אור החמה על ספר הזהר ב:נג

ת"ח יהודה אתי מסטרא דשמאלא היינו מהמלכות שהיא שמאלו היינו שהוא רביעי לבנים רגל ד' למרכבה וכן מלכות בית דוד משבטו.

אתדבק בימינא שהוא נוסע בדגלו אל המזרח שהוא ת"ת.

בגין לנצחא עמין בגשמי ע"י מלכו' ביח דוד ומשיח בן דוד.

ולתברא חיליהון ברוחני ולזה צריך להיותו נכלל בימין מפני שהם מצד הקליפות שהקליפות הם נאחזים בגבורה והשכבתם הוא בצד הנגדיי כדמפרש ואזיל שיש' עיקרם מן הימין ומן הקדושה ולכך הם מתייסרים בקליפות בגין דיהא דחילון בשמאלא כדי שיהיה קריבתן קלה שהימין פשוטה לקבל שבים והיינו דן אותם בגבורה ומקרבן בחסד. אבל לשאר עמין אינם מן הימין לכך דחייתם ע"י הימין וכחותיה שהם הקדושים המכריעים החצונים ומבטלים אותם שאין ביטול לקליפות אלא בקרבם אל הקדש ושרשם נמתק ואז הם מחלישים כחם והתחתוני' הגשמי' מתים והעליונים החצונים נכנסים לנוקבא דתהומא רבא והשר השולט מתעבר משררתו והיינו שמאל מקרבן שהם חצונים וימין דוחה אותם וסימנך גר צדק הענין שהגוי שהוא שמאלי ומתגייר אינו כישר' השב בתשובה שיש' השב בתשובה ימין חסד מקרבתו כנזכר אמנם הגוי הרוצה לצאת מהקליפות נכנס דרך השורש הטהור אשר לקליפות ומתעלה ממדרגה אל מדרגה ולזה נכנס אל שמאל בקדש דהיינו מדת המ' הנק' צדק.

וזבולון דאיהו חמיך וגומר. וא"ת והרי בסבא פי' שהוא בהוד וי"ל דודאי הוא בשמאל אמנם נאחז בימין כענין יהודה כנזכר, צפון במים צפון גבורה שחלקו היה ליהודה בגבורה במים בחסד שהיה חלקו של ראובן שהוא בחסד אור בן אמנם גמר בשמאל דהיינו תימנ' שהוא הדרום הנגוב שהוא שמאל בחסד ולכך חברתו בדגלים הם השבטי' שחלקם בצד הגבורה שמעון שם עון ששמעון שור ודאי בגבו' גד למטה בהוד ירך שמאל דהיינו עקב שברגל והיינו דרום שהוא ימין לפי האמת מתדבק באש דהיינו בגבורה וע"ד זה יתבלבלו המדות ימין בשמאל דהיינו אל לבבך שני יצרך ששורשם חסד וגבור' ונכללים זה בזה וזהו ממש ה' שבימין הוא האלהים שבשמאל והם ה' הוא האלהים משתתף בפעולות הדין ואין פרוד:

א"ר אבא השתא ידיע' וגומר ירצה כענין שפי' צפון במים דרו' באש ועניינו שיש חסד בגבורה וגבו' בחסד ועתה יקושרו החסד והגבורה שני קשרים כי יתקשר החסד עם הגבור' בפעולותי' מצד הגבורה שבה ולזה תפעול פעולות הגבורה וכן הגבורה וגומר ונמצאו נקשרות קשר כפול מצד חסד קשורים פעם א' ששתיהן חסד ומצד הגבורה פעם ב' ששתיהן גבורה והיינו ממש יצה"ט ויצה"ר יש חלק יצה"ר ביצה"ט כדי שע"י כך יקשר יצה"ר ביצה"ט בפעולת הטוב ויש חלק יצה"ט ביצה"ר שע"י כך יתקשר יצה"ט בפעולת יצה"ר הטוב' אלא שהרשעים מפרידים והיינו נמי ה' הוא האלהים כח ת"ת במלכות וכח מלכות בת"ת וע"י כך יתקשרו שניהם. וכן משה ואהרן ממש חלק משה ת"ת חסד וכן ממש בסוד נשמתם והיינו הוא וענין זה נתבאר השתא מענין השבטים שפי' ביהודה וראובן כדפי' ולז"א והשתא ידיעא ירצה במה שפי' עתה נודע הענין הנאמר לעיל:

ר' אבא פתח ואמר ואהבת וגומר הכא אתרמיז וגומר כי מתחתון יעלה אל העליון וז"ש הכא אתרמיז כי ביחוד האדם לבבו שני יצריו ונפשו מאד ייחד אות' המדות העליו' ויקשור אותם ממש וז"ש לאזהרא הוא לבר נש לייחדא שמא קדישא כדקא יאות ברחימו דהיינו בעצמו בכוונה ואהבת הלב וקשר יצה"ר ויצה"ט וכמוהו בספירות ברחימו שיהיו באהב' וקשר ימין ושמאל בהכללם זה בזה וזה בזה כנז' לעיל ואחר שמסכימין ונקשרים שמאל וימין על הדרך הנז' בין שתי הזרועות צריך לאחוז המלכו' נפשך נפש דוד כי נאחזת בימין ונאחזת בשמאל והיינו בכל נפשך בכל בחי' הנפש כיון שהשרשים נאחדו גם ענפיהם שבה והיא בין שתי הזרועות וז"ש דאתייהיבת בינייהו מפני שתי הבחינות ואחר זה צריך לקשרה למעלה בג' ראשונות באתר דלית שיעורא שמשם עול' בא"ס והיינו לשון מאד הרבה אין שיער לריבויו שהוא הקושר הכל המנהיג הכל ע"י ג' ראשונות ואמר לאכללא לון כי הם המדות והפני' הרחוקים ולכך צריך לכוללם ולהכניסם אל הספירו' העליונות שאין שם הסתר פנים כלל וכן האדם מתדבק בקונו בעת שהוא נקשר בייחוד כדפי' וז"ש הכא הוא ייחודא שלים למרחם ליה שהוא מתדבק באהבה עם בוראו וגורם ייחוד הספי' בסבתם ראשונה באהבה.

תו ובכל מאדך וגומר היינו משום דלאידך פי' אין הת"ת נזכר אלא החבוק בענין שהוא תו תוספת על העיקר לא פי' אחר כי לא אמר ד"א כי יכלול הכונ' הנז' בכונ' זו והיינו שאחר שיכלול המדה באתר דלית שיעורא כנז' יכוון שההנהגה בתחתונים היא ע"י הת"ת בעל שש קצוות ובהם הא"ס מנהיג עולמו וז"ש דא יעקב ת"ת ונקרא מאד מפני שששה קצוות כלולות בו וכולא הוא יחודא שלים שההנהגה היא משתנית מדין לרחמים לחסד והכל ע"י רועה א' וכל מדותיו משתתפות בכל פעולה ע"י הנז' הוא משה ואהרן וגומר שהוא כדפי' שיש בחסד כח הנצח וכח ההוד ומשתתפת בנצח מצד הנצח שבה ובהוד בצד ההוד שבה וכן כל המדות ולזה אין פרוד במדות והיינו או' וכלא חד בלא פרודא. מהרימ"ק זלה"ה:

כי ידבר אליכם פרעה וגומר ר' יהודה פתח וגומר באורייתא ובתושבחן תחלה עוסק בתורה ובסוף בתושבחות והיינו להודות לך על שכבר למדתי משפטי צדקך.

ואיהו אתער צפרא המלכות היתה מתעוררת ע"י להקשר בימין. מה אהבתי תורתך שלמדתי בלילה קצת ואני משורר קצת אמנם ביום אני אוהב התורה מן השירים שכל היום אני עוסק בתורה איני משורר כלל והיינו כל היום ועם שזה בלתי אפשר שהיה רועה כשר לישראל ובהכרח היה דן בין אדם לחבירו מכאן אוליפנא וגומר.

ת"ח ביומא וגומר הענין היה בכוונה מכוונת אל הייחוד העליון כל יומא שהוא מדת יום ת"ת האוחז בימין ובשמאל בחסד וגבורה אתעסק לאשלמא דינין בגין לאכללא שמאלא בימינ' דהיינו שיהי' החסד כלול' בגבו' וגבו' בחסד וכיצד הדינין בעצמן בגבורה הוא היה דן בין אדם לחבירו ומשוה הזכאי והחייב ומשלימן החייב מצד הגבורה והזכאי מצד החסד ומשלימן נמצאו אוהב וריע החסד עם הגבורה.

בגין לאכללא דהיינו שהיתה המלכות מתעוררת בשירים אל הזכר להתקשט להקשר במדת יום ע"י היותו קושר חצות לילה ביום ולכן צריך שלא להפסיק בשינה:

ות"ח ביומא דדוד מלכא הוה מקרב וגומר הענין שהשדי יהיה משמעותו שדה היא המלכות וחיתו הם כל הנפרדים הקדושים שהם נקשרים עם המלכות בסוד ההיכלות שאח"כ ימשך השפע אל התחתונים. ולזה בימי דוד לא היה הייחוד שלם אלא היה כל השתדלותו להכין הכנת קיבוץ אלו הנערות אליה וזה ע"י מניעת החצונים שהי' לוחם מבחוץ ומקש' מבפני' ואוספם אל המלכות לגבי ימא וכיון דאתא שלמה וגמר הייחוד אז בסוד ותרב חכמת שלמה כי אז היה הייחוד פנים אל פנים.

נפק ימא וגומר הימנייהו אשתקיין בקדמיתא הנה הם בחינות רבות כאו' זה הים גדול וגומר ושם נקשרת הכל בסוד עליית כל ההיכלות למעלה ובהם בחינות הא' הם התנינים הגדולים שהם סוד הכלולים משש קצוות דהיינו דג ראשו ג' ראשונות גופו ו' זנבו יסוד שני סנפיריו שני קשקשיו חסד גבורה נצח הוד והוא גדל בים דג והם ז' וסודו השרפים העליונים ובים הם תנינים והם עילאין מצד הבינה רברבין מצד החכמה והחסד ויש למטה מהם העוף הם החיות שעליהם נאמר והעוף ירב בארץ והם מצד מטטרון ועוף השמים היינו החיות שם כוללים עשר ספירות בדרך אחרת שתי כנפים שתי ההין גוף וא"ו ראש יו"ד והם החיות ולזה אין עיקרו במים ולזה אמר ומלאו את המים בימים הם אוחזים בסוד י"ס עילאה וים תתאה בינה ומ' אמנם בעוף השמים כתיב והעוף ירב בארץ ולכך תחלה שותים השפע השרפים התנינים הגדולים ואח"כ העופות שהם החיות. הרמ"ק ז"ל:

והרא"ג ז"ל כ' יהודא אתי מסטרא דשמאלא שהוא במלכות שהיא שמאלית כנז' בפ' ויחי דף רמ"ג.

ואתדבק בימינא דהיינו דגל יהודה אל הדרום.

דאי לא אתדבק בימינא לא אתבר חיליהון שכן כל כח הגוף היא בימין. וסימנך גר צדק הגרים מקרבם בצדק שהיא המלכות תוקף דיני'.

זבולון דהוא תמיך אורייתא כי התור' היא בת"ת ויששכר שהי' עוסק בתור' שניתנ' מימינו של הקב"ה אש דת הי' אוחז בת"ת מצד הימין זבולון הי' עוסק בפרקמטיא והי' נותן לתוך פיו של יששכר והוא הי' אחוז בנצח שוק הימין שכן השוק תומך הגוף כנז' בפ' וישלח דף קע"א הרי דגל יהודה וחבריו אל הימין.

צפון במים שמאלא בימינא כלומר נמצא צפון שהוא דין כלול במים שהוא חסד שכן יהודא צפון דין בדרום שהוא מים חסד דהיינו שמאלא בימינא

שרא בימינא אור בן כנז' בפ' משפטים דף ק"ד וכן שמעון דאיהי שמאלא שם עון כדאיתא התם.

הכא אתדבק דרום באשא דרום ראובן וחבריו באשא לצד צפון שהוא אש ונמצא כללות שני ימין בשמאל שאחר שנכלל בכללות ראשון צפון במים שכבר גבר הימין והשמאל נכפף תחתיו עתה חזר ונכלל הימין בגבור' כללות שני ואין חשש שכבר תשש כחו של הגבור' בכללות ראשון אמנם יותר טוב הוא הכללות הראשון שמאלא בי ינא וז"ש וע"ד הא דאמרן והשבות אל לבבך לאכללא לון כחדא דוקא לכלול שמאלא בימינא לא בהיפוך

ות"ח ביומוי דדוד מלכא הוה מקרב כל אינון חיות שדי. ע"י מלחמת ד' שהי' לוחם הי' מכניע הקליפות והשרים למעל' ואח"כ לוחם באומתם למט' ואחרי הכנעת הקליפות בהכנעתם הי' מקרב כל חיות ברא דהיינו חיות השד' העליון שהם ד' חיות ארגמן אצל השד' העליון לשאוב מימי השפע כיון דאתא שלמה היו כל הקליפות מוכנעות ונשתדל להשלים הייחוד וז"ש כיון דאתא שלמה נפק ימא שהיא הים העליון מלכות ואשקי לון: עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון וסי' גר צדק וגומר עיין פ' שלח לך קס"ח א' פקודי רכ"ג א'. כחדא שמאלא בימינא קס"ב. וע"ד כתיב הוא פי' ולא הם כדלעיל כ"ו ב' דלית ביה שיעורא פי' כד"א לתבונתו אין מספר וזה כדברי האומר שהשיעור כבנין ועי' בפ' בראשית י"ח ב' ובגי' ובתרומה קל"ח א' פקודי רכ"ה ב'. ות"ח ביומוי דדוד וגומר עי' דף קמ"ה תנינייא וגומר ארגמ"ן. מסטרא דשמאלא ואתדבק בימינא וגומר ויחי רמ"ג בימינא ומקרב לון בשמאלא ל' ב' וישלח קע"א עכ"ל: