אור החמה על ספר הזהר ב:נז

אשכח עלמא שלים כל העולמות מתוקנים והמ' שהיא לבנה במילואה ולא אצטריך לאטרחא אלא בגין הבית אבל מדת המ' כבר היתה היא מתוקנת מצד מה שתיקן אביו ותקנו הקודמי'.

אתער שמאלא תימא דהא לעיל קאמר באומות העולם מתקנים מהם בימינא וי"ל דהיינו ימינך ה' נאדרי בכח ירצה השמאל כלול בימין וימין עיקר אמנם הדין מן השמאל. מבועין ונחלין הם בחינת יניקת השמאליים קדושים ובלתי קדושים.

ובגין דשולטנותא כמו שהדם הוא פוקד תחלה על צבא המרום במרום כן בתורת הדם פקד תחל' שולטנותא דילהון. בעצים ובאבנים בפיסולי עץ ואבן חלק המים שבהם שהם מורכבים מד' יסודות היה דם והיה שותת. קב"ה ת"ת מקרב ליה ע"י השכינה שהיא בחברתו המתייחדת במעשיו ויהיב ליה שלוה דהיינו יסוד מדת השלום מתייחדת עם השכינה ונעשה שלוה ונייחא לתחתוני' וזה בסוד הפי' שפי' ר' יוסי אלא שהוא הבליעו והסתים כדמסיק:

נהמא וחמרא מ' ובינ' שתיהן מתייחדות בחדוא דלבא מפני קשרם למעל' בבינ' בגין דקב"ה ת"ת אתרעי במ' מטע' עובדוי שע"י מצוותיו ייחדה.

תבשל בישולך כלומר עד שתגדל ותלמד דרך הסוד.

בשמחה דאיהו סטרא דימינא ר"ל ימין הבינה. ואו' אכול ושתה אל הדרך הזה ירצה שהיא תשפיע לך בענין שתאכל שפע המ' מצד ימין הבינה לחם בשמחה והשפע משמאל הבינה יין בלב טוב. רצה האלהים אפשר דהיינו אימא הקושרת או רצה המ' שהיא נקשרת במעשיך למעלה שהיא בודקת המעשים קודם שתעלה ואם הם רצויים מקבלם ואם לאו אינה מתייחדת ומה שאמר כי כבר רצה והיא מעצמה תתקשר בת"ת כיון שהיא בין ימין ושמאל תו לא צריכת.

אהרן ימין חסד בעל המים והשמאל שהם החיצונים חצים מים יאמר אהרן איני משקה אותם אלא דם ודין מצד שמאל שבימין ולא שיהיו דם בכל המציאיות שהרי ליש' הם מים אלא כד שמאלא נקיט לון שהם החצונים מצא מין את מינו ונעור שם יהפך לדם ויהיה דין ולא יתקן צד הדין אלא לישראל.

ת"ח תתאה דכל דרגין מעשר כחות הוכה הכח האחרון בכח מדה האחרונה וידא דיליה הם עשר אצבעות עשר ספירות חמש וחמש והעד אצבע אלהים היא היינו מכה א' באצבע א' והיינו מכה שלישית באצבע אמצעי שביד שמאל לפי סדר המדות וסדר האצבעות.

דרגא עילא' כתר הוא בכור והכ' במעל' העשירי' לקליפות והבכורות למצרים. רובץ בתוך יאוריו רביצתו היא מדרג' אחרונ' מתנין זה.

צפרדעים קול מצד קול המתייחד בדבור והיינו מה שיוצא מן היאור ועולה והיא מדרגה שנית כנזכר.

מגו ידא תקיפ' הגבור' יד החזקה ובה עשר מדרגות והם ה' אצבעות של יד שמאל כלולים בחמש שניות שהם עשר ולזה אמר אצבע אלהי' מדת הדין הקשה כדפי' מפני שהיא שולטת על החצונים להלקות' וז"ש וההוא ידא אתרמי וגומר כדי שלא יוכלו לפעול בכשפיהם מפני שהחצונים עצמם היה בעל כחם. הרמ"ק זלה"ה.

והרח"ו זלה"ה ת"ח תתאה דכל דרגין אתמחי בקדמיתא וגומר מכאן תבין ענין הי' מכות שהם בי' כתרין דמסאבותא והם מתתא לעילא ולכן דוק ותשכח עניינ' ותמצאם מכוונים ותבין כי דרגא תתא' נתקלקלה בדם מן כח המלכות הנק' חרב לה' מלאה דם: התשיעית שבה מכח היסוד וזהו סוד צפרדע וכמו שרמזתי לך בסוד צפרדע כי לכן נק' בשם זה כי הוא סוד הבקר אור ואח"כ הכנים בסוד דין הגבורה הנקשרת בהוד ומיבשו דמיא אתעבדת ארעא כנים כנזכר לקמן דף ל' ע"ב ואח"כ ערוב בסוד הנצח כי שם הוא ערוב דינא ברחמי כנזכר פ' בראשית כי היה דין ודאי קשורה בימין בסוד נעימות בימינך וגומר אח"כ דבר בסוד הת"ת כי הפכו רחמי לדינא אח"כ שחין הוא דם השרוף והיא הגבורה מדת הדין השרופה כנודע אח"כ ברד סוד המים של החסד שקרשו ונעש' ברד מכח האש הגבורה ואח"כ ארבה בסוד הבינה כי שם ריבוי המינים בריבוים ואח"כ חשך בסוד החכמה המאירה ונחשכה להם אח"כ מכת בכורות בסוד הכתר העליון. ע"כ הרח"ו זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' א"ר אלעזר בסיטרא ימינא עילא' נפקין תליסר מבועין וכו' אני שמעתי סוד מספ' זה ענין נאה. והענין ששם אלהים הם במילואם י"ג אותיות כזה אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם. והם תליסר מבועין עילאין דקאמר והם כחות הדין המשתלשלים מאלהים מלכות ואלו הי"ג מתחלקים עוד לענפים וכחות הדין אחרים ממינים שונים עד שעולים לאלף כזה. אל"ף אל"ף למ"ד אל"ף למ"ד ה"ה אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד מ"ם הם עולים תתקמ"ט ומ"א אותיות וה' אותיו' וה' צירופים הם אלף גם שמעתי ששם צבאות עולה תצ"ט ועיין ע"ד זה:

כז ע"ב תוספתא אשכול הכופר דודי לי: אשכול דא אימא עילאה. כפי מה שנתבאר בתיקון נ"ו דף צ"ג ע"ש יתבאר דהכא ביום הכפורים איירי שהוא זמן הכפר' ובזווג תחתון איירי ומלכות היא המדברת לת"ת כפשטי' דקרא דקאמר דודי לי ומה שאמר דא אימא עילא' ה"ק מלכות אמר לת"ת כדרך שנעש' ביחוד עליון כך אתה תעש' לי כנזכר שם בתיקונים. וכאלו אמר כאשכול הכופר שעש' חכמ' לבינ' אשכול הכופר ע"י הארת' אלי' כך אתה תעש' לי אשכול הכופר שהכפר' תלוי' גם בי וכדלקמן:

לישראל דאכלין לי'. שלא נברא העולם אלא בשביל ישראל שנאמר בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית:

הכי שכינתא עילא'. קרא' כאן בשם זה כי מלת שכינ' ר"ל שמשכנת עצמ' על בני' ומיושבת עליהם יותר מור' משם אימא שנק' בשם אימא אע"פ שלפעמים לוקח' מעל הבנים:

דשמנה כלים. הם ד' בגדי זהב וד' בגדי לבן של כ"ג וע"ש לבושי הבינ' הי' לובש כ"ג כמוה להורות שמשבצות זהב לבוש' דינין מתוקין וכיוצא בזה מלכות מתלבשת בשמנ' בגדים אלו וכ"ג שלה הוא מיכאל מתלבש בהם כנזכר בפ' צו דף ל':

מכמה קורבנין. היינו הקרבנות שנעשים במקדש למט' ביום הכיפורים שהתעוררותם עול' עד אין סוף ב"ה כנז' בפ' צו דף כ"ו:

מכמה מיני תכשיטים דכפר'. היינו ווידויים דאהרן ודכהנים ודישראל וטבילות וקידושין והזאות בז' מדות ואימא עילא' כנזכר בפרשת אמור דף ק"ב:

דכפרה לבנהא. שכן נשמתם מבינ' ורוחין מת"ת ונפשין ממלכות.

ואיהי קמת בהון בינ' קמת בתכשיטין אילין קמי מלכא שהיא חכמ' שאחר שנתקשט' יש לה קימ' והתעוררות. נרא' דה"ג ויהיבת לון שאלתין דלהון באילין ברכאן היינו השאלות שתקנו חכמים בה' תפלות דיוה"כ על החיים ועל השלום ועל השובע ועל המחיל' ועל הסליח' ועל הכפר' ועל שאר התפל'.

בההוא זמנא וכו' פי' היינו ביאור הכתוב שכשם שנעשית הבינ' אשכול הכופר ונתהפכו מאוכמא לחיוורא כנז' בתיקונין דלעיל ה"נ המלכות עוש' אות' הת"ת אשכול הכופר ביוה"כ להפכ' מדיני לרחמי כנזכר בסמוך. דאיהי הוה"י אדנ"י הם ב' בחי' פנימי וחיצון ושתיהם היו בסוד דין והנ' הבחי' החיצונ' שם אדנ"י לא תשתנ' שהיא צריכ' להראות פחד ודין לתחתון. אמנם הפנימי שהי' דין עתה נהפך אל הרחמי' בסוד שושנ' כנזכר בפרשת שמות דף ב'. ה"ג אם יהיו חטאיכם כשנים הוה"י כשלג ילבינו יהו"ה וכו' שכן הם ד' חלוקות בכתב. נרא' שהגרסא הוא בכל דינין דדא כלומר כל דיכין דשכינתא תתא' מתלבנין בשכינתא עילא':

ואיהי שכינתא. פי' מה שמתהפך לזמנין דין לזמנין רחמים היינו שם הוה"י או יהו"ה אמנם שם אדנ"י אינו מתהפך לעולם כנזכר:

לשמור את דרך עץ החיים. שכיון שהיא מתהפכת לדין ולרחמים ומשכרת ומענשת בזה ישמרו דרך עץ החיים שהיא התור' בת"ת ולא יפגמו בו:

זמנין דינא.

פעמים אנשים. היינו רוחין שהם אנשים:

פעמים נשים. היינו לילין והיינו שכמו שהיא מתהפכת כך הם מתהפכין למט' אמנם אין היפך הדין למט' דומ' להיפך בה בעצמ' כי היא בעצמ' מתהפכת או יהו"ה או הוה"י אמנם למט' בכחות הדין כמשמתהפכים לדין אותו הדין עצמו מתהפך לשני גוונים פעמים דינין שאינם קשים כ"כ ומתעוררין אנשים רוחין כנזכר והיינו כפי העוונות שעשו אם הם כשנים. ופעמים דינין קשים שאם יאדימו כתולע מתהפכין לנשים לילין שהם יותר קשות:

ומסטרא דעץ הדעת טוב ורע. מתוך דברי התיקונים נרא' שאין נק' המלכות בשם זה אלא כשהיא מתלבשת במטטרו"ן וכן אינ' נקראת אילנא דמותא אלא נשהיא מתלבשת בחיצונים: ועץ דא. פי' עץ החיי' ת"ת:

בעלמא דאתי. כלומר בהארת הבינ' הנמשכת אליו וכדי להאיר לו ולקשטו בסוד ושמים לא זכו בעיניו: כל שמהן דדינא מההפכין בה. כלומר מינה ובה בעצמ' מתהפכים בה:

לרחמי כך נ"ל הגירסא כדמפרש ואזיל:

כח ע"א אבל מעץ הדעת טוב ורע היינו מטטרו"ן כנזכר.

דאיהו כגוונא דמטה. שלפעמים הי' פועל בו טובו' בקריעת ים סוף והוצאת מים מן הסלע וכיוצא ולפעמים הי' פועל בו דין דהיינו עשר מכות:

זמנין דמתהפכין הנשים לשידות מאותו סיטרא דרע שבעץ זה כדמפרש. הנשים לשידות פי' נשי בני אדם שנכנסות השידות במקומם וחושבין שהם נשותיהן ואינ' אלא שידות וכן במקום אנשים נכנסים שדין וחושבי' שהם אנשי':

ובגין דלהט בעץ הדעת טוב ורע. כלומר להיות שלהט החרב המתהפכת הוא בעץ הדעת טוב ורע. שהוא מטטרו"ן נזכר לכך מתהפכת מטוב לרע. נשים לשידות וכו':

ואי תימא. הוא כמו ואיבעית אימא וכיוצא בו הרבה בזוהר והכוונה לומר שההפוכים נמשכים ג"כ מצד המכשפות שהרי החרטומים הפכו מטות שלהם לנחשים ולכן מסיט' דאילין ההפוכים יכולי' לאתהפכא. ג"כ שתתהפך האש' לשיד' ע"י כישוף כנז' בגמרא בעובדא דזעירי. ע"כ התוספתא:

כח ע"א ואמרת אל אהרן וכו' בגנתא עילאה וכו'. כלומר נחקק שם הקדוש במטה ובאיזה מקום נעשה חקיקה זו בג"ע עליון ומשם ירד ע"ש בין השמשות אחר שנברא אמנם לא נתברר לן בשום דוכתא שנעשה בגנתא עילאה. והנה השם הזה נראה שהוא שם הוי"ה וכן נראה מדף מ"ח ושמעתי אומרים שהוא שם מ"ב שבו נקרע הים:

דמתמן הוא שירותא לאלקא'. שראשית ממלכת פרע' הי' מהתנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו למעל' שהוא שרו של פרע' כדמפרש ואזיל לכך תחלת מכותיו היו מהתנינים ע"ד הך הכפתור וירעשו הסיפים: ה"ג דהא לעילא מנייהו לא אית שולטנא וכו':

קטפירא. לשון לעז מבשרת:

ולזמנין דקב"ה עביד בהו שליחותא או נשברת הקורה ונופלת עליו או נופלת אבן על ראשו ורוצץ את מוחו והענין כי העון עצמו נשאב באותו עץ או באותו אבן ונפרע ממנו. וזהו וישלחם ביד פשעם:

כח ע"ב בזמנא דיחדי עלמא. היינו שעתיד העולם עצמו להחיותו כדאיתא בפ' ויקהל דף קצ"ט כי העולם עתה הוא מת ועתיד הקב"ה להחיותו ולזה יהי' לו כח שיתגלגלו בו גופים שבחו"ל בגלגול מחילות כי ישוב העולם אל היותו ויתן מקום שיכנסו הגופים בתוכו עד בואם אל א"י לקבל נשמתם וזהו שרמז כאן באומרו:

בזמנא דיחדי עלמא. שהעולם בעצמו ישמח בחיותו:

ויתפשט לד' זויין. דהיינו שיהי' כעין הלב שהוא באמצע הגוף וממנו יתפשט לשתי זרועות ולשתי שוקים ד' זויות:

במה אתרכך בטל. היינו טלא דבדולחא דאיתנגיד מא"א לרישא דז"א וזהו כי טל אורות טל מאינון נהורין עילאין כנזכר באדרת נשא:

ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן וגומר דכתיב ולא יכלו לשתות מים מן היאור. ואי לא תימא הכי ישתו מים מן הנהרות ומן האגמים אלא וודאי כולם היו נמשכים מן היאור:

מיין תתאין. פי' מימי שפע המלכות: ה"ג לכמה סיטרין.

מיין עילאין מתכנישי וכו'. לכמה סיטרין דהיינו לד' עמודי כסא:

מיין עילאין מימי הת"ת:

בבי כנישו. פי' היסוד ששם כל הנחלים הולכים:

ההוא רקיעא. פי' היסוד:

וינקא מסטרא שמאלא. דוקא השפעת הגבורה בלי כללות שום ספי' שימתקה:

ואלקא לעילא. יאור מצרים לעילא ואח"כ אלקי לתתא:

בג"כ שירותא לאלקאה לון הוה דמא. כדי שע"י הדם יעשירו ויתחילו מעתה ליקח ביזת מצרים:

לסלקא שבחי' ולאעלה ליה לנהורא עילאה. פי' רצה להרכיב שני פירושים במלת ארוממך חד ארוממך בשירים ותשבחות וע"י השיר הזה ארומם אותך אלהי שהוא מדתי למעלה אצל הת"ת:

לאתערבא דא בדא. עד שא"א לחלק היותר קטן שלא יהי' מעורב משניהם שזולת מציאות זה לא יאמר כולא חד:

לאתתקפא כורסייא. היינו בכלותו אויבי ד' מלמטה הי' מכניע שריהם קמי שכינתא למעלה דהיינו בסור מרע להסיר אותה מכל סיטרא דרע ואח"כ הי' עוסק בעשה טוב וזהו:

לאנהרא אנפהא. שע"י התורה והמצות מתקשטים פניה קמי מלכא והקישוט הוא שיש פנים לומר לת"ת חזי במה ברא אתינא לקמך כנזכר בפ' שמיני:

בגין דיגין עלי'. לתרווייהו אהדר אלא (לאהדר) [לאתקף] כורסייא אהדר בכלותו אויבי ד' להגין עלי' שכמו שהוא מגין עלי' כך היא תגין עליו מדה כנגד מדה אמנם בעשה [טוב] לא הי' מכוון לצורך עצמו כלל אלא ויתנהר תדיר וכו'. וזהו לעולם ועד:

לאטרחא עלה. לבער קוצים מן הכרם אלא הי' איש שלום:

אתער שמאלא ואתמלייא סיהרא מההיא סטרא. לבד היינו תגבורת הגבורות היורדת מהגבור' בלי מיתוק:

ר' חייא קם ליליא חד. וכו' מאי קא חמי שלמה דאמר האי קרא. כלו' שלמה שלא הניח כל תענוגי עולם כמ"ש נטעתי לי כרמים עשיתי לי גנות וכו' ואחר הכל אמר הכל הבל ורעות רוח א"כ שלמה זה מה ראה לומר פסוק זה לך אכול בשמחה וגומר קשי' לי' תרתי הא' מציאות האכילה שתהי' בשמח' דליכא שמח' אלא בשמחתה של ירושלים דשמחו את ירושלים כתיב. הב' אומרו ושתה בלב טוב יינך דהא קייל"ן כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' שאסורה השמחה שאין שמחה אלא בבשר ויין:

כל מילוי בחכמתא הוו. כלו' כשתדקדק בדבריו תרא' שבחכמה אמרם שהרי תלאם בתנאי כשרבה ועשה כמה מצות ומ"ט שכבר. נתרצה הקב"ה בהם אז הותר לו השמחה כי בוודאי שום דבר לא יטרידהו אע"פ שישמח בלחמו ויינו: וז"ש בשעתא דב"נ אזיל באורחוי וכו' אכיל ושתי בחדווא וכו'. א"נ אפשר דהכי תריץ האי שמחה דקאמרן לאו שמחה ממש כפשוטו אלא שבשעתא דבר נש אזיל באורחוי דקב"ה קב"ה מקרב לי' ויהיב לי' שלוה ונייחא ובבחי' זו שהוא שקט ושאנן בלי עול מלכות ועול ד"א וכיוצא מהדברים המטרידים שמח' קרי לי' וז"ש ת"ח נהמא וחמרא דאכיל ושתי בחדוה דלבא כלומר בא וראה שמי שיש לו שלוה ונייחא בוודאי שאותו לחם ויין שאוכל ושותה בשמחה אוכל אותה שאין דבר יעצבהו וכ"כ בגין דקב"ה איתרעי וכו' וקרא מסיפי' לרישי' מדרש וה"ק עשה מצות ומע"ט הרבה עד שקב"ה יתרצה במעשיך ובזה הקב"ה יתן לך השקט ושלוה באופן שתאכל בשמחה כלומר בלא עצבון ודאגה לחמך ושתה בלב טוב יינך בלא דאגה כלל:

אן הוא חכמתא הכא. כלו' אין זה חידוש דפשיטא שמותר לשמוח אחר שרצ' אלהים את מעשיו לפירוש הראשון והשני:

תבשל בישולך. כלומר עדיין אתה בוסר עד שתתגדל בתורה ותתבשל אז תראה חכמתי' היכא רמיזא:

לאעטרא לה לכ"י. כל עיטור הוא ע"י מ"ן שעולה מצד מעשה התחתונים והנה העיטור שנעשה ע"י מצות התלויות במדת החסד הוא היותר משובח מהעיטור הנעשה מהמצות התלויות בגבורה וז"ש לאעטרא לה לכ"י בשמחה וכו': דהיינו לחמך. מלכות:

בשמחה. חסד בקדמיתא שאין השמאל מתעורר לחבק אלא ע"י האהבה הנמשכת מן הימין:

ולבתר יתעטר בחמרא שהוא שמאלא בגין דתשכח חדוותא דכולא. היינו הייחוד בעצמו שהוא השמחה הגמורה בגופה וזהו בגין דתשתכח חדוותא דכלא שהוא הזיווג:

במהימנותא שלימתא. דהיינו בימינא ושמאלא. שכן הוא השלימות ימין ושמאל ואמצע דהיינו סוד הייחוד באחדות אחד:

וכל דא כד אתרעי. ר"ל מלת כי כמו אימתי כלומר אין הייחוד הזה נעש' על כך כ"א בזמן שכבר רצה אלקים את מעשיך:

שבקינא בגינך. כלומר מנעתי עצמי מלפרש הפסוק כך בשבילך שחשבתי שלא היית ראוי. אהרן מיין (נוקבין) [קיימין] בדוכתי' שהרי הוא אחוז בסוד החסד מלגאו ולכך באו ענני כבוד בזכותו. וז"ש קיימין בדוכתי' בבחי' של אהרן:

ושמאלא בעי לנגדא מיין. כי כן המים שבחסד עאלין בגבורה ומתמן נגדין מיין בסוד גבורת גשמים:

ת"ח תתאה דכל דרגין וכו'. קשיא לי' דאעיקרא דדינא פירכא אמאי התחיל במכת הדם ותירץ ת"ח תתאה דכל דרגין וכו' דהיינו מלכות הרשעה המלאה חמת ד' ודם נידות בה התחילה המכה:

וידא דילי'. פי' המלכות הנקרא יד וכל האצבעות הם הספי' כל אחד פעל והכ' מכה א' על ידי' וכשהגיע לאצבע שהיא כנגד הכתר הכתה המלכות הבכורות מכחו: וז"ש עבד איהו דיליה. א"נ עבד איהו דיליה. פי' לא כשאר הספי' שהיו פועלות ע"י המלכות אלא עבד איהו בעצמו ובכבודו את שלו דהיינו המכה ההוגנת לו דהיינו מכת בכורות וז"ש אני ולא מלאך וגומר דהיינו ת"ת ומלכות יאהדונה"י בגי' מלאך:

ות"ח פרעה וכו' נראה שהוא טעם שני למה התחיל במכת הדם יען כי שולטנותי' במיא וכו':

בג"כ אתהפיך נהריה בדמא. כדרך המלכים שתכף סותרים בית מושבו של מלך שכנגדם: א"נ על דרך שאמרו רז"ל בטכסיסי מלכים בא עליהם וכו'. כל אינון עשר (אתוון) [אתין] לאו דווקא כולם שמכת בכורות עשה הכתר כפי שזכרם לעיל:

מגו ידא תקיפא. מלכות הנקרא יד נטוי' להשכיר ולהעניש. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון אהרן מים קיימין בדוכתי' אהרן מלגאו אברהם מלבר הנגב'. לאעטרא לה לכ"י בשמח' ויחי רכ"ט ב' ע"כ: