אור החמה על ספר הזהר ב:תקח

דאינון ד' יסודין תתאין וגו' בגין דכלהו מתקשרן דא בדא כעין המים קרים ולחי' והאויר חם ולח והאש חם ויבש והעפר קר ויבש וכל א' נוטל מחבירו ונכלל בו וז"ש דאינון ד' יסודין וגו' וילמד סתום מן המפורש:

רמז קרא ואמר היינו שהאגוז יש בו ד' מוחין והם מוח א' מצד כללותם באמצע שכל א' נכלל בחבירו:

אינון תריסר נהורין ולעיל פי' שהם ה' עם ד' אלו דהיינו שכל או"א מהם הוא נכלל משלשה והם תלת לכל סטר ונראה שהם י"ו כיון שהם י"ב תחות אלין וכך הם פני החיות כנז' פ' נח ובפ' אחרי מות ואפשר שהם תלת לכל סטר שהסטר עצמו הוא הרביעי והג' הם שנים מפני כללותם ע"י האמצעי והאמצעי נכלל בעצם הכולל בענין שהם סוד ארבע' יסודי ההנהגה והם ח' והם י"ב והם י"ו והכל ענין א'. אלין ד' סמכין שהם סוד ד' יסודי ההנהגה בכללותם קיימין לסלקא וגו' והיינו סוד התעוררות העולה אל השכינה ממטה למעלה בסוד בתולות אחריה רעותיה וגו' כנז' לעיל: לאתחברא נשיקין היינו סוד דבקותה רוחא ברוחא כנז':

תחות אלין כמה דרגין היינו ד' מחנות שכינה והם כל מחנה בבחינת שר מחנהו מחנה מיכא"ל חסד מים ומחנה גבריא"ל גבורה אש וגו'.

ארבעה נכנסו לפרדס ועם היות שהפרדס הזה רב אנטיעות ומשתעשעים בו כל הצדיקים עכ"ז אלו אתברירו לדוכתא דא ורצו לעלות אל היכל הששי ודמו להאחד ביסודות אלו שהם ד' כחות ההנהגה וכל חד אתקשר בדוכתיה לפי מה שנאחז ביסוד פרצוף נשמתו שהם ד' פרצופי הנשמות וכמו שהם ד' יסודות אלו טהורים יש כנגדם ד' יסודות חצונים לזה צריך הנהגה שלימה ליכנס אל הפרדס הזה שלא יטבע בפרדס ויצא חוצה וכיוצא:

בר ההוא שלימו חסיד' ר' עקיבא שנאחז ביסוד המים והזהיר ואמ' כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים וגו כנז' בתקונים והנה יסוד המים הוא היכל החסד היכל אהבה הדבק במיכאל שבהיכל הששי שהוא מים ג"כ ולא הפריד בין המים עליונים חסד שבאצילות אהבה רבה למים התחתונים חסד שבמלכות שהוא סוד היכל זה וז"ש אל תאמרו מים מים ירצה לא תפרידו בין מים למים אלא קשרו אהבה רבה באהבה זוטא היכל אהבה למטה ולכך כל ענייניו באהבה וכיון שנשמר בסוד הייחוד וקשר ת"ת ומ' נשמר מאותם מים הרעים ולזה צף ועלה ממים תחתונים למים עליונים וקשרם ולא ירד אל מצולות ים ולזה נכנס בשלום שהוא המייחד המים במים ויצא בשלום. אמנם כל אנון אחרנין לא ייחדו כראוי אמנם לא השוו במדותם ח"ו כי אלישע הפריד וקצץ בנטיעות ואמר שאין אש התחתון נקבה קשור באש עליון זכר אלא אמר שההנהגה במטטרו"ן לבדו והמיר כי בקיצוץ זה מיד נהר דינור מתלהב ולכך נכנס בו אל אחר ונעשה אחר באש גיהנם ודאי ופגם ולא היה מעלה האש גבריאל לאש הגבורה העליונה בהכרעת הימין וקשרו בסוד ה' הוא האלדי"ם:

בן עזאי נאחז ביסוד העפר ואלו היה קושרו בעפר עליון היה עולה עד מקום החיים כאומ' הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר אמנם לא עלה אלא נחת ביסודא דעפרא ויש בחינה רעה אל הקליפות מקום עפר שאינו עושה פירות דהיינו דעפר ומפני שיסוד העפר רגליו יורדות מות קפצה עליו מיתה ונדבק בקדש ולא נטמא והיינו יקר בעיני ה' המותה מות ה' יסוד העפר לחסידיו ואלו ידע ליחד היכל זה בסוד עפר היה עושה חיים:

בן זומא נחת ביסודא דרוחא ויש רוח קדש והיינו אוריא"ל ולא קשרו בסוד אויר הטהור העליון ולא ידע וירד ופגע ברוח רעה הנאחז נגדיי למטה ולכך הציץ בו ונפגע מפני שלא ידע להזהר ממנו ודמה היותו קדוש ופגע בו פגע רע. וכולם נענשו ולא אשתזיבו מן עונשא:

וע"ד אמר שלמה יש הבל וגומר כי לפי האמת אין ראוי להיות נענש במחשבה אלא מצד המעשה ואלו היה במחשב' לבד ועכ"ז נענשו והיינו יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים שנענשים במעשה:

שאלתא שאל וגומר שאלתא שאיל דוד ברוח הקדש ולא אתפרש שאלה זו מה היא מציאותה ולא תירוץ לה ומקום השאלה והתירוץ הסתום הוא דכתיב ממתים ידך ה' וגומר ופי' השאלה ואמר וע"ד כלומר בנדון זה הוא השאלה מה אלין דאתקטלו בקטולי עלמא ירצ' לא דוקא עשרה הרוגי מלוכה אלא עוד כמה בכל דור ודור כמה צדיקים שלא ירדו שאול במיתה טבעית כמו ישי אבי דוד ואבנר וכיוצא וזה שאמר בקטולי עלמא. ודוד ברוח הקדש שאל שאלה זו הנופלת על הדרוש והיא זכאין צדיקייא דלא חאבו חובא וגומר עם היות שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא אמנם חובא בגין דאתענישו עונש כזה ודאי לא עשו זהו ענין השאלה ורמז שלה בפסוק מפרש השתא.

ת"ח ממתים ידך וגומר הכא אית תרי סטרי ידך ה' וחלד ידך ה' דא קב"ה שהוא צד הקדושה וירצה מאותם המתים יש לך יד וחלק ה' דהיינו נשמתו אתכנישת מיד לגביה ואין לה עיכובא אפי' שומר הפתח אינו עומד בפניו וכיון שחלק זה הולך ממתים אלו א"כ יהיה ראוי שמאלו המתים יהיה ג"כ חלק חצוני מחלד שהיא חצוני דהיינו שגופם נמסר לקליפות לעשות בהם כרצונם וז"ש דגופא איהי שלטא עלוי וזוהי ענין השאלה בשלמא כשיש לחצוני חלק בנשמה מצד הפגם שיש בה אינו רחוק שיהיה להם חלק בגוף להענישם אמנם ממתים ידך שהנשמה טהורה שמיד היא חלקך מה טעם יהיה חלק לחצונים הנק' חלד כחולדה והטמא' ההולכת בחורים כנחש ומזקת ולזה נק' יורדי גיהנם יושבי חלד. ופי' התשובה ואמר ת"ח נשמתא דאלין של הרוגי מלכות או הרוגי עולם הצדיקים כנזכר לאשלמותא דרוחא קדישא הענין שפעמים הרבה יש למעלה פירוד ופגם בין המדות העליונות ולא יוסר הפגם והפרוד ההוא אלא ע"י קרבן אדם ממש הגורם בקרבנו יחוד עליון ולא זה בלבד אלא צריך שיתן לחצוני חלק מהקרבן ההוא כדי שיבדל מן הקדש והוא גוף האדם לשלוט בו וע"י כך פורש מן הקדש ונשמה מסתלקת למעלה וקושרת עד מקום שאין קרבן יכול לייחד דהיינו מקום המחשבה העליונה וזולת המיתה ההיא לא היה בשום צד אפשר לעלות לייחוד ההוא והיינו שתוק במקום השתיקה והחשאי כך עלה במחשבה יר' כך ע"י חלק הגון הנתן לחצונים עלה ביחד במחשבה למעלה ובזמן שהכביד הפגם הרבה הוצרכו עשרה. וז"ש ת"ח נשמתא דאלין העולה למעל' לאשלמותא דרוחא קדישא שהוא המתפשט בכל הספי' מצד החכמה שמשם הקדש ומצד איזה פגם מהתחתוני' גורע החיות הזה שאינו מתפשט ואינו משתלם בספירותיו לזה צריך שיהיו נקרבים הקרבנות החשובים שבכל הנמצאים מבחר צדיקי הדור וז"ש דלהוון עשרה רוחין מתתא לעשר מדרגות כדקא יאות יר' שיהיו טהורים ונקיים וגופא דילהין אתמסר למלכו אחרא שהיא החצונית שנבדלת משם ויורדת לענין קשה כזה שהיא מתגדלת לנקום נקם בצדיקי הדור ואינה שולטת אלא בבשר ההוא שהוא לבוש הנחש שהוא חלקו ממש והכסיל חובק את בשרו. ומיד הקדושה נוטלת חלקה ומתעדנת בחלק' ואלו נשאבין פנימה בסוד החיים האלו שהם חיי הספירות בסוד המחשב' וזהו או' חלקם בחיים השיב הקב"ה חלקם בחיים הידועים חיי המדרגות העליונות חיי הספירות כנזכר והיינו דמסיק וכולא כמה דאצטריך שאין דבר בטל ואין דבר בלי צורך ומיתתם צורך גבוה ותיקון עליון ועם היות שהם עצבין מצד בחינת הגוף שמחתם ערבה מאד מצד אחיזת הנשמה כאימ' חלקם בחיים כנז' והיינו חידו מצד הבינה מסטרא דא עציבו מסטרא דא. מהרמ"ק זלה"ה: גליון תמניא אחרנין למהוי בשלימו וגומר נמצא שמותם פ' ויצא קמ"ט: אהבה זוטא היכל אהבה באהבה רבה חסד ממש ועיין פרשת תרומה קמ"ו עכ"ל, ועיין בספר אור הגנוז בס"ד: