אור החמה על ספר הזהר ב:תפ

יכילו שאר עמין למשלט עלייהו מפני שימצא שם מיעוט הלבנה וחרבן אורה והיינו בגין דלית בה נהירו עילאה מגו נהירו עילאה דהיינו מתוך החכמה העליונ' מאיר' הנקודה האמצעית וגם כל שש קצוות שהלבנה מאירה וחסרה בהם יהיו מאירים מן החכמה וז"ש על אותם הבחינות יהון נהירין מגו נהירו עילאה. ומשקען גו תהומי דהיינו מז' ספירות שבבינה שבה סוד התהומות ובחינה זו היא נכנסת בעמקי הבינה ומאירה שם מחכמה בסוד הדעת ולכך לא יכלין לשלטאה עלייהו שאין שם אחיזה לחצונים כנזכר וימצאו בחינות אלו מאירות לעילא שם במ' שתתמלא הלבנה ולמטה בבחינות המתלבשות באבני יסוד המקדש הגשמיות ממש וז"ש דינהרון לעילא ותתא. ואי תימא דיתבטלון שלא יהי' להם בית מקום להתלבש בו במקדש ואין רוחניותם מתפשט כיון שהיסוד זה נתערער בחרבן ראשון ושני לז"א הכתוב הנני מרביץ בפוך אבניך יר' אותם האבנים הקדומים ומלת מרביץ הוא סוד איכה תרביץ שהוא היחוד העליון מתפשט בכל הבחינות ובכל הכחות ויהיו אלה האבנים נכללים ומאירים בסוד בנין המקדש והיינו אומר לאתקנא תבירה כי מתרפאים בסוד היחיד: מאי בפוך כי אין לו ענין כאן שהרי אבניך פי' שהם עצמן האבנים הקדמונים א"כ מאי בפוך. מחצדי חקלא מ' שבה שמגדלת סודות התורה והחכמים המחדשים סודות בתור' הרי קוצרי בשדה הזה.

וכד יהדר קב"ה ויוקים וגומר הכא פליג את"ק בקצת דהשתא קא' אינון אבנין קדמאין יהדרון לאתרייהו גשמיים ורוחניותם וזה בסוד מ' שאורו הפנימי מאיר בתוך בחינות אור המתפשט כנודע ולזה עם היות שתתיסד בספירים כדפי' לעיל עכ"ז אין אותם האבנים ואותם הבחינות חסרות משם וא"ת א"כ נמצא פגם כמו שנמצא מקורם ולז"א ולא ישלוט עלייהו עינא בישא רע דא סמאל עינו היא הבחינה שבה צופה שם לראות ליטול חלק בראי' להמשיך שמה חלקו ולזה אמר כי עם היות ששלטו בהם בראשונה לא ישלטו בזו כלל. בר בזמנא דיכחול כבר נודע כי גוון התכלת הוא נגד לעין הרע שלא יוכל לשלוט בקדש כדפי' ז"ל פ' בלק בינוקי ולזה הפוך הוא אבן כחלי גוון תכלת לכחול העין שלא יהי' בו עין הרע וזה יוכל לשלוט שם וז"ש בר בזמנא דיכחול וגו' וירצה בזה אל רמז שיתעלו אבנים אלו ורוחניותם עד מקום שאין שם שום אחיזה לשום חצוני שיש בין הבחינות האלו והחצונים בגד כליל תכלת המזדמן לעיניהם שמכסה ואינם משיגים בבחי' אלו וז"א מרביץ בפוך ארביץ אבניך בבחינה דקה מתעלמת והרוצה להשיג אותו הבנין הקדמין המתעלם בשורשו צריך לעשות לכחול עיניו בכחלים ידועים עם היות שהם בחי' נגלות עתה בהתפשט אור עליון להאיר הם מתעלמות הנגלות כאור הככבים המעלם באור החמה והככבים במקומם עומדים אלא שהם באורו ומאירים בתוכו ואין העין צופה בהם אלא בהעדר אור החמה מהעין וע"ד זה הם בחינות אלו הנגלות יסתתמו ויוכללו בשרשם בהגלות אור העליון ומי שירצה להשיגם צריך לכחול עיניו והיינו או' ות"ח כל מה דאסתים וגו' והיינו או' כי עין בעין היינו ראיה בתוך ראי' בשוב ה' בציון ששב הקדמון לקדמותו. והנמשל בזה כי המזדכך עיני ראותו ויתפשט מחומרו ישיג השגה זו דהיינו השגת בנין המקדש והתלבשו זה בזה:

ת"ח כל אנין אבנין יתקיימון באתרייהו וגומר הענין שהקדמתו במקומן והרוחניות הם להם למכסה כאור החמה המכסה על אור הככבים שלהון יסודין כקדמיתא כעין שהנגלות יסוד לנעלמות כי החיות מושב לכסא והמ' לת"ת ויסודי ספירים שהם הבחינות הבאות על הקדמון יתקיימון באתר אחרא סחרנא בענין שימצא הקדומות ומתעלמות בתוך החדשות האלו והחדשות מכסות על הקדומות וז"ש ויתקיימון באתר אחרא סחרנא לאורכא ולפותיא. ולהכרח ענין זה אמר בלע ההוא כוס וגו' ולא יתיישב זה בעצם אלא שממש נאות יעקב יחזור לקדמותו ויראה בבלע המות לנצח כדמפרש ואזיל. ואי תימא ההוא בלע יהי' לזמן וגומר הענין שאם הוא לסבת יש' יהי' ע"י בן אדם ובעל תכלית וז"ש קציב ביש' לז"א לנצח לבב"ת מפני שהגאולה מגעת לרוחניים העליונים ואל השכינה לכך גאולתן אינו ע"י יש' והיינו הכרח שהגיע בלע ה' ולא חמל לרוחניות המקדש כנז' ולא תאמר שתהי' ע"י בן אדם בעזר עליון שסוף סוף ישתתף בו בן אדם ב"ת וז"ש ולא כההוא זמנא דאוקים משה ית משכנא שעם היות שהי' עושה ברוחניות סוף סוף הי' ע"י בן אדם פעל תכלית: אלא קב"ה יוקים לה לכ"י והוא יהי' הגואל והוא יבנה המקדש כנז' וכמו שהוא בב"ת לזמן כך הוא בלתי תכלית לשיעור וז"ש בתיקונוי לעלם ולעלמי וגו' בזמן וגבול דכתיב הרחיבי וגו' ויריעות משכנותיך יטו אל תחשוכי שאין חצונים מחשכים וז"ש בגין דיתבלע סטרא אחרא וגו':

ויקם משה וגו' אתקמו מנפילתם ויתייהבו מקום קשרם וייחודם בסבתם והם מוכנים לקבל עלתם העליונה.

מאי ויתן וגו' הענין שהקדושה מאליה מסתייעת כמו תעשה המנורה מעצמ' וכן הקמת הקרשים והמשכן היה נגמר ונעשה מאליו אלא שהיה מנגד וז"ש ממה שאמר ויתן שהוצרך חזקה ותקיפו אוליפנא שהיה שם מנגד והוא עשה נגד המנגד והיינו דחמא משה וגו' ולכך משרע"ה קשרו למעלה ונקשר למטה והיה מקים לפניו כדי שיפול נפילה אחר נפילה ויראה וכעס שיניו יחרוק ונמס והיינו אומ' וכדין אתתקף וגו': ריש תורא בדיקולא בערבי פסחים פירש רש"י ז"ל בדיקונא בטרסקל שהוא אוכל בו והיינו שבימי ניסן הוא ר"ה ודין מתעורר והחצונים הם מתחזקים ולכך השטן הוא מרקד בין קרני גבריאל השור העליון וקרניו הם שתי רוחות הדין אשר לו. מהרמ"ק ז"ל:

והרח"ו זלה"ה כתב. וכל אינון בנייני אבנין כלהו קיימין וגו' דוגמת י' הרוגי מלכות שלא נגעו בהם אלא לופיינוס כדאיתא בפרקי ר' ישמעאל: ות"ח כל מאן דאסתים מן עינא וגו' יר' להביא ראיה לאמר מן השדין ומזיקין דלא אתיהיב רשו לבר נש למחזי כמשז"ל בברכות שהשדים אינם נראים לאדם עד שיכחול עינו בההוא כחול דשונרא אוכמא בוכרתא בת בוכרתא ר"ל כחול העשוי מאפר קיבת חתולה שחורה בת חתולה שחורה בוכרתא יכול למחמי יתהון וא"כ אל תתמה מהאמור עכ"ל: