אור החמה על ספר הזהר ב:תצז

חמי ביה סימן דאתפגים לבתר שרושמין אותו כחות הקדושה אמנם אין דנין אותו והוא נעקר כשכח אגיריסיו"ן גובר בעולם שהוא זמן הפירוד וסילוק משפט מצדק והיינו מטעם שימות זכאי ואל ימות חייב וז"ש ורזא דא כתיב וגו'. ונשמה זו כבר שלטה בגוף וקיימא מצות ולזה עולות ונכללות בג"ע עליון והיינו אומ' והאי ממנא דקאים על האי פתחא שמיתתו על פי גזרת דינו אעיל נשמתיה וגו'. אמנם מבן עשרים ולמעלה נדון בהיכל זכות ע"י המ' ב"ד השכינה של מטה ולזה מלאך המות הקליפה הנבראת ביום ב' כורת אותו ולא ב' הכחות אלו שהם גרועים ולזה נשמתם עולה למעלה לחזות בנועם ה' ונקרבין עולות על ידי מיכאל. אמנם מבן ששים ולמעל' נדון בב"ד שלמעלה וזה פירשו בפ' תרומ':

פתחא רביעאה היא מצד המ' וקיימא לאסוותא שהרי המלאך רפאל הוא במלכות שהיא דלה וחולה ורפואתה היא בסוד אהבה כשהיא מתחבקת אל צד החסד ונקשרת בימין בסוד תפלת השחר שאז היא מתייחדת בת"ת ואז היא נוטלת רפואה מאריך אנפין ולזה החולים מוצאים נחת רוח בבקר מצד אור החסד המתפשט בעולם ולזה כניסת תפלתו הוא ע"י המדה הזו שהיא דלה וחולה ומתפללת על רפואתה וגם זה הוא מתפלל על רפואת' לכך מכניסים תפלתו שישלחו רפואה תפלה לעני ודל ותתרפא המ' מחוליה ולזה המלאך הזה נק' פדיא"ל שהפדיון ע"י.

והאי איהו סליק בכל אינון צלותין שכל ההיכלות אינם מסתלקין אלא בסוד תפלת צבור בייחודים הידועים הנז' לעיל אמנם תפלות אלו יעשה יחוד פרטי ויסתלק ויתקשר למעלה סוד המלאך הזה והיינו או' והאי איהו סליק בכל אינון צלותין ואעיל לו מהיכל ונעשה היחוד פרטי דהיינו אחד אלף מהבחינות העליונות שאינם מתייחדות כל אלף בחינות שהם עשר מעשר ועשר מעשר אלא אחד מני אלף מהבחינות דהיינו בחינת מערב שבהיכל זה יש בו די כדי להמשך רפואה והיינו בגין דסליק בההוא צלותא וקיימא מליץ טוב עליה בסוד הייחוד העליון ואדכר צלותיה וזכותי' להיותו התעוררות אל היחוד כנזכר:

בהיכלא דא קיימא וגו' היינו עצם אור ההיכל כנזכר לעיל רוח דק וזך שכל מציאות ההיכל מתנוצץ ממנו ונק' נוגה והיינו אומ' כן מראה הנוגה סביב היינו היכל ג' זה. רוחא שליטא שאינו בהיכל שני ששומר הפתח היה ממש אור פניאל כאן שומרי פתחים הם ענפים לו וזה הנוג' הוא שליטת ההיכל: כל זינא וכל תיאובתא מפני שהוא היכל הנצח והייחוד נעשה ע"י שהוא א' מתרין ביעין לכך תיאובתא עילאה נשפע בו ואותם הנשמות שזוכות לעלות בנועם ה' הנז' לעיל מתעטרין בהיכל זה מאור זה שהוא נעימות הבינה היורדת דרך ימין אל הנצח שהוא היכל זה להתקשט אחר שנתלבשו בהיכל ב' כנזכר ואז נוצחת ועולה ואין מוחה בידה דכיא שאין קליפות נאחזות בו בריר בדקות האור שבו:

זהריא"ל שמי' היינו לשון זוהר שהוא מאיר מאור החכמה העליונה והיינו או' מההוא משח רבות קודשא הנמשך מהחכמה דרך הבינה מנועם ומשם אל הנצח דרך החסד והיינו נעימות בימינך נצח ומדת נצח מאיר בהיכל זה וז"ש דנגיד מעלמא דאתי נגיד ביה ולזה הצדיקים הזוכים לחזות בנועם ה' מתעטרין כדפי'. ומההוא משחא שהוא אור החכמה החלת בריאתו מנצח הקשור בימין וג"כ צמיחתו להצמיח אור הזהיר הזה משם צומח ומאיר והאי איהו נ"ר הנערך ע"י שמן החכמה ואור להדלק מהבינה והיינו ערכתי נר מפני שבו מאורות רבים מסודרים ואור זוהר עליון יורד ואורם מתחדש ונדלק וכשהתחתו' רוצים להאיר מנועם ה' שנסדרים בו ואז הם מאירי' וז"ש דהאי איהו סדורא לאתדלקא בוצינין מתתא כלומ' כאן צריך שיתסדרו כל התחתונים שהם בשתי היכלות לקבל אור נועם ה' וז"ש כד שרא עלייהו נהירו דנגיד מלעילא ואין אור החכמה דרך הבינה מתפשט אלא עד הנצח א"כ ראוי שיעלו שתי היכלות אלו דסודרו שם בהיכל נצח ויאירו למקומן ולא שיהיו ההיכלו' התחתוני' נבראים בו אלא נכללים נעלמים בשורשם אשר בהיכל זה ואז ההיכל בעצמו הוא המסודר וז"ש בגין דהאי אתסדר לא הם כד אתכלילו ביה כל אינון תתאי לתתא שהם ב' היכלות הנז'. וכד אתסדר מצד עצמו בכל אינון תתאין מצד התחתונים הנכללים בו ונהיר מצד העליונים. כדין אפיק מיניה חד נהורא שהוא אור כלול ושמיה אהדריא"ל ולא שיתפשט אהדיא"ל מזהריא"ל אלא כלולים יחד המסובב בסבתו וז"ש האי איהו כליל ברוחא דא בענין שנעשה ב' מאורות זה למטה מזה העליון זהריא"ל והתחתון אהדיא"ל וז"ש האי קיימא תחות האי רוחא לאמשחא לכל אינון נשמתין שהם מתעטרין מהאור ונמשחים מאריא"ל שמן משחה קדש החכמ' ואורה כנזכר והנה תחלה טובלים בנהר דינור בהיכל שני ומתלבשי' לבוש אור התורה ביסוד כ"ב אורות שנתעסקו בה למטה וז"ש בגין דכד נשמתא סלקא ועאלת היכלין תתאין שהם היכל לבנת הספיר והיכל עצם השמים. רשימא איהי בכ"ב אתוון דאורייתא נשנתלבשה בהם כשטבלה בהיכל שני בנהר דינור אחר שנתלבשה שם נמשחת כאן ומתעטרת כנזכר וחוזרת וטובלת שנית להזדכך לעלות להקרב והיינו שהיא נמשחת בהיכל זה מיד אהדיא"ל וסלקין בהיכל זכות שהוא דין שם וטובלת פעם שנית וזה שאמ' ועאלין בההוא נהר דינור דק יותר מן הקודם שהוא בהיכל זכות כנזכר לעיל שיש בחינות רבות אל הנהר הזה. ואתקריבו לקרבנא ע"י מיכא"ל בהיכל הרצון:

הא נהורא כליל בתלת גוונין דהיינו ג' ראשונות חב"ד בגין דההוא משח רבות וגו' וכד נציץ האי נהורא דהיינו שהנשמה גורמת התנוצצות זה בסוד כ"ב אותיות התורה שנתעסקה בהם ונתלבשה בהם בהיכל שני כנזכר:

ודולהו אתקרון על שמא כך כ"ב אותיות כגון זה אהדיא"ל בהדיא"ל גהדיא"ל דהדיא"ל ההדיא"ל והדיא"ל זהדיא"ל וגו' ולזה כולהו אתכלילן ביה נמצאו עתה ג' מדרגות הא' כ"ב נהורין למעלה מהם אהדיא"ל למעלה ממנו זהדיא"ל וז"ש האי נהורא בכל אינון נהורין אתכלילן בהאי רוחא שהם חוזרים אליו ומתעלים להכלל בסבתם וסבתם שהוא זהדיא"ל מתקשט בהם וז"ש והאי רוחא כליל ביה וכיון שהוא כלול מכל ב' ההיכלות התחתונים מיד הוא תאב להדבק בסבתו העליונ' שהוא היכל רביעי וז"ש ואסתכי לאתישבא וגומר והיינו קשר ההיכלות זה בזה דרך העמוד כנזכר בהיכל ראשון:

רוחא דא זהריא"ל כד אתכליל מכולהו מנהורא דא היינו כדפי' שההיכלות התחתונים כלולים למעלה ואהדיא"ל כולל כ"ב נהורין ובהיות זהריא"ל כלול מאהדיא"ל שהוא כלול כל נהורין אז כד דחיין לאתנצצא שכבר קבלו האור העליון והם רוצים להתפשט אל מקומם מכח התנוצצותם יוצא ומתהוה חיה זו שהיא כלולה אריה נשר והטעם שהיכל עצם השמים מוציאה פני נשר והיכל לבנת הספיר מוציאה פני אריה כנזכר פ' תרומה לכך זו החיה שהיא מורכבת ממציאות שניהם היא פני אריה ונשר יחד ומפני יחוד שתי העלולים האלו בסבתם לכך היא דיוקנא חד. מהרמ"ק זלה"ה:

גליון. רשימא איהי בכ"ב אתוון דאורייתא וגו' עיין בפ' יתרו דף ע"ג טעם למה מצטיירת הנשמה בכ"ב אתוון. ועל כן היא נרחצת מן הטל היורד מן הרקיע הרשומים בו כ"ב אותיו'. ויקהל דף ר"י לעיל. וחמי ביה סימן די תפגים וגו' משפטים דף צ"ו. עכ"ל: