אור החמה על ספר הזהר ב:תקט

שבחתי אני את השמחה וגומר דא חדוותא דמלכו קדישא דהיינו בינ' המתפשט' בת"ת ומ' די בזמנא דאיהי שלטא שבחול השמחה הזאת נעלמת כאו' שער החצר הפנימית יהיה סגור ששת ימי המעשה וגומר אמנם בשבתות וי"ט נפתח השער וכאצילות מאיר למטה והוא שליטת שמחה זו והמתעצב אז פוגם בשמחה זו אלא צריך לעשות לה מדור בעצמו בשמחתו ועם היות שיש דברים רבים שהאדם נעשה כסא למעלה לז"א אין טוב וגומר מכל עובדין דבר נש עביד אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח ולאחזאה חדוותא בההוא סטרא ובזה הוא נעש' כסא אל השמחה העליונ' ושורה עליו דהיינו בינה וז"ש בגין דיהא ליה חולקא בעלמא דאתי שהוא בבינה כי כיון שנאחזת בו השמחה שהיא הבינה יש לו חלק בה בהסתלקו מן העולם הוא נכלל ומתדבק במקומו ממש שהיתה שורה עליו ששמחת שבת הוא מתפשט על כל החיים הכשרים כל א' כפי בחינתו והיינו סוד תוספת נשמה ושמחת שבת ומנוחתו: ילונו לשון לויה או לשון הלואה. דא שמחה מצד הבינה דא עציבו מצד הקליפות דא חיים מצד הת"ת וע"ד בחוץ מות טוב ד' מ' בחוץ רע נגדיי: ג"ע סוד מנוחת הנשמות למטה תחת כסא הכבוד והפכיי לו גיהנם בהיכלי הטומאה בחוץ:

גופא דילהון בעציבו בחצונים לשלוט בו כדי שיהיו נבדלים מן הקדש כנזכר ונגדיי אל בחינת הגוף היא הנשמ' ולכך בחדוותא עולה למעלה למעלה אל עול' שכולו שבת ומנוח' ממש בשמחה הנזכר בסוד החיים הפנימם כנזכר והיינו חיים הפך הרוגים וז"ש הרוגים הוו מסטרא אחרא אמנם היו חיים מצד החכמה ממש ולזה הרוגים הוו מסטרא אחרא ואשלימו אתראחרא דקדושה: ובג"כ כולא גלי קב"ה כאו' חלקם בחיים. ואתעביד כדקא יאות באין משפט מעוקל ח"ו והכל בא לידי חשבון:

בהיכלא דא קיימין אינון תריסר שהם י"ב סוד אריה שור נשר אדם וכל א' כלול אריה שור נשר בענין שהם י"ב ועל כולם אדם הם י"ו והשתא לית לן עסק באינון ארבע' עילאין לעילא אלא אותם המפורשים בפסוק ראשונה ופני ארי' אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתם ופני נשר לארבעתם בענין שהם י"ב והי"ב אינם שוין אלא ד' אינון לעילא שהם אלו הארבעה הנזכ' אריה שור נשר אדם מיכא"ל גא"ר ולהם ח' כחות למטה מהם תחת ממשלתם כנזכר בפרשת בהעלותך והיינו דכל חד נטיל עימיה תרין כעין השבטים הדגל נק' על שם העיקר ומשתתפים עם כל א' עוד ב' שבטים שהם ח' תחת ממשלת הד':

וכן בסדורא דלתתא וגומר ירצה כי כל המדרגו' מהיכל זה ולמט' עד אין סוף לכל המדרגות המשתלשלו' כולם סדרם בסוד ד' דגלים ותחת הד' כלולים ח' כנזכר והטעם מפני שההיכל זה סבה לכל אשר למטה וכולם מסובבים ממנו לכך כולם מתבחנים בבחינתו וז"ש כל דרגין מהיכלא דא נפקין

כל אינון צלותין וגומר ירצה כוונת התפלה ודבקות אהבה שפתים דהיינו סוד דבקות רוח המתפלל למעלה בשופכו שיח תפלה באהבתו של הקב"ה הנה התפלה הזו תעלה בסוד היכל אהבה והיינו או' דאתעביד ברחימו ואחר עלותם בסוד אהבה כד עאלין בהאי היכלא דהיינו היכל הרצון כולהו מתדבקין ביה בקב"ה בסוד דבקותם רוחא ברוחא בסוד נשיקין כנזכר לעיל שנעשה כאן בהיכל הזה.

ובכל יומא בסוד התפלות ובכל זמנא דהיינו לפעמים כשעולה נשמה קדושה ומעוררת זווג ונשיקין למעלה דנשיקין אתחברו סוד דבקותא דרוחא ברוחא כדין איהו זמנא דקב"ה אשתעשע בנשמתין דצדיקייא דהיינו השעשוע בג"ע העליון:

ומהו שעשוע' וגומר הענין כי אורות הנשמות מאירות באור השכינה שכך הם בסוד השכינה ואור הת"ת מאיר בשכינה ומאיר בנשמות ואור השכינה מכוללת הנשמות שבה מאיר ממטה למעלה בסוד דבקותא דרוחא ברוחא ועם היות שגם ההיכלות יוכללו כולם בהיכל הרצון כדי לעורר הנשיקין ונמצא ענ"ג זה נמצא גם אל ההיכלות עכ"ז אינון אקדימו לההוא עינוגא והטעם שהם למעלה מההיכלות ובהתענג השכינה הם יקדימו לכל אשר למטה והיינו א"ז שהוא סוד הייחוד תתענג על ה' בסוד נשיקין כנזכר:

היכלא דא כללא דכל אינון היכלין תתאין מפני שממנו נמצאו והיו והם מושרשי' בסבתם זו ג"כ בעת עלותם ממטה למעלה שיוכלל זה בתוך זה וכולם בהיכל אהבה והיכל אהב' בתוך היכל זה נמצאו כולם נכללים בתוכו וזה דרך העמוד האמצעי שבין היכל להיכל כנזכר בהיכל לבנת הספיר:

היכלא קדמאה היינו היכל לבנת הספיר והשתא מהדר לפרושי אכל היכל והיכל סמכין דיליה והענין שאין קיום לעליונים אלא מתוך התחתונים וההתעוררות העולה ממטה למעלה הוא קיומם וסמיכתם ואותם הכחות העומדים לקבל התעוררות תחתון מן התחתונים ולהעלותו למעל' יקראו יתדות כי הם תקועות בעולם התחתון כמו יתדות להמשיך מהם כח להחזיק העליונים ואין היתדות מעצם ההיכל דהיינו בית קיבול הרוחניות אלא הם מעצם הרוח החיוני שבתוכו ולזה אינו מקיים ההיכל בעצמו אלא מקיים הרוח החיוני הדק שבתוכו ולז"א היכלא קדמאה לא ההיכל בעצמו אלא דתמן קיימא ההוא רוחא דקאמרן וכל אינון חיוון דביה אסתמיך בתרין סמכין הענין שהוא מקבל סמך וסעד מד' בחי' ההנהג' חגת"ם ולכל בחינה ובחינה תרי סמכין שהם ימין ושמאל לכך הם תרין וכללם ח' בסוד יאהדונה"י י"א לדרום ה"ד לצפון וגומר וז"א ואינון תמניא כלומר בסוד א"ז שהם שמונה הנז'. ואלין איקרון יתדות שהם יתדות נחשת מפני שיסודם דין ונחשת ודאי בצאתם חוצה וז"ש וקיימין לבר אמנם בהכנסם פנימה הם מזדככים ומתלבנים: כד מלכא עילאה אתי למטה להתייחד בסוד כללות ההיכלו' זה בתוך זה כנזכר לעיל נטלי אינון יתדות ודרך התפשטות' מפנימיות ההיכל לחוץ חוזרים ונכללים והיינו או' ואתעקיין מאתרייהו כחות אחרים תחתונים שהם מופקדים עליהם ואותם התחתונים אינם נכללים בייחוד אבל היתדות נכללים הם ומתריהם והיינו מתר לכל יתד דהיינו כח האמצעי בין ההיכלות והיתד וז"ש דאינון תמניא אחרנין בר מאינון יתדות דקאמרן:

ההוא רוחא קדמאה וגומר די בגו היכלא תניינא כך גירסת כל הספרים וטעות הוא שקודם שיכלל היכלא ראשון בשני יאסוף ההיכל כל נתחיו מיתריו ויתדותיו אמנם הענין שבהיכל ראשון שני רוחות שהם לבנת ימין ספיר שמאל הנזכר לעיל וקודם שיאסוף פרקיו וכחותיו הם נכללי' יחד שתי הרוחו' האלו שהם לבנת הספיר ובקשרם הם אוספים חבלים ומיתרים ויתדות וכל שאר הפרטים והכי קאמר רוחא קדמאה די בגו ההיא היכלא קדים ואעיל ואתכליל בגו ההוא רוחא תניינא די ביה וזוהי הגירסא האמיתית:

ותמצא אלו היתדות הם מתאחדות להנהגה א' הדרום והמזרח לעולם כי החסד והת"ת רחמים והצפון והמערב להנהג' שנית כי הגבו' והמ' דין: קרעיא"ל שקורע הדין בכח הא"ל: שמעיא"ל ששומע תפלה מענין הנשואים. סעדיא"ל לשון עזר ודאי. סטריא"ל ודאי שהוא מצודד לימין א"ל ולכך הם פועלים רחמים לקרב הנשואין כדמסיק. לא אתעדון משולטניהון מפני שיש ד' חוץ להיכל זה הם סוד חדשים לבקרים שהם המלאכים נבראים ומתעברין ממציאותם ולזה אמר שאלו קיימין לעולם מפני שהם נכללים בפנימיות ההיכל כנזכר. דתקלי במתקלא מפני שראוי שתהיה לפי מעשיו ולכך לפי זכותם מעלים הנקבה או מורידים הזכר וינשאו זה לזה מאזני צדק הם בהיכל זכות למעל' כנזכר לעיל. דשקילין וגומר ולא שקיל צריכים ב' עניינים הא' שישתוו במעשיהם והיינו דשקילין הב' שבאותם המדות לא ישתנו ולא שקיל וגומר שפעמים יהיו שקולים ואינם שוים על ענין א'. מהרמ"ק זלה"ה: