אור החמה על ספר הזהר ב:תקטו

וקיימא עלמא באשלמותא ירצה כל סוף רום המעלות שיגיע העולם וחטא אדם הא' עומד הגיע העולם בימי שלמה ולא נשאר בעולם חסרון רק חסרון חטא אדם הא'.

ולבחר גרמו חובין ואתמשכו רזין מדרגה אחר מדרגה ויורדים מרום המעלה הזאת עד הגיעם אל תכלית החשך ובימי צדקיהו והיינו י"ד מלכים י"ד עתות הלבנה שירד' ואתדחיין מבית קדש הקדשים לבד ובזה יצאו מאור המשנה הנעלמת וסדרו ברייתות בבבל וירידתם היה אל סוד הירכים האלו וגלת' שכינה מחיק בעלה בסוד הגלות והיא למטה מנצח והוד וכנגד בשני היכלות אלו ובגלותם משתמשים באות זה המתלבש בסוד גלות שכינה ולכך אצטריכו לברייתי כנזכר:

בית שני קיימא וגומר הענין כי לא היה לישראל טובה בבית שני אלא שיצאו מהקליפות והגלות אמנם בבית ראשון היה סוד קשר ההיכלות אלו באלו וייחודם בהיכל קדש הקדשים והיו ישראל משתמשין מהאור העליון המתגלה בהיכל קדש הקדשים בקשר זכר ונקבה אמנם בבית שני היו ההיכלות נקשרים כנזכר אמנם אור המתגלה הוא אור נצח והוד קשורים בשני היכלות אלו ומה שמאיר המ' למטה בירכין הוא האור המתגלה אז לישראל והיינו מ' בין תרין ירכין וז"ש קיימי בבתי בראי בירכין ומנייהו אהדרו. ושארו בהאי קדש הקדשים בענין שהיא משנה בת מלך בסוד ביאורה בברייתי ושאר בני הגולה בגלות בברייתי דוקא וז"ש ואינון אחרנין אשתארו וגומר:

ואע"ג דשלטנו דילה לא הוה ביה שלמה כדמסיק כי עיקר השלו' הוא במקום שאין החצונים מגיעים שם כמו בבית ראשון שהיא בסוד קדש הקדשים ונודע כי אין הקליפות עולות אלא עד מדור השלישי מחוץ להיכל ג' לכך בית ראשון לא הוה ביה קטרוגא שאין החצונים מגיעים שם אמנם בית שני שהוא סוד הירכים שהחצונים במדורין אלו בעוונותיהם של ישראל לכך הוה ביה קטרוגא ולעולם לא שקטו המלחמות ונוצחי המלחמה היו חשמונים הכהנים מפני שהם המתקנים אותה בייחוד להעביר ממנ' החצונים ולטהר הבית ולזה להו אצטריך מלה:

לבתר גרמו חובין וגומר הענין כי בגלותם עתה אין ייחוד לקשר ההיכלו' זה בזה בקדש הקדשים אחר שהקליפה שולטת וישראל גולים ועמדו בירכים לבר מתוך הקליפות באברים החצונים של הצלם לבושים הירכים אלו הנזכר ושכינה היא יורדת מדרגה אחר מדרגה וישראל יורדים ונופלים ולזה נק' סוכת דוד הנופלת שלעולם היא נופלת ולזה אין לך יום שאין קללתו יותר מחבירו ולכך יורדים מירכים דהיינו זוה"ר ונג"ה עליוני ההיכלות אלו אל מצוע ההיכלות דהיינו חמוקי ירכים ואח"כ ירדו למטה אל הירכים ומשם ירדו אל הרגלים והם יורדים תמיד מדרגה אחר מדרגה עד שפל המדרגות ויתבין ברגלים למטה כאו' כי שחה לעפר נפשינו דבקה לארץ בטננו שאין שוב שום מדרגה עוד ליפול ואז קומה עזרתה לנו וגומר וז"ש וכד יתבין ברגלין כדין ועמדו רגליו ביום ההוא וגומר וכך התורה יורדת בסוד הגלות ממשנה לברייתא ושם אל מדרגות האמוראים ומשם אל רבנן סבוראי ומשם אל מדרגת הגאונים ומשם אל מדרג' המפרשים ומשם אל מדרגת הפוסקים והכל בסוד עליון בסוד אור התורה היורדת מלמעלה מנקודת קדש הקדשים ויורדת מדרגותיה מדרגה אחר מדרגה. ואשריו העומד בפרץ להם לישראל באור תורתו להחזיק אורה שלא יכבה ולזה כולא אתנהיג ברזא עילא' כדקא חזי. ושמא תאמר בגלות זה אבד שברם ונעזבו מאור השכינה ח"ו אע"ג דאדחו לא שבקו מיני' לעלמא ולא הם עזבו אותו אלא אתאחדו ביה בסוד שכינה עמהם בגלות.

ומאן דידע ומדיד וגומר כי מי שיודע בשיעור קומה יודע סוד התפשטות מדרגת הירכים עד אצבעות הרגלים שאין שוב עוד שליטה אל הצלם כאו' רגלוהי מנהון די פרזלא ומנהון די חסף ומיד חזה הוית עד דאתגזרת אבן וגומר ומי שיודע שיעור המדות למעלה ודוגמתם למטה ידע שיעור אורך הגלות והיינו אומרו ברזא עילא'. כולהו תנאי וגומר כבר נתבאר לעיל:

ויתהדרון ישראל בלחודייהו לאשלטא שאין אז שרים לאומות אלא כל העולם שפה ברורה לקרוא כולם וגומר ומובחר העולם יהיה ישראל מפני ששעבודן דישראל ושליטת האומות הוא בגין דההיא ערלה נחית לון לתתא עד השתא ומכאן ולהלאה ערלה אתקצץ וגומר ונמצא כל העולם כולו יונק מן הקדש ואז ישראל עומדים על נקודת מרכז ההשפעה העליונה בההוא עין יעקב שהוא פתח נקודת היכל לבנת הספיר המכוון נגד בית קדש הקדשים ואין חצוני מקטרג עלייהו והם בטח בההוא עין יעקב:

יוסף הצדיק שהוא יסוד המייחד עמוד' דעלמ' עמוד שהעול' התחתון מתקיים בו איהו נטיל ברשותיה לא שיהיה היכל קדש הקדשים היכל ג' ראשונות שלו ממש אלא ברשותיה כאשר הוא מתעורר כדמסיק. היכלא טמיר וגניז בכתר וחכמה כי הוא סוד ג' ראשונות והיחס אשר לו ביסוד הוא היכלא שביעאה והשביעיות כולם ביסוד כנזכר בתקונים וז"ש ברשותיה קיימא היכלא שביעאה וגומר: ואע"ג דקאמרן וגומר וא"כ היכל הנאות לו הוא היכל לבנת הספיר שהוא היכל למטה מהיכלי נצח והוד: הכי הוא דביה מתתקן שהיסוד משפיע להיכל לבנת הספיר ומתקנו אמנם תירוץ ענין זה הוא ת"ח נביאים דקאמ' וגומר מפרש ענין היכל לבנת הספיר שהוא התפשטות רגלי הנקבה כי אין בה דוגמת היסוד וז"ש ת"ח נביאים דקאמרן כד מתחברן לתתא שהוא סוד קשר היכל נגה וזוהר כדפירשתי מתפרשן מנייהו מראה וחלום כי המראה אינה הנבואה שהיא באצילות אלא מראה היא בהיכל נגה ועצם השמים דהיינו זוהר וחלום הוא למטה משניהם והיינו או' וקיימין בירכים באינון חמוקין שהוא יורד מהירכים למטה ושם הם שני חמוקי ימין ושמאל יש מראה ונבואה קטנה שהם ב' מדרגות ולתתא משנים אלו קאים חלום שהוא התפשטות הרגלים עוד מברכים למטה עד דמטו רגלין ברגלין דהיינו התפשטות פרקין תתאין דנצח והוד דאצילות בהיכלות אלו ביצירה ותמן בסוד רגלין ברגלין דהיינו מה שמשתוה הזכר עם הנקבה רגלין ברגלין תמן קאים בהיכלא תתאה ואיקרי היכל לבנת הספיר לבנת רגל ימין הספיר השמאל והיינו דכתיב ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר א"כ הכל בסוד ירכים שוקים ורגלים ועתה קשה כי למה יתייחס החלום ליוסף וסוד לבנת הספיר ליסוד אחר שאין יסוד בנוקבא כי סוד היכל לבנת הספיר הוא משך הרגלים כנזכר. ותריץ ואמר יוסף איהו שלימו דכולא כלום יתייחדו נצח והוד במ' למטה אלא ע"י התעוררות היסוד בגין דכולא אתתקן בגיניה לקשרו במ' כולא תא ב בתיאובתא ואלמלא תאות היסוד אל המ' אין שום מדה נקשרת בה א"כ דרך כלל נייחס הכל אליו ולפרש הענין עוד אמר ת"ח בשעתא דיוסף הצדיק קיימא לאתקנא כולא כל אברי המלכות שכולם מתעדנים ממנו כדין איהו נטיל כולא כל הספירות כלולות בה. וכד אתחבר בהיכליה שהוא היכל קדש הקדשים נקודת ציון ששם אשד נחלי הברכה והענג מלמעלה כדין מתערי כולהו לנטלא תיאובתא ורעותא שהכתר מתעורר להאיר בסוד הייחוד בסוד אור א"ס בספי' וז"ש לנטלא תיאובתא ורעותא עילאי ותתאי ספי' והיכלות ובסוד הייחוד ישתוו ויתקשרו וכולא אינון ברעותא חדא מצד הכתר ושלימו חד מצד החכמה למחדי מצד הבינה עילא ת"ת באצילות ותתא מ' ביצירה רעותא חדא כדקא יאות שלא יבחנו באור הכתר אלא אחדות אחד. וכולהו תתאי שהם ההיכלות קיימי בקיומא באור האצילות ביחד: בגיניה שהיסוד הוא אמצעי הקושרם יחד כנזכר והיינו סבת קיומם והעמדם. וע"ד כתיב וצדיק יסוד עולם היינו יסוד וקיום לעולם התחתון הזה כל עולם היצירה תיקוני שכינה כנודע. ועל האי יסודא קאים האי עלמא יר' כי או' וצדיק יסוד עולם אינו על המ' בלבד אלא פי' אף על העולם הגשמי ונכנס ג"כ באו' עולם מהמ' עד העולם הזה:

האי לבנת הספיר וגומר הענין כי עד כאן דברנו בכלל לכל היצירה ומכאן נבא לתת טעם לענין היכל לבנת הספיר למה יתייחס ליסוד עם היות שהוא בחינת הרגלים כנזכר וז"ש האי לבנת הספיר שהוא בחינת זכר ונקבה לבנת וספיר כנזכר לעיל במקומו והוא בחי' נצח ימין ובחינת הוד שמאל וקשרם יחד הוא תלוי בקשר המ' עם הת"ת איה"י בהוד והוא בנצח כנזכר בתיקונים וע"י היסוד תרוייהו חד א"כ האי לבנת הספיר לא קאים בקיומיה עד דהאי יוסף הצדיק אתתקן שהוא סוד היסוד וכד איהו אתתקן כלא מתתקני שא"א ליסוד להתקן אלא ע"י תיקון כולם ועכ"ז אין ראוי לתלות הענין בהם כמו שיתלה בו מפני שהוא היסוד לכולם וז"ש דא הוא יסודא לכולא בגיניה ולזה יתייחס תיקון היכל לבנת הספיר אליו כנזכר:

בגין דהאי קיימא על יסודא הנה הצלע מ' ונקט בה לשון בנין ולא לשון בריאה ויצירה להורות שהוא כעין הבנין שתלוי ביסוד כל מציאותו וזה שאמר בגין דהאי קיימא וגומר וכמו שתיקון המ' תלוי בו הוא הטעם שהספירות העליונות תלויות בו מפני שהספירות העליונות מהאחדות בה על ידו אחר תיקונה וזה שאמר ובג"ד כולהו קיימין בהאי אפי' הספירות העליונות מטעם תיקון התחתונות שהם הצלע כנזכר. מהרמ"ק זלה"ה. ועיין בספר אור הגנוז בס"ד: