אור החמה על ספר הזהר ב:תקיא

לאכרזא על כל רקיעין וגו' ענין הכרוז הזה הוא להודיעו שהוא מסור ביד עונו מכאן ואילך ואומ' דמעברי בנייהו וגו' נראה דהיינו דוקא שמעבירו מעסק התורה ומתייאש ממנה אמנם המעבירו לשעה קלה ודאי שהוא גורע הבל זה בלי ספק אמנם לא יכריזו עליו אלא דוקא בהתבטל מכל וכל. דהא אתאביד מחולקיה וגו'. והענין שההבל הזה גורם שני עניינים הא' יחוד עליון וזה בטלו ולזה אתאביד מעלמא דאתי ג"כ ההבל גורם להעמיד העולם הזה ומקיימו וכשהוא מבטלו ממש אבד חלקו מן העולם הזה ולזה מכריזים עליו דהא אתאביד מחולקי' מעלמא דא ועלמא דאתי:

היכלא דביעאה הוא היכל זכות היכל גבורה והדין וזה צריך מעמידים מפני שהדין מתגבר בו מצד הגבור' ולכך צריך צנורות רבות מאד להעלות קרירות לאש הדין הזה ולז"א היכלא דא קיימא בנטירו יתיר לכך יתדותיו הרבה וכבר נודע כי סוד ל"ב נתיבות חכמה הם רחמים והם סוד ב' של בראשית ול' של לעיני כל ישראל ולכן קיום ההיכל הזה ומתיקו' דינו בתור' כדמסיק ומספר הממונים שהם היתדות ל"ב מסוד החכמה ותחת ממשלתם חמש מאות אלף הוא מסוד הבינה כי סוד חמש מאות בבינה והם ממונים על התורה שהיא בחכמה ובינה וראש לאלו הם ד' דהיינו א' לכל צד. הא' חסדיהא"ל שכל חסדי ה' הם רמוזים בו לקרר הדין והב' קסירי"ה לשון קיסר וירצה נשיא נשיאי רחמי שם י"ה. קדומי"ה ל' קדם מקדם העליון שהוא החכמה. דהריא"ל מצד ההדר העליון כנודע. ועל ידא דאלין אתידע דינא למעבר בעלמא מפני שהם מהקדש העליון דהיינו חכמה כנזכר כדפי' במאמר קדישין ולכן אחר שנגזר למעלה הדין ישאלו אליהם מה נגזר דינא ודוקא כל אינון דלא אתייהיבו בפתקין שזה בידם להקל ולהחמיר ולזה ישאלו כפי מה שאלו יגזורו והיינו ד' ראשים הראשיים אמנם השניים הם מבטלים הדין בסוד עסק התורה והיינו דאינון ממנן על כל אינון דלעאן וגו' ותמידות התורה יורה על סוד מקור החכמה הנובעת ולא פסיק לעלמין אמנם קובעין עתים יהיו מסוד הבינה שבה עתים כ"ח עתים ועליה נאמר בתבונה משנה עתים ולכך כשימצאו ביש' ל"ב עוסקים בתורה תמיד וחמש מאות אלף קובעים עתים ומקררים הדין ודאי שיהיו ודאי מרכבה להיכל זה ואם לא ישלימו ודאי יועילו:

היכלא חמישאה וגו' תלת מאה ושתין וחמש ממנן שכל א' וא' מהם ממונה על מחנה גדול אמנם ראשי גייסות הם שס"ה כנגד ד' תקופות השנה צ"א לכל תקופה וא' המייחדם עם הארבעה ראשים. קדשיהא"ל מצד הימין קדש חכמה. סטריה"ל מורה שהוא מצד שם י"ה ושם א"ל מפני שאינו ממש הוא שמאלי כנודע. עסירי"ה מל' עושר. קדמיא"ל לשון קדם וכולם ממונים על השמחה שהיא מהבינה והטעם שהנשמה מבינה ואינה חלה אלא במקום שמחה ולכך היכל זה שהוא אהבתן של ישראל עם אביהם שבשמים כדי שאותה אהבה לא תפרד ולא תסתלק. אלין אתמנון לבדחא עלמא כדי שיהיה משכן נאה לנשמה וז"ש כד נשמתא אתוספא מע"ש לע"ש ולזה יתייחסו אלו עם הנשמה שהם שס"ה מבינה ומשמחין לבן של ישראל להיותם מרכבה לבינה. אלין נפקין עמה היינו שיתפשטו אלו בעולם בהתפשטות סוד אור מנוחת יום שבת ויהיו אלו מקדימין למטה לטהר למנוחה זו כסא נכון בעם ה' ולטהר לבם מד' דברים מעציבו ומטורח כל מלאכה וממרירו דנפשא כי מרירות הנפש הוא אפי' שלא יהיה עצב וירצה האדם לשמוח מרירות הנפש ממיתה וכיוצא אינ' מנחת. הד' כעס והיינו רוגזא ואפשר שהם כנגד ד' קליפות ואלו הד' ממונים הם נגדיים להם להשביתם מנח הבינה מקור הדין ומשם ביטולו וז"ש כולהי קיימי בחדוה ומחדוה נפקי:

היכלא שתיתאה שהוא היכל הת"ת וכבר פי' כי ענין סילוק ההיכל על שאר היכלות כך סילוק ומעלת יתדותיו על שאר יתדות ולכך אמר היכל דא קיימא כל אינין היכלין תתאין בהאי מאה וגו' שהם ג"כ כמוהו מסולקים ומתעלים ועם היות שאלו היתדות אינם בעצם נוטלים מן התחתונים להמשיך למעלה מפני שכבר נתעלה ההיכל הזה ואלו אדרב' פועלים למע' שמכיני' הנשמה בסוד נשיקה כדמסיק עכ"ז איקרון יתדות.

כאינון אחרנין שהם מעוררים ממטה למעלה בבחינת הנשמה העולה בנשיקה. והנה בחינת היסודות הם מאה מימין ומאה משמאל והיינו דמסיק מאה לימינא ומאה לשמאלא אמנם או' תחלת דבריו היכלא דא קיימא וגו' בהאי מאה וגו' אפשר שהוא קושר ימיניים בשמאליים ונכללים יחד והם ג' לשר מד' שרים. מלכיא"ל לשון מלכותו של אל וביטול החצונים. שמע כפשוטו חתום בי"ה א"ל רחמי' עלי רחמים. מסרסני"ה לשון סרני פלשתים. צף צף החתום בי"ה רחמים אותיות צף הוא כמו צפה הצפית שהוא נר המאיר שכן קוראים לנר צפיתא וכולם לשון רחמים ולזה פעולתם ברחמים להגין שעם היות שניתן רשות למשחית לחבל לא ירבה צער וז"ש דצדיקייא מטא זמניה וגו' ואתיהיב רשו וכיון שניתן לו רשות ואינו מבחין וגו' כאן מבחין מפני אלו המגינים:

מהיכלא דא שראן כל רזין וגו' אחר אשר גמר ענין היתדות שהוא דבר השוה לו' היכלות חזר לבאר ענין מעלת ההיכל הזה וקשר כולם בו וז"ש מהיכלא דא שראן כל רזין וכל דרגין וגו' והענין כי בהיות ההיכלות נכללות בהיכל הרצון שם כבר אור הספי' נכללות זכר בנקבה ונכלל האצילות ביצירה וז"ש מהיכלא דא שראן מפני שכאן הוא ההתחלה ובהיכל קדש הקדשי' הוא גמר הייחוד כדמסיק וז"ש כל רזין וכל דרגין מסוד עולם האצילות ותתאין מיצירה לאתחברא שע"י רוח עליון אשר בספי' דהיינו רוחא אל הנשיק' ע"י הוא חבור המדרגות בגין דישתכח כולא בשלימו ששלימות האצילות הוא בהיותו מתפשט אל התחתוני' למהוי כולא בחבורא חד וגו' לאתייחדא שמא כדקא יאות בסוד בשכמל"ו דהיינו כל פעולות התחתונים נכללים למעלה שורשם במלכות באצילות כדי להאיר הא"ס דרך האצילות בהם להשפיעם ולהאירם וזה בסוד קשרם דלא תעדי דא מן דא היכלות מספי' ולא ספירות מהיכלות כי אז יאיר הא"ס באצילות ואצי' בבריא' ובריאה ביצירה וז"ש וכדין נגיד ואתמשך מה דאתמשך דלא אתידע וגו' וכל זה הוא למהוי קב"ה ביחודא שלים כדקא יאות ואינו כדקא יאות אלא ע"י זה כנודע והיודע הייחוד הזה על מתכונתו מכיר את בוראו ומעלתו גדולה כי כולם חיים מאתו ועליו נאמר ואתה מחיה את כולם וז"ש זכאה חולקיה וגי'. מהרמ"ק זלה"ה: