אור החמה על ספר הזהר ב:ס

ת"ח כמה חילין וגו' בידא חדא היינו מצד הגבורה וחמשה קולות שבה חמשה אצבעות והם חמשה וחמשה להכות עשר פ' ות"ח כתיב וסכסכתי מצרים במצרים וגו' הענין כי כל הנמצא בכל גבול וגבול מהארץ התחתונה הוא ממש מהכח השופע עליה מהמלאכים שהם ממונים לאותם הכחות ולזה ישתנו כל הבריות כפי שינוי התחומין מפני שינוי השרים כפי בחינת יניקתם כאשר נבאר ולזה ישתנה כל אויר החלק הארציי משינוי השר ההוא השולט ומוליד בארץ כפי בחינתו בריה משונה וכן הוא ממש העשבי' ושאר העניינים ומצרים תחתונה החלק השמימיי כנגד כל אותם המעלות בארץ כך מעלות ברקיע הוא שליטת כח ידוע שמאותו שר שואבים אנשיה ומאותם השרים חיים בריותיה וכל הנמצאים והקב"ה לבלבל דעת חכמיה בלבל הכחות העליונים ובלבל התחתונים ולזה היה ערוב בבלבול כל השרים למעלה והבריות הגשמיות למטה וכולם מסכימות להזיק מצד הדין הנשפע עליהם סתם ובאו ג' מכות אלו מסכימות אל ענין אחד ד"ם צפרד"ע ערו"ב הכל בסוד הכחות והשרים ואבוד החכמות:

ת"ח כל איבא וגו' היינו כל הנמצא למטה מבריות הארץ עשבי' וכיוצא מהבריות הם ממש בכח העליון כדפי' ומדרך הארץ להצמיח מוצא דשא מכח השר העליון שיש לו לחות וזרע להחיות צמחי האדמה וכאשר יעדר הלחות ההוא מהשר אז הארץ אינ' עושה פירות וכאשר יתן השר כינים וכיוצא יורה שהוכה השר למעלה ואין לו כח להשפיע למטה אלא להוליד אותם הרמשים כינים:

שבעה רקיעים הם כחות בקדש וכחות הגשמי ובקדש הם רקיעים ת"ת שבע ספירות ומתבחן לשבעים ומ' שבע ספירות מתבחנות לשבעים שרים לחוץ מבחינה אל בחינה וכן הם שבע' רקיעים כגלדי בצלים ושבע ארצות ממש כגלדי בצלים וז"ש כטופסא וגומר וכדפירש בפ' צו וכבר ידעת ענין מעשה האצטורלביו שעניינו הוא שכל חלק כדורי יתחלק לש"ס חלקים ואותם החלקים צודקים אל הכל וכן אל הארץ וכן אל הרקיע עד כל הרקיעים ועם היות שהכלי שיעור קטן ככף איש והארץ גדולה והיא כגרגיר חרדל בערך הרקיע וכן כל רקיע ורקיע אין חשש לאלו המעלות שנחלק הכדור כי הנקודה האמצעית היא מתבחנת בחלקיה ומתייחסת אל צלע הכדור המתרחב לאין תכלית וכן היא כל חלקי הארץ תתחלק לחלקים שבעים לשרים וכנגדם ממש תחלק הרקיע לחלקים לשרים והם ששים סביב א"י שכל השרי' הם מצרנים לה ברצועות מהם רחבות מהם קצרות וארץ יש' נקודת מרכז לכל הארצות וכן השרים מצרנים לארץ הקדושה העליונה והם שואבים מהקדש ועשרה שרים שהיו ממונים על עשר אומות השוכנות בא"י שהם החתי האמורי וגו' עם קניזי וקדמוני קני ויש' העבירו שבע שרים מהם מתוכיות הארץ וירד מעוז השרים ההם ונשארו ג' ממש בא"י שהם קני וקניזי קדמוני ששלשה שרים אלו עתידים ליפול בכבוש האמתי העתיד וכל השרים המצרנים שואבים שפעם דרך ממש אותו הצד מצרנותם לא"י וצייר הכדור וצייר חלקיו לאומות וצייר חלק לא"י שא"י כל מעלות שמחזיק ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה מתרחב והולך עד אפיסת הרקיעי' אפיסת השרים שמשם ולמעלה הכל קדש ומקודש ואין שם שרים ולא חצונים כל אותו חלק הנגדיי לא"י הוא בית השפע לא"י ויש להם תעלות סביב סביב כפי מה שיתנגד עליהם חלקם במצר א"י ומתרחב ועולה כפי חלקם ברקיעים ודרך אותו בית תעלה הוא שואב מן השפע הנמשך מהקדש להחיות עצמו לקיום אומתו להנהגת הארץ וכל אשר עליה מכל המינים מצמח הארץ ועד האדם אשר עליה וכאשר ילקה השר הממונה על האומה ויגרע הקב"ה מהשר שפע מה מיד נראה למטה בארץ הגשמית ולזה כיון שעפר הארץ היה כינים חדל לחות קיום השר ומיבשותו וכח הדין הנשפע הוציא כחו בריות אלו והיינו ע"י השר הממונה בקדש להחיות וכאו' הזן את העולם כולו בחסד ולכך אהרן איש החסד ימינך ה' תרעץ אויב ולזה הוכו בעפר הכינים. הרמ"ק זלה"ה: והרח"ו זלה"ה כתב אתחזיאו חלמין מעפרא צ"ל קלמין תרגום של כנים קלמין ותרגומו של כנם קלמתא כי הוא שם דבר. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כתב מרחשין אילין. כלומר אלו הצפרדעים דאנון בי':

דכתיב. קוסם א'. קסמים ב'. מעונן ג' ומנחש ד'. ומכשף ה'. וחובר ו'. חבר ז'. ושואל אוב ח'. וידעוני ט'. ודורש אל המתים י':

ת"ח כל איבא דאתילידת בארעא ה"ג ת"ח ראי' דכולא כגוונא דלעילא:

ז' תחומין. זיי"ן איקלימים מתחלקים ואע"ג דסדנא דארעא חד הוא מ"מ יש הפרש בין זה לזה כי תחום זה מוליד פלפלין וזה זהב וכיוצא וזהו דאתפרשן בדוכתייהו:

ז' תחומי ארעא לעילא. כמו כן ארץ העליונה יש תחתי' ז' תחומין והם מקום ישיבת ע' שרים עשרה בכל תחום כדמפרש ואזיל:

והא אוקמוה חבריא בז' ארעין (בסופטא) [כסופטא] דא על דא. כבר ידעת שיש שני סברות בענין שבעה ארצות כנז' בפ' ויקרא דף י'. והנה ר' אבא ס"ל לעיל כר' יהודא דהתם דס"ל [שכלם] ביישוב אלא שזה בגובהו של עולם וזה בשיפועו והאי דקאמר והא אוקמוה חברייא בז' ארעין (בספטא) [כסופטא] כלומר לדידי הכי ס"ל אמנם חברייא ס"ל דאינון דא על דא כסופטא נראה (דכצל) [כבצל] שקליפותיו זו על זו:

ועשרה בגווייהו טמירין. כמו שבז' ספי' נכללים לפעמים בשש לפי שהגוף וברית חשבינן חד והוי שיתא כלולות מעשר הם ששים כן בז' קליפות שעולה כללותם שבעים בחי' הערלה שהיא כנגד היסוד הקדוש שהוא כלול גם הוא מעשר הוא טמיר שכן בחוש הוא טמיר וגניז בגוף. א"נ לפי שיש לו הערלה חופה על אותם עשרה שבו לכך לא הזכיר אלא ששים גבורים שהם אברים הנכללים אמנם העשר הכלולות ביסוד דסטרא אחרא אחר שהוא טמיר ומכוסה בערלה לא הזכירם:

טפסירין. ענינו לפי מקומו דבר המייבש הליחות והכוונה שהושיט הקב"ה אצבעו בתחום ארץ העליונה בקליפה הנגדיית לתחום מצרים למטה וגרמה אותה הושטה להוליד דבר המייבש והמנגב בתחום למטה וזהו אצבע אלהים הוא: אתייבשו כל אינון (רתיכין) [תחומים]. כלומר נתנגב אותו הליחות הגדול שהי' בארץ מהתחום ונשאר לחלוחא יבש ונתעפש והוליד הכנים:

כדין לתתא אתחזיאו קלמין. גרסי' והוא תרגום של כנים ואומרו לתתא לפי שעיקר האצבע הגורמת היובש בעובי הארץ הי' למעלה בתחום הנגדיי אלא שלא נראה למטה היובש והניגוב רק הולדות דהיינו הכנים דאתחזיאו:

והא אתמר דאהרן הוי מחי. כמשארז"ל שהטעם הוא לפי שמשה אינו יכול שהארץ הגינה עליו בברחו מפני פרעה אבל הטעם הנכון הוא להראות שאהרן למטה הוא אחוז בימין העליון השוברת האויב:

כגוונא דא וכו'. כדפי' רז"ל כל עשר מכות עתיד להעשותם על רומי וכו' וכנגד הכנים הוא אומר ועפרה לגפרית: ה"ג

וע"ד כל עפר הארץ. ולעיל קאי שנתן מציאות למכות הכנים מהיכן נתהוו מחמת (היושב) [היובש] כנזכר: עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון לפום אינון נהרין וגו' חיי שרה. קכ"ט בארמות ידא פי' במפולת יד. וההוא ארעא וגו' ויקהל ר"ט מטתו של שלמה וגו' אחרי מות ש':