אור החמה על ספר הזהר ב:תקטז

ת"ח ויבן ה' אלי"ם וגומר פשטו בהיות פי' הצלע המ' והכוונה דהות מסטרא אחרא בסוד האחוריי' מצד הדין והגבורה ובאותה בחי' אינה ראויה להאציל הויו"ת התחתונות למטה ואתקין לה לאהדרא אנפין באנפין שיהיו לה פנים מביטים אל הזכר זהו פשט הענין דאוקימ' אבל ויבן וגומר ירצה כאשר נעמיק עוד נסתר הענין יהיה ויבן לשון בינ' וירצה אסתכל בה כאשר היא למטה כדי להעלותה למעלה עד היותה פנים אל פנים והיינו או' לסלקא ליה בההוא דרגא דעלמא ביה היכל קדש הקדשים שכל ההיכלו' נכנסים בו והיא עולה עד היותה רבת הקומה כמוהו ממש רישא ברישא והיינו למהוי דא כגוונא דא רבת הקומה כמוהו ממש: עוד ויבן אסתכל בסטרוי דהיינו אחר עלותה בסטרוי צריכה לעשותה כלי ובית קבול לו והיינו תקונם אח"כ כוין כל רוחותיה היינו ו' קצוות שבה בסוד כללות בחינותיה יהיו מכוונות נגד הזכר לקבלו ויעשה בה ג' הכנות למזרע לאשקאה להצמיח ולגדל הזרע ולאולדא כח להוציא ההויות לחוץ וג"כ כל איזו פעולה שירצה לפעול בתחתונים צריך שיהיה על ידה והיינו או' למעבד בה כל צורכוי כמה דאצטריך: ולבתר שהכינה הכנות אלו ויביאה יר' לשון ביאה בהאי צדיק ובזה שהוא יחוד באה הנערה מ' מצד הנערות שהם ההיכלות באה ועולה אל המלך ת"ת. והיינו דמסיק דהאי אמשיך לכולא לסלקא וגומר, לאתעטרא בשלימו היינו שכל ההיכלות עולות והם נכללו' זה בתוך זה עד כולם בהיכל קדש הקדשים ושם כניסת היסוד שהוא היכלו והוא קשרם פנים בפנים ודאי:

הכא מניעו דכל תיאובתין בישין וגומר השתא אהדר לענין ראשון בענין היכל ששי דביה קיימינן לעיל אלא שהפסיק בענין היתדות לכל ההיכלות וכן בענין קשר הספירות בהיכלות. והשתא מהדר לפרושי וקאמר כי מענין סגולת ההיכל הזה שהרוצים להכלל בו בסוד הרצון העליון מתקדשים אפי' במותר להם כדמסיק. מה דלאו איהו בסטרא אחורא יר' בהיכל הששי של החצונים הנגדיי לזה שבו כל כח התאוות הגשמיות והם ענוגין בישין שהם ממש רעים תענוגי עבירה. וכל סטרא דתיאובתין לא ממש תאוות העולם שכבר יש מהם קצת טובים אמנם סטרא דתיאובתין שיש בהם רע ומקולקל דהיינו דוקא אותם שהעולם הזה התחתון מתנהג בהו ובני נשא כשלי בהו ואפי' שהם עניינים מותרים כשלין בה וסבה בגין דבני נשא טעיין בהו לזה כשלי בהו וכיצד דחמאן כמה ענוגין דגופא וגומר ומצד ענג הגוף הוא מביא בני אדם לטעות אחריהם הה"ד ותרא האשה וגומר כי מצד התאוה נכנסת אל החטא: ואין הענין הזה במה שישתתף הגוף עם הנפש כגון ענ"ג שבת וסעודת מצוה ופריה ורביה וכיוצא שבזה משתתפי' גוף ונפש אלא אותם התענוגים שהם תענוגי הגוף בלא נפש וז"ש וע"ד כגוונא דא אית מילין דגופא אתהני בהו ועיילי לגופא ולא לנשמתא כמו שיש ג"כ עניינים שהם ענ"ג לנפש ולא לגוף וזה שאמר ואית מלין וגומר:

היכלא דא כליל כל שאר שמהן וגומר מפני שכל אלו הנמצאים התחתונים הם נכללים זה בתוך זה ובסוד היכל הרצון הם מתעדנים בקשרם ויחודם בספי' העליונות כנזכר לכך בו נכללים והיינו כדמפרש:

תרין שמהן אינון דכלילו שאר שמהן דהיינו שמות דאצילות ושמות דיצירה.

חד דכד אתחבר עילא אצילות בתתא יצירה בבחינת היכל הרצון דהיינו ויעקב ת"ת נטל היכליה היכל הרצון הכולל כל שאר ההיכלות באינון נשיקין דהיינו קשר רוחא ברוחא כנזכר לעיל.

כדין כליל היכל זה כל שאר שמהן דאצילות ויצירה ואיקרי יהו"ד י"ס דאצילות אלי"ם עשר דרגין בנוק' המתפשטו' בהיכלות כנזכר לעיל ודא איקרי שם מלא דהיינו שם אלי"ם מ' מתמלא משם יהו"ד מאור עשר ספי' עליונות כנזכר לעיל:

וחד השם השני הכולל כל השמות כד אתחבר יסודא דא היינו סוד קשר ההיכלות בהיכל קדש הקדשים דהיינו יחוד יסוד עולם בשכינה בהיכל קדש הקדשים שהוא גמר הייחוד כנז' לעיל וכלהו מתערי בחביבותא בתיאובתא לגביה בסוד הזווג ואז היסוד כולל אלו לאלו כולל הספי' בשם יהו"ד וכולל כל החיילים התחתונים הנק' צבאות ושניהם יחד יהו"ד צבאות וז"ש כדין כליל כל שאר וגומר. ודא איקרי שמא קדישא שלים שעם היות ששם יהו"ד צבאות ביסוד בסוד היכל קדש הקדשים כנזכר אינו מורה על קשר הספי' כולם כמו שיורה שם יהו"ד אלי"ם עם היות שהוא בהיכל הרצון שהוא תופס כל האצילות וז"ש ודא איקרי שמא קדישא שלים ולאו איהו כהאי אחרא שם יהו"ד אלי"ם ופי' הטעם ואמר מה בין האי להאי שהיה ראוי שיהיה להפך ששם ה' צבאות עליון וגומר ופי' דא שליט עילאה בתתאה ממש עליון ו' קצוות שבו בו' קצוות שבה ממש אמנם שם יהו"ד צבאות שליט מאתר דסיומא דהיינו היסוד שאין השמות בשש קצוות ממש אלא כלולות ביסוד דהיינו יהו"ד צבאות לתתא באינון היכלין ובכולא דלתתא שהם ההיכלות נקשרות ביסוד דהיינו צבאות כולם בענין ששתי שמות הם למטה יהו"ד ביסוד צבאו' היכלין ושם יהו"ד אלי"ם כולם למעלה יהו"ד ת"ת אלי"ם מ' בסוד אבריה באצילות והיינו סוד בית ראשון יהו"ד אלי"ם הכל באצילות ענפי הבינה ובית שני יהו"ד צבאות ענפי המ' כנזכר:

ובג"ד היכלא דא היכל הרצון כליל כל שאר שמהן דלתתא בסוד שם אלי"ם האוספת אליה בסוד גוף כל האברים התחתונים: דא סליק יהו"ד אלי"ם עולה שם אלי"ם להקשר בשם יהו"ד ודא נחית שם יהו"ד צבאות יורה שם יהו"ד בסוד להקשר בשם צבאות שהם חיילים תחתונים. יסודא דא אתקן לתרין סטרין הוא מדת היסוד המייחד סוד היכל השביעי ותקונו בשתי בחי' א' לאתקנא כל שאר דלתתא דהיינו שע"י היותו מתקשר בהיכל שביעי כל שאר היכלות הנכללות שם מתתקנות. הב' לאתקנא היכלא שביעאה מציאות ההיכל בעצמו הנגדיי לשלש ראשונות מתתקן לקבל אור העליו' ואחר תיקון שני בחי' אלו מתתקנות שתים אלו יחד דהיינו לאתקנא דא בדא למהוי כולא רעו חדא היכל השביעי ושאר ההיכלות:

עד הכא אהדר לכל הנדרש לעיל בסוד יחוד ההיכלות והספי' דהיינו עילא ותתא וגו'. לאתייחדא בשלימו כל העולמות העליונים עם כל העולמות התחתונים למיהך באורח מישור שלא יטעה בהם האדם: חסד ואמת דהיינו קשר הספירות העליונות ותקונם אלו באלו דהיינו חסד מימינא ואמת נופא דאמצעיתא צדק מצד הדין והשמאל ושלום היסוד האוסף שלשתם ונקשרו יחד דהיינו נפגשו נשקו ומסטרא דנוקבא אמת מארץ תצמח העולה ממטה למעלה וצדק משמים נשקף להשפיע כאו' השקיפה ממעון קדשך וגו' וברך וגו' והיינו נשקף וראיתיה לזכור ברית עולם ואח"כ יהיה הייחוד והשפע העליון הנמשך מזה לזה והיינו גם ה' יתן הטוב וגו':

היכלא שביעאה דא וגו' הוא היכל הנק' קדש הקדשים כדלקמן והוא היכל שלש ראשונות היכלא פנימאה שהוא ז' נעלם מכל ההיכלות שאין כאן הנהגה נגלית כלל ועיקר ועד כאן בערך ההיכלות אמנם בערך עצמו מפרש. האי היכלא איהו סתים דכל סתימין יר' הוא סתים ומציאות נעלם דכל סתימין מתמלא מכל ההיכלות הנז' מבחינתם הסתומה דהיינו עיקר הייחוד לשאוב אור הא"ס להתנוצץ בתוך ההיכלות וז"ש בגו רזא דרזין והיינו דמפרש האי איהו רזא דאיהו לאעלא תמן יר' האי איהו רזא ר"ל הנה זו היא בחינה נעלמת דאיהו אתר שנעשה היכל ובית קבול לאעלא תמן להכנס בו ע"י התלבשותו בכתר והיינו או' בגו אינון צנורין דלעילא רוחא דכל רוחין שהוא האור הא"ס המתלבש בכתר רעוא דכל רעוון הנעשה כסא לא"ס ולא יתקשר אור זה העליון הנז' בהיכלות ממש שהם תחתונים אלא בסוד בחי' אור הספי' המתפשט בתוך ההיכלות ואותם הנצוצות הם רוח חיוני המנהיג בתוכם ובתוך אותו רוח החיוני היא התפשטות האור הזה כנז' וז"ש לאתחברא כולא כחדא רוחא דהאי בהאי יר' רוח חיות הספי' ברוח חיות ההיכלות למהוי כולא תקונא חדא וזה באמצעות פנימיות ההיכל הזה כנודע. והיינו דמסיק היכלא דא איקרי קדש הקדשים שהוא אתר ובית קבול לקבלא ההיא נשמתא עילאה שהיא הבינה דאיקרי הכי בשם זה קדש הקדשים: לאיתאה ולהמשיך לעלמא דאתי שהיא בינה שהיא בית השלש ראשונות ולזה לאיתאה לעלמא דאתי לגבי האי עלמא שהיא מ' בסוד נערותיה כנז':

עולם איקרי וגו' יר' מלת עולם היא המ' ושם זה מורה לשון עליה ומורה לשון התעלמות דהיינו סליקא דסליק עלמא תתאה שהיא המ' לגבי עלמא עילאה שהיא הבינה ועם היות שאנו אומ' לאיתאה דהיינו להביא עליון אל התחתון עכ"ז בבוא העליון אליו הוא מתעלם התחתון בעליון אתגליא מ' בסתירה אל תוך בינה וכל זה הוא דרשת מלת עולם המיוחס במ' עלת יספיק אם נפרש העלמה בעלותה בבינה אמנם עולם שיש בבינה נפרש העלם יותר כאשר יתב' לקמיה: עולם דסליק מפרש עוד מלת עולם שבמ' שיתייחס על עולם כפשוטו ורבים דרים בתוכו א"כ מורה על ריבוי הכללות שבתוכו א"כ בהרכיב עתה כל הפי' ירצה עולם דסליק איהו וכל אינון דקרבין ביה ואסתתר גו סתירו עילא דהיינו קשר כל ההיכלות בהיכל קדש הקדשים דהיינו דקרבין אל המ' להקשר ולהסתלק אל הבינה כדפי' ואלו אינם מתעלמים ונקשרים בבינה כהעלם המ' אלא גו סתירו עילאה סתם שמתפשט אליהן ומעלימם עם היות בהעלם הבינה. מהרמ"ק זלה"ה: