אמנם בגמלים ובחמורים בסוסים ובבקר לא הי' שולט ובמכת בכורות שלא כתיב בהם יד אע"ג דכולהו לקו כדכתיב וכל בכור בהמה מ"מ כיון שגם בכור אדם לקה הוה להו ששה ולהכי לא כתיב יד דמשמע חמש לבד אם היינו אומרים כן הוה ניחא אבל השתא דאמריתו שבכל השלשה מיתות שלטה בכלן קשה מאי שנא דלא כתיב בכלהו יד ומתרץ:

יד ד' איהו וידא חמשה אצבעין.

ה"ג וידא בוא"ו כלומר לעולם אימא לך שיד ה' שהוא רמז לה' אצבען הי' פועל אף בברד בכל החמשה מינים ה' אצבעות בה' מינים והא דלא כתיב בברד יד ומסיק דבר אהדר בר"ד כלומר לא הוצרך לומר פעם שנית בברד יד שהרי כבר הוזכר בדבר ואין הברד אלא אותה מכה ממש אלא שזה בתוקף וזה בנחת ואהדרו אתוון והראי' דאותיות דדין כאותיות דדין וזה נמי דמסיק

ותרין אילין הוה באתר חד בחמש אצבען אמנם במכת בכורות לא הוצרך לפרש ולכתוב יד לפי שגם בכור אדם נכנס והוה להו ששה ואין צודק לומר יד שהוא חמש ומלתא דפשיטא היא ולא הוצרך לפרש: תרין קטפירי. הם נודות:

דמליין אקוסטרא. נראה שהי' מלאים אותם הנודות מסם המות דבהמה וכשהי' מריחים בהם מיד היו מתים

פתח ואמר וכו' הפתיחה הזאת שהם דברי ר' אלעזר בריש לך לך נראה שפתחה ר' יוסי או ר' חזקיה דאמרינן לעיל דהוה אזלו כחדא (מטפותקיא) [מקפוטקיא] שהיא ח"ל כדפי' רבינו עובדי' ז"ל [סוף כתובות] שהיא [דמ"את] ללוד שהוא א"י שבו הי' ביתו של רשב"י ע"ה כנראה מפ' ויקרא דף ט"ו ודף כ"א ללמוד ממנו רזי תורה. ופתחו בהאי קרא לדמות שכמו שאברהם אע"ה זכה לחכמה כשהלך מח"ל כך אנן אזלינן מהכא להתם ללמוד רזי תורה וזהו דמסיק ואנן הא בעינן למיהך מהכא למנדע רזא דחכמתא דפי':

מהכא. היינו קפוטקיא שהיא ח"ל ללוד שהיא א"י גבי רשב"י שביתו שם:

האי מלה דר' אלעזר. פי' הפירוש הזה שאנו דורשים בהאי קרא מימרא דר"א היא וכדאי' בריש פ' לך לך:

ר"ש אמר רזא דחכמתא הכא. כלומר הגם שאתה ר' אלעזר פירשת חכמה גדולה מ"מ אינו סוד החכמה כי לא פירשת אותו ע"ד הספירות:

ואעשך לגוי גדול. לקבל סטרא ימינא כלומר אעשה אותך שאתה בעצמך תתקשר בגדולה חסד לאברהם.

ואברכך. יצא ממך בן שיהי' קשור בצד השמאל פחד יצחק:

ואגדלה שמך. יצא בן מבניך שיהי' קשור בת"ת שהוא אילנא די רבא ותקיף ויהיה גדול בתורה שיהי' שלישי לך והתורה חוזרת על אכסניא שלה נמצא ששמך יהי' גדול שיגדל תורתך על ידו כמ"ש ויעקב איש תם יושב אוהלים:

והי' ברכה לקביל סטרא דארעא דישראל. כלומר עוד מעלה אחרת כי אתה תהי' שושבינא דמטרוניתא בסוד וימינו תחבקני כוס של ברכה בימין א"נ

והיה ברכה כלומר שמלבד שתהי' אחיזתך בחסד גם תהיה קשור במדת המלכות בסוד אברהם קדמאה לגיורין גר צדק כדפי' בריש פ' משפטים וזהו דמסיים התם ואמר הא הכא כורסייא דארבע סמכין דכלהו כלולין בי' באברהם כנז' שם:

ת"ח באתערותא וכו' התם עיקר הדברים והכא הובאו אגב גררא לכך קיצר בהם: תרח ולוט גרסי': עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ברד דאתהדרו אבנין בתקוף רוגזא וגו' האותיות נקראים אבנים כנז' בס' יצירה שתי אבנים בונים שתי בתים ובדבר האותיות כסדרן ובברד הם למפרע מצד הדין גם בהויה כנז' בנשא קכ"ד ב' ע"ד אמש בזכר אשם בנקבה: