אור החמה על ספר הזהר ב:נא

ר' יהודה פתח קמתי וגומר קמתי מור' שהיא שוכב' לעפר ודודי ת"ת כלו' אני מדת ה' קמתי לפתוח לדודי דבור בקול ודאי אפי' שהיא תרצה ודודי חמק עבר שנסתלק קול מדבור ודבור משתתק.

ויאמר אליו אני ה' דבור בחשאי שהיא בחינתה למעלה כנז'. בתוספ' וא"ו ממדת הת"ת דהיינו שלימו דאבהן המכריע בין שני הקצוות אברהם ויצחק שניהם כלולים ביעקב והיינו ואלהי להורות ששתי מדות נקשרות עמו וא"ו מוסיף על ענין ראשון:

א"ר יוסי אי הכי א"א בשלמא שכן דרך הכתוב כאו' זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וגומר וכיוצא ניחא ואלהי יעקב אלא השתא דאמרת להורות על מדתו א"כ מאי ואלהי יצחק.

בגין דיעקב לא בא שם מלת ואות לסבת המדה אלא לסבת יעקב הגשמי שאין ראוי להזכיר שם אלהות עליו בעומדו חי מפני שעדין אין לו שלמות מצד עצמו עד שישלים חקו אמנם יש לו שלמות מצד אביו שהוא הורישו נשמתו הראויה להיותה מרכבה אל הת"ת ולזה אכליל ליה ביצחק והיינו שמטעם שאפלה הרה וילד' רוח דהיינו ת"ת נאצל מן הגבורה לכך הת"ת נקשר עדיין במקום אצילותו ביצחק בגבור'. השתא דמית יעקב והוא זכה שיהי' הת"ת באמצע קושר שתי אבות אתא מלה באתריה ואלהי יעקב שהוא בת"ת אמצעי בין שני האבות שהוא"ו מוסיף על שנים הקודמין.

באל שדי אתחזינא להו דהיינו המדבר המד' העליונ' ויאמר אליו אני ה' א"כ וארא אינו דברי המלכות אלא דברי הת"ת והיינו וארא ולא אמר ואדבר באל שדי היא אספקלריא דלא נהרא מדת המלכות ולא אתחזינא מגו אספקלריא דנהרא היינו מדת המ' שהיא בחינת' למעל' בשם יהו"ה שאותיו' יה"ו נראות ע"י אות ה'.

ואי תימא דהא אשתמשו אפי' בהוראת החזיון בנוקבא ולא יתיר והיה פרוד שלא היו מתנבאים במרא' מיוחדת.

וגם הקימותי כבר ידעת סוד הקמת הברית שהוא ע"י הייחוד כי ע"י סוד הייחוד נכרת הברית שע"י נשמת האבות והבנים אחריהם יהיה סוד מ"ן אל הייחוד העליון וכיון שהם כרותי ברית בסוד היסוד הנז' זוכים לארץ והיינו לתת להם את ארץ וז"א הא אתמר מאן דזכי וגומר כנז' פ' נח. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה פי' ר' יהודה פתח וגומר זה נמשך עם שלהי הדף הקודם כי בהיות השכינה בגלות נקראת אלם בסוד נאלמתי דומיה וגומר וכבר ידעת כי פסוקי אני ישנה וגומר מיירי בזמן שהשכינה בגלות והנה כד אתא קב"ה שהוא דודה אז קמתי אני לפתוח לדודי שהוא סוד ההתעוררות זווג בימי החול ולהיות כי אינו תמידי בעוונותינו הרבים לכן ודודי חמק עבר והלך לו וחזרתי למה שהיתי אלמת בלתי קול. וכן היה הכא כי כשנתעורר הת"ת להוציאם מגלות התחילה השכינה לדבר וזהו וידבר אלהים אל משה ואח"כ חזרה ונעלמה כי עדיין לא נשלם היטב מציאות זווג הת"ת ולא נמשך הקול אלא מן הת"ת לבדו ולא בזווג המ' וזהו ויאמר אליו אני ה'.

ואכליל ליה ליעקב ביצחק דהוה מית. אינו כפשוטו דעדיין חי היה אך יובן במה שאמר בתוספתא דריש פ' נח דבתר דאתעקד אתחשיב כמת ע"ש עכ"ל:

פתח ר"ש וגומר שדין כתיב שאם היה כתוב שרין היה לשון שור והיה חרב כמשמעו אמנם עתה שכתוב שדין הכוונה שיש דין עליון א"כ חרב היינו חרב נוקמת נקם ברית דהיינו מדת המ' והיא נקראת חרב למטה בחינתה בדין וכלי זיינה נאחזים בה דהיינו גבריאל שמצד שמאל שעליו נאמר איש חרבו על ירכו והאיש גבריאל וכל הגבורים התחתונים מצדו והוא לוחם מלחמות מצד החצונים שהם תחת ממשלתו והוא נוטל הדין וההשפעה מלמעלה מהגבורה ומשפיע עליהם ונותן להם רשות ברשות גבו':

דהא האי חרב עם היות שאין הברית בה אלא ביסוד עכ"ז היא הנוקמת נקם הברית דהא האי חרב קאים לאסתכלא מאן דמשקר בברית והטעם כדמסיק שהיא מדה המתייחדת ונקשרת ביסוד והפוגם נרגן מפריד אלוף והיא החוששת תחלה ולכך קאי' לאסתכלא וכן הוא סוד הברית נעשית ע"י החרב שבה סוד כרית' הברית והעברת הקליפות כאו' עשה לך חרבות צורים ולכך מאן דמשקר בברית שפוגם ומטמא אותו במיני עריות וכיוצא נוקמא דנקמין מיניה המדות העליונות האי חרב הוא שהיא ממונה מידם על כך הה"ד כי חמה הנשפע מלמעל' על עונות פגם אות ברית חרב האי חרב הוא:

מ"ט הוקשה לו כי אות ברית יסוד ובו הוא הפגם ולמה נטילת הנקמה למטה ותירץ מאן דמשקר בברית פריש תיאובתא דהיינו חשק הנמצא למעלה להקשר ולהתייחד במ' והיינו בחינת הייחוד. ג"כ פגם ב' שמירת הת"ת עליה גם כן מסתלק ואינו שומר אותה וז"ש ולא נטיר מאן דנטיר. ג"כ פגם ג' אפילו שפע מועט אינו משפיע וז"ש לא יהיב לאתריה וא"ת ואיך גורם כל זה הפגם לזה אמר שהטעם הוא דהא לא אתער כיון שאינו מתעורר אלי' כל ענין זה הוא גורם בביטול ההתעוררו' ומטעם זה הדין על ידה ושאר התחתונים המשתתפים בדיניה יש להם עמו דין מפני שמנע הטוב מהם וההכרח מזמן הטוב וז"ש וכל מאן דנטיר ליה להאי ברית איהו גרם וגומר דהיינו היסוד מתעורר וענין נטיר היינו שנזהר בדברים הבאים לידו שפוגמים הברית ונחשב כעושה מצוה ומעורר הייחוד והיינו ממש ומאן דנטיר וחדוש הוא שחדש לך שבשב ואל תעש' יגרום כל זה מפני סגולת המצוה הזו כי האבר הזה מתייחס אל הענין למעלה בסוד הייחוד משאר כל המצות.

האי ברית יסוד.

לאתריה מלכות:

ואתברבן עילאין הספירות ותתאין הנפרדים או הגשמיים.

כד אשתכחו זכאין בסוד מציאות מעשיהם הטובים.

וגם הקימותי התעורר מדת היסוד וקם אל הייחוד ע"י מי אתם ע"י מעשיהם ולזה מה שהיא לאחרים ארץ כנען ודאי שהנחש כרוך על עקביה להכניע הרשעים לתת להם את ארץ כנען שתתברך ותהי' להם לנחל' והטעם את ארץ מגוריהם מפני שהיו יראי חטא ושמרו ברית בקדוש' ושאר מצות כדמפרש.

בגין דאיהו אתר דאשרי מגור שהיא שורפת העולם בדיניה.

אשר גרו בה וגומר הוקשה לו וכי האבות היו עובדים מיראת העונש לזה כפל הכתוב ואמר אשר גרו בה היו יראים בה בקדושתה עצמה לא יראה חיצונית וז"ש אשר גרו בה מיומא דאתקריבו לגבי קב"ה הענין כי מתחלתם גרו בה דחילו בה בעצמה וזהו עיקר היראה להיות האדם ירא חטא לומר למה אחטא ואכעיס את בוראי ובסיבתי אמי נדחית מהיכל המלך אבי וז"ש ודחילו עילא' בה למינטר פקודוי כי הירא' האחר' כחצונית שהיא יראת העונש אינה מועלת כלום וז"ש דאי בהאי לא ישרי דחילו על רישיה דבר נש אלא מחמת העונש לא דחיל ליה להקב"ה לעלמין כי למטה היא חיצונית ולמעלה היא אהבה וז"ש דאי בהאי ישלול למעל' למט' כדפי'.

ת"ח באתערותא וגומר ירצה לראיה שבזכות התחתונים מתעורר הברית העליון או' ואת נאקתם וגומר ואזכור את בריתי שבאותה התפלה התעוררו היחוד למעלה שהאדם המתפלל על צרתו ויש זכות שיכנס תפלתו גורם הייחוד ולזה הוא מצות עשה לשוב בתשובה ולהתפלל על הצרה.

דהא בברית וגומר הענין כי ברית הוא סוד היסוד וזכור הוא בהיותו משמש דהיינו בהתעוררות המדות כולם אל הזווג וזהו או' כדין תיאובתא לאתקשרא כולם פי' כל העשר ספירות בקשורא חד ואמר כיון דהאי ברית אתער דהיינו ואזכור הא קשורא דכולא אתער דהיינו כל אברי הזכר ואזכור את בריתי לאזדווגא ליה באתרה במ'. אני ה' ת"ת ומלכות. מהרמ"ק זלה"ה:

גליון באל שדי אתחזינא להו וגומר עיין בפ' וישב קפ"ג א'. נוקמא דנקמין מיניה וגומר ויחי ר"מ ב' עכ"ל:

וידבר ה' אל משה ואל אהרן וגומר ר' יוסי וגומר לדברא לון עם היות שהיה ראוי שיקדים אל פרעה ראשונ' מפני שהנהגת יש' אינה עתה עיקר אלא אחר יציאתם ממצרים ושם אין פרעה עכ"ז הקדים יש' מפני שהוא עיקר וז"ש לדברא לון כדקא חזי והיינו אל בני ישראל שהם נכבדים ודאי בני ישר' חצובים מלמעלה ואל פרעה מלך מצרים אינה עיקר אלא לחלוק כבוד. והם שני הפכים לא מאהבת יש' יחטאו נגד פרעה ולא מסבת פרעה יחטאו נגד יש' וראשונ' עיקר והיינו ויצום ולזה אמר אלה ראשי אלה שאתם רואים בעבודה קשה הם מלכים בני מלכים ולז' נקל יותר להקל בכבוד פרעה מלהקל בכבוד ישר' שהם מלכים רבים ובני מלכים רבים וקדושים והיינו מה שהוסיף ר' יוסי ור' חייא הוסיף כי עוד בא לומר דלאו דוקא הראשים הם הכשרים אלא דכולהו לא שקרי וגומר דהיינו שהחזיקו נימוסי בני ישר' ולזה שמרו ברית שלא נתערבו באומות אלא מצויינים שם ומפני מדות אלו שעשו הפרטים לא ירדו בתי האבות ממקומם כעין בלגה וז"ש אלין אינון דקיימו בדוכתייהו קדישא דהיינו שהיו מצויינין משפחה ומשפחה כדי שע"י זה זהירות זה מכ"ש שלא יתערבו במצרים וז"ש ולא שקרו לאתערבא בהו במצראי כיון שהם בעצמ' קיימו בדוכתייהו ולז' היו ראשי אבות כל א' וא' אב שליט ומתעלה על משפחתו בלי בושת והיינו כבוד לכולהו לא לראשי אבות לבד שאין כבוד לראשי אבו' אלא מתוך בית אב הטהור והקדוש והם ד' מעלות האי לא שקרו נימוסיהון להחליפן בבני אומה אחרת אלא כל רואיהם יכירום שהם יש'. הב' ולא אתערבו אפי' אחר שנשקעו בגלות והיו שם עבדים בהם ערב רב אין יש' מעורבבים עמהם והסבה נימוסיהם הקודמת. הג' בתחלה גרמו זה דקיימו בדוכתייהו קדישא ואפי' שהיו אז נכבדים ובין נכבדי ארץ לא שנו את מקומם הטהור והקדוש וזה גרם שלא נתערבו אז במצרים נכבדי המלכות ולא שקרו לאתערבא בהו במצראי וזה שבח לאבות והקורת שבח לבני'.