אור החמה על ספר הזהר ב:תצה

ובג"כ אית משל במלייהו וגומר שאין נבואתם מצוחצחת מפני התלבשה מאצילות לבריא' ליצירה וגם ביצירה עצמה כמה מסכים זה בתוך זה לכך לא צחצחה נבואתהון כמה דהוה במשה שהיה מגיע להסתכל בסוד היכל הרצון דאצילות המתנוצץ שם בענין שהיתה נבואתו מצוחצחת. והטעם נוסף על סילוק המדרגות. דכד נהירו נפיק מאתר דכל נהורין נפקין מיניה ומטי לדרגיה דהיינו סוד הדעת נשמ' לת"ת לא היה מתלבש באב"י אלא היתה נשמתו ושכלו מתדבק שם בהיכל הרצון ומתדבקת שם באצילות ורואה העניינים על אמתתם בלי התלבשם במשל ומליצה לזכות ישראל כדי שלא יהיה ספק בפתרון דברי התורה: אינון מאריהון דחלמא שהם מדברים ברוח הקדש מאריהון דמראה שאינה צחה כולהו ינקי מאתר דא היכל עצם השמים בלי חיבורא דלעילא דהיינו מעלת מרע"ה כנזכר ולא היה יכולת להשיג מתוך ההיכל ממש בפנימיותו אלא בהתלבש עוד כמה מדרגות ואמר כי הנביאים ג"כ היתה נבואתם מתבארת ע"י שני כאו' הלא ידעת מה המה אלה וגומר וז"ש כמה דדרגא דנביאים וגומר הכי נמי אלין מדברי ברוח הקדש: דרג' דיניקו דילהון איהו לעילא באצילית בסוד מדת הוד או נצח שהם נביאי קשוט והיינו דרגא דיניקו דילהון איהו לעילא בהאי דרגא תתאה דהיינו אצילות מתפשט ביצירה כנזכר: אבל לא אתגליא אלא ע"י דדרגא אחורא לבר דאיהי תתאה מיניה דהיינו סוד המלאכים הנפרדים למטה מההיכלו' והיינו דקיימא לבר דאיהי תתאה מיניה בגין דנפקא מהאי היכלא ומטא מלה עד ההוא ממנא דקיימא על תרעא דהיכלא דא דהיינו אור פניא"ל ומתמן לההוא ממנא דתחות ידיה לחוץ מההיכל וכן עד כולהו עד הגיעו אל אזני הנביא או המדבר ברוח הקדש כעין ויקרא שמואל שמואל: וע"ד לא צחצחא שהיא מתלבשת לבוש בתוך לבוש כמה לבושים עד שיבא אל אדם התחתון כד מתחברן אלין גלגלים שהם האופני שפי' שמותם בארבע אינון דאמצעי' שהם ד' חיות שכל חיה וחיה באמצע ד' גלגלים. כדין כלהון חיות ואופנים יחד איקרון חמודות דהיינו שיורה אור הייחוד העליון מתנוצץ בם בסוד המ' הנק' ארץ חמדה כאשר היא מקושטת בגווניה. ואינון בהתחבר האופנים אל החיות אינון מאריהון דמראה ובג"כ שהם מקושרות ומחוברות האי חוותא דקאמרן שלטא עלייהו דהיינו חיה א' על ד' חיות ולמטה מהם י"ו גלגלים הם ד' אופנים לכל חיה מהם ולמטה מהם מ"ח סמכין ג' סמכין לכל אופן ולמטה מהם שרפים בעלי שש כנפים:

היכלא תליתאה היכלא דא היכלא דקימא בנהירו עילאה הוא היכל הנצח ומאיר יותר מהקודמים מפני עליית' עליה'. בהיכלא דא קיימא ד' פתחין והנה הפתחים הולכין ומתרבין כי בהיכל הקודם ג' ובזה ד' ופתחים אלו אל המדורין הם כנזכר לעיל וענין הפתח היא פתוחה אל היכל להראות רצון ההנהגה ולהשפיעה למשתלשים ממנו במדורין בד' בחינות או בחסד והוא דרום או בגבורה והוא צפון או מת"ת והיינו מזרח או במ' והיינו מערב:

פתחא קדמאה מצד הדרום הנהגת החסד כנזכר. מלכיא"ל אינו בפתח המ"ם כי זה בהיכל ראשון אלא זה מלכיאל בחיריק דהיינו לשון עצה שהוא יועץ באותם הפתקין ומהפכם מצד החסד אם ישוב האדם בתשובה וז"א על כל אינון פתקין דנפקי מבי דינא דמלכא לאתדנא עלמא שהוא לדין והוא מתיעץ ונמלך ומתנח' ומקרר הדין העליון מצד החסד שבו כדי שלא יצא הדין אלא אחר המיתוק משא"כ בגזרה הטובה שלא תתעכב שאין הקב"ה מתנחם על הטובה:

להאי אתיהיב תקוני פתקין שהוא מלאך קדוש כנזכר מפני שאין שם עוד מדרגות אלא מיד החצוני מזומן שם שאם ימסרו ליד החצונים אף אם הנרצה הנגזר לשוב בתשוב' לא יועיל לו כי מכיון שנשפע הדין ביד החצוני אין כח להשיבו חנם:

בההוא ממנא די בהיכלא קדמאה נראה שהוא טהריא"ל שומר פתח היכל לבנת הספיר והוא בינוני בין אלו לאלו ומיד מה שהוא מוצא מוסר ואין שהו' בידו מחמת הכפירים השואגים שם וז"ש דהא מזמנא דיתמסרו בידא.

סנגדיא"ל [אפשר] לפרש ס"נ כמו ס"נ מסנהדרין שהוא ס"נ דרים כלו' הקב"ה כק' שוכן סנה וגד"י לשון כריתה כענין גודו אילנא. ועתה ירצה סנ דריאל כלו' משוכן סנה נחתך ונבדל ולכך הוא שוכן של כל החצונים ואפשר לפרשו לשון שנאה שהוא שונא וכורת בסטרא אחרא דאיהו גיהנם היינו היכלות טמאים. תרין סופרים שעפ"י עצתו מוסיפין וגורעין והיות' תרין סופרי' א' לזכות והיינו שמשיא"ל על שם שמש ומגן שהוא מצד הת"ת וכותב ומתקן להגין כל מה שאפשר. וקמוא"ל הוא מצד הגבו' מקים כל הגזרה כמו שאפשר וגובר עליהם ומכריע מלכיאל מצד החסד כי העיקר הוא היועץ ועל פי עצתו הם סופרים ומתקנים. מסטרא דההוא ממנא וגו' ולא ממנו ממש אלא על ידי המשתלשים משם כחות אמצעים בין הטהור ובין הטמא. זמינין לנטלא פתקין היינו כח הדינים שהוא נשפע אל החצונים והאי ממנא עלייהו שהוא קבל הדין ומשפיעו להם ומחזיקם לפעול הדין. וכדין כרוזין וגו' היינו התפשטות החצונים שמראי' הדין למטה עם היות שאינם פועלים הדין מכריזין כך וכך יעשה לפ' ביום פ' ואפילו בעולם הזה ומשם חלומות רעות לבני אדם ומשם מתפרסם בחזיון הככבים ושיחת העופות וכמו שרטוטי הידים וכיוצא שהוא כח נשפע מכת המכריזים. וכמה גרדינין וגו' שהם מתלבשי' בדברים הגשמיים כדי להשלים הדין בגשמות כמו בסערת הים להטריף הספינה ובאש לשרוף המדינה האבנים להכשיל וכיוצא שהכל כח מהחצוני המתלבש בהם. מהרמ"ק זלה"ה: