אור החמה על ספר הזהר ב:נח

ת"ח כל אינון דרגין דילהון וגומר כיון דנפקי מכח מאמר גבוה יצאו ונתפשטו להלקות בגלוי בסוד הצפרדעים שהרי המכה מכח גבוה ע"י הרצועה הרעה המכ' שאין מכה אלא ע"י המכים האלה וכיון שפרסום המכה היה ע"י שהכרח היה להם מצד מעלה בכח גבוה היד החזקה השור' עליה' שוב לא יכלו לתת כח אל החרטומים בהשבעתם ולכן כיון שיצאו הצפרדעים בפרסום לא פעלו עוד בכנים ולא בשום מכה והיינו בלבולם שגרע כחם מיד במכה שנית כדי כשתבא השלישית שוב לא יכלו לעשות וא"ת ולמה הם פעלו בצפרדעים וי"ל מפני שעדיין לא נתפרסמ' אמנם אחר שנתפרסמה לא יכלו משם ואילך והיינו דקאמר אמתי וגו':

ר"ש פתח ואמר קול וגומר בגין דכל וגומר על דרך הסוד רחל בה זוג ליעקב דהיינו מ' ועשו למטה בחוץ ולאה שבה בתשוב' אל מדת התשוב' בינה ולכך אין לה לבכות שאינ' נפגמת בגלות הבנים והבנים למטה תיקוני רחל היא בוכה על תיקוניה כדי להתייחד עם בעלה כדמסיק.

עלמא דאתכסייא בינה ודע כי ד' זוגות יש במערה וסודם אדם וחוה חכמה ובינה. שרה מ' דחסד רבקה מ' דגבורה. לאה בחינת המ' הנקשרת עם הת"ת בסוד הדעת דהיינו בסוד הבינה רחל מ' למטה הנגלית העומדת בפרשת אורחים בין שני הדרכים ימין ושמאל על דרך היסוד שבין נצח והוד או פרשת שני דרכים קדוש וחיצון והיא בבחינת השכינ' ההולכת בגלות ולכך היא עומדת שם כמו מרכבת' קבורת'.

ת"ח כנסת ישראל הכי אקרי דומה ממש אפילו בשם דהיינו שהיא כרחל בגלות שהיא אין לה כח להנצל מיד גוזזיה כך מראה עצמה בחלישות כח ולא ח"ו שיש להם שליטה אלא מצד עונותינו והדין והאמת והצדק גורמין שאנו לוקין והיא לוקה מצד בחינה א' וגולה מצד בחינ' שנית. ומראה עצמה רחל אלמת מקול הת"ת שהוא משפיע בה הנק' קול והיא דבור וכיון שאין לה קול בטל דבורה.

קול ברמה הענין שהבחינה ההולכת בגלות מעלה קול בכייתה למעלה לסוד הבחינה העליונה דהיינו ירושלם של מעל' שאינ' גול' והיינו רמה שאינם מתייחדים ולגבי אות' בחינ' יש לה קול לצד מעלה אמנם לצד מטה בבחי' רחל כדי להנקם מאויביה אין לה קול אלא לפני גוזזיה שהם השרים התחתונים נאלמה ואין לה קול.

איננו מפני שאינם שאינה יכולה להתייחד אלא ע"י התעוררותם והיינו מבכ' על בניה כי איננו מפני שבני' אינם מעוררין הייחוד ודקדק שאמר איננו ולא אינו דהיינו שתי פעמים אינו דאסתלק ולא אתחבר:

ת"ח לאו שעתה וגומר שגם בגלות מצרים היתה והיה הענין ממש בגלות בבל שהכל דרך א' גורם הייחוד ובוכה עליו כנזכר גרם לון קלא שהם צעקו וגרמו מאת ה' במכת בכורות אמנם בצפרדעים ממש זמין לון קלין. באנו באש בסנורים ובמים במשארות מי הלישה. ותוציאנו לרויה שהיו נשאבים בפת ע"י השומן שלהם והיה בורא במעיהם כעין שנבראים תולעים במעים ושם היו מקרקרים במעיהם כדמסיק:

ודא קשיא לון מכולא ולכך אמר הכתוב באחרונה ובתנוריך ובמשארותיך מפני שהיו מתים מית' קשה ע"י ואלקי קדמא' שהקדימו הכתוב ויתיר מכלהו שכתוב בו ובחדר משכבך ועל מטתך. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה ת"ח כל אינון דרגין דילהון וגומר לא יכלין לבתר וגומר פי' ששולט בו עין הרע דף קצ"ב.

ובג"כ לא אעיל לה יעקב במערתא אין כוונתו להביא ראיה איך קבר' בדרך כי מקרא מלא הוא אך הכוונה היא להודיענו איך הענין היה בכוונה גמורה ולא בהזדמן בעוד כברת ארץ לבא אפרתה מתה והיה יכולת להכניסה לאפרתה הסמוך מאד עכ"ז לא קברתיה אלא בדרך וזה מורה כי לכונה גמור' קברתיה שם כנזכר. עכ"ל.

והרא"ג ז"ל כ' ת"ח כל אינון דרגין דלהון וכו'. קשיא לי' כיצד אמר בגין לבלבלא דעתייהו ולא הוי ידעי למעבד מידי אני רואה שגם הם עשו במעשיהם ובלהטיהם כמה דברים ותירץ ואמר אל תתמה על החפץ שלא עשו אלא מתחלה והי' דבר מועט עד הכנה ולא יכלו עוד ואפשר הטעם כי המעשה שעשו במכת הצפרדעים התיש כחם כי שלט עין הרע במעשיהם ולא יכלו תו למעבד והטעם שלא רצה השם להשליטם כ"כ כדי (שיטעו) [שלא יטעו] העולם אחריהם: וז"ש דאתחזי לכלא. ויבואו רבים לטעות לכך בלבל דעתם להודיע שמלכותו בכל משלה:

חד עלמא דאתכסייא. בינה שנק' הוא על צד ההעלם:

עלמא דאתגלייא. מלכות שהיא נקרא אתה מלה המורה על הגילוי כנז' בפ' ויצא דף קנ"ח:

קלא אתפסק מינ'. פי' ת"ת הנק' קול מסתלק ממנ' כי איננו כדבסמוך.

ודא הוא דכתיב קול ברמה נשמע. דמשמע דווקא ברמה נשמע ולא במקום אחר בגין דאסתלק מינה קלא:

דא ירושלים לעילא. בינה שהיא ב"ה עליון וזהו ברמ' במקום רם. א"נ אפשר לפרושי שהקול שנשמע הי' קול הבינ' שהית' אומרת רחל מבכה וכו' אמנם רחל לא הרימ' קול' כי היא נאלמ' אסתלק מינ' ביטול הייחוד ולא אתחבר בהד' לתת לה שאר וכסות ושאר השפעות הצריכות לעולם. עכ"ל הרא"ג ז"ל: