אור החמה על ספר הזהר ב:תקיז

עולם עילאה היינו מלת עולם המתייחס אל הבינה ואמר כי ענין עליה והעלם הבינה יהיה ביתרון גדול מפני שהיא בעצמה עליונה ונעלמת וז"ש עולם עילאה מחמת עצמה עליונה דסליק ואסתתר ברעות' עילאה הוא הכתר רצון עליון ודאי ועוד מסתתר גו טמירו עילאה דהיינו בחינת הכתר המתאחד בא"ס דכל טמירין שם מתעלמין כל בחינות הנמצאות להדבק בממציאם:

דלא אתידע אפי' בסוד הדעת הנעלם ולא אתגלי בגילוי המציאות למטה ולית מאן דידע ליה אלא הוא יודע את עצמו:

פרוכתא דפרסא וגו' השתא שיש בהיכל זה פרסא היא פרוכת המבדיל בין הכרובים שהם מטטרו"ן סנדלפו"ן אל שאר ההיכל ואלו הכרובין הם נעלמים ומהם ולמעלה סוד כסא הכבוד הנעלמת והוא כעין א"ס להיכלות לרוב העלם והכרובים טמיר דטמירין בפרוכתא פריסא גו טהירין עילאין מפני שהם רקיע הפרוס על גבי החיות שהם בהיכל הרצון ובהתעלמות ההיכלות אל היכל קדש הקדשים יוכללו חוץ מהפרוכת הזה ולפי זה יהיה בהיכל הזה ג' מדרגות א' טמיר והיינו אכתריא"ל י"ה יהו"ד צבאות סוד כסא הכבוד הב' דסתימין דהיינו שני הכרובים. הג' חוץ מן הפרוכת כללות ההיכלות בהיכל והיינו פרסא דפריס' גו טהירין עילאין יר' טהירין המלאכים הפשוטים המאירים כצהרים ואלו עילאין בסילוקם שם אמנם הפרוכת מפסיק לאסתמרא סתימא דהאי טמירו סתים ולא יהיה שום נמצא מסתכל בהעלמן למעלה:

לגו מן פרוכתא אית אתר סתים טמיר וגניז כנגד ג' ראשונות והמקום הזה משמש לאכנשא ליה בגויה בסוד נקודת ציון האוסף השפע העליון דהיינו משח רבות עילאה שהוא מן החכמה וע"י השמן הזה נמשך רוחא דחיי רוח חיוני דהיינו עצמות המעמיד ההויה הנזרעת ובזה יתאחדו המדות והנמצאות במאציל על ידא דההוא נהר שהוא היסוד המתעלם למעלה בסוד חוט השדרה דנגיד במשך חכמה ובינה ונפיק אל שש קצוות ונמשך במציאות היסוד ובחינתו זאת נק' מבועא דבירא שנובע כבאר הזה שהיא מ' ולא פסקין מימוי לעלמין.

וכד האי עייל בחינת נהר זה הנז' עייל בתוך נקודת ציון ונגיד כל ההוא רבות קודשא דלעילא קדש הקדשים שהוא סוד אור החכמה ובתוכו מתלבש אור הכתר ומתוכו אור הא"ס והיינו נהירו נחית ואתי גו אינון צנורין כי הספי' הם צנורות להתפשט ולמעבר. והאי יר' ההיכל הזה שבו סוד נקודת ציון של המ' המתלבש נצוצי אורה בהם אתמליא מתמן כנוקבא דמתעברא מזכרא סוד ההויית ההויות בה מן הת"ת.

קבילו דקביל מפרש ענין ההויות מה הם וז"ש קבילו דקביל מ' מן הת"ת בסוד הייחוד הזה כל אינון רוחין ונשמתין קדישין דנחתין לעלמא ואתעברו תמן כל ההוא זמנא דאצטריך לבישול ההויות שיהיה גמר פרי והנה אחר החרבן נסתם המקור הזה ואין נשמות חדשות באות לעולם אלא יש למעלה היכלות ידועים למשכנם וז"ש ויתעכבון תמן עד דייתי מלכא משיחא:

ויסתפקון כל אינון נשמתין יר' כי שם יש להם הספקת מזונם די המצטרך אליהם מסוד אור העליון ויעמדו באותה הפרנסה שם עד דייתי ויחדי עלמא מצד הבינה וכדין קב"ה מאור הבינה המשמחת אז ימשכו נשמות אלו שהם ממנה:

בהאי היכלא קיימי ענוגי ותפנוקי דרוחין אצ"ל הנשמות שהם מגיעות בייחוד האצילות אלא אפי' הרוחות שהם בג"ע של מטה כנודע מכאן מתענגי' וכן השעשוע הנעשה בהם בחצות הליל' עם הצדיקי' בג"ע של מט' וז"ש ואשתעשעות' וגומר כי עם היותו בג"ע תחתון הוא סוד גילוי אור היכל זה בהם ומתייחדי' יחוד זה ע"י ועם היות שהוא בג"ע של מטה הייחוד למעלה וז"ש הכא איהו תיאובת' וענוגא דכולא לאתחברא כולא כחדא אצילות ביצירה שע"י כך הם נהנים למטה מן הייחוד העליון: דכד שייפי כולהו מתחברן בשייפין עילאין היכל אהבה בחסד וזכות בגבורה ונוגה וזוהר ולבנת הספיר בנצח הוד והיכל הרצון בת"ת והיינו כל חד וחד כדקא חזי ליה שהם קבלו אור מעין מציאותם כל א' כפי מה שראוי לית לון תיאובתא להתאחד אלא ייחוד זה והטעם משום דלית לון ענוגא בר בייחודא דהאי היכלא שכאן אפי' שהם בחינת גבורה או חסד יתאחדו וינקו השפע השוה לכולם וז"ש כולא הכא תליא והענין שכל ההיכלות נכנסות אל היכל זה וז"ש כד אתחברותא דהכא אתייחד בייחודא חדא באור עליון שורש כל הנמצאות בג' ראשונות כדין כל נהירין דשייפין מצד החכמה המאירה לכל הספי' וכל נהירו דאנפין מצד הכתר המאיר בפנים וכל חדוון מצד הבינה כולהו נהירין יחד ג' ראשונו' בעצ' הבינה וחדאן וזהו עיקר הייחוד והקשר ולז"א זכא' וגו' וכדין כל דינין וכל גזרין בישין וגו' שהדין מתבטל ע"י זה הייחוד ואור הרחמי' גוברים כנודע:

היכלא דא היכלא דתיאובת' יר' שאין כניסת שאר ההיכלו' כאן ככניסתם בהיכל הרצון ששם נקשרים עליונים בתחתונים ובהיכל זה אינם עולות שיתבטל מציאות' אלא יעלה זכוך חשק תאות האברים כולם לידבק שם ורוחניותם ודקותם עולה ודרך מציאות הדק הזה כולם הם שואבים ענ"ג הזה ומתענגים בו וז"ש היכלא דענוגא כעין הגשמי שאין כל האברי' נכנסים אל מקום נסתר אלא חשק ותאות כולם להמשיך שם כל מאויים:

לאשתעשעא עילא ותתא כחדא קשר הספירות בהיכלות כנזכר ועוד הם מאירים מאור דק עליון כנזכר וז"ש ולקבלא כולא עליונים ותחתונים נהירו דהיינו סוד אור פנימי דבוצינין עילאין המאיר ומחיה הספירות העליונו' ג' ראשונות דנהיר לכולא דרך כלל מאיר לכל הספירות יחד שוה לכולם על הדרך הנזכר ואז אתייחדא כולא כדקא יאות שהייחוד הקודם הוא אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב בנשיו אמנם הייחוד השוה הוא זה וז"ש כדקא יאות בייחודא שלים. וע"ד היכלא דא קאים בטמירו מכולא שאין ראוי להסתכל בסתרים אלו האי גניז מכולא שאין ראוי לגלות מקום זה כלל:

ת"ח אע"ג דכולהו טמירין שאין ראוי לגלות שום אבר מאבריה עכ"ז דא טמיר וגניז יותר ויותר מפני שהוא מקום היסוד למהוי ברית קיומא דכולא כחדא דכר ונוקבא למהוי שלים כי בבחינה זו משתלמין כי אין זכר לבבו שלם בלי נקבה: ארון הברית וגומר כי נקר' זה ההיכל בחינת השכינה שהיא ארון שהברית נכנס בו והיא יורדת אל התחתונים אדון כל הארץ והיינו אומר בגין דאיהו אתר דנפיק מיניה כל נשמתין בסוד הבינה ויורדים למטה לעולם התחתון לייחדא לתתא כלומר לייחד רוחניות עליון בגשמי ממש וע"י ייחוד זה הוא סולם להמשיך דרך זה יקרא דקב"ה דהיינו חכמה מעילא לתתא כי באמצעות הנשמות חכמה עליונה מתפשטת בעולם הגשמי הזה וע"י כך החכמה נמשכת על היסוד ע"י מעשים טובים וזהו בגין דנפקי הנשמות מצדיק בסוד הזווג ועיילי בצדיק ולבתר נפקי מצדיק ממטה למעל' ועיילי באתר דנפקי מתמן סוד הבינה להמשיך משם החכמה למטה. ואחר שהמשיכוהו ליסוד האי ארון הברית שהיא מ' בית קבול לברית נקיט כולא מצדיק שהוא היסוד ולבתר נפקי מיניה בסוד בחינת היותה אדון כל הארץ ועיילי בצדיק דלתתא הגשמי ומשם חוזרים ועולים בסוד הנשמות העולות ממטה אחר פטירתם והיינו או' ועיילי בהאי ארון הברית למנוחות למהוי כל נשמתין כלילן מעילא ומתתא בסוד התעוררות העולה אל הייחוד ויורדות הנשמות בעולם התחתון ונכללות בו ממעשים הטובים אח"כ ממט' למעל' והיינו שלים מכל סטרין:

ת"ח מבועא וגו' בירא מ' מבועא דבירא יסוד לא מתפרשן לעלמין והיינו ע"י סוד נקודה אמצעית זו. וע"ד האי אתר בחינת הנקודה האמצעית אל ההיכל הזה שכלולא דכולא ממטה למעלה לעורר המקור אל הבאר וממעלה למט' להמשיך מקור הברכות אל הבאר שיהיה נובע תמיד. קיומא דכל גופא ששאר כל האברים בין דת"ת בין דמ' דהיינו ההיכלות הם מתקיימין בסוד אור עליון שהוא יורד ומתפשט ע"י קשר בחינה זו כנזכר. ופי' ענין שלמות הייחוד הזה ואמר הכא הוא יחודא וקשורא כחדא כולם כאחד למהוי עילא ותתא חד שלא יהיה היכר והבדל בין ת"ת ומ' והיינו יחודא וקשורא כחדא שוה בשוה דלא מתפרשין כל שייפין דא מן דא ולאשתכחא כולא וגו' דהיינו בסוד היסוד שהוא מתקשר עם המ' ע"י היותם פנים בפנים והראיה וע"ד תנינן מאן וגומר כי הגורע למטה בייחוד פנים אל פנים מכחיש זה דהיינו תקונא דאסתכלותא כנזכר:

תרין זינין אינון השתא מפרש מאי דקש' בדבריו שאמר כי ייחודם בהיכל הרצון הוא מצד הת"ת ויחודם בהיכל קדש הקדשים הוא מצד היסוד והנה הספי' הפך ההיכלות כי יעקב למעלה יוסף למטה ובהיכלות להפך לז"א תרין זינין בבחינות שונות הוא הייחוד יעקב לעילא יוסף לתתא וזו בחי' האצילות ובערך הנקבה תרין תיאובתין אינון היכלא שתיתא' וחד היכל' שביעאה שהוא למעלה א"כ בנקבה הוא בדרך א' ובזכר בדרך שני ומפרש ואזיל:

תיאובתא לעילא באינון נשיקין דנטיל יעקב תיאובתא לתתא בהאי שמושא וגומר א"כ בערך הזכר אין ספק ששמושא דיעקב לעילא ודיוסף לתתא אמנם בערך הנקבה מתרין סטרין אלין נטלי האי ארון הברית רוחא דחיי שכל היחוד עליון אל הזכר נטיל רוחא דחיי דלעילא ירצה רוח חיוני נשאב משם להחיות התחתונים וענין רוח חיוני זה הנשאב למטה הוא קיום לכל הנמצאים התחתונים והיינו רוח' דחיי דאתדבק ביה באינון נשיקין דהיינו סוד דבקותא דרוחא ברוחא דהיינו שמשתרשי' התחתונים למעלה בחיים עצמם המתעלמים בת"ת דהיינו רוחא דנוקבא בדכורא ואח"כ רוחא דדכור' בנוקב' דהיינו רוח נשאב מהחיים העליונים למטה במ' להתפשט בכל הנמצאים התחתונים וז"ש מסטרא דיעקב נטיל רוחא דחיי דלעילא והא כיצד שתחלה היא מתדבקת ביה באינון נשיקין דהיינו רוחא דנוקבא בדכורא ואח"כ עייל רוחא דחיי דלעילא ביה להוריד אל התחתונים לאתזנא מינה כל הנמצאים התחתו' וכיון שהוא יחוד עליון הוא קיום עליון בערך העליונים והוא תחתון בערך הנקבה שאין הויה מתחדשת ממנו עם היות שהוא דק ורוחני ודאי רוח חיים לקיים הנמצאות כנזכר אמנם מסטר' דיוסף מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. היכל דא איקרי ארון הברית וגומר מכאן תבין איך אלו הז' היכלות כולם במ' מתתא לעילא וז"א היכלא דא איקרי ארון הברית וגומר שהוא המ' ויש צדיק עליון יסוד ת"ת וצדיק תחתון בסוד המ' ואלו השנים הם היכל שביעי והיכל ז' שניהם זה על זה נקיט מן הצדיק היכל ז' דדכורא וזרק נשמתין בהאי היכל ז' דמ' דגם הכא הוי צדיק רק שהוא בסוד הבינה שבמ' מתתא לעילא וז"ש באחורי דף זה בדפוס היכלין בהיכלין תתאין בעילאין וכן בבראשית דף ל"ח ע"א ז' היכלין לעילא ז' היכלין לתתא: תרין תיאובתין אינון וגומר הענין כי ב' מיני זווגים הם א' סוד השתעשעות הנק' נשיקין כנ"ל רנ"ה ע"א והב' הוא זווג תחתון השפעת הנשמות דרך היסוד והראשון הוא בהיכל הרצון והב' בהיכל הז' מעילא לתתא שהוא לבנת הספיר שהוא חבור יסוד ומ' זווג תחתון המכונה ליוסף כי שם ביתו העיקרי הגם כי למעלה הוא משמש אלא כאן עקריותו ואמנם טרם רדת שפע זה בשתי היכלות אלו תחלה הוא עובר דרך היכל העליון מכולם הנק' קדש קדשים והוא הנק' ארון הברית וז"ש תרין אלין נטלין ארון הברית רוחא דחיי. עכ"ל: