אור החמה על ספר הזהר ב:תצג

כמה דאית בסטרא דקדושה וגומר היכלן מקום משכן הכחות ממנן הדרין בהיכלין רוחין הם דקות ההיכל הממציא כל הנמצאים בו בהיותו מתנוצץ. סטרין הם הכחות העליונות הנקשרות בהיכלות וכן בקליפות אית היכלין כאשר יתבאר לקמן. ופנימה להיכלו' ממנן כנזכר שם והם נמצאות מרוחות רעות דקות שבכל היכל והיכל ולמעלה מהם סטרין בישין והם אותם הנזכר לעיל. וב' אלו הבחינות שהם גם את זה לעומת זה עשה האלהים נמשך לאדם מהקדושה יצה"ט ומטומאת יצה"ר וז"ש כגון יצר טב וגומר,

היכלא דא איקרי היכל זוהרי. הענין מפני שהוא כלול שתי בחינות כעין שפי' בהיכל לבנת הספיר כך היכל זה כלול ובחינת הימין שבו נק' זוהר וז"ש בגין דאית ביה רוחא שהוא סבה לכל הנמצא ממנו דאקרי אור פניאל מפני שהוא זוהר מצד הת"ת וכמו שהת"ת עליו נאמר אני ה' לא שניתי לזה זוהר זה לא אשתני וכמו שהת"ת משתמש ע"י אור המ' כך זה קיימא בנהירו סתימא נעלם בלתי משתנה כנזכר דנהיר מעילא בבחינת הת"ת ובנהירו דנהיר לתתא בבחינת המ' וכמו שהמ' מעורר הת"ת כך אור תחתון זה בטש ומעורר אור עליון ונהיר האי רוחא מתוך התעוררות שתי אורות אלו בגוונא דחיזו דעינא שיש בו גוונים גשמיים שהם נגדיים לאור תחתון שבו גוונים כנזכר ואור נעלם בתוך גוונים אלו שהם גוונים דקים כעין פעולת הת"ת במ' בדקות וז"ש כגוונא דחיזו דעינא שיש גווני' מתגלי' וכד מתגלגלא כדין אפיק מכח האור שבתוך העין הפועל ע"י הגוונים שבעין. נהורא דנציץ כגוונים הגשמיים בענין שהם ג' גוונים והיינו אור פניאל פני אל הם ג' גוונים תתאין הכלולים כמה מינים ואור אל הפנים הוא הזוהר הדק העליון כדפי' וז"ש וע"ד איקרי וגומר בגין דההוא רוחא קדמאה וגומר שעם היות שהם שתי היכלות הם משתלשלות זה מזה וכל עצם היכל ראשון נצוץ נכלל בחלק א' מהיכל שני וזה נעלם מזה.

דא רוחא בזולת מה שמפורש שהיכל שני מאיר בהיכל ראשון היכל שני בעצמו יש בו שני מיני מאורות וז"ש דא רוחא נטיל לעילא ונטיל לתתא והיינו שההיכל בעצמו מאיר בסוד עילה ועלול והטעם שהוא נגד מדת הוד ויש בו אור הת"ת והמ' יחד וההיכל זה ג"כ הוא שתי אורות יחד היינו לעילא ותתא: וענין חמוקי ירכיך היינו לשון חמק לשון סבוב והיינו גלגול שמתגלגל האור הזה בסוד ההנהגה כנזכר פ' תרומה. ואומרו חמוקי לשון רבים בגין דאית רוחא אחרא מהרוח העליון הדק יוצא עוד רוח שני שמאלי שהוא מראה דין קצת ומבחינה זו נמצאו קצת נמצאים בהיכל ראשון כנזכר פ' תרומה וכאן שורש ההיכל הראשון כשעולה ונקשר בהיכל זה ואור זה השמאלי אינו אור פניאל שהוא זוהר דק אלא אור משתלשל ממנו ונקשר עמו ויתגלגלו שניהם יחד להוציא נמצאיו כדלקמן נמצאו עתה שהם שני חמקים שני גלגלים להנהגת ההיכל ונק' ירכיך שהם תרין ירכין ודאי בעולם היצירה וכמו שהם שני ירכים באצילות נצח הוד ודוגמתם ביצירה היכל ב' וג' והנה האור פניאל הוא אור שאין בו גוונים אלא לובן מזהיר. והשמאלי בו הוד והדר הגוונים ולכך נק' הדרניא"ל. ואור פניאל הימני שאז אור עליון קיים לא ישתנה לגוונים נק' עצ"ם שעצמותו קבוע. והב' המשתנה לגוונים רבים נק' שמים אש ומים ושניהם יחד עצ"ם השמי"ם דהיינו אורפניא"ל הדרניא"ל וז"ש ואתכלילו דא בדא וגומר:

כתיב כמראה הקשת וגומר הענין שהכתוב אמר והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק. הרי הוא בהיכל הא' אחר כך אמר כי רוח החיה באופנים וכבר נתבאר בהיכל ראשון בסוד החי' אשר על האופנים ואח"כ אמר אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו ונתבאר בהיכל א' כתיב וממעל לרקיע אשר על ראשם כמרא' אבן ספיר והיינו היכל לבנת הספיר וכתיב ממראה מתניו ולמעל' וגו' היינו סוד הירכים שהוא בהיכל זה וכן כתיב כן מראה הנוגה סביב והוא היכל ג' ושם כתוב כמראה הקשת שהם גוונים חוור וסומק וירוק וקאמר כמרא' דהיינו אור פניאל הפנימי להדרניא"ל ומאד בגוונין כדפירשתי והענין כי אין נבואת הנביאים עולה למעלה משתי היכלות אלו שהם היכלי נצח והוד היכל נוגה והיכל עצם השמים ובהם נצטייר לנביאים כל ציורין עילאין ולזה כמרא' הקשת וגומר:

האי רוחא קדמאה אור פניאל דאיהו סתים בין עילאה ותתאה שלא יוכל הנביא להשיג יותר כאו' ואראה ואפול על פני. נהיר איהו כעין החשמל שעליו נאמר ואראה כעין החשמ"ל שהם שע"ח מיני אור והיינו בגי' אור פניאל והחשמל הוא הגוונים ממש אלא כעין החשמל הנותן אור וזוהר נחשמל אבל לפעמים איהו חשמל דהיינו שע"י היותו מתנוצץ באור הדרניא"ל כנז' מתקיימין כל אינון שרפים חזוון ממללן דהיינו פי' מלת חשמל חיות אש ממללות ומלת אש היינו או' שרפים: עוד פי' חשמל פעמים חשות פעמים ממללות ומפרש ואזיל חשמל אור פניאל דקאמרן בדא אשתמודע חיים לעלמא וגומר והיינו דנהיר רוחא דא מהאור העליון ומצד הבינה דעד הוד אתפשטת המשפעת בהיכל זה כל חיין וכל חידו אשתכח מצד הבינה והגבורה ג"כ היא שמחה ודיניה לטוב וז"ש דהא כיון דזכותא אשתכח ונהירו דינין כדין רוחא דא שהוא היכל הוד היונק מהגבורה ובינה היא מאירה והיינו באור פני מלך חיים וגומר. אמנם כד אתדן עלמא היינו פעמים חשות שאין אור ואין שמחה ואז גובר הדין ונשפע מלמעלה ומתעוררים הדינין מהיכל קדש הקדשים והיכל זכות מהגבורה מתלהבת והחצונים שולטים לפעול הדין. והאי רוחא שהוא מצד הוד אתחשך וכדין כל עלמא קיימא בדינא וגומר. וסי' דא לדא היינו כשיש פחד ארכבותיה דא לדא נקשן ונרגש הפחד מיד בירכים דהיינו היכל זה:

אינון מלבושין דצדיקייא וגומר הענין שבצאת הנשמה מהגוף נדונית תחלה בגיהנם ארציי ונטהרת מכל עבירה ונכנסת בג"ע תחתון ומתלבשת בלבוש המצות הגשמיות שהיא לבוש הרוח לג"ע של מטה ומתלכבת שם עד אשר תזכה לראות את פני ה' והיינו או' דסלקין לאחזאה כנזכר פ' תצוה ובעלותה מג"ע תחתון תפשוט לבוש הרוח ותמסרנו לו והיא עולה ערומה ללבוש הלבושים האלו שהם בהיכלות להתלבש להכנס בג"ע עליון בהיכל קדש הקדשים:

צדקיא"ל שמיה על שם שהוא יודע ענין לבושי הצדיקים ולזה אזיל עומד עד דמטי לנהר דינור שהוא צומח בתוקף הדין ויוצא חוץ אל מדור השני והוא גיהנם רוחני דק ויש בו כחות הדין המטרידין בו לנשמה אם לאו נטהרה מעוביה בתענוגי העולם ואות' טבילה מטהרת אותה אם לא נטמאה בתענוגי עולם יותר מדאי והיינו אצטריכא לאסתחיא ולאתלבנא תמן ואם לא שקע' במותרות יותר מדאי כאו' קדש עצמך במותר לך נטהרת מיד ועול'. ולזמנין שהיא מפוגלת ופגומה במותרות וטבעה ההיא נשמתא תמן ותתעכב זמן רב עד כדי טהרתה לעלות ולא שתאבד ח"ו אלא כפי העת טובעת ובין כך ובין כך היא עולה בהתעוררות החסד דהיינו בכל יומא בצפרא כד אתער דרום שהוא סוד הייחוד בחסד וראוי לאלו שיתעוררו אל הייחוד בסוד שירם וזמרם מפני שאינ' בני גיהנם ממש שהרי טהורות הם מטינוף העבירות ולכך מייחדות בקדושה וזה שאמר כדין קיימי כולהו ומתחדשין שמתרפאין ממכות האש:

כגוונא דאינון מלאכין דאתעטרו וגומר מפני שהם מעבירין על רצון גבוה כל אותם המתגרשין זמן קצוב כפי דין גבוה הם נדונים בנהר הדין הזה כל א' כפי בחינתו ועכ"ז עת שירתם הם מתחדשים ואומרים שירה ונכללים בכלל הקדושים בשיר. ואלביש לה בההוא לבושא היינו באור דק מעשה מצותיה ולזה אתתקנת וסלקא מהיכל להיכל עד היכל הרצון ושם מיכאל הוא הכהן וקושר כל ההיכלות ומקרבה על המזבח במקום קדשו להיות היחוד העליון נעשה ע"י:

ובכולא אתמנא כלומר עם היות שאנו אומרים שצדקיאל ממונה בהיכל זה להלביש הצדיקים אין מלאך זה דבר חוץ מההיכל אלא עצם ההיכל הוא ופרק מפרקי האי רוחא דקאמ':

מכללא דא כד אתכליל רוחא ברוחא היינו אור פניאל הימיני עם הדרניאל השמאלי ובטש התחתון בעליון לאתכללא כחדא שניהם כאחד אתבריאו שליטין אחרנין דאתמנן כי כלל הרוחות האלו מחמת דקותם אינם פועלים בפרטות אלא המשתלשלים מהם הם הממונים על מעשה העולם כדמפרש ואזיל. ואלין שרפים דשית גדפין וכאן נבואת ישעיה כדפי' לעיל שנבואת הנביאים באלו ההיכלות מהרמ"ק זלה"ה: גליון. חשמל אורפניא"ל בגימט' חשמ"ל ופי' בפ' מרכבה ששע"ח מיני זיו וזוהר קבועים בו כמנין חשמ"ל. הכא קיימין כל אינון לבושין וגומר בסוד הוד והדר לבשת וזה היכל הוד ונק' צדקיא"ל בסוד מעיל צדקה יעטני פי' לפי שהשני שמשים המשמשים בהיכל זה הא' שבימין הנק' אור פניאל והב' בשמאל הנק' הדרניא"ל הם כדמות ירכים כמו שקראם למעל' חמוקי ירכיך והארכובות סמוכות הם לירכים ודורש נקשן מלשון נקש ואתא תגרא הנזכר בתלמוד והוא תוקף הדין ועוד ארכבותי' דא לדא עולה תרע"ח וחסר וא"ו אחר הכ"ף וכן עולה שם השני שמשין אור פניאל הדרניא"ל הנזכר. ואמרי שירתא ואזלי לון משום דאית מלאכי דלא מתעברי משולטניהון לעלמין. עכ"ל