אור החמה על ספר הזהר ב:תקיח

מסטרא דיוסף הוא יחוד תחתון בערך הת"ת וז"ש דאיהו לתתא בסיומא דגופא ואין ראוי שישאב חיים לעליונים אלא דרך פתח עליון שהם ב' פתחים אל הגוף הפה דרך בו נשיקין והיסוד דרך בו הייחוד שהוא משם ג"כ נוטל רוח חיי הגופים התחתונים דהיינו רוחין ונשמתין לארקא לתתא להאי עלמא שהוא חיי התחתונים אמנם הוא הויה חדשה שמתילדת בנקבה והוא מציאות מחודש יפה בערך התחתונים ממציאות רוחא דחיי בערך העליונים והיינו דמסיק אחר שפי' עניינם מצד הת"ת היות שני יחודים אלו העליון נראה משובח מחבירו בערך הנקבה הם להפך וז"ש אלין תרין סטרין בבחינת הזכר כדפירשנו מתפרשין לתרין סטרין מצד המ' לסטרא דיעקב אתפשט יורד למטה אינו בחי' פנימית א"כ צריך שיהיה בהיכל הששי מלה כדי שיתפשט ויהב תוקפא לנבעא להחיות בו כל הכחות הדקים שאין בהם נשמה שהם המלאכים אלא הם רוחניים מתקיימין ומנהיגים העולם בסוד רוח חיוני שהיא מתלבש בהם וזולתי אותו רוח אין להם מציאות קיום ולא הנהגה וז"ש לנבעא באינון שדים שהוא סוד א"ל שד"י שבהיכל אהבה דאתמליין מהיכל הרצון מההוא רוחא דחיי בעוד שנקשרים ההיכלות אלו באלו לשאוב הרוח החיוני מלמעלה. ויניק בהו אחר מלואם לאינון מלאכים קדישין דאינון חיין וקיימין לעלמין ולזה אין להם נשמה מתלבשת בגוף אלא כולם שכל ונשמה ומזונם וקיומם וכחם לפעול הוא רוח זה הנשאב מהת"ת.

סטרא דיוסף אעיל בתיאובתא בהיכל נעלם היכל הז' ויהב תוקפא לגו שרוח חיוני נעלם זה יהיה לו כח להתהוות כדי שירד סודו למטה אל הגוף הגשמי הזה ויחייהו ויקימהו עם היות שהוא גשם מת וז"ש ועביד נשמתין ורוחין לנחתא לתתא לאתזנא בהו בני עלמא שקיום הגוף ומזונו בסוד החיים העליונים וחלק אלוה ממעל הוא סוד הנשמה:

וע"ד קיימין תרין סטרין אלין שהם נבדלים זה מזה דא לעילא בבחינת הזכר משום דאיהו לאתזנא לעילא ומזון העליונים משם ודא לתתא ביסוד מצד הזכר משום דאיהו למיזן לתתא אמנם בחינת המ' הם להפך מפני שעצם אור עליון מתפשט ומתלבש ברוחניים ומנהיגם ומקיימם ולזה הם שולטים בנשמה לא מצד עצמם אלא מצד רוח חיוני עליון שהוא מתלבש בהם ובתחתונים מתהוה הרוח החיוני הויה שתבדל ותולד ותרד אליהם למטה והיא חלק הרוח החיוני המתלבש במלאך ומקיימו ובצד מה הנשמה והרוח החיוני שבמלאך הכל א' וחד רזא איהו בבחינת הרוח המתעלם כנז'.

ועכ"ד יוסף זן לכל גופא דנוקבא ואשקי לה השקאה לא הולדה והיינו זן בערך מזון ואכילה ואשקי ליה בערך שתיה ועם היות שנייחס הענין אל הת"ת אין היסוד משולל מזה. ומאי רוחא דחיי דהיינו זיו התפשטות החיים בתוכיות המדות הוא מזונם והשקאתם ושפעם באתדבקותא דיעקב דהיינו נשיקין בקרוב. וביה אתדבק האי ארון הברית שהוא מ' בסוד ברעותא דלעילא שהרצון העליון לבד מתעורר ונחית ההוא רוח דחיי לתתא בההוא אתדבקותא דיוסף שהוא אמצעי כנז' וכד אתחבר כולא כחדא ג' עניינים אתדבקותא דיעקב ונחיתו דרוחא דחיי והאמצעי שהוא יוסף לקשר הכל במ' למטה אתמליין אינון שדים שהם שתי בחינות במ' גבורה כלולה בחסד ומתגלים בהיכל אהבה בסוד א"ל שד"י. למהוי כולא חד שכל היחודים יהיו ענין א' ולא יהיה הבדל ביניהם:

ת"ח האי היכלא וגו' אתא לתרץ ענין א' שקשה בזה שהרי אצילות עליון הוא ענין סתום ונעלם ומיוחד וההיכלות אפי' שיתקשרו ויתאחדו כנז' עכ"ז הם נפרדים דהיינו עולם המלאכים א"כ איך נייחס למ' אבריה ופרקיה בעולם המלאכים הנפרדים לנמצאים רבים ולז"א ת"ח האי היכלא שהוא היכל קדש הקדשים כד אלין רוחין קדישין והם ז' רוחין ההיכלות שכל רוח ורוח כלל כל פרטי ההיכל וסבה אליהם וכל אינון רתיכין הם כמה מינים המתפשטים בכל היכל והיכל כלהו קא מתייחדי כחדא כנז' היכל לבנת הספיר מקבץ חלקיו ונקשר עם ההיכל הא' ונכנס ועולה אל היכל נוגה וכן כולם עד הכנס הכל בהיכל קדש הקדשי' והיינו או' ואשתכחו בקשורא חדא כדין האי רוחא עילאה דכלהו דהיינו סוד כסא הכבוד שהשכינה מקננת בתוכה דאיהו נקודה חדא ירצה הבחינה הנעלמת מהכל שנעשית נקודה סתימא בערך ההיכלות המתפשטים והנקודה הזאת נעשית נשמה מתלבשת בתוך ההיכלות וז"ש אסתים בהו ולא אתגליא מפני היותה מסתתרת בתוך ההיכלות הנגלים בערכה. ואתעביד רוחא דסתים דכולא כגוונא עילאה ירצה בערך הא"ס אל הנאצלים כך ערך המ' המתלבש בבריאה נערכת אל היצירה. וסימניך אגוזא שיש לה ד' מוחין ויש נקודה אמצעית בין הד' שהיא מתפשטת בתוך הד' והיא מסתתרת לעצמה בהם ועם היותם נפרדין לד' היא מיוחדת אחת ודאי ובזה נתקנה השאלה:

ייחודא בקשורא דכולא כדקאמר כלומר אחר הקשר הנז' המתייחד שם הוא אצילות הזכר לאתקשרא דא בדא ת"ת במ' למהוי כולא שלים בשלימו דכר ונוקבא כחדא יר' יש שלמות שאינו נמצא אליהם בייחוודם וז"ש לאתקשרא דא בדא למהוי כולא שלים בשלימו שמשתלמין ע"י היחוד הזה וימצא היחוד נכלל יצירה בבריאה אצילות:

כגוונא דא קורבנא סלקא ליחדא שעולה ומיחד כל הבחי' הנז' ולאסתפקא כל חד וחד כדקא חזי ליה הראוי לאצילות לאצילות והראוי לבריאה לבריאה וכן ליצירה וזה בסוד עשן העול' ממטה למעלה והוא עב וגשמי הוא מזדכך ונכנס בהיכלות וקושר היכל אל היכל ועולה אמנם בעולם הדקות אין הקשר בגשמי אלא ע"י כהנא דאיהו ימינא תופס בחסד בקשורא דיחודא ליחד באצילות ברעותא דהיינו הכוונה שהיה הכהן מכוון בשעת הקרבן וזה נשמה למעשה הקרבן לעלות אל המחשבה העליונה. ולואי בשירתא שהוא מעשה רוחני המזדכך וגורם למטה מכוונת הכהן דהיינו הכהן באצילות. ולוים בשיר דא כליל בדא היכלא בהיכלא רוחא ברוחא עד דמתחברן באתרייהו שייפא בשייפא דהיינו חסד שבת"ת בחסד שבמ' וכיוצא למהוי כולא כליל כחדא כדקא יאות כנז' ועד כאן מעשה בני אדם שהם פועלים בסוד הכוונה ומעשה המצוה באבי"ע אמנם יש למעלה מזה סוד הארת א"ס בהם שאין ענין זה תלוי בכוונה וכ"ש לא במעשה לז"א דכד אשתלים כולא כחדא שייפין עילאין בתתאין בסוד הקשר הנז' אין צריך עוד מעשה אלא מאליו:

כדין נשמתא עילא' דכולא שהוא א"ס נשמ' לנשמות אתערת ועאלת בכלהו ונהיר לכלא ירצה שאין הארתו מעילה לעלול אלא עאלת בכלהו יחד כי לפניו כולם שוים ולכך נהיר לכולא שכולם קשורי' כאחד באחדות שוה כנז' וכלהו מתברכין עילאין ותתאין שאר העולמות שהם יונקים מהם. והשתא מפרש פרט הענין ואמר וההוא דלא אתידע וגו' והנה ענין היחוד הזה הוא כוונת כל תפלותינו אם הייחוד הזה נעשה מיד תפלה מתקבלת כרגע ולזה צריך להאריך בתפלה עד היות זה הקשר והייחוד מתקיים:

וע"ד משה הוה ידע לסדרא סדורא דמאריה לקשר המדרגות מכל בני עלמא עם היות שהאבות תקנו סדר תפלות עכ"ז משה אומן בסדר ריצוי המדרגות להקשר אלו באלו ולזה כד אצטריך לארכא אריך והיה מרבה ומפציר בתפלה עד שיתרצה ויתקשרו ההיכלות וגו' אמנם בשעת ריצוי שההיכלות מתקשרות כרגע ואין ראוי לאדם להיותו מתעכב שם שאין היחוד נעשה בעוד שאיש שם כאו' וכל אדם לא יהיה באהל מועד וגו' ולזה היה מקצר אל נא וגו':

רזא דמלה מאן דאריך באתר דבעי לקצרא דהיינו שהיחוד קרוב לדבר ובהתעוררות מועט הוא נגמר אם מתעכב שם בתפלה הוא נרגן מפריד אלוף ולזה בעי לקצרא ואם מפריד אתי ליה כאב לב דהיינו שכינה וגורם כאב לב ח"ו ודין מחמת החצונים שהם מתעוררי' מפני שהוא מפריד אלוף והיינו דמסיק בגין דאיהו אתר דבעי לקצרא ולא לארכא ביה מפני שכל הטורח הוא להעלות ההיכלות אלו באלו ולקשרם יחד עם האצילות וזה מעצמו נעשה דהא כולא קאים לעילא ושאר הייחוד קל מהרה נעשה לכך בעי דלא לאמשכא ליה לקשרא ליה בקשורא דלעילא בלא אריכו שמאליו הוא נגמר למהוי כלא חד בייחודא חד וגו'. מהרמ"ק זלה"ה: