אור החמה על ספר הזהר ב:תפט

קם ר"ש ואמר וגו' ברירא דכל נבראין דקיימין בעלמא אפילו המלאכים ואינו גדול מחמת מציאו' שהרי כל אחיזה ככב גדול ממנו בקיום וכבוד אמנם גדולתו מתנ' וז"ש דרבי לך קב"ה על כלא במתנת חנם והראיה לזה שהרי נברא גרוע עפר מן האדמה אלא אח"כ נטלו בגריעות מציאותו והכניסו לג"ע וז"ש ואעיל לך בגנתא וגו' ותקין לך שבעה חופות תחתונו' ובהיותו מסתכל בהם יבין וישכיל חופה הנגדיית לה למעלה וז"ש לאשתעשעא בגנתא דנועם ה' שהוא ג"ע עילאה מ' ושם מתגלה נועם ה' סוד אור הבינה והיינו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו למטה בג"ע תתאה כנזכר:

באינון שבעה רקיעין וגו' הענין כי יש על הגן רקיעין כעין ז' הרקיעים האלו אשר על ראשינו והעומד בגן תתאה מתעדן בהשגת רקיעיו ופרטי נבראיו הדומים לעין גבוה להשכיל סודות התורה ורקיעיו להשכיל סודות התורה במדות העליונות ומתוכם משכיל ג"ע העליון וז' רקיעין עילאין שעליו והכל השכלת סודות נפלאים מהסודות העליונות וסתרי תורה העליונה והיינו או' לחזות בנועם ה' באינון ז' רקיעין לעילא שם חוזה נועם ה' במציאות מראות עליונות המתגלות בהם ואח"כ כשירצה לחקור במראה הנראה אליו לעמוד על תוכן מציאות הענין יבקר למטה בהיכלו וז"ש ולבקר בהיכלו ז' רקיעין לתתא והטעם שישכיל העליונים מתוך התחתונים מפני דאלין קיימי לקבל אלין ומה שיש בעליונים דק ונעלם יש בתחתונים עב ונגלה. ובכלהו קיימת בגנתא דעדן שעם היות שהוא ג"ע תתאה היה מעבר וסילוק ממנו אל העליון לאדם הא' כעין סילוק הנשמות בסוד עמוד ענן ונוגה וגו' כאשר יתבאר לקמן בע"ה: אינון ז' חופות וגו' היינו ז' רקיעין דקאמר דחפיין על אדם לאתעטרא בהו שהם מתעטרות על ראשו ובהיותו משתעשע בתחתונים מתעטר בעליונים: למהוי שלים בכולא שהיה נמצא בג"ע תתאה בסוד הרוח ויתפשט וימצא בג"ע העליון בסוד הנשמ' ואליו לבוש כאן וכאן כנזכר בפ' תרומה. עד דאתדחו רגלך וגו' היינו שנתן חפצו ורצונו להשכיל חכמות חצוניות ולהסתכל במראו' טמאות ולהכלל מהם ולזה נסתלקו ממנו לבושין קדושים הנז' ויתלבש בכחות סמאל והיכליו ולזה אתתרכת מג"ע שהוא יוצא ממציאות החיים אל מציאות המות ולזה גרמת מותא לך וכל עלמא שכולם טעו יר' שעל ידו שלט סמאל בכל העולם אפילו בהמות וחיות ולא היה הענין עונש אלא ממילא נמשך לו במה שבחר וז"ש בגין דשבקת אלין עדונין וגו' יר' שמבחירתך הנחת עידון הנצחי הקיים שהיה חוזה בנועם ה' ומבקר בהיכלו דהיינו עדונין דלעילא ותתא:

בתר אינון כסופין וגו' הענין כי האד' היה נשמתו ורוחו גוברים על חומרו ולא היה כוסף ענייני החומר כלל כמו הצדיקים שבג"ע ירד אליו סמאל ונחש וגלו לו דרכי הגוף והנאותיו אלו אשר אנו משוקעים בה ומה מתיקות מגיע אל החומר מזה וכיון שטעם רצה לרדת ולהגביר החומר על הנשמ' והרוח כדרך שאנו מלובשים בו בעת הזאת והיינו כסופין מסאבין דאיקרון ראש פתנים שאינם אלא ראש פתנים לבסוף דגופא משיך בהו ולא רוח ומה שהיה משיג בהיכלי קדש השיג בהיכלי הטומא' וכמו שנכנס באלו ג"כ פגם באלו כי הפריד בטהורים בין נועם ה' ובין היכלו דהיינו בין הספירות הרקיעים ובין המ' שהיא מתלבשת בהיכלי הבריאה ועמד הפירוד הזה זמן רב עד שבא אברהם חסידא שעשה לפנים משורת הדין שהיה מתקן מה שקלקל אדם שהיה דק ורוחני ונתעבה והוא היה חצוני שקוע בחומר ונתפשט מחומרו ונתלבש לבושי הנשמה והרוח והיינו חסידא שמתחסד עם קונו שייחד העולמות וקשרם בסוד תפלותיו היה מייחד קב"ה ושכינתיה ולא שיוכל הוא לבדו לתקן המעוות שלא נתקן אלא כשעמדו ישראל על הר סיני ולא בשלמות ולז"א ושארי לאתקנא עלמא וההתחלה יותר מחצי הכל וכיצד עלה מדריגה אחר מדרגה ראשונה הוא היה שקיע בחוץ כאו' בעבר הנהר ישבו אבותיכם וכו' והוא עלה ואעל גו מהימנותא קדישא וקדש וטהר עצמו לקב"ה לחלקו ואח"כ נכנס לקדש מעט מעט עד שיתוקן וז"ש ואתתקן לעילא ותתא כי מה שהיה מטהר ומתקן עצמו היה מתקן העולמות העליונים שיתייחדו ויתקשרו וז"ש באינון רקיעין עילאין דהיינו נועם ובאינון רקיעין תתאין דהיינו היכלו ומה שתקן הוא לאתאחדא דא בדא שיכלל התחתון בעליון דהיינו סוד הקשר: כמה דאקימ' בפ' תרומ' שם פי' ענין ההיכלות דרך כלל וזה שאמ' ואע"ג דאוקימנא התם גו כלל אית לן לפרשא מילין לייחס שם לכל מדרגה ומדרגה עניינה ופעולתה והתלותה בספי' העליונו' ואח"כ פירש קשרם בתפלה כדמפרש לקמן וזה שאמר ולאתקנא ייחודא כדקא יאות כי הבא לייחד ולהוציא הענייני' משם יוכל לטעות וז"ש בגין דלא יטעון חבריין וגו':

היכלא קדמאה שירותא גו מהימנותא ירצה שהיא תחלה מכלל הקדושה והאי איהו שירותא לרזא וגו' ירצה שהיכל זה תחלה לאמונה ולסודה דהיינו האצילות שכאן ג"כ תתפשט סוד מדת המ' בסוד האצילות המתפשט ביצירה: ובדרגין דחזן מהימנותא וגו' אין הנביאים רואים האצילות באצילות ח"ו שאין כח בשום חי להסתכל בפנים העליונים אלא היו רואים במראות אלו והם חותמין דשעוה והיו מסתכלים החותם המתחתם בהם דהיינו מדת המ' הפועלת ע"י וז"ש והוו חמן מגו דא שהוא לבנת הספיר הנגדיי למ' מגו אספק' שאינה מאירה. ובגין דהאי איהו שרותא דמהימנותא דהיינו בחינת היצירה כדפי' כתיב תחל' דבר ה' בהושע כאשר יבאר א"כ מכאן ראיה שהנביאים היו מציצי' נבואתם מן ההיכלות והענין דחמן מגו דרגא דא שרותא לכל דרגין ממטה למעלה ולכן יקרא תחלה וסופא לכל דרגין לנחתא לתתא חל החצונים ועם היות שאין כאן מקום הנבואה לצורך שעה אצטריך: בגין דישראל אתדחו מהיכלות אלו ואתמשכו מתמן לתתא בתוך הקליפות לגבי ההוא אתר דאיקרי אשת זנונים שהם היכלות טמאין וא"ת למה ירדו כ"כ עד נקיבת הטומאה למטה לז"א בגין דשבקו ולא אתדבקו בההיא אשת חיל שהיא מדת המלכות המתקשרת ומתקשטת בהיכלות אלו ולזה יצאו מאלו לאלו הטמאים הנגדיית לה ולכך רצה הקב"ה שירד למטה אל סוף המדרגות הקדושות כדי שמשם ישגיח ויראה טומאתם של יש' וז"ש וחמאן מתמן מהיכל לבנ' הספי' זה כל אינון היכלין דאינון בסטרא מסאבא דאית ליה לחצוני היכלין מסאבין לפעול על ידם כעין הקדש ולרדת הנביא שם לא היה אפשר שלא יטמא עצמו וז"ש דמסאבין כולהו מסאבי מדרגות מדרגות טומאה למאן דאתדבקו וע"ד כתיב קח לך אשת זנונים ההיכלות הטמאים וילדי זנונים פרטי כחות שבהם ולפרש הענין כפשוטו קשה וכי נביאה אצטריך לדא שישא אשת זנונים אלא ודאי כדפי' ולזה הוצרך להתנבאות בהיכל זה כדי שמכאן יציץ למטה במדרגות הטומאה מקום אחיזה ישראל ברשעתם והוא בטוח שלא יחטא מפני שהנכנס בהם א"א לעמוד בניסיון שאפשר שימשך ויטמא עצמו כאשר קרה לאדם ונח והוא עתה בטוח שלא יחטא שהרי אינו בתוכם והיינו תחלת דבר ה' בהושע וגו': ויטע כרם היינו ענבימו ענבי ראש אשכלות מרורות וישת מן היין נטמא במתפשט ממנו וישכר שכרות ודאי ויתגל לשון גילוי עריו' בתוך אהלה ממש אהלה כתי' ממש סוד הערוה למעלה והענין שנמשך אחר חשק הכחות ההם המושכי' האדם בכמה דרכים לההכנה ולזקנים טעמם יקח ויבינם אמונות רעות ולזה הושע דחיל להסתכל אפילו מתוך הקדש עד שאמר לו קח לך כנז':

כתיב וילך ויקח את גומר בת דבלים לשון דבלת תאנים פרי שאכל אדם הא' גומר שהיא גומרת מעשה הקליפ' העליונ' כנזכר לעיל שאין כח לסמאל אלא ע"י נחש. למנדע במה אתדבקו וגו' כדי להוכיחם על מעשיהם הרעים כאו' הודע את ירושלם את תועבותיה. האי היכלא דאיהו מדורא דקיימא בנהירו מפני שהוא היכל למ' נקראת היא חשך שאין בה אור כ"כ לז"א קיימא בנהירו כאשר היא מתקשרת למעלה וז"ש לאתעטרא בדרגוי יר' שהיא מתעטרת במדרגות עליונות שגלה הכתוב באו' ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר דהיינו היכל זה וכעצם השמים היכל שני לטוהר היכל נוגה וכאשר מתעטר ומתקשר באלוו הוא מאיר:

בהאי היכלא ממנא וגו' שמשא כלומ' אל תטע' כזה מעצם ההיכל המתאחד אינו אלא שמש. טהריא"ל על שם פעולתו מטהר להכניסה או מטמאה לדחותה כדמסיק.

דכל נשמתין דסלקין מג"ע תחתון אחר שעמדו שם י"ב חדש או פחות ומפני עידונין שהיא נתעדנה בעולם הזה אינה זוכה לעלות אלא עד שתטהר בגיהנם הרוחני דהיינו נהר דינור שהוא נמשך במדורין להיכלין כנזכר פ' תרומה ודין זה דן אותה המלאך הזה ובית דינו ולזה הם אשא מלהטא מצד הדין ושרביטין דאשא להראות יד וכח לדון. מהרמ"ק זלה"ה:

גליון. ושרביטין דאשא בידייהו פי' לנערא ההיא זוהמא דחייבא ויקהל רי"ב ועיין בספר אור הגנוז בס"ד: