אור החמה על ספר הזהר ב:תצט

ולנקמא כפום שעתא כי לפעמים יש לישראל עון ויעורר עליהם רוח האומות למלחמה והם שבים בתשובה כרגע מהירות ההצלה ע"י אלו וז"ש ולנקמא כפום שעתא שאין פנאי שלא שבו עד הגיע חרב עד הנפש ואלו מתלבשים פעמים בחרבות ישראל פעמים בחרבות אומות העולם להיות חרב איש באחיו רצים אחרנים המתלבשים בחרב האויב. העיר שושן מ' שושנה שמחה בנפול החצונים נבוכה מהדין כשהחצונים גוברים: ובג"כ אלין מגינים וגו' כד סלקין אלין באלין שנתאחד סוד האופן במ' ממונים והארבעים ברצים כולם נעשים אחדות אחד מגן אחד לפעול פעולה יחד ולז"א אנכי מגן לך וחד אוירא הוא אור דק מזהריא"ל שהוא העליון לאחדם:

תריסר גלגלין הם גלגלין בערך היותם בסוד אופנים שהם מצד האופן הנז' בערך היותם מנהיגים בכל הבחינות והיינו או' דסחרן גו היכלא דא אמנם הם שרפים ממנן והם פועלים לחסד ולדין דהיינו חוור וסומק רחמי ודינא:

ואיקרון חלונות שהם קטנים מפתחין שאינם דרך כניסה ויציא' להנהגה אלא להשגחה בלבד ולזה הם לאשגחא על כל אינון וגו' דהיינו אותם בעלי זרוע מכתתים אלו שהם נכנעים והרי זהו הסתכלות לדין ויש הנהגה לרחמים דהיינו השגחתם על כל אינון דמצלן וגו' כי צריך ב' תנאים להיותם חברים הא' דמצלן צלותא לאפוקי אם יקדים ויפגום אח"כ תפלתו כשינה וכיוצא. ב' דמקדמי לבי כנישתא ואתמנון וגו' ויחס אלו עם מיישרי תפלה מפני שהם נגדיים ליש' בשירם ותפלתם וכשאין ישראל מתפללין אלו אינם משוררים והמקדימין מקדימין אלו להתעורר שירתם ולזה הם חברי' וענין סלקין הוא שהם אינם מתעוררים אלא מאלו ומיד הם מציירים שם מציאות תקונם בסוד דיוקנם אשר שם.

זכאין אנון צדיקייא וגו' מפני כשישתנו עם התפלה יושר הכוונה וטוב ההסכמה וסדר התפלה מיד אלו מעלים אותם למעלה מפני שהם מתעוררין לשורר בחברת תפלתם של ישראל.

עד תרעא דפתחא עילאה עד פתח היכל קדש הקדשים מצד מעלה שמשם עאלת ההיא צלותא קמי מלכא דהיינו באצילות במ' ות"ת שבה הם מתעטרים כנז' פ' בלק:

ת"ח כל אינון דמצלן צלותין שהוא עצם התפלה שהוא סוד ק"ש וברכותיה והעמידה ומקדשי' סוד הקדושה בחזרת התפלה. ברעותא שלים שאין מחשבה פוסלת אלא הרעותא והכוונה שלים ועוד שלא יכוון בעצלות אלא ברעותא ורצון שלם והיינו מגו מחשבה וברעותא דרוחא שהוא חשק הלב. ומלולא היינו שלמות התיבות וזהו התפלה השלימה וכדין אתקדש שמיה וגומר.

וכד. מטאת לגבי אלין חברים וגו' הענין שהתפלה תעלה מעצמ' עד היכל ג' כנזכר לעיל ואח"כ שם נעשים חברים עמה ומה שאמר שהם משגיחין היינו דוקא לראות המקדימים אמנם אח"כ הם ממתינים עד הגיע התפלה אליהם.

ואזלי בהדה עד היכלא רביעאה היינו דוקא תפלת יחיד אמנם תפלת צבור כדקאמרן לעיל דסלקי בהדה עד פתחא עילאה קמי מלכא:

ות"ח גוזל וגו' מנע ברכאן היינו הנהנה מן העה"ז בלא ברכה כי כאשר יאכל האדם בריה מן הבריות ויכלם וישרפם מנע הכח ההוא מן העולם הן צומח או דומם וכיוצא והמלאך או הכח הממונה עליו הוא בטל וריקן גם גורע כח העליון השורה ונתון בכל הבריות וכל הנמצאות ולזה צריך להמשיך ברכות קודם אכילתו והוא מרבה שפע עליון כנגד מה שהוא ממעט באכילתו והשר הממונה על מה שאכל מתמלא משפע זה כדי לגדל הבריה פעם שנית ומי שנהנה בלא ברכה גוזל אביו ת"ת ואמו מ' משני פנים א' שאוכל הבריה שרוחניותם שורה בה והמלאך מופקד עליה. הב' שהיה ראוי לו להמשיך ברכה וגרע חק ברכה מלמעל' ולז' חבר הוא לאיש משחית וגו' ואו' כמה דכתיב שאל אביך משו' דקרא דגוזל אביו אפשר לפרשו כפשוטו להכי מייתי מקרא דשאל אביך דהיינו קב"ה אביך כאו' בהנחל עליון וכו' ואם ס"ד לפרשו נמי אביו כפשוטו ת"ש ישמח אביך ואמך והיינו ע"ב קב"ה ושכינתיה מיתורא דיולדתך דא אימא דלתתא. איש דפגים ע"י היותו מקטרג גורם להשפיע הדין להחשיך הלבנה ומשחית אורה.

ודא הוא רזא כלומר משם ראיה אל התפלה שעם היות שאינו נהנה מן העולם ממש להתחייב כנזכר סוף סוף היא שעה קבועה להשפעת הברכות העליונות וחובה על האדם שימשיך הברכות אל המדות כי זה הוא כוונת הבריאה לעבוד ולהכיר בוראו וז"ש בגין דאצטריך ליה לבר נש לברכא בסוד הברכות שם והודאה לה לקב"ה דהיינו הספי' העלונות. ולצלאה צלותיה כדקא יאות כנזכר וזה לתקון השכינה לחברה והיינו בגין דיתברך שמא קדישא בסוד הייחוד העליון וגם אלו התחתונים שבהיכל זה הם תלויים וזה שאמר ויתחבר באלין חברין קדישין וגומר. איש משחית לעילא דאתמנע ברכאן שהברכות שמנע הוא בחינת מה שהיה ראוי להשפיע לתחתונים לבד וז"ש מנע ברכאן מלעילא ע"ד אם חטאת מה תפעל בו וגומר וג"כ משחית למטה גרים מותא:

ההוא מאן דאזיל וגומר מלת חובר חבר דריש ר"ל מתחבר עם החבר הטמא הידוע והיינו וחרש חרשין שע"י שעושה חרשין הוא סבה כמתחבר מעט מעט והיינו בתחלה משיך ואח"כ אתחבר ואח"כ שארי בחברותא כענין הלך אורח איש.

בסטרא דקדושה וגומר היינו יצר הטוב שהוא עזר אלה"י אלה"י קדוש שעם האדם והוא טוב תמיד לא ישתנה והיינו עבידו טיבו עימיה דבר נש בעלמא דין לבלות ימיו בטוב אהוב ונחמד למעלה ולמטה ובעלמא דאתי שכרו הטוב צפון. ואלו חברים הם ענפי הקדושה כולא חבר ואלו פרשי חברים.

לשזבא ליה מן החצונים אם באים כנגדו ממש הם מכניעים אותם והיינו חרבות ורמחים דאמרן לעיל. ולאגנא עליה שלא יזיקוהו והיינו מגן דפירש לעיל ולמהי עליה חברים היינו קשרם עמו לדבר שבקדושה נוסף על הגנה והצלה. מהרמ"ק זלה"ה: