אור החמה על ספר הזהר ב:תקיג

ובהאי אסתפק כל עלמא כד אתברי שלא היה זכות לעולם להתקיים אם לא על צד החסד אל שדי המספיק בחסדיו לעולם דהא כד אתבריא עלמא לא יכיל למיקם בקיומא מפני שלא היה תורה וזכות נעשה בו כלל כי לא נצטוו על מעשה המצוה וכ"ש שלא היו עושים רק רע כל היום וז"ש ולא הוה קאים עד דאתגליא היכלא דא דהיינו היכל אהבה שהיותם מתפרנסים היה על צד חסדו של הקב"ה ובחסד רחמיו וכשידע אברהם ענין זה תפס במדה זו לקיים העולם בחסד וז"ש דנטיל אברהם במה שהיה מקיים חסד בעולם תפס בחסד עליון בהתאחדו בחסד תחתון אהבה רבה בזוטא. וכד אתגלי אברהם בהאי היכלא דהיינו חסד אברהם באהבה זוטא כדין לעלמא די ירצ' היה די ספוק מזון לעולם הא ספוקא לאתזנא מיניה עלמא היינו שדי ולאתקיימא והיינו שם א"ל המחזיק העולם והיינו על צד הגבורה הרחמנית וז"ש ובג"כ איקרי א"ל שד"י שלא להסתכל אם ראוים או לא אלא לכולא ביה. וזמין קב"ה בינה למליא ליה מצד החסד שאינו צריך תיקון אלא מילוי ולתקנא ליה מצד הגבור' היכל זכות הנשרש בשם א"ל ועיקרו דין ומתמתק בחסד והיינו למען תינקו ושבעתם משו"ד תנחומיה דהיינו בחינת שד"י למכן תמונו והתענגתם מזיו היינו א"ל והיינו או' שוד וזיו כולם איהו בהאי היכלא והנה בחינת היכל אהבה הוא סוד שרה וחסד עליון הוא סוד אברהם כמו יעקב עם היכל הרצון כנזכר לעיל וכדין בההוא זמנא כתיב מ"י מלל לאברהם ודאי מדת מ' בינה מלל לאברהם להתייחד חסד בהיכל אהבה ולכך היכל זה מתמלא מחלב והניקה בנים שרה שהם שאר ההיכלות למטה ואעפ"י ששרה לא ילדה אלא את יצחק לבד עכ"ז בהיכל זכות שהוא סוד יצחק נכללים כל ההיכלות ולכך שייך הניקה בנים שרה בדדיה שהם א"ל שד"י שבהיכל אהבה כנזכר וז"ש דהא יצחק דאיהו שמאלא וגו' וגבורה ודאי והוא מורה יצחק על שחוק ומתוק הגבורה וכשאינה צוחקת דיני' מתערין מינה. ואיהו דרועא שמאלא הנקשר בגוף שיש לו כמה בחינות כמה קשרים והיינו שרותא דכל דינין וגו' והאי איהו נטיל ואחיד ההוא היכלא דאיקרי זכותא שהוא היכל שגבורת המ' מתפשטת בו והנה ייחוד זה הוא דין בדין מורה חוזק הדין לז"א לאתחברא דינא בדינא ולמהוי כולא קשורא חדא או קשוטא חדא וכל יחוד וקשר טוב והטעם בגין דהאי איהו דינא דלעילא היינו הגבורה דאצילות והרי שורש היכל זכות הנגל' וז"ש ורשימין דדינא קיימין ביה ששם בגבורה רשומין ומושרשין.

והכא אתרשים שמא קדישא דאקרי אלי"ם המורה על הדין והגבורה ויש אלי"ם למטה כדמסיק אמנם רשום בדקות למעלה בגבורה בענין ששם אלי"ם מורידין וחוזק ובאצילות רשימתו בדקות כנזכר בגין דאית אלי"ם חיים מקורי הדין העליון מהבינ' ושם שם אלי"ם אמנם הוא חיים דהיינו מקורות החכמה בעלת חיים נמשכין שם ובהתרחק שם אלי"ם מחיים אשר בחכמה יתגברו הדינין מעט מעט ולכך יש בחינה דבינה שהיא דין ודינין מתערין מינה. וחלי"ם דהוא בי דינא לתתא במ'. ואלי"ם עילאה ר"ל למעלה מהמלכות כלל לאלין דלתתא שהם הדינים התחתונים המושרשים בגבורה כנזכר וכולם איהו חד שמתאחדי' דינים בדיני' גבורה עליונה בהיכל זכות:

בהאי היכלא אתער יצחק וגו' הענין לומ' שברכת הגבור' למט' פועלת בדין אמנם למעלה מתוך דקותה אינה דין וז"ש בהאי היכלא אתער יצחק כשיורד אל ההיכל הזה אז מתעורר יצחק וכולהו ע"ב נהורין שהם ראשי הב"ד שבהיכל זכות כנזכר לעיל כלילן ביה בגבורה בהיותה למטה נכלל הכל בתוך ההיכל כנזכר ועם היות שם כמה בתי דינים כנזכר לעיל עכ"ז אלו הם העיקר וז"ש דעלייהו אתגזרו כל דינין דלתתא בעלמא והראיה דכתיב בגזרת עירין פתגמא ונק' עירין בגין דכולהו קיימי בהאי עיר שהיא מ' הנק' עיר א"כ אלו הם העליונים על כולם שקשורים כמעט בה במ'. כל אינון היכלין לעילא כל חד וחד איקרי עיר דוקא לעילא בבחינת המיוחד במ' והראיה או' עיר וקדיש דהיינו שהוא עיר בהיותו נאחז בקדושתו העליונה ומינה נפקא לן לגבי היכל זכות נדון דידן וז"ש ואלין אינון עירין דקיימין לגו בגו היכלא יר' עם היות שיש בהיכל בתי דינין העיקרים הם המתעלי' על הכל שהם לגו בגו העומדים נקשרים במ' דקיימין בעיר ובג"כ איקרון עירין כנזכר א"כ קשר הגבורה דאצילות אינה אלא דוקא במ' באלו הבחינות העליונות שבהיכל הנקשרים בה שהם ע"ב נהורין לא בתחתונות. וקשה כי כל ייחוד הוא דין ברחמים וכאן גבור' בהיכל זכות דין בדין לז"א האי היכלא אתכליל ביצחק נקשר באצילות כאשר יכלל היכל זכות בהיכל אהבה ויתחבר הגבורה הנכללת בחסד עמו וז"ש וכולא בהיכל דאברהם בגין דימינא והיינו חסד כליל בשמאלא שהוא הגבורה א"כ גם למטה צריך היכל זכות להכלל בהיכל אהבה א"כ גם זה הייחוד הוא תיקון הדינים בחסד: ות"ח כל חד וחד וגו' היינו להוכיח היאך כלולה הגבורה בחסד וגו' וז"ש דכד אברהם עקד ליצחק היה לכוונה בגין לאכללא ביה באברהם דין ויהיה החסד כוללת הגבורה ואגב אורחיה ימצא מעצמו הגבורה נכללת בחסד אחר שהיא מושרשת בחסד וז"ש ולאשתכחא אמנם אינם שוים וז"ש ולאשלטא ימינא על שמאלא שהחסד גובר בכל מקום ועל דא פקיד לאברהם לקרבא בריה לדינא יר' שלא נעשה יצחק מרכבה לגבורה אלא בעקידה ורצה שאז יהיה גובר עליו החסד והיינו או' ולאתתקפא עלוי והיינו אומ' ויעקד את יצחק בנו הרי מתחזק עליו. ולא פקיד ליצחק אלא לאברהם היה ראוי שיצוה ליצחק על ענין העקדה שודאי עיקר המצוה היה בו ולמה לא נצטווה יצחק אלא ודאי אם נצטוו' יצחק היה יצחק מתמלא אכזריות על עצמו ונעשה מרכבה לגבור' בחזקה. אמנ' כאשר נצטווה אברהם היה אז יצחק מתמלא חסד וגומל חסד עם אביו בראותו את אביו עוקדו והוא שותק ואברה' מתמלא אכזריות על יצחק ועוקדו הרי הוא נכלל בגבורה ועוקדו תחתיו ויצחק מתמלא חסד.

וע"ד אשתכח דא בדינא אברהם ודא בחסד יצחק וכלא חד כי המעשה אחד והכוונה אחד כאו' וילכו שניהם יחדיו זה לעקוד וזה ליעקד:

והכא אתכלילו כי א"א שיכלל היכל הזכות בהיכל אהבה אם לא יוכללו תחלה כל היכלות תחתונים בהיכל זכות כנזכר לעיל וז"ש והכא אתכלילן היכלין תתאין לבנת הספיר בעצ' השמים וגו' עד זכות וזכות באהבה בבד נטיל. או יר' כד נטיל ענין לעצמו ויר' דכד נטיל יצחק היכלא דא כדין כולא לטב שעם היות שהוא דין מתמתקין והיינו דינא בזכותא והוא דין ההיכל הזה בהיותו נקשר בגבורה העליונה כנזכר.

וע"ד בעי בר נש משמע כל אדם כאו' והוי דן את כל האדם לכף זכות ואפשר לומר כשדן הדין פותח בזכות תחלה והיינו לומר נעשה פשרה וכיוצא להורות על סוד הייחוד העליון:

בגין דאיהו רזא עילאה שלימו דדינא וגו'. הענין שהדין שכולו חובה הוא סוד הדינים הקשים אינו בסוד היחוד הנז' אמנ' הדין שהוא בזכות מורה על קשר וייחוד הגבורה בחסד ומתקשרת בהיכל זכות הנכלל באהבה דא בלא דא לאו איהו שלימו דדינא מפני שכל זמן שיש פירוד בין זכר לנקבה אינו שלם כלל ולכך דינא בזכותא דהיינו גבורה בהיכל זכות בסוד הייחוד דא איהו שלימו דמהימנותא שנכלל הדין ברחמי' כנזכר. בעאן ישראל לאתערא רחמי וגו' סוד השופר נתבאר בפ' אמור ודרך כלל הוא להתעורר הבינה ברחמי מקורותיה להגביר החסד על הגבורה וג"כ היכל אהבה על היכל זכות וכל זה מכח רחמי מגו שופר שהוא שורשי הספי' אשר בבינה להכלל הימין בשמאל ולהגביר השמאל על הימין בענין שהם שני בחינות הא' יסוד זכר בנקבה דינ"א בזכות"א הב' ימין בשמאל וז"ש ובעינן לחברא דינא דהיינו גבורה לקבל זכותא דהיינו היכל זכות שבנקבה בגין דכד קיימא דינא בזכותא כולא איהו בחבורא חדא ימין ושמאל מסכימין אל הדין המתוקן עילא ותתא בין דיני הנקבה בין דיני הזכר בשלימו. כדין ועולתה שהם החצונים קפצה פיה שאין להם תביעה בדין הזה מה שאין כן כשהגבורה לעצמה והיכל זכות לעצמו שהחצונים יונקים מזה ונגמד הדין עליהם על ידם ח"ו והיינו או' דלית ליה רשו וגו'. ישראל אית לון דינא בזכותא מפני שכל מעשיה' לייחד המדות אבל שאר עמים כל מעשיהם לחצונים ואין לחצונים דינא בזכותא שהם משתחוים להבל וריק שאין להם יניקה אלא בפירוד המדות כנודע:

אסיר לן לסדרא וגו' אפי' שיהיה דינם כדיננו או אפי' מחלו זה לזה ונטלו קנין מוטב להיותם לפני רועי בקר ישראל ולא לפני ערכאות הגוים מפני שגורמין מיד פירוד למעלה. ותו דהא איקרון וגו' הענין מלבד שהם חייבין בזה לייחד כשאר כל אדם נוסף על זה שהם דומין ליושבי היכל זכות שהם ע"ב נהורין דקאמרן לעיל והיינו צד זכות מהדין וחייבי' שלא להכחיש מרכבותי' וז"א ותו דהא איקרון מבי זכותא ולזה הוזהרו על ענין זה הם יותר משאר בתי דינין וז"א וע"ד אשתדלותא דילהון למפתח בזכותא והם באזהרה יותר מכל אדם ומשאר בתי דינים.

ושראן בזכותא מזעירא לענין דיני נפשות והטעם שזכות הוא למטה בהיכל זכות ודינא הוא למעלה בגבורה למהוי זכותא שהוא היכל זכות כליל בדינא שהוא הגבורה. יצחק דינא גבורה רבקה זכותא דינים רפים וזה ע"י הייחוד נכלל הדין בימין כנזכר לעיל. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. ובג"כ שרה ורבקה צריך להגיה יצחק ורבק' ובזה תבין כל הדף זו כי הנה היכל ד' שבמ' נק' היכל זכות והיכל ד' דדכורא נק' היכל דין והענין הוא כי יצחק הוא מדת הדין הקשה ומ' בסוד זרוע השמאלי נק' מדת הדין הרפה ולכן נק' היכל זכות דאית ביה סוד המתקת החסד הנק' זכות כנודע והנה צריך לזווג ולייחד את שתי דינים האלי בעת הזיוג כדי שיחזרו רחמים והוא סוד את"ה וגבו"ר הם מ' וגבורה כנזכר לקמן דף רס"א סוף ע"א והנה תחלה צריך לפתוח בזכות שהיא המ' כי היא פתח שלמעלה מתתא לעילא ואח"כ הדין נגמר וזהו פי' פותחין בזכות תחלה וז"א כד נטיל יצחק היכלא דא כדין כולא איהו לטב דינא בזכותא פי' כי כיון שאנו מזווגין עתה ומייחדין קב"ה בשכינתיה צריך לזווג דינא בזכותא גבורה במ' ולהיותו זווג זה בעת הזאת הוי כולא לטב ר"ל כי אם היינו מחברין מדת הגבורה במ' בלתי שאר ייחוד שאר ההיכלות ודאי שיהיה דין ורוגז גדול בעולם כנזכר לעיל דף רנ"ו סוף ע"ב וכד נטיל יצחק בהאי היכלא דזכותא כדין כולא איקרי וה' לביש וגו' אך עתה שאנו מזווגין כל חלקי הייחוד אז מתחברין אלין תרי בתי דינין וחוזרין להיותם רחמים כנזכר לקמן דף רס"א ע"א כי אחרי שאמרנו אתה גבור בייחוד א' את"ה וגבו"ר אז הם מחיה המתים רופא חולים וגו' וחוזרים להיותם חסדים וזהו סוד השופר בר"ה כנזכר בכאן כי הנה סוד השופר הוא בינה ותקיעת שופר היא המ' כנזכר בתיקונין דף נ"ב ע"ב וע"י התקיעה זו בשופר אילו של יצחק הנה אז מתחברין המ' עם יצחק שממנו יצא קרן השופר שהיא המ' הנק' קרן שיצתה מאילו של יצחק ואז שניהם מתחברין וחוזרים רחמים ע"י רחמי הבינה שופר עילאה והארתה בהם. וכן כאן בברכת אתה גבור כבר ידעת כי אנחנו עתה מקבלים ברכה מן היכלא שביעאה בינה כנודע ואז חוזרים אתה גבור רחמים ובזה תבין למה פותחין בזכות תחל' ותבין למה מתחילין מן הקטן תחלה והוא כי אנו מתחילין מתתא לעילא ולכן הקטן שהוא כנגד המ' הוא פותח תחלה וגם שהוא פותח בזכות כנגד מדרגתו הנק' היכל זכות ואח"כ הגדול שהוא כנגד ב"ד הגדול שבגבורה הוא הגומר הדין החזק הנמשך מהגבורה דינא קשיא וז"א ושראן מזכותא זעירא ולבתר אשתלים דינא מעילאה למהוי וגו' כליל בדינא דא לעילא ודא לתתא וגי' כי אין שלימו רק בהתחברות מ' בת"ת זכר ונקבה בכל חלקי אבריהם: וז"א ובג"כ יצחק ורבקה זה בגבורה וזה בהיכל זכות וכן היה למעלה כחדא אברהם ושרה כנ"ל שהם אהבה רבא באהבה זוטא. וזהו האמת ואין עוד. עכ"ל: