אור החמה על ספר הזהר ב:תקכד

ואי לא אודי הם תרתי לריעותא א' שאין חלק לחצוני ומיד מעורר עליו מדנים. ב' שכיון שלא התודה יכיל ליה שלא נתכפר ונמצא שאין ייחודו ייחוד מפני שיעורר החצוני מדנים עליו ונעשה נרגן מפריד אלוף. אמנם אי אודי קשיר קשרן ואתברכן עילאין ותתאין ולית מאן דימחי בידיה:

ומההוא צלותא חולקא דסט"א שנבדל לה להתפרנס ממנו הוא כל אינון חובין וחטאין דאודי עלייהו ונטיל לון לחולקיה מפני שהם חלק שמרים לפרנסתו לאו' ותשליך במצולות ים שהם החצונים כל חטאתם דהיינו ונשא השעיר עליו את כל עונותם" ואי ההוא בר נש תב לסרחנוי וגומר הענין אם יעשה האדם עביר' והתודה אז שעבד עצמו אל הב"ד העליון וגוזרין עליו יסורים למרק כאין יסורין לכפרה אלא עם הוידוי ואז גוזרים להפרע ממנו בכך וכך יסורים והם שמחים בכח הדין הנשפע אליה' לייסרו כדי רשעתו בב"ד העליון ואם לא התודה לא שעבד עצמו אל ב"ד העליון ולא גזרו עליו עונש שאין יסורין לכפרה אלא עם הוידוי כענין בא ליטהר ע"י וידוי מסייעים אותו כי ע"י וידוי מסייעים אותו ביסורים ליטהר. אמנם אם לא התודה לא גרם זה ולפיכך הם מערערים על יחודו שייחד ועל דרך אם עשה אדם עבירה ושנה בה הרי מה שהתודה אינו מועיל מפני שלא עזב חטאו ולזה מיד כשהתודה פעם ראשונה גזרו עליו יסורים כך וכך ונשפע הפגם למטה חזר ופגם שנית מבטלין הדין מאחר ששנה באולתו ולא שב מיד חוזרים על החצונים ומבטלין הכח המסור להם ועוקרין אותו מידו מפני שלא שב בתשובה והרי אלו אז הם מעוררים עליו דין וז"ש ואי ההוא בר נש תב לסורחנוי ווי ליה דכולהו נטלי לון אותו חלק שהשפיעו לחצונים חוזרים ונוטלים מהם אם כדי שיהיה נוסף עם השני אם מפני שאין טהרתו טהרה ולזה כדין אבאיש ליה ואתהפך וגו':

ורזא דא הכי נמי קורבנא כדמסיק שהקרבן עולה ומייחד ממטה למעלה כעין התפלה והוידוי יורד ומוריד הפגם ממעלה למטה ומבדילו ורוחצו ומשליכו אל תוך מצולות ים אל החצונים, ואו' בהודא' על ההוא בשרא הורה שהבשר שהוא הגשמי נושא את כל עונותיו אל ארץ גזרה כי הוא חלקם:

אם רעב שונאך החצוני האכילהו לחם חקו בהיות האדם מתודה על עונותיו ואם צמא מאש הדין שינק ונתחמם השקהו מים שירחץ צואת מעשיו וישקהו כי גחלים אתה חותה על ראשו היינו כחות הדין הנבערים כגחלים אתה חותה על ראשו כי ראש השונא הוא מקום יניקתו ואתה חותה. גחלים אליך כדי שלא יהיה לו כח בדין לערער:

צלותא דאיהי שלמא לעילא בזולת שהענין כדי שיכלול הייחוד צריך הכוונה בתיקוני התפלה כנזכר עוד יש לה כוונה כוללת דרך כלל והענין דכיון דאיהי שלמא לעיל' דהיינו שמייחד כל הכחות ונותנת שלום ביניהם דרך כלל הוא בגין דאצטריך צלותא מגו מחשבה שמחשב במלות במקום רמיזתה וג"כ צריך שיהי' בחשק לבו על אותם הדברים שבמחשבתו לקשרם ולייחדם וישעו וחפצו שם ובאלו העניינים רומזי' בסוד החכמה והבינה כי המחשבה החכמה ורעותא בינה. ועוד צריך קלא שיהיה קול מה ולא ישמע לזולתו אמנם מציאות קול דבר מה צריך שענין הקול הוא בסוד הת"ת והקול הזה יהיה בו פסוק מלות התפלה דהיינו דבור מ' והם סוד ארבעה אותיות שבשם י' מחשבה ה' רעותא דלבא ו' קלא ה' מלה ודבור והיינו כדי שע"י התפלה ממש למעבד שלימו וקשורא לעילא שלימו שיהיו ד' אלו בתפלתו שיהיה מציאות עליון ארבעתם וג"כ קשירו קשרם יחד כעין שהוא קושרם למטה והטעם כגוונא דנפקא שלימו מעילא לתתא שהאור העליון נובע מחכמה לבינה לת"ת למ' והיינו שלימו וקשורא שמתקשרת מדה במד' בדין אצטריך התפלה העולה להתעורר הענין הזה מתתא לעילא לקשרא קשרא כדקא יאות כנזכר:

אלין ארבע מקשרין קשרין כלומר יתהוה מהם מציאות רוחניות אחד העולה למעלה בהיכלו' ומקשרין קשרין הם גורמין להתקשר אלו הכחות אלו באלו ולבתר דקשירו קשרין כחדא שנתאחדו ההיכלות יתד אתעבידו כולהו ההיכלות קשורם רתיכא חדא לאשרא' עלייהו סכינתא ואחר ששכינה קשורה כאן בסוד התפל' מכאן ולמעלה השכינה עולה והתפלה עולה וקושרת למעלה ואתעבידו אלו שהם בסוד התפלה ד' סמכין לאתעטרא בהו שכינה והיינו מעולם העליון דאצילות והם סוד מרכבה דאצילות שהשכינה מתעטרת בהם והם סמכין מלמעלה ושכינתא אסתמיך עלייהו להסתלק ולהקשר בסוד קשר המ' בת"ת ות"ת בבינה ובינה בחכמה דהיינו קשרין עילאין דאצילות וסדר קשר האצילו' הוא מחשבה אפיק רעותא אחר שיצת' מפנימיות החכמה אפיק קלא דאשתמע שהוא מתגלה לא בסוד הדעת וזה הקול סליק לקשרא קשרין מתתא לעילא וגומר דהיינו קשר האצי' ביצירה: ולזה קלא דאיהו קשיר קשרין נמשכין ברכאן בסוד הזכר מעיל' לתתא וכלהו בלחישו כי עתה מה שנמשך מלמעל' על שניהם דהיינו ברכאן מלמעלה אחר קשר זכר ונקבה הוא סוד קול בחשאי וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרה"ו זלה"ה כתב. כי כפשע ביני וגומר זה יובן בפסוק כמעט שכנ' דומה נפשי המבואר בפרשת בראשית ח' ב' והוא בסוד זכו שפע לא זכו פשע. עכ"ל: