אור החמה על ספר הזהר ב:סא

ת"ח מלכותא קדישא דהיינו מ' ממש שהיא קדש להעביר החצונים לא קביל מלכותא שלמתא דהיינו היותה שלטת על כל השרים ומכניעם לפניהם ויש' עושה חיל עד דאתחבר באבהן חג"ת והיינו חבור דוד בחברון ששם האבות דוד מ'. בחברוי מלך ששם ג' אבות אמנם שבע שנים למה אמר וכד אתחבר בהו אין הכוונה ליבנות מהם לבד שעיקר בניינה אינו אלא מהבינה כדמפרש לקמיה.

דרכיה דרכי נועם וגו' ולכך היא מתחברת באבות אמנם אין העיקר האבות אלא להקשר בבינה וז"ש וכד אתחבר בהו אתבני בבניינ' שלימו מפני שבנין האבות בנין אמנם בנין אימא עילאה היא הבינה בשלימות וז"ש מעלמא עילאה כי היא תרצה להכלל בכללות הבינה אימא עילאה וכללות אימא עילאה היא בהיותה נכללת משבע ספירות וכל ספירה תהי' נקראת שנה וז"ש ועלמא עילאה איקרי שבע שנים בגין דכלהו ביה כל הספירות הם נמצאים בה מפני שממנה יצאו ובה נשרשים ולמטה באבות אינם כולם בהם אלא מצד מה שנכללים זו בזו אמנם הבינה כולהו בה מפני שממנה יצאו כדפי' וסימנך כי בית ראשון ה' עילאה וכתיב ביה ויבנהו שבע שנים ומפני שאפשר לפרשו סתם על המלכות וירצה א' מב' פי' או ויבנהו מי בראו שבע שנים שהם ז' ספי' או ויבנהו ז' שנים משבע ספי' ולכלהו פי' אין ראיה לזה פי' מיד ואמר דא עלמא עילאה ואהדר ויבנהו ולא פי' מאן אלא החכמה הנעלמת שהיא הבונה העולם העליון ולכך נעלם שם הבונה ויבנהו ולא תפרש בשבע בכח שבע שנים כאותו הפי' דס"ד דאי הכי הוה ליה למימר בשבע בבי"ת או ע"י שבע והשתא דקאמר ויבנהו שבע שממש בנאו ובניינו היינו שבע שנים שבבינה שהיא נבנית בהם מהחכמה ואמר וסימנך דהיינו סימן ולא ראיה ממש שעדיין אפשר לפרשו על שלמה יסוד הבונה המלכות והיא עצמה שבע כדאמרת לזה אמר וסימנך משום דמוכח מהתם כנז':

כד"א כי ששת ימים ירצה פי' הכתוב כי ששת ימים עשה ה' ממש ששת ימים הוא העשיה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ היא המלכות מתחת והיינו בניינה למטה והם ו' ע"י החסד דהיינו יומא דכליל כולהו יומי וכתיב אמרתי עולם חסד יבנה לכן ששת ימים ממש עשה ה' שהעשיה שם ששת כאומ' בהבראם באברהם והבנין בבינה וששת ימים אהדר לבינה לא לחסד וכן כתיב עשה ה' את השמים וגו' וע"ד זה ויבנהו שבע שבניינו בעצמו שבע שנים ולזה המלכות שבע ממש ואינה בנין שלם אלא ע"י הבינה כדפי' וקשר המעשה הזה הוא לראיה שהמלכות שבע כדפי':

דרך הוא אורחא וגו' הענין שיש דרכים ויש נתיבות הדרכים הם גלויים לכל דכתיב עמדו על דרכים וראו שע"י העמידה בהם הם יודעים אמנם הנתיבות נסתרים לא ידעו עיט כאו' ושאלו לנתיבות עולם כנראה שהם נסתרים צריך שאלה. וכן במנין הספי' הדרכים הם נגלים והיינו מה שהאבות שהם חג"ת פותחין ועושים במלכות והענין שהיא בחינה כוללת כל המציאו' ובאים החסד והגבורה והת"ת ופותחין בה מציאות משלשתם ג' דרכים ההנהגה וההשפעה וקראה ימא רבא מפני שבה כל מציאיות שבעולם בין מצד העליונים והתחתונים כאו' זה הים גדול וגו' והנה ג' ספירות אלו אבות אל ההנהגה בוקעים בה ג' דרכים והיינו האשה נקנית בג' דרכים בכסף חסד אברהם שטר יצחק שהוא שוטר ומושל. בביאה מצד יעקב ודאי כנודע והנה כל דרך ודרך מאלו הדרכים נפתח להשפיע ולהמשיך לכל הנמצא בה שכל הנמצאים בה הם יונקים מכל הבחינות האלו כל נמצא מכולם וז"ש מאינון אורחין מתפתחין לכל עיבר דהיינו לכל שש קצוות וכן הם לכל סטרי עלמא הם ד' הפאות שהם ד' חיות וכן הם חגת"ם והיינו שכולם יונקים מחסד וכולם מגבורה וכולם מת"ת. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כתב מאי רוח אחרת דאתפרש וכו'. ר"ל לשון רוח מלשון רוח פלוני ר"ל דרך אחרת והראי' פתח ואמר ויעלו בנגב ויבא הוא לבדו עד חברון. הרי שהלך בדרך אחרת:

לאתתקפא בי'. בזכות האבות הקבורים בה:

אלא רזא דמלה וכו'. כלומר אין זה טעם מספיק אלא רזא. ובס"י גרסי' אי בגין דאשתטח כו' מההוא עיטא דילי' דאשתזיב אלא רזא וכו' וניחא שפיר:

דאתחבר באבהן. דהיינו המרכבה שלימה חגת"ם ואז שורה עליהם אימא עילאה בינה ונעשה בנין שלם וקיים תמיד ותנשא מלכותו עד למעלה דלא תתחבל:

בגין דכולהו בי'. שורש ז' מדות:

ויבנהו ז' שנים. הבונה הי' הבינה הנק' ז' שנים כנז' בפ' שמות דף ט':

כר"א כי ששת ימים וגו' ואברהם ששת ימים איקרי ובי' דאיהו ששת ימים אתבני עלמא בההוא גוונא ויבנהו ז' שנים. כלומר כמו שהחסד בשביל שכלול בו עיקר ו' קצוות ע"י הי' בנין אף כאן לפי שהבינה כלולים בה הז' מדות לפיכך נעשה בנין בית ראשון על ידה לפי שהוא בנין יותר מעולה מבריאות שמים וארץ שנבנו ע"י החסד:

ולדוכתי' אזיל. פי' למקום השייך לו שכן כלב הי' מיהודה שהוא הקשור במלכות ואומרו:

אתנהר כי' רוחא דחכמתא. שהוא המלכות וכמו שדוד להתקשר בעצם במלכות אתחבר בא הן כן כלב שהי' מיהודא:

ולבתר דוכתי' הוה. אח"כ כשנתחלקה הארץ נתנה לו לנחלה:

במטול. משא:

דקטפורא דחמרא. מתוך הלשון משמע שהוא נאד של יין:

דאת אמר בכל יומי קמי בוצינא קדישא. כלומר שבוודאי בהיותך מסדר לפניו מילין קדישין בוודאי ספיר גזרתם:

דאזיל באורחי דאורייתא. כלומר שקיים מה שלומד ע"ד אומרו ההולך בדרכיו שהולך ועושה המעשה כדרכי התורה שלמד ונראה שלכך קראה דרכים ע"ש שדורך באותם הדרכים תמיד ומקיים מה שלמד ונעשה לו כדרך כבושה:

נעימותא דשכינתא. היינו אור שבמלכות הנמשך לה מצד הבינה שהיא נהר נגיד ונפיק ולא פסיק לעלמין כי העוסק בתורה ומקיימה לא תעדי מיני' לעלמין:

דכל שבילין דאורייתא וכו'. כלומר אמנם אלו ההולכים בדרכי התורה לא בדרך כבושה כראשונים אלא יותר בקצרה כנתיבות הללו שהם קצרים ובוודאי שצדיקים הם אמנם אינם כראשונים לכך לא יזכו כ"כ לנעימותא דשכינתא דהיינו הקרבת התועלת הגדול אלא הרחקת הנזק דהיינו: שלום לעילא וכו'. שאין מי שיקטרג עליו שכל רואיהם יכירום ואומרים הבו יקר לדיוקנא דמלכא פנו אתר והזר הקרב יומת: שלום לתתא שאחר שקבל עליו עול תורה פורקין ממנו עול מלכות: שלום לי' בעלמא דין שאין רמה ותולעה שולט בו כרבי אלעזר: שלום לי' בעלמא דאתי. שג' כתות של מלאכי השרת מקדימין לקראתו ואומרי' לו יבא שלום:

איסיריה בקסטירא. איסורי קשר תרגום של מאלמים אלומים מאסרין איסרין:

בקסטרא. היכל. תרגום [יונתן וירושלמי] (בטירותא) [של ובטירותם] ובקסטרוותהון כלומר הקשר שהוא היסוד שנקשר בה בהיכל שהיא המלכות:

בהאי קרא שכיח. כלומר כאן רמוז יחוד העליון כדמפרש ואזיל. וי"ס דגרסי:

איסרא בקסרא וכפי ענים יהי' איסר גנוז בכיסו או בכלי חרס שגונזין בו המעות שהוא סתום מכל צד זולת שיעור האיסר והכוונה לומר סוד נעלם גנוז בפסוק זה. והערוך פי' קסטא מדה שמודדין בה וכפי ענינו ירצה לקשר מדות העליונות במלכות שהיא נק' מדה המודדת שכר ועונש:

א"ל מאבא שמענא. פי' מאבי שמעתי הקדמות וע"פ ההקדמות ששמעתי ממני למדתי כאן סוד נעלם וז"ש:

ואוליפנא הכא בהאי. פי' בהאי קרא מלה סתימא:

בתרין גוונין דרכים ונתיבות שהם שני מיני גוונים אלו קצרים ואלו רחבי':

בתרין סטרין. כלומר בשני ענינים שהם נועם ושלום:

בים דרך ים היינו המלכות דרך היא בחינה פתוחה במלכות וז"ש דרכי' וכו' כלו' דרכים שיש לה למלכות שפתחום האורות העליונות שכל א' וא' עשה לו בה דרך לעצמו ויחוד ובחי' לעצמו כנז' בפ' תרומה בענין אפריון וכו' דהיינו השפעת הבינה וכדמפ' ואזיל:

דכרין. חופרים וי"ס דגרסי

דדרכן פי' דורכים: עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון עד דאתחבר באבהן לך לך ע"ט ב' ואיקרי שבע שנים ויחי רמ"ה א'. דלא תעדי לעלמין פי' ועל זה אתמשך בקרן דהיינו קרן היובל ולא בפך עיין בסוף לך לך פתח ואמר דרכיה וגו' מקץ קצ"ה ב'. עכ"ל: