אור החמה על ספר הזהר ב:תפא

פתח ואמר כה אמר ה' השמים וגו' ת"ח וגו' עם היות שיש חלק מהשמים או מארץ שאינו משועבד להנהגתו עכ"ז נאמר כי חלק ה' עמו וגו' וז"ש ת"ח קב"ה אתרעי בהו בישראל ברצון ונדבה שלא הקדימו לו עבודה וזהו אשר בחר בנו ורצה בנו ולא לזמן קבוע אלא הם נחלה לעולם כל ימי הנוחל וז"ש לאחסנתיה והיינו חבל נחלתו דקאמר קרא והם עדביה גורלו שחלקו בינו ובין השרים והיינו כי חלק ה' עמו. וקריב לון לגביה כי ישראל אינם שוים לאומות ביניקת השפע אלא הגביהן והעלה אותם למעלה שהם מקבלין השפע בסוד נשמתן קודם לעולם המלאכים וזה שאמר וקריב לון לגביה שיהיו דבקים בו כאו' ואתם הדבקים וגו' שאין המלאכים מפסיקין בין ישראל להקב"ה וגם בבחי' גופם למטה עביד מנייהו בעולם התחתון הגשמי הזה דרגין ידיען יר' מדרגות מתייחסות עם העליונים והיינו י"ב שבטי' כנגד י"ב בקר שהים עומד עליהם וע' נפש כנגד ע' ענפי' באילן הקדוש וס' ריבוא כנגד שש קצוות הנכללות עשר מעשר עד ס' רבוא והיינו בהאי עלמא כגוונא דלעילא כדי שיהיה משכן בגופם כעין שהוא שוכן למעלה בנשמתם ויהיו ב' העולמות דומים והיינו לשכללא עלמין כולהו כחד דומה זה לזה והיינו שירד שכינתו של הקב"ה לדור בישראל בסוד אצילות על ידי נשמתן ובריאה בסוד בריאת נשמתם יצירה בסוד יצירת רוחם עשיה בסוד עשיית נפשם וישכון בשמים ובארץ בסוד חיותם הגשמי וגופם מתרכב מד' יסודות אלו והיינו השמים כסאי והארץ הדום רגלי ממה שישראל נעשו לו מרכבה בשמים ובארץ ואין הכבוד העליון צריך בית ומקדש להתלבש בו אלא כמו דכתיב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני וגומר שאין צריך בית ומקום מיוחד אלא הכל ענין א' מלא כל הארץ כבודו והיינו אומרו אי זה בית אשר תבנו לי וגומר וכל זה קודם העגל וכשחטאו הוצרכו לבית ולמשכן ואלו זכו לא בנו בית אלא הכבוד היה עושה לעצמו בית לעיניהם:

ד"א השמים כסאי דא רקיעא דיעקב שריא ביה היינו היכל הרצון כדמפרש לקמן. דאיהו דיוקנא עילאה אל הת"ת שבו משכן הוד הכסא שהוא בהיכל קדש הקדשים ולמעלה נגדיי: והארץ הדום רגלי דא רקיעא דדוד מלכא שהוא היכל לבנת הספיר שהוא מאיר מהיכל הרצון מסוד הת"ת וזה שאמ' מזיוא דאספקלריא' דהיינו זיו והתפשטות הת"ת בהיכלות כנודע ובזה מתפשט סוד היחוד עד היכל לבנת הספיר ובעי לאתפשטא יתיר אפי' בעולם השפל שמים וארץ התחתונים הגשמיים ולזה אי זה בית אשר תבנו לי מצד היכל לבנת הספיר כנגד המ' ואי זה מקום מנוחתי דהיינו היכל הרצון מכוון כנגד היכל קדש הקדשים והיכל זה הוא למט' ביה קדש הקדשים. והשתא מפרש מה בין בית למשכן מאי דקשיא ליה לר' יוסי ולהכי קאמר איזה בית דעיקר שכינה בתחתונים בבית הוי ולא במשכן. עד דאתו לשילה ושם נעשה ענין אמצעי לא בית ולא משכן אלא בית כתלים ויריעות מלמעלה והיינו מפני שאם היה נעתק מיד ממשכן לבית יהיה נבדל רוחניות משכן לעצמו ורוחניות בית לעצמו ולזה היה נעתק מעט ממשכן לבית ועדיין קצת משכן וז"ש לאמשכא דא לדא הבית למשכן העליון לתחתון ולאעלא דא משכן בתוך בית שיהיה רוחניות משכן נכלל בתוך רוחניות בית ואח"כ צריך שיתקשרו זה בזה להמשיך האור מזה לזה ועכ"ז נייחא שהוא בית שלם שבו סוד הייחוד הגמור לא היה בר כד אתבני בי מקדשא ביומוי דשלמה מלכא שלא היה נותן להם רשות לבנותה אלא עד שלמה מלכא:

דהא כדין יהיה מנוח' לעילא מן הקליפות שנכבשות והיחוד העליון נשלם ותתא שיהיה להם מנוחה מכל אויביהם מסביב ולכך היתה בית מנוחה שהגיע הבית מ' להקשר ביסוד דתמן תקיעו דנייחא ולאו לנטלא מאתר לאתר שאין בחינת רוחניות שלא יכלול אותה מקום בנין הבית הזה:

ובג"כ אית משכן ואית בית ולא היה בכל המקומות בית או בכולם משכן שיש בחינת בית ובחינת משכן כדמסיק כי המשכן הוא שיש לו מדור במקום עליון ונתפשט כאן במשכן שאלו לא היה זה היה נועל ובית הוא מדור שהוא נח בו ודר בו וקא מבעיא ליה במה יבדל בין היותו דר מצד משכן להיותו דר מצד בית ומדור ופירש משכן במלכא וגו' והענין שהמשכן הוא כנגד עולם מטטרו"ן והבית כנגד מדת המ' ולזה צריך מדה אל הבית כי מספר אבניו יהיה רמז לכחות העליונים לדור בתוכו וכפי שיעור מדת הבית כך ירמוז אל מדה העליונה כדי שיהיה רוחניות' מתפשט למטה ומתלבש במקום וירד הכבוד העליון בה וידור בה בשיעור קומתה: אמנם המשכן שיעורו למטה בסוד דמות הדמות הנחתמים בשעוה דהיינו כחות הנראים במטטרו"ן במראה הקטנה מדת נער ושיעור מדת האור המשוערת בו למטה ביצירה והיינו או' לא מייתי כל אוכלוסין דיליה עימיה בגין דלא לאטרחא עליה שא"א לבנות בנין בית של אבנים לשיעור קומתה העליונה ולזה אינו דר שם שאין אור עליון חפץ בהתלבשו שם במטטרו"ן שמפני שמצמצם הצורה העליונה כדי שיכיל המקום אמנם בית דכל חילין וכל אוכלוסין כולהו אייתי עימיה וגו' שהוא סוד המדות ולכך משה שלמה מנורות ושלחנות ומזבח גדול שהי' סוד הכבוד העליון הבא אל הבית ואין בו שינוי:

ת"ח כד פקיד וגו' לא היה יכיל למיקם ביה מפני שהיה בה שיעור המדות במדה קטנה ביותר והוא היה מורגל בשיעור קומה עליונה ולא היה עולה בדעתו במה ישוער סוד מדה זו עד דקב"ה אחמי ליה בדיוקניה כולא שיהיו הכחות לפניו מתשערים בשיעור קומה קטנה ויוגשמו בשיעור קטן ויראה לו. ועכ"ד אקשי ליה למשה שאין משה מצד זעיר אנפין למט' בעטטרון כדי שיעש' במדרגה זו כעין או' אם אין פניך הולכים וגו' שדחה מטטרון ולזה הוקשה לו לעשות משכן וראה שא"א זולתו ולזה אע"ג דאחזי ליה בעינא לא בעא משה למעבד מן הטעם הנז'. ואי תימא דלא הוה ידע דהיינו חכם לב או חכמתא לא הוה וגו' דהיינו נתתי חכמ':

ת"ח בצלאל וגו' וצא ולמד מקל וחומר אלא ממש בעצה עליונ' הסכימה דעתו שלא לעשות כנזכר ולא רצה שיתצמצם על ידו ממש אלא יהיה אמצעי ביניהם הוא מראה עליונ' נרא' במרא' שנית ומשם ע"י האמצעיים יתשער בשיעור קטן והיינו דאסתלק מן מקדשא מעבידתיה וכולא הוה על ידי' אלא שיהי' ע"י אמצעיי' ולזה איקרי על שמיהם כי תלמידיו היו כולם והיינו ורא' ועש':

ד"א שאין הענין כמו שאמרנו שהיה ע"י משה אלא נסתלק משה ממנו מכל וכל אפי' ע"י אמצעיים אלא יהיב לאחרא שיבא מי שיהיה בסוד זעירו דדיוקנין ויעשה ולפי זה יתיישב או' קראתי בשם בצלאל שמאתו היה לו ענין זה מאת והיינו ועשה בצלאל: