אור החמה על ספר הזהר ב:תקיד

יהיב לון אורייתא וגו' שאין התורה לתיקון הנהגתם לבד כשאר התורות אלא היא חכמה אלהית שנתן לנו תורה שלימה רוחנית למהוי באורח קשוט היינו דרך הת"ת הדן דין אמת והנהיגנו בדרך אמת כדי שנהיה דומין לספי' העליונית ויחודם בהנהגתינו ואין סוד העולמות העליונים נודע אלא מתוך התורה שהיא משם. בגין דאיהו שלום היינו שמשתלם הדין והרחמים ונעשה שלום בייחוד הנז' ביניהם המייחד והמקשר יחד הספי' כנזכר. וכד סטרא אחרא שלטא שהוא לעשות דין למטה על ידם מיד השלום מסתלק ואין זו פעילות השלום אלא קטרוגא דהיינו החצוני הגובר וכאשר יפתחו בזכות תחלה ויסכים הדין אל המיתה ואחר שנגמר הייחוד נשפע הדין אל החוץ והייחוד מתפרד ולזה הם ד' מיתות שאין מיתה מצד עץ החיים וכיון שהמיתה מצויה שם החצון מצוי שם מצדו המות. שלום ואמת חסד ורחמים כנגד ד' קליפות ד' מיתות. וכד אתחברת סטרא אחרא בדינ' לינק מכל מקורות הכחות שהם משפיעים להם הדין והכרוז יוצא ורשות נתן להם לפעול ולכך שלטא בקטרוגא לפעול המית' באינון ד' מיתות ב"ד שהם נפעלות מד' קליפות שהם מתגברות כפי מקום הפגם באותיות יהו"ד שהם כשיש פגם שהוא באות י' ותקונו ע"י סקילה אבן נגף ודאי שנוגפת ע"י אבן היא יו"ד אבן שסוקלין בה וצריך להשליטה עד שיגבה חובה ויבדל מן הקדש ויש שפגם באות ה' מן יהו"ד ותקונו ע"י שריפה ע"י צור מכשול שהיא חזקה כאש ושורפת וכך היא ה' עילאה מקום האש וצריך להשליטה עד תתרצה ותבדל מן הקדש. ויש פגם באות ו' גופא דחרבא ותקונו ע"י הרג ע"י הקליפה הנקראת חרב החצוני' הנגדיית קץ כל בשר. ויש פגם שהוא באות ה' אחרונה ותקונו ע"י חנק הקליפה התחתונה אלי"ם אחרים והיא נגדיית למ' שבה סוד הזרקא שהוא חבל החונק ודאי ע"י החצוני וצריך להשליטה עד יגבה חובה פגם הפגום במ' ושולטת בבשר והיינו קללת אלי"ם ודאי והיינו מרה חשוכה נגדיית למ' שהיא שחורה ונאוה והם ד' מרות כנגד אלו לבנה מצד י' אדומה מצד ה' ירוקה מצד ו' חשוכה שחורה מצד ה' והיינו סקילה שריפה הרג וחנק כנזכר בענין שכאשר הוא מיתה שולטם ד' אלו החצונים וגו':

נביאים הם נצח והוד דאינון סטרין עילאין מעלה ומטה חשובין ככל א' מהקצוות שהם עמהם בחשבון שש קצוות והם תרין ירכין בבחינת משל הגוף ולפי זה הם סמכין לאורייתא שהוא הת"ת גופא תורת אמת והנביאים מעמידי התורה במוסרם ליש' להיישירם אל התורה ולמטה בהיכלות אינון נטלין להיכלא הם שני היכלות היכל נוגה והיכל עצם השמים שבהם מתפשטים שתי נצוצות הם תרין רוחין דומין זה לזה דהיינו נוגה בהיכל נוגה וזוהר בהיכל עצם השמים כנזכר לעיל והם כעין הספי' למעלה תרין ירכין לסמכא לאינון היכלין דלעילא שהם משרתים להיכל זכות אהבה ורצון דאקרון תורה שבע"פ כמו שיש תורה שבכתב בתפארת ובה רמ"ח מצות עשה מצד ימין אברהם ושס"ה לא תעש' מצד יצחק ואלו ירכים מעמידים הגוף ומחזיקים התורה ומצותיה כך למטה בהיכלות מדת המ' תורה שבע"פ בסוד היכל הרצון ובה מצותיה רמ"ח מצד היכל אהבה ושס"ה מצד היכל הרצון ואלו השנים הם המעמידים ומחזיקים המצות האלו בפירושים רבים בסוד ברייתי כדמסיק והיינו או' כך אית סמכין קיימין וגו'.

אתכלילו דא בדא אלו נקראים תרי פלגי דגופא ולזה לשניהם שם א' צבאות איקרון כך אלו התחתונים תרין ירכין דנוקבא הם נכללי' דא בדא כד מתחברין באלין עילאין דהיינו ב' מדות נ"ה בשתי היכלות מתייחדין כדרך שהם מתאחדים חג"ת בג' היכלות העליוני' כנז'.

אתרשם בהו סטר נבואה איזה צד נבואה דהיינו מראה כגון דניאל וכיוצא שהיו בעלי מראה דאיהי כגוונא דנבוא'. וע"ד איהו דא כגוונא דדא זה מעמיד תורה שבכתב וזה מעמיד תורה שבע"פ. וכד מתחברן דא בדא שני היכלות אלו שאז הם מקבלים אור שתי מדות בסוד יחוד זכר ונקבה כדין אתרשים על האי אתר שמא קדישא דאקרי צבאות כי אור הספי' מתפשט עליהם ונקראים כשמם והטעם לשם זה בגין דכל אינון חילין קדישין כולהו קי מי הכא שאין ההיכלות האלו מתאחדים אלא בהתקבץ כל פרטי חייליהם אליהם עם כלל לבנת הספיר המתעלם בהם ולכך הם נקראים צבאות לשון צבא ודאי. וכולהו איקרון מסטרא דנבואה מפני שאין נבואה באה אלא ע"י הזווג דהיינו זכר ונקב' קשור הספי' בהיכלות וכן ג"כ מראה וחלמא בסוד מראה מצד ההיכלות אינם אלא מסטרא דנבואה שיתקשרו ההיכלות בספירות וכיון שמראה ונבואה הם בסוד יחוד ההיכלות בספי' מה בין מראה לנבואה אלא נבואה היא מהספי' בהיכלות ומראה מההיכלו' קשורים בספי' ולזה שם צבאות יצדק באלו ואלו בסוד קשר היכלו' בספי':

ואע"ג דאמרינן במקום אחר כי בגו ההוא אות קיימא קדישא היינו היסוד שריא שמא דא שם צבאות אות הוא בצבא שלו והכא פי' שהוא בנצח והוד. ותירץ בגין וגו' יר' יקרא היסוד אות בגין דכולהו מה שהנצח והוד מסגלים חיילים כלהו נפקי מהאי אות יוצאים דרך אות שהוא היסוד אבל ענ"ד ירכין דאינון קיימין וגו' יר' כי אלו הב' היכלות נגלים יותר מהיכל היסוד שהוא מתעלם ביניכם כדמסיק לכך יקראו על שם החיילים שיסוד' בנצח והוד וז"ש ירכין דאינון קיימין לבר קרינן על שמא דאלין אינון דאיקרון ברייתא והענין כי המשנה מ' היא סוד נקודה אמצעית פנימיי' מסתתרת בהיכל קדש הקדשים ששם עיקר הייחוד ועיקר המ' ועיקר תורה שבע"פ והיא באה מן מוח היכל קדש הקדשים בינה רישא דקה מן הדקה מסתתרת ויורדת דרך חוט השדרה אל סוף השדרה ששם הירכים והיינו אביאך אל בית אמי שהיא בינה היכל קדש הקדשים והיינו משנה ומשם מתפשט אל למודי ה' דהיינו היכלי נצח הוד תלמדני ומלמד בברייתי הענין כי התורה היא בסוד המשנה מהראש נעלם ומתפשט ומתגלה בברייתי אלו כנזכר והיינו דקאמר מתניתין איהו אורח נ"א רזא דקיימא לגו בסוד נקודה אמצעית פנימית מסתתרת כנזכר דאולפי מתמן עיקרא דכולא שכל הברייתות יונקים ממנה ותלויים בה. ודא איהו רזא דאקרי משנה שפי' משנה שמשתנה והיא שניה אל הת"ת:

ולבתר כד אתמשכא ברייתא למטה היא מתפשטת בסוד אלו הברייתות שעיקר המשנה בפי' הברייתות שהם מגלות סתרי המשנה דהיינו מציאותה למטה מתפשטת בסוד וירכותיה וג"כ בסוד משנה היא בת מלך למעלה נקודה אמצעית כנזכר ובסוד גלותה היא למטה ברייתא חוצה ודאי כדמפרש ואזיל:

בית ראשון קיימא בימי שלמה שאז עמדו ישראל על רום מעלתם ועמדה אז הבית על תוקף קדושתה ואח"כ ירדה ממעלתה. לקבל עלמא עילאה בינה פי' ב' בתים כנגד ב' ההין ובינה ראשונה וז"ש ואיהו איקרי בית ראשון והיינו סוד אור האצילות וביצירה למטה היא משתמשת בסוד נקודה פנימית שהיא נק' משנה דהיינו אור המאיר בהיכל קדש הקדשים היכל שביעי וז"ש ואשתמש כולא בבית קדשי הקדשים וסוד ענין קדש הקדשים הוא סוד נקודת ציון ששם מתקשרים ומתאחדים הת"ת ומ' וז"ש אתר דאשתמש ביה שמשא בסיהרא. מהרמ"ק זלה"ה: