אור החמה על ספר הזהר ב:נד

תוספתא אשכול וגומר דא אימא עילאה בינ' ומלת הכופר לשון הכפרה שהיא מכפורת כדמסיק. וקרא' אימא שכמו שהאם תפוסים בה הבנים כך האשכול תלויים בו הענבים ונודע כי ו' ימי בראשית נקראים ענבים כאו' יין המשומר בענביו והם מציאותם אשר בבינה והיא אשכול אם שבה נכללות כל הספירות והם מלאים יין המשומר והיא אשכול להם וז"א דא אימא עילאה. והטעם שלענין הכפרה קראה אשכול לומר מה אשכול מתקשט וגומר הענין שיש בו עלין מכסין אותו וזמורות שמהם נתלה והתועלת נמשך לאכילת יש' ולא לאכילת עע"ז שמנסכין את יינו. כל התנאים אלו הם בבינה לענין הכפרה וז"ש הרי שכינתא וגומר עם היות שהיא עילאה היא שוכנת למטה במדות התחתונות ויש' שבים בה בתשוב' ע"י הכהן בסדר כפרתן וע"י היא מקשטת ומתקנת פגם בניה. והנה קישוטי' הם ראשונ' עלי הגפן דהיינו בגדים שהיא מתכסה בהם שהם ד' בגדי לבן יהו"ה וד' בגדי זהב אדני ומצד ח' בגדים אלו נקראת הוי"ה בניקוד אלהי"ם שדקותה מתלבש בסוד ת"ת ומ' והיינו עלין ועוד היא נתלית בזמורות האילן סוד החכמה שבו היא גדלה והיינו סוד הקרבנות הקרבין הבינה עם החכמה ועוד יש בגפן פרטים אחרים והיינו מיני כפרות מיני תכשיטין דכפרא לבנהא.

ואיהי קמת בהון בכל תיקונין אלין קמי מלכא חכמ' שהוא אב לספירות. ומיד וראיתיה לזכור ברית עולם עולם בינה לייחד החכמה עמה.

ויהיבת לן שאלתין דילה וגומר כי סוד י"ג ברכות של תפלה אמצעיות תקנו חז"ל על סוד שאלותיה שהיא שואלת לפני החכמה שגם אנו נתפלל בתפלתינו אלה השאלות להשפיעה ולהמשיך לה כענין הקרבן שהיא לקרב' למעל' כנז' והית' מכפרת על יש' כי תפלות כנגד תמידין תקנום וצריך שנשאל שאלותיה: ואעפ"י שהתפלה במלכות הכוונה שהתפלה מלכות שהיא התעוררו' אל הבינה ואין המלכות משוללת מהברכות והתפלה שבאור הבינה יש להאיר ולכך בתיקונה תיקוניה וז"ש בההוא שהבינה מתתקנת ומתיחד' עם החכמה המ' מתתקנת למטה דהיינו כל דינין דשכינתא תתאה וגומר והטעם מפני שהבינה שורש הדינים ובהיותם נמתקין בה הם נמתקין בת"ת דהיינו גבורה זרוע שמאל ובהיותם נמתקין בו נמתקים במלכות שהיא גבורה תתאה. דאיהי הוה"י אדנ"י שהם דין המורים על הנקב' ממט' למעל' בסוד אור חוזר ולכן בהתייחד הבינה למעלה הנז' כל דינין דשכינתא תתא' דאיהי הוה"י אדנ"י המורי' על הדין מתישרים בהוי"ה מיושרת דהיינו יהו"ה גם שם אדנ"י שהיא דינא מתלבש בשם יהו"ה ומתהפכת לרחמים ועם היות שהם דינין למטה תיקונם למעלה בשורש הדינים בבינה להלבינה וז"ש בכל דינין דא מתלבנין בשכינתא עילאה כנזכר ונתן טעם איך אפשר היות שם הוי"ה במלכות למטה ואמר ואיהי שכינתא הוה"י להט החרב וגומר הענין כי הוי"ה יו"ד רישא דחרבא ו' חרבא ה"ה תרין פיפיות דילה כנז' בתיקונים ולהט החרב הוא שם זה מתהפך משם יהו"ה לשם הוה"י לימין יהו"ה לשמאל הוה"י הכל לפי עניינה והיינו חרב נוקמת וגומר דהיינו ברית התורה אם לא בריתי יומם ולילה והיינו לשמור את דרך עץ החיים שהיא התור' והיינו דמתהפכא זמנין רחמים היינו הוי"ה ביושר כדי להשכיר מעץ החיים שם יהו"ה שבת"ת למחזיקים בה זמנין דינא הוה"י להענישם למתרפין מדברי תור' והיינו אנשים נשים הוי"ה ביושר זכר בהיפוך נקבה ואמר נשי' ואנשים לשון רבים מפני שהם שני שמות שם הת"ת ושם המ' והצדיקים מהפכין מדת הדין למדת רחמים היינו אנשים שתי הויו"ת שתי מדות ביושר והרשעים מהפכין מדת רחמים למדת הדין שתי הויות ב' מדות בהיפוך.

דהא איהו וגומר ירצה כי עיקר שם יהוה הוא מסטרא אילנא דחיי ותמיד ביושר וכן ג"כ שם אדני לעולם יו"ד לבסוף מהופך ואין עיקרו ישר והטעם ששם זה במלכות דהיינו עץ הדע' טוב המתהפך לרע לדין לרשעים אמנם נדע כי שם יהוה ברדתו אל שם אדני להעניש יהיה מתהפך הוה"י וכן שם אדני בעלותו אל שם יהוה להשכיר יהי' מתהפך ביושר ועתה לא יקשה מה שנמצא אותם בהיפוך וא"ת בשלמא מדת הדין מתהפכת למדת רחמים לתקן המדות בסוד הייחוד ולכך כל העולמות מאירים בייחוד והרחמים מתגלגלין בכל המדות אלא הרחמים מתהפכין לדין למה יספיק מדת הדין להענישו לז"א לאינון דעברי על פתגמי אורייתא והענין כי המצות ודברי תורה הם נמשכים מכל הספירות כדי שכולם יתייחדו בקיום התורה והעובר עליהם ג"כ פוגם בכל הספי' ולזה צריך עם היות המדה רחמים תתהפך לו לאכזר להענישו להטהר המדה מפגם שפגם בה וז"ש פתגמי אורייתא.

ועץ דא וגומר הכוונה כי שם יהוה חרב ודאי הוא בת"ת בינוני סתם אמנם סבת ההפוך לדין או לרחמים תלוי בשתי אותיות ה"ה שבשם אם יהיה עץ החיים נטוע בעיקרו שהיא הבינ' אז הבינה שהיא עולם הבא שאין שם הוי"ה משתנית בה אלא נקרא ככתבו כדפי' רז"ל כי בעולם הבא נקרא הוי"ה ונכתב הוי"ה וז"ש ועץ דא שם הוי"ה בעלמ' דאתי בינה שאין שם אלא צדיקים וכדי ליתן להם שכרם כי שם מקום השכר לכן כל שמהן בין שם הכתיבה בין שם הקריאה מתהפכין לרחמי כי נכתב הוי"ה ונקרא הוי"ה ובג"ד אוקמוה לא כהעולם וגומר כדפי' ובג"ד בינה איהי להט החרב המהפכת שם אדני שם הויה ולכך נקרא כמו שנכתב דהיינו דמתהפכת מדינ' לרחמי. וההיפוך השני מלכות להט החרב המתהפכת דהיינו למידן לרשיעייא בעלמא דין א"כ נכתב יהו"ה ונקרא אדנ"י להורות שנתהפך לשם הוה"י כסדר שם אדני.

אבל מעץ הדעת טוב ורע וגומר היינו היפוך אחר פי' ג' אל להט החרב המתהפכת דהיינו להט מההוא חרב שהיא מ' והלהט הוא הקליפה היורד למטה והמתהפכת אהדר אל הלהט והיינו רע היורד מהטוב שעץ הדעת טוב דא מטטרון ורע דא סמאל הנק' איש ההפוכות ומתהפך פעמים נשים טמא ופעמים אנשים טהור שיש מטה שהוא סוד מטטרון עצמו פעמים מ"ט ה' מ"ט פנים טהור ופעמים מ"ט פנים טמא סמאל המתהפך לנחש. ובג"ד ויגד יעקב לרחל נתן לה סימנין שלא תתחלף בשדה ובג"ד אוקמוה רבנן דלי' ליה לבר נש לשמשא וגומר שלא תבא לו שם במקומ' שדה וע"י הדבור והקול ירגיש בסימניה ותסתלק השדה ועל דרך נסתר ירצה כי צריך האדם לספר עם אשתו לקרבא בשעת תשמיש אל צד הטוב אל עץ הדעת טוב ותהי' אשה ולא תהיה מחשבתה רעה ותהיה שדה וע"י דברי קדושה תקרבה וכן ויגד יעקב לרחל שמסר לה סימנים להבדל ממעשה אביה ולקרבה אל התשובה להבדילה מע"ז וכאלו גיירה וביאר טעם לנז' כמו שהשרשים העליונים מתהפכין מרחמים לדין כן הענפים שהם למטה להט מההוא חרב הנז' מתהפכת מטוב לרע מקדושה לטומא' כנז' ואתמר דמכשפי פרעה דכתיב ויעשו כן החרטומים בלהטיהם דהיינו להט שהם אחוזים בו שהיא להט החרב הנז' ולא בלהט סתם אלא למטה באותם ענפי הלהט שהם נאחזים באותו הלהט הוו מתהפכין אינון מטות דעץ הרע לנחשים דהיינו החצוני' הנאחזים בו מאותו הצד בחוץ יכלו החרטומים להפך וז"ש מסטרא דאלין הפוכין יכלין להתהפכא. הרמ"ק זלה"ה: