אור החמה על ספר הזהר ב:תצא

נפקי ונקטי לון האי רוחא קדישא דהיינו בחינת היסוד שבהיכל זה וכאן אפשר שהוא עיבור שני למטה ביציר' וכאן היא מקבלת הנשמ' רוח שהוא מעולם היציר' להלביש הנשמ': וכל אינון נשמתין דאינון זמינין לאתפרחא בזכאין שאין הנשמ' כנפש ורוח שהיא בכל אדם אלא אינה נכנסת בו אלא עד שיזכה אליה וז"ש דאינון זמינין לאתפרחא בזכאין דכורין כי כאשר בעל הנפש והרוח זוכה יותר ומזומנת הנשמ' אליו ויורדת מדרג' אחר מדרג' עד בואה להיכל זה לבנת הספיר והזכרים הם נכללים בבחינת הזכר שהוא ימין ההיכל בחינת היסוד ונק' ספיר ויש בחי' הנקב' שבו שהיא נקראת לבנת ושם נאספין נשמות נקבות המזומנות אל הנשמות הנקבות והיינו דמפרש עתה ענין חלק שני אל היכל ואמר דמהאי רוחא שהיא ספיר הנק' סטטורי"ה נפקא רוחא אחרא לשמאלא וכמו שהמ' נאצלת למטה מהיסוד ויש לה מקום מתעלם למעל' מהיסוד לכך רוחא זה השמאלי אתחזי בעת גילויו ואתגניז בעת העלמו ואתכליל בעת ייחודם יחד ב' רוחות ימין ושמאל שהם כעין יסוד ומ' והיינו אומרו ואינון חד וגומר:

והאי קיימא דכד וגומר השתא מהדר לפרושי ענין נשמות זכרים ונקבות והענין כד תיאובתא דהיכלא שביעאה ששם ענין המ' מתקשרת ביסוד נהר ודאי המושך מהבינ' כנז' והנה כיון שהיא מעוררת הזווג מצד התעוררותה שהיא אושידת מ"ן עושה נשמ' נקב' בסוד אור החוזר ממט' למעל' נקב' ודאי אמנם אחר שהיא מזרעת תחל' והוליד' נקב' והיינו דנקטא נשמתין נוקבי אח"כ מזריע הזכר אור מלמעל' למט' אור ישר וכד רעותא דההוא נהר נחתא ואתדבקא מעילא לתתא עבדין נשמתין דכורין ולא תאמר שפעמים כך ח"ו ופעמים כך שאין זווג עליון פחות משתי בחי' אלו אלא רעותא דלעילא היורד וגובר על טיפת הנקב' מתחממת הזכר רעותא דלתתא שהיא גוברת על טיפת הזכר עביד נוקבי ושתיהם יחד שמצד הזכר אור ישר גובר על אור חוזר ומצד הנקב' אור חוזר גובר על אור ישר שאין זווג עליון פחות משתיהם. והנה ברדתם בשעת הלידה אינה שוה לשתים יחד אלא היכל שביעי יולד פעמים זכרים ומשפיעם למט' בהיכל זה בחלק היסוד שבו שהוא הימין שבו ופעמים יולדת נקב' ומשפיעם למט' בהיכל זה בחלק המ' שבו וז"ש וכד אלין נשמתין נוקבין נפקין שהזכרים כבר נאמרו למעל' מגו ההוא היכלא שהוא מקום עיבור המ' ונחתין מהיכל אל היכל עד דמטו אל היכל זה האחרון ומטו להאי רוחא שמאלא דאקרי אדירי"ה כנז' לעיל ואקרי לבנת נקב' לבחינ' הנק' ספיר כנז': נקטא לון וגו' פי' כי ייחוד היכל לבנת הספיר מניה וביה עושה לבוש לנשמ' והוא הרוח ולזה תתלבש שם הנשמ' קודם רדתה למט' וז"ש נקטא לון האי רוחא וקיימין בה כי העיבור הזה גורם להשתלם שם הנשמ' ברוח: ולבתר אתכלילו וגומר הענין שאין שלמות הנשמ' אצא בזווגא זכר ונקב' וכמו שהם מיוחדות בהיכל זה שהוא היכל יסוד ומ' כך הם מיוחדות ממש למעל' בהיכל קדש הקדשים ואדם וחוה דו פרצופין יוכיח אמנם נפרדות מהיכל קדש הקדשים ומתחברות בלבנת הספיר וחוזרות ונפרדות מהיכל ברדתם למט' אל התחתונים וחוזרות ונקשרות בסוד הגוף:

כד אתא לאתכללא בסוד זווג זה הנעש' כאן להקנות רוח אל הנשמ' כדפי' והנה כאן יש התנוצצות ממט' למעל' והיינו רוחא דשמאלא בימינא בטש דא בדא לאתכללא דהיינו התעוררות העולה מן המסובב אל הסבה ונפקי נצוצי שכל נצוץ הוא אופן א' דמתפשטי לכל עיבר שהם ו' קצוות שכל אופן בעל ו' קצוות ודא וכיון שהתעוררות זה הוא מן הנקב' לזכר כנז' ראוי שיעש' אופנים שהם שם אדנ"י וז"ש ואתעבידו אינון אופנים מנייהו מאינון נצוצין דנפקין מגו רוחא שמאלא ולפי זה אלו יצאו לגילוי וחוזרים ונכללים אל מקורם ומפני שהם נעשים חדשים כל שעה אמר מראה האופנים ומעשיהם שהם נעשים להתגלות כעין תרשיש תרי שש כנז' והם שמאליים ולכך מלהטים אשא בסוד פעולתם למטה וקיימין בשירתא דומה לשיר הלוים שהם שמאליים: כיון דאתבסמו שנתייחדו ונמזגו אורם כדין נפקא חד נהירו מן הימין שהוא הזכר ומוציא חי"ה בסוד שם יהו"ד רוכב על שם אדנ"י כך חיה על אופנים והיינו אומרו ואיהי חד חיוותא דשלטא עליהון ונקרא בז"ק ירצ' שהיא מתפוצצת ומתנוצצת כדפי' בגמ' בזק לישנא דמבזק כעין בזוקין מלח על גבי הכבש שנצוץ יוצא מחיה לכל אופן ואופן כאו' כי רוח החיה באופנים וז"ש והאי בזק נהיר וגו' ושלטא בנצוצותיו על כל אינון אופנים והיינו שיש בו כח הנהגה להנהיגם בסוד היסוד המנהיג למ': דאתפשט מיניה חד רקיעא וגו' בתוכיות ההיכל עצמו מתפשט מבזק רקיע דקיים על תרין סמכין בענין שיש חיה על אופנים ואופנים על רקיע על ב' כרובים ולאו האי רקיע וגו' כי אותו הרקיע הוא למעל' בהיכל קדש הקדשים וכרובים עליו וזה בהפך בסוד חותם המתהפך ורוחא עילאה דאתכליל דהיינו לבנת הספיר על כולא סבא לכל הנמצא תוך ההיכל:

כל אינון צלותין וגו' הענין כי האדם בתפלתו חוצב להבות אש בדברי פיו ואותם ההבלים מתהוים רוחיות בסוד הכוונה מאירים יותר והוא מציאות תיקון המתהווה באויר העולם ואינו מסתלק משם עד גמר התפלה עד עלינו לשבח ואח"כ כולו יחד מצוייר ומתוקן עולה באויר העולם מרקיע אל רקיע עד פתח לבנת הספיר ונכנס בהיכל זה ועומד בסוד הרקיע הזה עד גמר כל קהלות ישראל כל תפלתם ואז כל תפלות ישראל יחד יתקבצו ויתקשרו כולם ויעלו ועם היות עתה שישראל נפוצים בארבע פנות העולם ואם נאמר שיתעכבו נמצאו תפלות מעוכבות כפי יתרון הזריחה של אופק אנשי המזרח על הזריחה של אופק המערבי וגו' עם כל זה האמת הוא כי אין ענין ההנהגה העליונה מתנהגת לא בזריחת המזרח ולא בזריחת המערב אלא על נקודת א"י שהיא מבחר הישוב ופתח לבנת הספיר מכוונת כנגדה וזריחת ועריבת א"י היא בקר וערב לשליטת ממשלת היום והליל' לא יותירו ולא יעדיפו ואין לנו לחוש לח"ל מפני שא"י חשובה לענין הייחוד והייחוד אינו לעתים הרבה אלא עת א' ושעה א' והיינו כהתם עם ה' אשר בא"י לכלות תיקוני תפלתם וכאשר מסיים כנסיה אחרונה שבא"י תפלתם יתקבצו כל התפלות כולם ויעלו וייחדו בבקר ובערב ובלילה כמשפט. אמנם יתפשע אור הייחוד מהנקוד' אמצעי' זאת אל כל בחינות השכינה המתלבשת בשרים שישר' שרויים בתוכם שאינם מייחדים יסוד הזמן העליון אלא ייחוד זמן השרים החצונים שהם משועבדים תחת ידו והיינו עובדי ע"ז בטהרה. וע"ד זה הוא קדושת שבת וקדושת ימים טובים וגו'.

והאי בזק דשלטא על האי רקיע וגו' הענין כי התפל' העולה מתקשטת ומזדככת בכל רקיע ורקיע עד עלותם לרקיע הזה וכאן מתתקנת בסוד אור רוחני מעולם היצירה בסוד בזק כדי שתהיה מתבחנת למלאך סנדלפו"ן שהוא ראש לאופנים ומקומו בהיכל שביעי ואורו יורד מהיכל אל היכל למטה וקושר אופנים ועולה והיכל נכלל בהיכל זה עד שנמצא סנדלפון עולה אל היכל שביעי ונקשר במטטרון שני כרובים פנים אל פנים ומשם התפל' בדקותה עולה ומשם נמסרת לאכתריאל ועולה עמה כל מדרגות הבריאה וקושר אותה כתר בראש קונו שמשם יעלה אל האצי' ולא לסנדלפון הקושרה מעשיה ויצירה לבריאה ואינו נכנס:

האי בזק קאים לממני וגו' הענין כיון שהאחדות א' והזווג. הוא ג' פ' ביום ערבית שחרית ומנחה א"כ כשיקדם איזה תורה או איזה ברכה וכיוצא בבזקא פירוד כעין אדם קם ממטתו ומברך ועוסק בתורה ואח"כ מתפלל הזה מבזק עניניו מעט מעט וא"א שיתאחדו המדות מעט מעט ח"ו אלא בזק זה שהוא מקום קיבוץ הפירוד מקבץ וקושר ומקשט עד עת הייחוד וקושרו עם התפלה הסמוכה לו ועולה הכל יחד ולעולם הייחודים אינם אלא ג': כד רוחא דצפון רוחא ת"ת מצד הגבורה אתער וליליא שהיא בסוד הדין מושלת אתפלג שעד חצות היא שמאלית ומחצות ואילך נעשית ימנית ואינו נחשב בתיקוני הלילה אלא ממדת יום ולזה כל מאן דקאים ואתעסק וגו' אותו העסק עומד ומצפה עד שיחזור ממשלת היום אל יחודו דהיינו עד דסליק יממא ואז עולים בסוד הייחוד אל היסוד דהיינו רקיעא דביה ככביא ומזלי שמשא וסיהרא ת"ת ומ' ומזלי י"ב גבולי אלכסון וככביא בחינת הת"ת ומ' הכלולים אז יחד ביסוד. והיינו ספר הזכרון ספר מ' המספרת ומגלה כל מה שהוא למעלה וזכרון הוא היסוד וייחודם יחד נק' ספר הזכרון וז"ש בגין דספר וזכרון בקשורא חדא ולזה אין עליית התפלה והתורה אלא עד דסליק יממא מפני קודם לזה אין נקשר ספר עם זכרון לזה מתעכב למטה עד שיהיה סוד ספר זכרון דהיינו קשר מ' ביסוד ונכתב שם בשניהם יחד:

אינון ארבע גלגלים. אהדר לעיל שפירש שהם ד' סטרי אופנים וכל סדר וסדר הוא אופן א' כל סדר מזרח א' וגומר והם ד' אופנים שהם גלגלים כדכתיב לאופנים להם קורא הגלגל באזני. וענין נטלין היינו נסיעת הנהגתם לחסד לדין ולרחמים כל אופן ואופן ג' הנהגות שהם חסד דין רחמים הם תריסר סמכין ושמם אהניא"ל לדרום שיש בו הנאה מפני שהוא חסד. קדומיא"ל לצפון ששם הגבורה שורש המלכות ואלו הג' חתומים בשם א"ל מצד החסד הגובר בהם וכולם אפני חסד ודאי. יאהדונה"י למערב ששם תערובות הכחות ומורה על היחוד העליון מ' המיוחדת למעלה. והנה אלו הד' פתח כניסת ההיכלות כולם והאור העליון שהוא סוד השם הקדוש וז"ש די מפתחן דשמא קדישא בידייהו אלו האופנים הם פתחי הכניסה שדרך ההיכל זה הוא כניסה לכל העניינים העליונים. מהרמ"ק זלה"ה:

גליון נפקא רוחא אחרא לשמאלא דאתחזי וגו'. שני רוחות יש ימינא ושמאלא נקראים הרי נחשת ר"ס. דכד תיאובתא דהיכלא שביעאה וגו' פי' שאחר שהנקב' מזרעת תחל' חוזר הזכר וגובר וכן הנקב'. עכ"ל: