אור החמה על ספר הזהר ב:תפג

ת"ח בלכתם ילכו וגו' כמא אלין חיות וגו' שהם בסוד העמודים בסוד וא"ו נטלין בקבלות' ימין ושמאל פנים ואחור או סלקין כשמתפרק המשכן שמתעלם הכל הכי אינון אדנים שהם אופני' לעמודי' רוח החיה שהוא התפשטות עליון המתלבש ומתפשט בכל הכחות דהיינו התפשטות האצילות בבריאה ומשם ביצירה והיינו רוח החיה מתפשט באופן והיינו רוחא קודשא הנשאב בהם מלמעלה דנשיב ובטש בכלהו אופנים להחיות' להנהיגם בהנהגת רצון עליון המחופף מהחכמה עד המ' דהיינו רוח קודשא בכולם לז"א למהך דהיינו הילוך ההנהג' העליונ' א"כ נמצאו שהחיות נפש לאופנים ולהכי יצדק או' הנושא הוא נישא שכח האדני' בעמודי' והעמודי' נוטלי' ונושאי' האופני':

ואי תימא ולפי דבריו היה לו לומר כי רוח החיות שהם ד' באופנים שהם ארבע ותירץ דא חיה וגו' והענין שיש חיות באצילות ויש בבריא' ויש ביצירה ואין ראוי לקבצם בשם חיה א' שזה אצילות וזה בריאה וגו' אמנם באצי' לעצמו וכך ביציר' לעצמה יש חיות ויתקבצו בשם חיה יחידה כי כל היכל הרצון הוא ענין א' וחיה א' וכל ספי' הת"ת ספי' א' כולל כל האצילות אמנם בבחינת ההנהג' נודע כי חיה איהו לסטר ימינא הנהגת החסד למעלה ופני אריה מיכאל למטה יכונה בשם חיה ואינו אלא חלק חיה וכן לכל סטר ולזה יכונה בשם חיה שהכל חיה א' ויכונ' בשם חיות חלקים רבים כנזכר וז"ש ודא איהי חיה ואלין אינון חיות והיינו סוד פתח א' חיה א' ד' עמודים ד' צדדים לחיה נראין ד' פתחין ד' מיני הנהג'.

כתיב היא החיה לשון יחיד והיינו דאיהי מרובע לארבע סטרין דעלמא שהם מזרח ומערב וגו' דהיינו פני אריה וגו' והרוכב עליו א' דהיינו אדם והיינו החי' מ' הרוכבת ת"ת והת"ת נעשה מרכבה לבינה וז"ש וכולא לההוא דרגא עילאה בינה קדישא בשתוף החכמה סתימאה בשתוף הכתר דאיקרי אלדי ישראל בסוד הדעת. כורסייא דתחות אלד"י ישר' דהיינו תחת הבינ' דא דיוקנא דיעקב שהוא הת"ת ותחתיו חיות בחינות המ' וכורסייא דלתתא דא דיוקנא דדוד וכל כסא תחתיו חיות וז"ש איהי מרבעא לד' סטרין דעלמא שהם ד' חיות שהם חיה א' ועל דרך זה למטה מדרגה אחר מדרג' ונמצא לפי דרך זה רוח החיה באופנים הוא ממש סוד כל השתלשלות ההנהג' מאצילות עד העשיה והא כיצד רוחא נפיק מלעילא מכסא שהיא בינה אלהי ישראל ונגיד ואתמשך מדרגא לדרגא מבינה לת"ת ומת"ת למ' בסוד היותה חיות לת"ת הכסא וע"ד זה מכסא מ' לחיות שלמטה ממנה וז"ש ונגיד ואתמשך מדרגא לדרגא עד דנכנס בכולהו תתאי דלתתא סוף כל הנמצאי' והענין שהרוח זה מתפשט מא"ס עד הבינה ומשם לת"ת להנהיג המ' ומשם מתלבש במ' להנהיג בכסא הכבוד ומשם מתלבש בבריא' ויתפשט להנהיג היצירה ולפי האמת הוא הוא האור עליון החיוני אלא כפי מה שהוא מתפשט להנהיג כך מתלבש מדרגה אחר מדרגה ובבחינה זו יאמר עליו רוח החי' באופנים אבל לא ממש שיהיה רוח החיה אלא מפני שאין אופנים משיגין אותו אלא מתלבש בחיה נאמר עליו רוח החיה אבל לפי האמת הוא רוח עליון המתפשט הנז' וז"ש ואתמשך מדרגא לדרגא וגו' שאפי' שיהיו רבים יתייחס ביחד מפני התפשטות הרוח החיוני במדרגות וז"ש וההוא רוחא אנהיג לכולא לרבות אפילו החצונים מתנהגים ברצונו ית': ואתקין תקונא דכולא כי מה שיתתקנו התחתונים ויתקשרו אלו באלו וייחודו הוא בסוד הרוח הפנימי וע"ד זה כל יחוד ת"ת ומ' וז"ש כההוא גוונא ממש דאית תיקונא לעילא מבינה עד היכל לבנת הספיר כההוא גוונא אתתקן לתתא בסוד המשכן וכליו שנתפשט משם רוח חיוני וז"ש מה כתיב לעילא כי רוח החיה באופנים וגו' לתתא בגשמי מה כתיב ויקם משה את המשכן דהיינו בסוד הרוח ששואב משה מלמעלה שהוא בסוד חיה מרכבה לת"ת והמשכן מ' ומקיימו על מציאותו וז"ש למהוי רוח דההוא דרגא לתתא דהיינו משכן כההוא דיוקנא דההוא רוח עילאה ששואב חיה באופני':

ת"ח בקדמיתא וגו' כלו' אל תתמה שנאמר שירד מדרגת משה ממדרגת שלמה עם היותו למעלה מכל אדם מפני שההתחל' אין לה שיעור וז"ש בקדמיתא כי אין מי שהקדימו בדבר זה כלל ועוד שאין ראוי לתקן אלא כסדר והסדר הוא בקדמיתא תיקון זה:

איהו אתקין ליה ברזא דההוא דרגא עילאה דאיהו קיימא ביה דהיינו הת"ת בסוד הדעת אמנם שלמה למטה ביסוד המעורר אפי' מהמוח והטעם דאיהו שלמא דביתא מ' הנק' בית ששם נשלמים כל האברים ועושים שלום כל הבחינות ומסכימים אל קשר הייחוד וזהו נייחא דביתא שהמ' מוצא נחת רוח בקשר הספי' בדרך זה שאז אור הא"ס מתנוצץ בה מסוד החכמ' הנקשרת שם אמנם משה בת"ת והיא מתקן האברים לבד וז"ש וע"ד ברזא דמשכנא שעשה משה אינו בחינת היחוד הזה הנז' שאינו תלוי במדתו אלא בחינת קורבנא דחביבותא בסוד החבוק לבד אמנם שלום הבית בטל וז"ש ולאו נייחא:

כד אתא שלמה ואתקין מקדשא שאין המקדש בסוד נער מטטרון אלא בסוד האצילות בית במ' ודאי היה הזווג בסוד היסוד שאור עליון מתנוצץ אמנם משה לא היה יכול לעשות בית מפני שאינו יחוד גמור כנז' אלא משה משכן בסוד נער מטטרון שאין זווג גמור וכשתדקדק תמצא התחתון עליון והעליון תחתון וז"ש ובג"כ דא אתקין בחד דרגא וגו' וא"ת א"כ למה סוד הקרבן היה שוה במשכן ובמקדש והיה ראוי שישתנה לפי בחינת הייחוד לז"א דיוקנא דהאי כהאי וגו' שסוד חותם הנחתם בנער מטטרון הוא חותם הנחתם במ' וחותם הנחתם בת"ת הוא חותם הנחתם ביסוד והיינו אלה תולדות יעקב יוסף:

שירותא דשארי משה וגו' עתה בא לתרץ או' ויקם את המשכן נראה שהוקם כולו אח"כ אמר ויתן את אדניו וגו' א"כ מה הקים לז"א כי ויקם את המשכן הוא ענין נעלם דהיינו שירותא דשארי משה לאתקנא בבחינה זו שהיא ברוחני תקן מלמעל' למטה בענין שתחלה תקן השורש וז"ש שירותא דשארי משה לאתקנא בהאי אתר דאיהו סטר קדושא כלו הוא סוף האצילות נקרא סטרא דקדושה צד הקדוש' שהיא מאיר' בתוך האברים בי"ע וא"א אל האור להתנוצץ בתוך האברים אם לא יפתח המקור הסתום וז"ש אוקים קימה דנקודה דקיימא באמצעיתא שהוא אור הנשפע מלמעלה שממנו נמצאו כל האברים למטה והטעם שהוצרך קימה דהוה חשוך ושקיע באתריה והענין כדמיון אור המעט שאינו מתפשט והוא שקוע ומרע"ה האירה ונתפשט אורה ולא אתחזי ולא נהיר כלל הענין שהיה סתום משני בחינות מלמטה לא אתחזי שעיני התחתונים חשכו מראות הב' לא נהיר שגם הארתו מלמעל' לא היה נפרץ אורו:

ושרותא דכולא וגו' כי איך יאירו הקצוות והאברים אלא מתוך נקודה האמצעית ולזה תחלה לכל הוא אוקים להאי נקודה ולזה הקימה בלי נגיעה במשכן. כלל. דאשתקעת באתרה שנעלמת מקור ההויות והיינו ויקם את המשכן העליון ואם אין נקודה זו מתגלית היא מ' דאצילות אין קיום ומציאות לכל בנין העגולה המתפשט סביב וז"ש ולבתר לכל אחרא דאיהו בניינא דההוא נקודה ולזה אחר ויקם וגומר ויתן את אדניו וגומר:

אינון סמכין קשיא ליה שהרי האדנים בחינות אחרונית ולמה תקנם אחר תיקון הנקודה הא' וזה תירץ או' ולבתר ויתן את אדניו והטעם שהם אינון סמכין דאינון מכאן ומכאן והם המייסדים והגבלו להם קו המדה המסדרת המשכן בסוד קו המד' באורך ורוחב לדרום ולצפון למזרח ולמערב במדה ובמשקל ולזה בקורבתם למעלה קראם אדניו שהם אדני הנקודה הנז' ובהתרחק' למטה סוף קו המדה והשיעור נק' אדנים ולהיות תחלת המחשב' סוף המעשה לזה התחיל באדניו שהם הדבקים בנקודה ויתפשטו בסוד המדה והשיעור וז"ש בגין דאית אדניו ואית אדנים וכולהו. הוו מאה לא תאמר שיהיו מאתים אלו עליונים ואלו תחתונים אלא הם אחד בשורשם בנקודה ויתפשטו ואתפליגו לאתרייהו והיינו מאת אדנים במקומם למאת הככר בנקודה העליונה הנק' ככר לחם ודאי. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. בגין דאית חיוון עילאין אלין על אלין וגו' ענין ב' כסאות הם סוד זכר והוא הת"ת הנק' כסא דדיוקנא דיעקב והוא מרכבת הבינה הנק' אלהי ישראל כי הת"ת היא ישראל והבינה נק' אלהי ישר' וכרסייא דדוד היא המ' כורסייא לדיוקנא דאדנ"י שהוא הת"ת דיוקנא דחכמתא אדם העליון. עכ"ל: