אור החמה על ספר הזהר ב:תפד

ואלין אדנים הא אוקימנא שהם בסוד האופנים והם בסוד שם אדנ"י שהוא התפשטות המ' הנקודה הנז' ולזה לא אמר ויקם את אדניו שכבר הוקמו בקימת השורש העליון אלא ויתן שנתן למטה שהיו למעלה כנז' וז"ש אבל לא כתיב בהו קימה אלא נתינה דכתיב ויתן והיינו שהם למעלה ונתפשט למטה לשואה עלייהו מה דאצטריך או קרשים בבחינת שרפים או עמודים בבחינת חיות: בגין דאית תתאין וגו' וצריך תחלה התחתון נותן מדה ושיעור לעליון הרוכב עליו ומוכן כדי רכיבת העליון כנז':

רישא דנקודא וגומר כל שמועה זו מפרש ענין עשר מדרגות הקליפות ואמר רישא דנקודה קראן נקודה מפני שהיא סתומה ונעלמת וראש והתחלה לחצונים הנקראת נקודה ונקודה הזו היא תחות דרגין תחת כל מדרגות הקדושה וראש הנקודה הזאת איהו ריש דרגא דלבר והם זכר ונקבה והראש הזה הוא ראש הזכר וז"ש רישא דדכורא שהזכר הזה רכיב על חד גמל והיא הנקבה הם ההיכלות טמאים שמפרש לקמיה והזכר הזה הם עשר מדרגות אלו דקא מפרש ואזיל: בענין שהכלל שכל החצונים הם זכר ונקבה דהיינו עשר מדרגות אברי הזכר ושבע היכלות הם הנקבה והשתא קא מפרש ראש הזכר והיינו או' איהו רישא לבר וכלל המדרגות כולם הם חשך ולא אור שאין אור אלא מקדושה ואין זה חשך מסודו כי עליו נאמר ישת חשך סתרו אלא חשך זה הוא ערבוביא דחשך הנמצא מתוקף דין הגבורה וז"ש דכד תננא נפיק מגו רוגזא תקיף אתפשט ההוא תננא מן הקדש ואזיל בחוץ ופועל כחות האלו החזקים לפעול הדינים וז"ש ואזיל רוגזא בתר רוגזא דא על דא כלומר התפשטותם הם ב' מדרגות דא על דא ועוד יתקשרו זו בזו וזה שאמר ודא רכיב ושליט על דא לתת כח זו לזו ולא שיהי' בהם קשר וייחוד שהם בעלי פירוד אלא כחיזו דכר ונוקבא דומים כקוף לפני הקדושה וכמו שיש בקדש כך אלו דומים ליחוד זכר ונקבה כדי להתחזק וז"ש למהוי כולא רוגזא תקיף שאין מיחודם נחת רוח לא להם ולא לזולתם: וכד שארי תננא לאתפשטא כאן רצה לפרש היאך יצא טמא מטהור ולא יתקשר עם הטהור כלל וז"ש וכד שארי תננא שהוא הדין במדרגת הקדש לאתפשטא בסוד מדרגות קדושות בדינים דחיק מגו רוגזא דהיינו שהוא הכרח לצורך פעולת הדין להוכיח התחתונים וג"כ בדחיקו דחד נקודה שהיא מצטיירת למעלה ונשרשת ודוחקת להמצא לחוץ ואלו הב' סבות הם ב' שרשים קדושים פנימיים ולזה לבתר שיפרד אתפשט תננא דרוגזא דעקימו היינו הכנס המדרגות אל החוץ בטומאה כחד חויא אינו חויא ממש דהיינו ההיכלות אלא כחד דומה בדקות ותחלת המדרגות הם רישא דנפקא שהראש הזה דבק בקדש שדרך פיו יונק ודרך עיניו משלט עין הרע ולזה אנו אומרי' חתום פי שטן ועינים להם וגו' בסוד הראש הזה הקרוב אל הקדש וז"ש רישא דנפקא מהקדושה בכח לאתפשטא לחוץ איהו דרגא דאיהו חשוך שאין אור כלל מאיר בה מהקדש והיא מודדת עצמה מאותו כח שהוציא עמו דהיינו סליק ונחית אזיל ושט הוא מעצמו ונתן מדת התפשטותו כמדת ארכו ורחבו ועלייתו וירידתו ולא אחר שהשלים שעורו נח בדוכתיה שהוא בחינת מציאותו וז"ש וקיימא דרגא לאתיישבא ירצה עמד בגבול מדרגה המיושבת ומתקיימת מההוא תננא דנפיק מגו רוגזא מפני שהיא צורך גבוה א"כ קיומם משם וישובם משם ומזונם משם כפי דרך התפשטתם כנדרש כך דרך קיומם והיינו או' מההוא תננא וגו':

ואיהו צל היינו שאין ע"י אלו ממש הפעולות הגשמיות אמנם הם קרובים אל הדקות ופועלים ע"י כחות גשמים יותר שהם ההיכלות הם הנקבה והיינו צלא אתר אחרא המתגלה יותר דאתקרי מות שהם בעצמם פועלים המות. וכד מתחברן תרווייהו זכר ונקבה אקרי צ"ל מו"ת להפשיע ולתקיים זה לזה:

תרין דרגין אינון וגו' עתה בא לפרש שאין הנבראים משועבדים אל תחת יניקת אלו אם לא היו הם מצד רוח בחירתם משעבדים עצמם והענין כי המציאות התחתון נברא תחת הקדש והטעם תרין דרגין אינון דמתחברן כחדא ומה שנגזר על א' יגזר על חבירו:

האי צל שהוא הדק איהו שרותא דנקודה תתאה דלבר חשוכא שאין בה אור לשלוט בתחתונים כלל. דמרחקא מנקוד' קדישא מרוחקת מסדר שלשלת הקדושי' שהיא פתח היכל לבנת הספיר והמתנגדים אל פתח ההיכל ואל הנקוד' הזאת הוא השתלשלות הנמצאים מלמעל' למט' בקדוש' והחצונים צפוניים לצד א' מרוחקים בענין שאינם מצד יושר מציאותם משועבדים אל תחת החצונים אלא כאשר יעקמו שלשלת מציאותם:

והאי החצונית איהו נקוד' דלא קיימא ולא אתרשימת כגוונא שאין בו בעצם גוון ופעולה והיא נעלמת כעין הכתר ולכך היא אשתקעת ומינה אתפשטת בחוץ בטומא' סוד מוח הקליפ' דהיינו ימינא ושמאלא לתתא ואמצעיתא ד' מוחין והכל חשך וקבל תיכין היינו התפשטות כחות הראש והם השערות ושרשות מתרגמינן תיכיא והיינו התפשטות בחינה ראשונ' שבה נגד הכתר ומשם מתפשט מדרג' שנית חשוכא נגדיית לחכמ' שהיא מדה ט'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. עיין תיקון י"ח דף ל"ו שמות עשר טומאות אקרי צלמות וגו' עיין בפ' ויצא ק"ס בפ' הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות וגו' ועיין בספר אור הגנוז בס"ד: