אור החמה על ספר הזהר ב:תק

ארבעה סמכין אחרנין וגומר לכל שלשה מהשנים עשר סמכא חד שהוא פועל כח ההנהגה משלשה הנזכרים ופעולתם מעין אותה פעילה דהיינו כעין הגנה והצלה כדמפרש ואזיל דהיינו עצה או מחשבה כדי שלא יבא לידי מעשה ויצטרכו מגינים ורמחים וסייפין אלו הם ממהרים להפריד' ולבטל' וכיוצא. כל חד וחד וגומר הענין שיש להם פעולה כוללת שכולם יחד דהיינו ד' ההנהגו' מזרח מערב צפון דרום בערך יחודם יש להם פעולת ההצלה הנזכרת ובערך כל א' וא' יש להם פעולות רחמים לעצמה. ותחות אלין לית לון חושבנא מפני ריבוי בחינות הפעולות כפי מקרי העולם הגשמי. אלין ד' אראלים אשר יקבו בשמות דקיימי לד' סטרי עלמא בסוד ד' בחינות ההנהג' וכל חד וחד קאים לההוא סטרא כדמפרש לקמיה ופעולתם יחד הוא השגחה להשגיח על מעשה התחתונים כדמסיק ויש עליונים מהם שהם י"ב גלגלין דקאמרן לעיל והם חלונות מפני שהשגח' מתרבית בהם אמנם אלו הארבעה הם חרכים שדרך בם ישגיח ולא יותר מדאי משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים לכך נקראים חרכים והם סוד השגחת השכינה שהיא מתלבשת בלבושין דחול ופועלת על ידם. אינון דעבדין עובדין טבין דהיינו שהמחשבה הנסתרת הוציאוה לפועל מתגלה ועל כל אינון דחשבי מחשבה דמצוה והיינו פעול' נסתרת ולכך מציץ להסתכל אפי' במחשבה דמצוה והשתדלות האדם עליה וזה ענין כולל לכלם שכן כתיב מציץ מן החרכים והיינו או' ואלין אינון דקיימין וגומר וקשה כי פרטי הפעולות אינם אלא ג' אמנם פעולות המזרח לא נזכרה ואפשר כי עיניא"ל הוא למזרח והוא ראש לכל ההנהגו' וכולם משתתפו' עמו בפעולות ועליו ועל צבאו קאמר אלין אינון קיימין לאשגחא וגומר:

עירי"ה לסטר דרום שהוא הנהגת החסד בעצמו לכך הוא ממונ' על השגחת גמילות חסדים דהיינו דמנחמי או דמצערי וכן הולכי מצוה לפקח צרכי חביריהם ולעזור נחלשים וכיוצא כגון לשדך בחורים וכיוצא שהוא דרכי מצוה וחסד עם המתים שהוא חסד של אמת ואלו עושים לאדם ג' עניינים הא' להזכיר מעשיו וז"ש לאדכרא ליה לעילא מקום בית דין המשכירים ואח"כ כשיתמיד בזה לאחקקא דיוקניה בכל גומלי חסדים במדת החסד. הג' לאעלא ליה לעלמא דאתי כשנשמתו באה דרך ההיכל הזה מתלוים אלו לאלו ומכניסים אותו למעלה לג"ע העליון.

אריא"ל בצד הגבורה להכניע יצה"ר והנה עריה של דרום חתומה בשם עד שהיא השגח' שאינה נסתרת ער ולא ישן לאשגחא לכל אינון וגומר שכבשו יצרם או שחשבו לעשות רע והכניעו ולא עשו או הגיע לידי מעשה רע ופירש וז"ש או בעאו למחטי וגומר:

יהריא"ל קיימא לסטר מערב ומינוי על ענייני תורה שתור' בעל פה במלכות וג"כ על אינון דמסתכלי על מאן דאיהו בבי מרעיה שהוא מצד המ' שהיא חולת אהבה ודלה: ביום רעה אין ספק שגם יום רע נוכל לפרשו ג"כ יום שיקרא שישלוט בו החצוני הוא נק' רע אלא שהיה אפשר לפרשו ג"כ יום שקרה בו מקרה רע שהיום בעצמו נק' רע ע"ש מה שקרה בו לז"א ביום רעה דהיינו ביומא דשלטא ההוא רעה דהיינו נחש קליפה נקבית השולטת בגוף האדם לעקור נשמתו וכמו שהציל ממות הגוף כנזכר גם הוא נצול מהמות דהיינו מות הנפש שלא ישליט עליה הרע' אלא ימות בנשיקה שמדת השכר מרובה ממדת המצוה: ג"כ ביומא דשריא דינא וגומר דהיינו יום רעה לכל העולם דהיינו שנתן רשות למשחית לחבל וגומר לגבי דידיה מבחין והיינו או' ישתזיב מיניה וגומר.

אלין קיימי לאשגחא יר' הם מבטים אם השטן בא אם הם באים כדי להכריע לכף זכות ואם אין שטן בא אינם באים וז"ש וההוא סטרא בישא אתי לאסטאה כדין מתננפי וגו' כדי שיהיה מימינו חיים כיון שמשמאלו מות וכדין מתעטרי כל הני בזכותן של ישראל המצוייר בהם וקיימין קמיה ללמד סניגוריא על ישראל:

דאשגח מאתר דקיק הענין כי החרכים הם ממונים על עניינים אלו שפירש והחלונות הם ממנים על ענייני התפלה כנזכר והנה כאשר יש תפלה עם כשרון המעשה אז היא תפלה המתקבלת והקב"ה מתעלה באותה תפלה ולזה בר"ה דעלה קאי או' וקב"ה בההוא זמנא מה כתיב משגיח וגומר וסדר הענין שתחלה מציץ במעשה לשלם לאיש כמעשהו והיינו מציץ מן החרכים כלומר דחמי ולא חמי כל מה דאצטריך דהיינו היותו רואה בצרה ההיא לרחם על ישראל אבל אין ראיה זו מספקת אלא מטיב להם רצון ומתעכב עד שיתפלל ובין כך וכך ישראל עומדים בתפלה ואח"כ אז קב"ה משגיח באשגחותא יתיר דהיינו חלונות בית הכנסת שדרך בם משגיח בתפלה הנוספת אחר אשר כבר הציץ מן החרכים שהוא סוד כשרון המעשה אמנם כד קב"ה אשגח על עלמא דהיינו בשאר ימות השנה שישראל מתפללין תחלה לצורך איזו צרה שלא תבא על הצבור תחלה מעוררים בתפלה ואח"כ הקב"ה מסתכל אם ראויה תפלתם להתקבל מצד מעשיהם לזה תחלה משגיח מן החלונות שערי תפלה ואח"כ מציץ מן החרכים שהם שערי כשרון המעשה ולזה אסתכל באינון חלונות תחלה וגומר:

וכדין כד וגומר היינו בראש השנה וישראל תוקע למט' והוא אדם ושופר וקול היוצא משופר כלול אש ומים ורוח והוא עולה ממט' למעל' ומעורר מלמעל' למט' אדם חכמ' שופר בינ' ונפיק קול מגו שופר דהיינו ת"ת כלול מחג"ת וזהו סבה לבעל הדין כנז' פ' אמור. וקול דודי היינו קול מלעילא דאתער לקבל קול תתא' דסליק מקפץ לכל ההרי' מבינ' על חג"ת מדלג על הגבעות היינו בתי דינים דלתתא שהם בנקב' והיינו בא כדי שיתחזקו בעלי הרחמים ויבטלו בעלי הדין. מהרמ"ק זלה"ה: