אור החמה על ספר הזהר ב:תקכא

היכלא שביעאה דהיינו היכל קדש הקדשי' איהו מקורא דחיי מפני שערך הבינה לספי' הוא היכל זה להיכלות ועם היות שבספי' יש על הבינה מדרגות בהיכלות א"א לפרש כן מפני שהיכל זה ראש להיכלות שאינן אלא ז' והיינו איהו היכלא קדמאה שירותא דכולא והוא בסוד הכללות נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן בענין שהמ' עולה אל הבינה כך היכל לבנת הספיר שהוא שביעי ממטה למעלה עולה אל היכל קדש הקדשים שהוא שביעי ממטה למעלה וז"ש ולנטלא שביעא' מתתא לאתחברא דא בדא שביעאה בשביעאה ועם היותם שני הקצוות יש לשניהם יחס דהאי מהאי דלתתא עייל מאן דעייל להיכלא עילאה ולכך יתקשר ויתייחס היכל ז' להיכל ז' ורצה בזה משום דמלת ברוך בסוד המשכת הברכות והשפע בכל הנמצאים הרבים שהם עיקר בהיכל לבנת הספיר כדפירשנו לעיל מה רבו מעשיך ה' והיינו בהיכל קדש הקדשים והוא מן הקצה אל הקצה לכך ייחסם יחד כנז' שביעאה בשביעאה:

ברוך רבוייא וגו' רצה לייחס ברוך על כל הנמצאות הנכללים בהיכל קדש הקדשים והוא ששם נכללים מהיכל לבנת הספיר ולמעלה כל רבוייא וגו' דרזא דקדש הקדשי' ששם באותה נקודה נכלל מא"ס עד המלכות. דשריה בגוייהו דגניזו בתוך אלו הנכללים יגנז אור הספירות בהעלם גדול וכדין איקרון ברוך דהיינו שכולל מראש עליון עד נקודה אחרונה בסוד התלבש אצילות ביצירה בכללות היכל קדש הקדשים כנז': רבויין כללות הנמצאות התחתונות: ברכאן שהברכות באות עליהם. ראזין דהיינו דקות הספירות ואור עליון המתלבש בהם והכל אשתלים בהו יחד כנז':

אתה עטורא היינו שהמ' מתעטרת בענפי אורות כ"ב אותיות הנעלמות למעלה וז"ש דסתימו דאתוון והיינו א"ת מאלף ועד תיו והם ביושר מפני דכליל לון מעילא לתתא וכניש לון בגויה והיינו ה' את"ה וסדר המלה א"ת אלפא ביתא ביושר מלמעלה נכנסת באות ה' והיינו סוד הכריעה בברוך להמשיך הכחות העליונים מלמעלה בה והיינו את"ה שהכל בה מלמעלה כ"ב אתוון ואח"כ או' ה' דהיינו שהיא מקושטת בעליונים ותחתונים ובאה ועולה בשם יהו"ד אל המלך כי כל הזוקף זוקף וגו' וז"ש וכד איהו בשלימו בתיקוניה בסוד היסוד דאחיד בה סלקא לאתעטרא לעילא בת"ת והיינו ובזה ביסוד הנערה מ' מצד ההיכלות ז' הנערות באה אל המלך וגו':

אלדינ"ו הוא סוד הבינה למעלה בסוד החכמה דהיינו יהו"ד אלדינ"ו וז"ש דא איהו קשורא דמלכא עילאה בינה הנק' אלדינ"ו לעילא בסוד החכמה דהיינו ה': בהאי בסוד קשר זה כד הנערה מ' בנערותיה באה אל המלך ת"ת ומוצא אותו שעולה וקושר חכמה בבינה דהיינו אלדינ"ו את כל אשר תאמר ינתן לה מבית המלך דהיינו בינה בית אל החכמה בסוד הדעת והיינו מקורות ג' אבות הנעלמים בבינה ומשם נפתחים לה וז"ש דא רזא דאבהן סוד מקורם הנעלם למעלה ולכך קאמר אלהי אברהם אלהי יצחק אלהי יעקב כי מלת אלהי אלהי מורה על המקור מהבינה ולמעלה אמנם השתא מפרש אלהי במ' למטה ואמר כמה דהאי נערה לא אשתבקת מתתאי שהם ז' נערות הכלולות בה ואחוזות ונכללות בהיכל קדש הקדשים הכי נמי לא אשתבקת מאבהן לעלמין דהיינו או' ואלהי אבותינו דהיינו מ' אלד"י הנקשרת בג' אבות והיינו אבותינו בכינוי * תי' אלדינו נ' טעות וצ"ל נ"ו אלדינ"ו מורה על תמידות מציאותם בנו דהיינו לא אשתבקת מאבהן לעלמין שתמיד הם אבותינו קנויים לנו דאיהו אחידת בהון לנטרא לון דהיינו שהיא שמירת הדרך ששפע האבות נשמר על ידה ומתעלם בתוכה והיינו לנטרא לון ולהעלימם ואח"כ בגין דיתברכון כל חד מינה בעי לאדכרא לה על כל חד וחד והיינו אלהי אברהם ופותח מקורו אלהי יצחק ופותח מקורו כנז' והיינו לאדכרא לה על כל חד וחד ולפי שאין שבחם בפרטם אלא בכללותם יחד כדי שיתמזגו לכך ולבתר יתכנשון כולהון בחבורא חדא דהיינו כדי שיהיו האבות מעוטרים בה ואפשר דהיינו שם הא"ל שהיא מ' כאו' א"ל זועם והיינו הא"ל שהיא מ' הגדול חסד הגבור גבורה והנורא ת"ת והיינו הא כולהו. כחדא בשם הא"ל ולזה עתה בחברתה מרכבה מרובעת לסלקא לעילא לקבל אור עליון: בקדמיתא כשאמר אלהי אבותינו וגו' היה מעילא מהבינה לתתא בג' אבות בה והשתא האל הגדול הוא מתתא לעילא מפני שהם בסוד הבינה מיוחדים יחד במקור הפנימי וז"ש לאכללא לון כחדא. וכיון דאמר הא"ל שהיא המ' הגדול וגו' כלילן כולהו בה ומסתלקים למעלה בסוד הבינה וכדין אל עליון דהיינו שנכללה בכתר עליון ושם גומל חסדים טובים שכולם שם עמה הם חסדים אין דין כלל והיינו אומר כללא דכולא יחד דאשתכחו כחדא בתוכיותה מיוחדים. ואומ' נ"א דאשתהו בהדה דהיינו שהם מתעכבים בתוכיותה עד התאחדם ואתברכון בהדה בסוד סילוקה אל הגבורה למעלה לאל עליון בכתר:

ולבתר שארי לון יר' מלת גומל כמו ויגמול שקדים דהיינו שארי לון ואפיק לון והם יוצאים מאותה הבחינה העליונה בסוד בחינתה בעמקי הבינה יוצאים למטה והם מתברכאן מגווה יר' ממה שנכללו בתוכיותה ולכך כורע להמשיכם למטה והיינו או' ההוא השתחוא' דאמר ברוך אתה כנז' לעיל ברוך כללות כל המציאות כולו אתה תיקוניה בכ"ב אותיות יהו"ד סוד קשורה במקור עליון שהוא סוד הת"ת עולה עד אין תכלית כנז' מגן הם ג' אבות הכא נפקי כולהו דהיינו אותיות מג"ן מיכאל גבריאל נוריאל סוד חגית ובכללא דימינא דהיינו אברהם גובר החסד ומאיר בכולם וכולהו מצדו מתברכן כדקא חזי:

ת"ח היכלא שביעאה דא שהיא מ' בחינת קדש הקדשים רזא דמהימנותא דמלכא עילאה שהיא הבינה המתלבשת בו כנז' בסוד הספי' בהיכלות ולזה בסוד הבינה שבתוכו מתעטרין ביה אבהן כדקאמ' ואתכלילו ביה בענין שהמ' היכל ז' כוללת אותם בבחינת הבינה המתעלמת בתוכה ובעי לאפקא לון איהו היכלא דא כד אפיק לון מברכאן בגין האי נערה שאינם מתברכין מלמעלה אלא בסבתה כדין אחידת בהו סוד הנערה עצם ההיכלות בכל אינון ברכאן דאצילות שנתגלו:

ואע"ג דהא אתכלילו היכלין בהיכלין אצילות ביצירה אהבה באהבה אברהם ושרה יצחק ורבקה עכ"ז היא בחינה נוספת שהם יוצאים מאת הבינה שקבלו אור עליון ולזה יוצאים מאותה הבחינה הנעלמת ויהנה עוד בחינת הנערה מאותם הברכות שקבלו משם וז"ש והשתא אתאחידו באינון ברכאן כחדא שהם ברכות נעלמות מהמקור הנעלם למעלה בסוד הבינה ומה שלמעלה ממנה:

והאי איהו היכלא שביעאה שהרמז בשמות להאחז בו הוא יד שבו כנזכר לעיל הוא שם בוכ"ו הוא תמורת אהי"ה אותיות שניות להם כי אהי"ה הוא בבינה תמורתו בהיכל ז' דיציר' בוכ"ו כי כבר נתבאר בתיקוני' סוד התמורה שהוא במטטרו"ן ורמז השם בפרטות הוא ברכה מימין וחסד ודאי כ"ח גבורה ת"ת משפט וברכה בבינה או במ' ירמוז ברכה בינה וג' אבות חסד כח ומשפט והיינו מלת אהי"ה הא אנא קאים למהוי בג' אבות המתגלים והיינו ד' אותיות אהי"ה שהם א' חסד ה' גבורה י' ת"ת ה' מ' והיינו אומ' כללא דאבהן ודא דמתחברא עמהון דאיקרי ברכה דהיינו מ' והרי הם יוצאים מכללות ההיכל הז' ומתפשטין לשאר ההיכלות כל א' וא' אל היכל שלו ולזה באו' מגן אברהם כמו שבענין המדות ג' אבות כלולים בחסד כך בהיכלות הם סוד היכל אהבה שהוא החמישי ועם היות שהיה ראוי להתקשר בהיכל ו' היכל הרצון הקודם לה' והיה ראוי שיאמר מגן יעקב ולז"א ואיהו חמשאה לאתקשרא ברחימו דברכאן דימינא וכמו שלמעלה באצילות יקדם החסד והכי אצטריך מעילא לתתא בהיכלות לאתברכא בקדמיתא היכל ה' עם היות שהששי קודם אליו מטעם היות היכלא בהיכלא דהיינו אצילות ביצירה חסד בהיכל אהבה ועם היות שבתחלה קבלו כולם כאחד השתא הדרינן אל הסדר והיינו אומ' והשתא נטלי ברכאן לאשתכחא אלין מקדמת אלין דהיינו ברכה ראשונ' כולם כאחד ואח"כ יתברכו כל א' וא' כסדר מציאותם ויקדם א' אל חבירו ולזה יקדם היכל אהבה אל היכל הרצון אעפ"י שא"א לקבל ברכה היכל אהבה אם לא יקבל תחלה היכל הרצון וז"ש ואע"ג דאית דנטיל בקדמיתא כאן העביר הסדר מטעם שהחסד בספי' מקבל תחלה כנזכר וכיון שהעביר הסדר להיכל אהבה מן הטעם הנזכר העביר ג"כ להיכל זכות וז"ש כיון דאשתכחו מסטרא דימינא חסד ראשון לבינה ולזה היו בהיכלא חמישאה שארי ג"כ לאחדא בסטר שמאלא ברזא דא אתה גבור והאי איהו חבורא דהיינו גבורה עליונה בהיכל זכות גבורה תתאה היינו רמז אתה גבור ואח"כ אתה קדוש דהיינו היכל הרצון חבורא אתה דהיינו מ' כנזכר גבורה תתאה וגבור שהוא הזכר דרועא שמאלא והיינו תרין דינין יצחק ורבקה כנז"ל ועם היות שעצם הברכה היא רחמים רובה אין דוחק משום דכיון דאתמשכן ברכאן שהרי עתה נפתחו המקורות העליונים כנז' אתכליל ברחמי גבורה מזוגה ואשתכחו בההוא סטרא דהיינו בחינת הדין כולא כחדא זכר ונקבה בבחי' הדין דהיינו מחיה וגו' והיינו דמברכין ועתיד להחיותכם בדין:

סומך נופלים ומתיר אסורים בידי אויבים והתרתם מן השמאל הקורע ושובר מנעולי בריחי אסוריו כאו' כי שבר דלתות וגומר ומפני שהוא בעולם התמורה הוא ברזא דשמא קדישא דאקרי אכדט"ם תמורת שם אלדי"ם שם הגבורה ופי' טעם התמורה ואמר בגין דאלין אתוון דהיינו אלי"ם סלקין לאתעטרא לעילא בסוד הבינה כדמסיק ומתמתק דינם בסוד חיי הבינה והדין מתנער למטה ולזה שם זה הוא יורד וגרע אתוון לאחדא לגריעו שהוא אוחז בדינו כל המדרגות התחתונות בעלי הדין אמנם שם אלי"ם עולה ומסתלק בענין ששם אלי"ם סתם ממוצע בין אלי"ם חיים ובין אכדט"ם. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. ברוך רבוייא דכלהו תתאי וגומר פירש ב' פי' בברוך חד מתתא לעילא וחד מעילא לתתא דהיינו ברוך מכתר עד המ' כנז' בתיקונים וכל זה בהיכל קדש הקדשים. בוכ"ו אותיות שניות דאהי"ה וז"א ורזא דא אהי"ה וגו' והנה כל אלו הד' אותיות בוכ"ו נק' ישרים ופנים כי הם הולכים דרך א"ב ה"ו י"כ היו אבל יש חילוף אחר עד"ז שנק' אחור ולמפרע והוא שם אכדט"ם היוצא משם אלדי"ם וז"א רזא איהו באתוון דשמא דאיקרי אלדי"ם. בגין דאלין אתוון סלקין פי' אלדי"ם עולה אכדט"ם יורד ולכך בא בתמורה כי אלדי"ם היה משותף כנודע עד אלדים אחרים וכדי לגרוע מזה ה' סתם הרומז אל הדינים מחליף אותו באכדט"ם שהוא בגריעו שאם לא היה מחליף הי' דין גמור. עכ"ל:

גליון כל אשר תאמר ינתן לה פירוש משאלותיה ששאלה לצורך תחתונים. גומל חסדים טובים וגו' פי' מלשון הגמל וזהו ואפיק לון אחר שהשקה אותם מחלב הקדוש והטהור וזהו ואפיק וגומר א"נ מל' ויגמול שקדים וז"ש שארי לון: י"ס דגרסי כמה דהאי נערה לא אשתבקת מתתאי הכי נמי האי לא אשתבקת מאבהן לעלמין וגו' ופי' שכמו שמ' לא אשתבקת מהתחתונים כמו כן האי דהיינו מנכא עילאה דהיינו הבינה הנק' אלדינו לא אשתבקת מאבהן כי לעולם אחוזים בה ולזה אמר בכלם אלהי אלהי להורות על אחיזתם בה ודוק וטעום נופת צופים לחכך. עכ"ל: